מימוש עצמי בחוויית הצרכנות המקוּונת

פתיחה

בימינו אין לקוח מקוּון שלא נתקל בחוויות קנייה ברשת שמסבות לו עוגמת נפש: משלוחים איטיים ולא ידידותיים, אי-בהירות בנוגע להוראות הרכישה ולתנאי העִסקה המוצעת, קושי לקבל מענה במקרה של רכישה לא מוצלחת ועוד. בנושא זה עוסקות לא מעט כתבות: "לא ניתן להזמין מזון באינטרנט בלי לחתוך את הוורידים? האתרים של רשתות המזון מגלגלים מאות מיליוני שקלים בשנה, אז למה הם מסורבלים וישנים וגורמים לצרכנות להטיח את הראש בקיר?" (בר-און, 13.2.2019), "על התנאים המחפירים שבהם מוחזקים משלוחים מסניף 'רמי לוי' לפני שהם מגיעים אליכם לדלת" (בן ג'ויה, 23.10.2018) ועוד.

במאמר זה נטען כי צרכנות מקוּונת מוּנעת מהצורך למימוש עצמי, המאפשרת חוויה אנושית של נוסטלגיה, זהות עצמית וקשר עם קהילות מקוּונות. למרות העיסוק הרחב בנושא, עדיין לא ירדנו לעומקם של המושגים "תרבות צרכנית מקוונת" ו"חוויית לקוח", וקשה לחזות כיצד יתפתחו במרחב הדיגיטלי המקוּון, ההופך חלק בלתי נפרד מהמרחב הפיזי המציאותי.[1]

רקע

המושגים "תרבות צריכה" (Consumer Culture) ו"ריבונות צרכנית" (Consumer Sovereignty) מהווים מושגי מפתח בתחום המחשבה הכלכלית, החברתית והפוליטית ומדגישים את נקודת המבט של רווחיות. תרבות הצריכה נחשבת אחת התופעות של הפוסט- מודרניות ומתקיימת בתרבויות שיש בהן צריכה המונית וייצור תפיסות, ערכים, רצונות ומִבנים של זהות אישית. תרבות הצריכה והיקפיה מושפעים מהתפתחויות כלכליות, ממגמות דמוגרפיות, מטכנולוגיות חדשות, ממעמד חברתי, מִגדר, אתניות, אזור גאוגרפי וגיל. נושא זה נדון בשדה המחקר ובספרות המיועדת לאנשי מקצוע ולקהל הרחב, ואף מוקדש לו כתב עת ייחודי (Journal of Consumer Culture).

שינויים מכוננים שחלו בתרבות הצריכה החלו בישראל עם תופעת היִצרַכנוּת, אשר טשטשה את הקו המפריד בין היצרן ללקוח בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011 (הכט, 2012). המעורבות הצרכנית גברה ולקוחות החלו לתור אחר חוויות צריכה חדשות, דבר שרבים מהיצרנים והמשווקים עדיין מתקשים לספק. כיום צרכנים יודעים מה הם רוצים ומקבלים החלטות רכישה חכמות יותר הודות לאינטרנט (Lcemerka, 28.2.2019) בתחומי המציאות המדומה (VR), המציאות המוגברת (AR), הטכנולוגיה הלבישה (Wearable Technology) ובמכשירי IoT (Betts, 23.1.2018; Stephen, 2017). צרכנים הופכים יותר ויותר ל"צרכנים מחוברים" (Hyper-Connected Consumer) המבקשים לקבל את מבוקשם במהירות וללא תקלות. גם מערכות הבינה המלאכותית מרחיבות את יכולתו של הלקוח להשתמש באמצעים דיגיטליים נוספים המשתנים בתדירות גבוהה, כמו המדיה הדיגיטלית, המדיה חברתית, הווידאו המקוון והדוא"ל.

למשל, יש אלגוריתמים המאפשרים לחזות את העדפות הלקוח באשר למוצרים ולשירותים העשויים למשוך את תשומת ליבו, ולהציע לו הצעות מותאמות אישית על סמך נתוני התנהגותו כגולש. יחסי הגומלין שבין היצרנים והמשווקים לבין הצרכנים יצרו מערכת תיווך בעלת אסטרטגיות חדשות המכונה "ניהול חוויית הלקוח" (CEM) במטרה להניב רווחים ולהביא לצמיחה במרבית העסקים.

בין הראשונים שעסקו ב"כלכלת החוויות" (The Experience Economy) המסורתית ניתן להזכיר את פיין וגילמור (Pine & Gilmore, 1999), שראו בה רצף של ערכים כלכליים המתייחסים למצבו הנפשי של הלקוח ולאופן שבו הוא חווה אירועים. משמעות הדבר כי הגורמים המשפיעים על אופן התגובה של הלקוח למוצר או לשירות אינם רק איכותם, אלא גם הציפיות של הלקוח עצמו, חוויותיו הסובייקטיביות, מצב פסיכולוגי וההקשר הפיזי והחברתי שבו נטוע המוצר או השירות בחוויית הלקוח.

עקב מחאתה של גְּרֵטָה טוּנְבַּרִ Greta Thunberg) ) (Thunberg, 23.4.2019) על נזקי החממה, הפכה הקנייה הדיגיטלית עם טביעת הרגל האקולוגית אינטנסיבית יותר מאשר הקנייה המסורתית המקומית.

הדינמיקה הצרכנית

הדינמיקה הצרכנית המסורתית זכתה למגוון כתבות המתייחסות למניעים, לעקרונות, לגורמים ולהערכות. אדוארד טאובר (Tauber, 1972) הצביע על 11 מניעים אישיים של דינמיקה צרכנית: הסחה (Diversion), גירוי חושני (Sensory Stimulation), סיפוק עצמי (Self-Gratification), למידה על מגמות חדשות (Learning about New Trends), פעילות גופנית (Physical Activity), חוויות חברתיות מחוץ לבית (Social Experiences Outside), תקשורת עם אחרים בעלי עניין דומה, אטרקציה קבוצתית (Group Attraction), מעמד (Status), סמכות (Authority) והנאה במיקוח (Pleasure in Bargains).

"מודל חמשת הגורמים הגדולים של האישיות" (Model of FFM-Five-Factor Personality) שגיבש טאובר, מסייע להבין איך ההבדלים האינדיבידואליים בין טיפוסי הלקוחות, כמו מוחצנות-מופנמות (Extraversion and introversion), נעימוּת (Agreeableness), מצפוניות (Conscientiousness), יציבות רגשית-נוירוטית (Neuroticism) ופתיחות לחוויות (Openness to experience), משפיעים על התנהגותם הצרכנית (Digman, 1990; Guido, 2006).

מחקר שחקר "קנייה אימפולסיבית" (Impulsive Buying Behaviors – IBB) לאור מודל חמשת הגורמים של טאובר, הצביע על תכונות אישיות האופייניות לקונה האימפולסיבי ומצא כי לרמות נמוכות של תהליך הקנייה הכרחית הרמה המוּדעת.

מודל "קבלת הטכנולוגיה" (Technology Acceptance Model – TAM) של דיוויס (Davis, 1989) מציע דרך להבנת ההתנהגות האנושית בהקשרים ספציפיים (Fishbein & Ajzen, 1975). המודל, שפותח לחיזוי ולקבלה של מערכות מידע וטכנולוגיה על ידי אדם, קובע כי ההתנהגות הצרכנית של כל אדם נובעת מעמדותיו. הוא מותאם לטכנולוגיות מבוססות מחשבים בעבודה או במקום העבודה ומהווה בסיס תיאורטי לאימוץ סחר מקוּון (Monsuwe et al., 2004). לפי המודל, המניעים לקנייה מקוּונת מבוססים על שילוב בין גורמים חיצוניים לגורמים בסיסיים, כמפורט להלן.

גורמים בסיסיים המשפיעים על הצריכה המקוּונת:

  • טוב להיזכר – תפיסות לגבי מוצר המידע, אמצעי תשלום, תנאי מסירה, השירות המוצע, סיכון מעורב, פרטיות, אבטחה, התאמה אישית, ערעור חזותי, ניווט ובידור (Eastlick & Lotz, 1999; Shim et al., 2001).

  • קלות השימוש – גלישה שאין בה מאמץ (Menon & Kahn, 2002).

  • תועלת – מידת האמונה שלפיה הטכנולוגיה משפרת ביצועים (שם).

  • אסקפיזם – הנאה המאפשרת להימלט מדרישות היומיום (Kemp, 3.5.2017).

  • הנאה – הרגשה טובה, שמחה ואושר מעצם הקנייה (Menon & Kahn, 2002).

  • עוֹרְרוּת – המידה שבה האדם מרגיש מגורה, פעיל או חווה במהלך חוויית הקנייה המקוונת חוויה נעימה או מעניינת שיש לה השפעה גם על החוויה הבאה (שם).

גורמים חיצוניים המשפיעים על הצריכה המקוּונת (Monsuwe at el. 2004):

  • תכונות צרכניות – מאפיינים דמוגרפיים, כמו גיל, מין, השכלה והכנסה, תכונות אישיות ותהליכים פסיכולוגיים וחברתיים (Brown et al., 2001; Burke, 2002; Dabholkar & Bagozzi, 2002).

  • נסיבות – תנאים זמניים המשפיעים על התנהגותם של קונים, כמו לחץ זמן, חוסר ניידות, מרחק גיאוגרפי, צורך בפריטים מיוחדים ומידת האטרקטיביות של חלופות (Avery, 1996; Wolfinbarger & Gilly, 2001).

  • מאפייני המוצר – הצורך להרגיש את המוצר, לגעת בו, להריחו או לנסותו (Elliot & Footwell, 2000; Grewal et al., 2002).

  • אמון – בקניות מקוּונות יש מידה של סיכון, שכן לא ניתן לבדוק את איכותו של המוצר באופן פיזי (Lee & Turban, 2001; Mosunmola, 2019; Yoon, 2002).

גישה נוספת, עדכנית יותר, בהמשגה של חוויית הקנייה המקוונת, מציעים טריוונל וסטנז'ר (Michaud-Trévinal et al., 2018; Trevinal & Stenger, 2014). לפיה גישתם החוויה היא תהליך מורכב, הוליסטי וסובייקטיבי הנובע מאינטראקציות בין הצרכנים ובין הסביבה המקוונת שיש בו ארבעה ממדים:

  1. ממד פיזי – לחץ זמן, ניהול זמן ואיבוד תחושת הזמן הנוצרים עקב הארגונומיה והעיצוב החזותי של אתרי אינטרנט.

  2. ממד אידאולוגי – תפיסותיהם הערכיות של הצרכנים בנוגע לרכישה, מידת הנהנתנות והתועלתנות שלהם, עמדותיהם הפוליטיות והתנהלותם בכל הקשור לאמון ולפרטיות.

  3. ממד פרגמטי – פטרונות, שְגָרות מקוּונות ופרקטיקות של צרכנים לתכנון ולחיפוש הרכישה, כמו דרכי הגלישה והשימוש בכלים, המאפשרות לצרכנים להתאים לעצמם מחדש את הסביבה המקוּונת.

  4. ממד חברתי – אינטראקציה חברתית מקוּונת ולא מקוּונת עם חברים או עם בני משפחה. קונים רבים מוּנָעים על ידי תחושה של הקהילה.

חוויית הלקוח

העולם משתנה עקב המהפכה הדיגיטלית, ואיתה משתנות גם ההגדרות של "חוויית הלקוח" (Paula, 2018). "הלקוח המחובר" (Connected Consumer) הופך ל"לקוח המשופר" (Augmented Consumer), "חוויית משתמש" (User Experience – UX) הופכת ל"חוויית לקוח" (Customer Experience – CX), ושתי החוויות משתלבות היום יותר ויותר בחיי היומיום (Flaherty, 2019).

אף שהאחת אינה יכולה לשגשג ללא האחרת (Aicardi, 7.2.2016; White, 4.6.2018), יש הטוענים כי חוויית המשתמש וחוויית הלקוח הן שתי ישויות שונות זו מזו. להלן תיאור ההבדלים ביניהן.

המושג "חוויית לקוח" (CX) מתאר פלטפורמה טכנית שמטרתה לפתור בעיות ניהוליות בפרסומים המסחריים על ההתנהגות הצרכנית. מדובר במושג חדש למדי המאגד תחתיו את כל ערוצי הרכישה, את כל המוצרים ואת כל סוגי האינטראקציות הצרכניות. הוא מציב את דמות הלקוח במרכז לאורך כל תהליך הרכישה של המוצר או השירות, כולל גילוי המוצר/ השירות, ביצוע הרכישה, תלונות ותמיכה.

בהקשר זה מציעים מגידס ועמיתיו (Magids, Zorfas & Leemon, 2015) מודל של "מדע חדש של מניעים רגשיים" אוניברסליים המשפיעים על התנהגות הצרכנים, הכוללים מדדים כמו רכישה חוזרת (Repurchase), סִנגור (Advocacy), שיקול מותג (Measures of Brand Consideration), בידול מותג (Brand Differentiation), ניסוי (Trial), שביעות רצון לקוחות וקשר רגשי. המניעים הרגשיים כוללים גם רצון לבלוט בקהל, ליהנות מתחושת רווחה, מתחושת חופש, מתחושת שייכות ומתחושת ביטחון. הלקוחות קשורים רגשית למותג כשהוא הולם את המוטיבציות שלהם ומסייע להם להגשים את רצונותיהם העמוקים, המבוססים לרוב על מניעים לא מודעים.

עם זאת, דומה שיומרני לכנות את המודל של מגידס ועמיתיו "מדע חדש של מניעים רגשיים", שכן מדובר ברשימה אמפירית המבוססת על סקר תשובות של לקוחות.

המושג CX נידון בכתבות ובפרסומים רבים בישראל: "חוויית המשתמש" (פלורנטין, 2017), "ארגון חוויית משתמש ישראל" (UXI), "10 העקרונות של שירות לקוחות מודרני", האתרים "בית ספר לחוויית לקוחCX " ו"המנגל ושיווק אלקטרוני". המושג נקשר למושגים "שְׁמישׁוּת" (Usability) ו"מַזמינוּת" (Affordance).[2]

המושג "חוויית המשתמש" (UX) מקיף אינטראקציה מסורתית, כמו גם את ארכיטקטורת המידע, עיצוב חזותי, שמישוּת ומחקר משתמשים. המושג הוטבע בשנות ה-90 על ידי דונלד נורמן, שהיה סגן נשיא קבוצת הטכנולוגיה המתקדמת של Apple.1 (Norman, Miller & Henderson, 1995). מושג זה בא להרחיב את המושגים "ממשק אנושי" (Human Interface) ו"שמישות" (Usability), הכוללים את כל ההיבטים של חוויית האדם במערכת, כמו גרפיקה לעיצוב תעשייתי, מִמְשק, אינטראקציה פיזית, הוראות הפעלה ואסטרטגיית תוכן (Pittau, 19.9.2018).

ניהול חוויית הלקוח

תפקידו המרכזי של ניהול חוויית הלקוח הוא ניטור שירותים וניהול איכותם על פי תובנות העולות מתוך תפיסת החוויות של הצרכנים לגבי השירותים שהם מקבלים. הוא יוצא מנקודת המבט של היצרן והמשווק, הנעזר באנשי מקצוע כמו ארכיטקט מידע, אסטרטג תוכן, מעצב UX או ממשק משתמש.

הסיכונים של הלקוח מנקודת המבט של היצרנים והמשווקים כוללים:

  • סיכון פיננסי, למשל שימוש לרעה במידע הקשור לכרטיסי אשראי.

  • איכות המוצר ושלמותו – ייתכן שהמוצר פגום.

  • מסירה – אי-עמידה במועד המסירה.

  • זמן – בעיות בזמן החזרת מוצר.

  • פרטיות – שימוש לרעה בכתובת הדוא"ל ובמספר טלפון למשל (Panwar, 2018).

בשנת 2018 חלה ירידה משמעותית באמון בחברות הגדולות עקב גילוי פריצות אבטחה ושימוש במידע פרטי ללא הסכמה ואף בניגוד לחוק. ניהול חוויית הלקוח מתבסס במידה רבה על מידע הנאסף מסקרים על הצרכנים. אף שמידע זה קשור למוצר או לשירות מסוימים ולכן אינו יכול לשמש מדד ריאלי לחוויית הלקוח, חבָרות רבות ממשיכות להסתמך על סקרים אלו (Technikon, 13.12.2018).

מימוש עצמי

מושג ה"עצמי" נמצא בשימוש נרחב במדעי החברה. לטענתנו המושג "מימוש עצמי" (Self-Actualized) מייצג מאפיין בולט במניעי הצרכן בקנייה מקוּונת.

על רקע פירמידת הצרכים של מאסלו, ניתן לטעון כי מימוש עצמי מבוסס על דחפים ביולוגיים (Horne, 27.2.2019), שכן רבות מהחלטות הרכישה שלנו מוּנעות משיקולי תועלתנות ונהנתנות המספקים צרכים רגשיים (Kenyon, 6.3.2019). לפי מאסלו, הצורך במימוש עצמי של הפוטנציאל האישי ובהגשמה העצמית כרוך בצמיחה אישית וחווייתית. כמו כן, החוויות הקשורות לצורכי ההתעלות מוּנעות על ידי ערכים שהם מעבר ל"אני האישי". במילים אחרות, "העצמי המתממש" הביא את התפיסות הטכנולוגיות מהטבות מעשיות ליתרונות קָצֶה רגשיים הנוגעים למניעים ולצרכים. הקשרים של הצרכנים לטכנולוגיה עברו מיחסים אובייקטיביים ליחסים סובייקטיביים, הנוצרים מן התפיסה הלא-מודעת של "כיצד הטכנולוגיה הזאת מבטאת ומגבירה את 'מי שאני'" (Murray, 8.5.2016). דומה כי שינוי מהותי במימוש הצרכים הֵחל בעליית דור המילניום, הסותרת את התיאוריה של מאסלו.

"היד השלישית והמוח השני"

הסממנים הראשונים החלו עם דור המילניום, הנקרא גם דור ה-Y, הדור שנולד במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. קיט יארו (Yarrow, 5.6.2009) מכנה דור זה במטפורה "היד השלישית והמוח השני" (Third Hand and Second Brain). לדעתה, דור זה משתעמם בקלות רבה יותר ונמשך לרמות גירוי גבוהות יותר מאשר הדורות שלפניו. ילדי דור ה-Y מושפעים מאוד מסמלים חזותיים. כצרכנים, המשמעות היא שהם רוצים תחלופת מוצרים מהירה יותר ודורשים מסרים ומִבצעים בעלי רלוונטיות אישית יותר והשפעה גבוהה יותר (שם; Palmer, 2009). דור המילניום גדל בסביבה שבה הטכנולוגיה מספקת פלטפורמה להתאמה אישית וסיפוק מיידי בכל תחומי החיים. תהליך הקנייה עבורם הוא זמן של הנאה; אין הם מעוניינים בקנייה בלבד, אלא מחפשים אתרים אטרקטיביים, וכדי לענות על הטעם שלהם יש להעניק להם חוויית קנייה שלמה (Moreno al el., 2017).

לפי אניל בילגהם (Bilgihan, 2016), בני דור המילניום ניחנים בתכונות של נהנתנות ותועלתנות המשפיעות על חוויית הסחר המקוּון. הם צמחו בתקופה שבה כמעט הכול מתויג ולכן מרגישים נוח עם מותגים יותר מאשר הדורות שלפניהם. הצרכנים המקוּונים בני דור זה מחפשים יתרונות תועלתניים, כגון מחירים זולים יותר, הטבות, עיצובים חזותיים של האתר והנאה מחוויית הרכישה. הקנייה עבורם אינה רק תהליך של רכישת סחורות, אלא גם מסבה הנאה. הם מחפשים חוויה מלאה ומוכנים לשלם עבורה (Mettler, 2015).

המושג "המוח השני" או "המוח המורחב" מתאר את כלל התהליכים הקוגניטיביים המתרחשים במוח האדם גם מעבר לגבולותיו ומושפעים מסביבתו הפיזית והחברתית (Olson, 2011; Storm, 14.18.2018).

"העצמי הדיגיטלי המורחב"

המושג "עצמי דיגיטלי מורחב" (Digital Extended Self)[3] התפתח מהמושג "עצמי מורחב" (Extended Self), שטבע ראסל בלק (Belk, 1988). לפי מושג זה, אנו מתייחסים ביודעין או שלא ביודעין, במתכוון או שלא במתכוון, לפריטים שרכשנו כאל חלקים מעצמנו.

הקטגוריות העיקריות של העצמי המורחב הן תהליכים פנימיים, רעיונות, אנשים, מקומות ודברים שאליהם אנו מרגישים קשורים. רכושנו, חפצינו, בגדינו, תכשיטינו והמכוניות שלנו הם חלק חשוב מזהותנו ומעידים עליה (שם). ראסל בלק מחיל את המושג "העצמי הדיגיטלי המורחב" על השפעות הדיגיטציה ותחושת העצמי הצרכנית בסביבה הטכנולוגית של ימינו. ניתן לראות בעזרים הטכנולוגיים השונים הרחבה של ה"עצמי" מעבר לגוף הממשי אך באופן שאינו מנותק ממנו, בעיקר בהיבטיו הווירטואליים (Hongladarom, 2016), וטכנולוגיית המידע הופכת להיות דרך בהרחבת יכולותינו הנפשיות (Ahuvia, 2013). לא מדובר רק על חפצים מוחשיים בלבד שהם חלק מהעצמי המורחב, אלא גם על נכסים דיגיטליים, כמו משחקים ברשת, מנועי חיפוש, עולמות וירטואליים, מדיה חברתית, אינטרנט, דואר אלקטרוני, טלפונים חכמים, נגני ,MP-3 מצלמות דיגיטליות וכן האלפון החכם, תמונות, קטעי וידאו, סטטוסים וטקסטים. אפילו הרובוטים עשויים להפוך לחלק מהעצמיות המורחבת, בדומה לאוואטארים (Belk, 1914). חלק מהנכסים הדיגיטליים אף הפכו ל"תותבות דיגיטליות" (Prosthetic Digital Self-Extensions), כלומר לחלקים של ה"עצמי", ממש כמו התמונות והתצלומים. הטכנולוגיה משנה את התודעה שלנו ומגדירה מחדש את הקשר בין התודעה, הגוף והזיכרון כדי ליצור את "התרבות התותבת" (Prosthetic Culture) (Lury, 1998).

צרכנים קונים מותגים כדי להרחיב את ה"עצמי" שלהם (Cohen, 1989). למשל, איש עסקים יכול לקנות חליפת מעצבים כדי להסתגל במהירות לקוד הלבוש במקום עבודתו החדש ובכך להגדיר את זהותו החברתית החדשה. רבים עשויים לראות בבעלי רכב "יגואר" אנשים מתוחכמים יותר מבעלי רכב מתוצרת פולקסוואגן, וגברים לבושים בסוודר של המותג "הוגו בוס" עשויים להיראות חזקים יותר מאשר גברים הלבושים במותג פחות נחשב (Fennis & Pruyn, 2007).

החלטות של צרכן על קנייה מוּנעות במידה רבה מתפיסתו כי המותג הוא הרחבה של ה"עצמי". יתר על כן, אמונות הצרכנים לגבי המותג מבוססות בעיקר על פרשנותם ל"סיפור" שלו – הנרטיב שבא לידי ביטוי בתקשורת, באריזה ובאלמנטים שיווקיים אחרים ומתקשר למה שהמותג אומר להם. הקשר הרגשי הזה הופך את הצרכנים נאמנים למותג (Murray, 8.5.2016), אף שאינו מהותי ואינו קבוע בזמן או במרחב אלא מהווה פלטפורמה לדפוס הפעילות (Lury, 2004: 80).

מימוש עצמי במסע המקוּון

דומה כי בסחר המקוּון חל מעבר משמעותי מתפיסת "עצמי" סטטית לתפיסת "עצמי" דינמית. המסע המקוּון למימוש ה"עצמי" הוא תהליך הפיך המציע שפע אפשרויות למציאת הבחירה המיטבית שאינה בהכרח הקנייה החכמה ביותר, שכן היא תלויה בדברים שהלקוח רוצה למקסֵם: זמן, כסף, נוחות, אי-ודאות. אין מדובר בקניית המוצר הטוב ביותר או הזול ביותר, אלא בעצם ההנאה מ"קניית חוויה". תהליך הבחירה מאפשר להסתמך על קשרים חברתיים, על מובילי דעה ועל מנועי המלצות ולהשתמש במכשירים דיגיטליים מתקדמים כדי לנהל את הקניות (Cheung et al., 2015). המסע מאפשר התאמה אישית אמיתית למוצר מותאם לפי מידה (Tailor-Made Product), ועם זאת לחוש כי הפרטיות אינה מופֶרת. "קניית החוויה" נוצרת כאינטראקציה עם מוצר או שירות העשוי ליצור חוויות עמוקות מעבר לסיטואציה הצרכנית הקיימת שבה קשה יותר ויותר להבדיל בין מוצרים דומים, מחירים דומים ושירותים דומים. החוויות עשויות לפיכך להיות מחוץ לנורמה הצרכנית והבחירה האישית תעלה במוחם של הצרכנים על סמך המותג, התפיסה והתחושה של החברה (Maff, 28.2.2019; Stocker, 16.6.2018).

סיווג האינטראקציות לעיתים קרובות אינו פועל על פי מבנה ליניארי, אלא כולל כמה ערוצים ומשקף את התגובות הרגשיות, ההתנהגותיות והקוגניטיביות הקיימות בתהליך. הצרכנים סוקרים במודע או שלא במודע את השוק ומתייחסים לניסיון הקודם שלהם ושל חברים, בלוגרים, סקירות מוצרים, סרטונים (מ-YouTube ורשתות חברתיות), מגזינים, תצוגת מוצרים (בחנות ובאינטרנט), ניסיון קודם (Wolny & Charoensuksai, 2014). רבים מהצרכנים חולקים את חיפושיהם מפה לאוזן (WOM). אחד המודלים של המסע הצרכני הוא המודל CDJ (Consumer Decision Journey) של מקאנזי ועמיתיו (McKinsey Court et al., 2009). מחקרי הנוירו-מרקטינג[4] העוקבים אחרי המוח האנושי של האדם, הפועל ומגיב לגירויים שיווקיים ומיישם את העקרונות למחקרי שוק (Stankevich, 2017). מחקרים אלו מגיעים לתת-מודע של הצרכן, ששם מתקבלות החלטות רכישה רבות.

במסע עולות גם חוויות שליליות, כמו חרדה ורגשות כעס ואשם, כמו למשל החרטה לאחר הרכישה (Post-Purchase Behavior). צרכנים שבמסעם המקוּון עברו חוויות שליליות מהססים להמשיך לבצע קניות באינטרנט. לפי מחקר, 67% מהצרכנים שדיווחו על חוויות שליליות נימקו זאת כסיבה לנטישה (Kulbyte, 14.8.2019), אולם ככל שהיקף ההתנסות גדל כך תחושה החרדה פוחתת והיא עשויה לעורר רגשות חיוביים (O'Hara, 2.10.2017).

יש מוצרים ושירותים שהם בחזקת "עונג אשם" (Guilty Pleasure), שהם משולבים כחוויה מהנה הכרוכה בתחושת אשמה או בושה, כמו צריכת ממתקים, סיגריות ואלכוהול, אולם חוויית אשמה במהלך הצריכה הנהנתנית אינה בהכרח מפחיתה את העונג ולעיתים אף עשויה להגביר אותו (Goldsmith, Cho & Dhar, 2012).

הצד האפל של המסע היא הצריכה הכפייתית (Moscuis, 2017) המהווה מסע בריחה מה"עצמי" ברחבי הרשת. הפרעת קנייה של צרכנים (Consumer Buying Disorder – CBD) נחשבת אחת ההתמכרויות החדשות של התקופה. רכישה כפייתית בלתי נשלטת של פריטים ושירותים בלתי הכרחיים הופכת לחוויה שלילית (Heshmet, 12.6.2019). רכישה כזו היא ניסיון למלא חלל רגשי, כמו בדידות, חוסר שליטה או חוסר הערכה עצמית. לעיתים קרובות מצב רוח שלילי, כמו ויכוח או תסכול, מעורר דחף לקנות. הירידה ברגשות השליליים היא זמנית והיא מוחלפת בחרדה או באשמה (Donnelly et al., 2016). השאיפה לרכוש נכסים חומריים, כלומר חומרנות, נובעת מהתפיסה שרכישת הדברים תהפוך את ה"עצמי" לטוב יותר, נערץ ורצוי.

המניע בבסיס הכפייתיות הוא חוסר שביעות רצון מ"העצמי". צרכנים רבים חווים אי-שביעות רצון זמנית או כרונית מעצמם ומתמודדים עם זה ברכישת נכסים ושירותים. התופעה מוסברת על ידי גרנט דונלי ועמיתיו (Donnelly et al., 2016) באמצעות "תיאוריית הבריחה" (Escape Theory).[5] לפי התיאוריה, התנהגותם של צרכנים חומרניים נובעת מחוסר שביעות רצון מרמת חייהם, מכישלון להתמודד עם ציפיותיהם וממודעות עצמית נמוכה.

הצרכנים עלולים להיכנס למערכת מחשבת צרה ומפורקת מבחינה קוגניטיבית המפחיתה עכבות אך מעוררת אימפולסיביות, פסיביות, מחשבה לא הגיונית והתנהגויות חסרות מעצורים, כולל צריכה בלתי הגיונית. הבריחה ממודעות עצמית כואבת וממצוקה רגשית נלווית היא רווח לטווח הקצר, שכן הירידה ברגשות השליליים מתחלפת בטווח הארוך בהתגברות החרדה או האשמה.

המסע מלווה לרוב בפרסומת, מבוססת אישיות, ממוקדת נתונים דמוגרפיים עם העקבות הפסיכולוגיים של הצרכן הנאגרים ברשתות החברתיות (Stillwell, 2017). היא עלולה להוות מקור לחוויה שלילית, לשבש את חוויית הגלישה של הצרכן ולעורר תחושה של דיסוננס. חוויה שלילית עולה גם מ"עודף פרסום" (Excess Advertising) וממודעות מוקפצות (Pop-Up Ads) העלולות לגרום לגולשים שהם מוטרדים, מוצפים ומופרעים ולטעת דעה שלילית על האתרים, המותגים או המוצרים (Nettles, 6.9.2018). השפעת הפרסום המקוון ככלי מחקרי עדיין איננה נפוצה (בן דוד, 20.5.2019).

סיכום

הטכנולוגיה המקוּונת הסירה מחסומים חברתיים רבים שמנעו את המימוש העצמי ואפשרה ליותר משתוקקים לחוות מגע אנושי במותג, בנוסטלגיה, בזהות עצמית ובקשר עם הקהילות המקוּונות. עם זאת, המושג של "חוויה מקוונת" נותר מעורפל. מושג זה הוא בליבת המערכת של "ניהול חוויית הלקוח" (CEM), שמטרתה מִקסום רווחים של היוצר ושל המשווק הנעזר בצרכנים, שהם בחזקת מתנדבים במיקור חוץ (Outsourcing) העונים על שאלות מובְנות. אנו רחוקים מהבנה אמיתית של מה שמכונה "תרבות צרכנית מקוונת", שכן רב הנסתר על הגלוי ואין לנו מידע מה צופה העתיד ביחס להתפתחותם של חוויות וסיפוקים במאגר החוויות הדיגיטלי.

מימוש ה"עצמי", במקרה של חוויות הצרכן המקוון, חבוי עדיין במידה רבה בסביבה הדיגיטלית הדינמית, התלויה בטכנולוגיה החדשות שאת משמעותן קשה לחזות, לכן העדרן של תיאוריות הולמות להבנת התופעה והשימוש הלקוי במושגים אינם מפתיעים. לא בכדי המערכת המתווכת ל"ניהול חוויית הלקוח" ((CEM מושפעת גם היא מעידן הפוסט-אמת.

הערות

[1] אני מודה לד"ר אברום רותם ולד"ר עמית רכבי על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר ולעורכת הלשון גילת עירון-בהר, ומדגיש כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.

[2] המושג "מַזְמִינוּת" מיוחס לאופן השימוש במסר מוחשי או וירטואלי.

[3] נושא "העצמי המורחב" נידון במחקר על תפיסות העצמי המובְנות והמתוּוכות בעולם הטכנולוגי (בר-גיל, 2017).

[4] נוירו-שיווק הוא תחום שיווק חדש המשתמש בטכנולוגיות רפואיות כמו הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) כדי לחקור את תגובות המוח לגירויים שיווקיים.

[5] תיאוריית הבריחה (Escape theory) מתארת התנהגויות המאפשרות לאדם לברוח מתפיסות שליליות של ה"עצמי", רעיון שפיתח באומסיטר (Baumeister, 1990) על פי תיאוריה של בצ'לר (Baechler, 1979).

Bibliography & Further Reading

  1. Avery, R. J. (1996) – Determinants of Search for Non-Durable Goods: An Empirical Assessment of the Economics of Information Theory, The Journal of Consumer Affairs, 30(2): 390–406.
  2. Ashenden, P. (7.6.2017) – How the insurance Sector is Failing to Rise to the Digital CX Challenge. Eptica.
  3. Baechler, J. (1979) [1975] – Suicides New York. New York: Basic Books
  4. Barlow, J. P. (8.2.1996) – A Declaration of the Independence of Cyberspace. Electronic Frontier Foundation.
  5. Baumeister, R. F. (1990) – Suicide as Escape from the Self. Psychological Review, 97: 90–113
  6. Belk, R. W. (1988) – Possessions and the Extended Self, Journal of Consumer Research, 15: 139–68.
  7. Belk. R. W. (2014) – Extended Self in a Digital World. Journal of Consumer Research, 40(3): 477–500.
  8. Betts, A. (23.1.2018) – A New Era of Personalization: The Hyperconnected Customer Experience. Mar Tech Today.
  9. Bilgihan, A. (2016) – Gen Y Customer Loyalty in Online Shopping: An Integrated Model of Trust, User Experience and Branding. Computers in Human Behavior, 61(November): 103–113. Birkett, W. (28.5.2019) – What is Customer Effort Score (CES)? Hubspot.
  10. Birch, B. (29.9.2018) – Sell Experiences, not Just the Product. Together Incredible.
  11. Brown, S. P., Challagalla, G. & Ganesan, S. (2001) – Self-efficacy as a Moderator of Information-Seeking Effectiveness. Journal of Applied Psychology, 86(5), 1043–1051.
  12. Burke, R. R. (2002) – Technology and the Customer Interface: What Consumers want in the Physical and Virtual Store. Journal of the Academy of Marketing Science, 30(4): 411–432.
  13. Clark, D. (2013) – Using Social Media to Map the Consumer Journey to the Customer Experience. My Customer report, 3 May. experience/164707.
  14. Clark, A. & Chalmers, D. J. (January, 1998) – The extended mind. Analysis, 58 (1): 7–19.
  15. Cochoy, F., Hagberg, J., Petersson, M., Magdalena & Sörum, N. (2017) – Digitalizing Consumption: Introduction in Digitalizing Consumption: How Devices Shape Consumer Culture, In: F. Cochoy, J. Hagberg, M. Petersson McIntyre & N. Sörum (Eds.), Digitalizing Consumption: How Devices Shape Consumer Culture (pp. 1–19). Routledge Interpretive Marketing Research. Abingdon: Routledge.
  16. Cohen, J. B. (1989) – An Over-extended self? Journal of Consumer Research, 16(1): 125–129.
  17. Court, D., Elzinga, D., Mulder, S. & Vetvik, O. (2009) – The Consumer Decision Journey. McKinsey Quarterly, 1: 1–11.
  18. Cheung, C. M., Liu, I. L., & Lee, M. K. (2015) – How Online Social Interactions Influence Customer Information Contribution behave in Online Social Shopping Communities as Social Learning Theory Perspective. Journal of the Association for Information Science and Technology, 66(12): 2511–2521.
  19. Creighto, J. (2010) Humanism and Self Actualization Theory vs Culture Physics Forums. Customers (2020) – Customer Experience Consulting Walker.
  20. Dabholkar, P. A., & Bagozzi, R. P. (2002) – An Attitudinal Model of Technology-Based Self-Service: Moderating Effects of Consumer Traits and Situational Factors, Journal of the Academy of Marketing Science, 30(3), 184–201.
  21. Dodd, G. D. (6.8.2018) – What Maslow's Hierarchy of Needs Teaches us about Customer Experience My Customer.
  22. Davis, F. D. (1989) – Perceived Usefulness, Perceived Ease of Use, and User Acceptance of Information Technology, MIS Quarterly, 13(3): 319–340. Davis, F. D. (1993) – User Acceptance of Information Technology: System Characteristics, user Perceptions and Behavioral Impacts, International Journal of Man-Machine Studies, 38(3): 475–487.
  23. Digman, J. M. (1990) – Personality Structure: Emergence of the five-factor model. Annual Review of Psychology, 41: 417–440.
  24. Donnelly, E. G. Ksendzova, M., Howell, R. T., Vohs, K. D., & Baumeister, R. F. (2016) – Buying to Blunt Negative Feelings: Materialistic Escape From the Self. Review of General Psychology, 20(3): 272–316.
  25. Eastlick, M.A. & Lotz, S. L. (1999) – Profiling Potential Adopters of an Interactive Shopping Medium. International Journal of Retail and Distribution Management, 27(6/7): 209–923.
  26. Featherstone, M. (1991)Ch.6 Lifestyle and Consumer Culture – in – Consumer Culture and Postmodernism, in Consumer Culture and Postmodernism. London: Sage.
  27. Fennis, B. M., & Pruyn, A. T. H. (2007) – You are What You Wear: Brand Personality Influences on Consumer Impression Formation. Journal of Business Research, 60(6): 634–639.
  28. Fishbein, M. & Ajzen, I. (1975) – Belief, Attitude, Intention and Behavior: An Introduction to Theory and Research. Addison-Wesley, Reading, MA.
  29. Flaherty, K. (2019) – User Experience vs. Customer Experience: What’s The Difference? Nielsen Norman Group.
  30. Elliot, S. & Fowell, S. (2000) – Expectations Versus Reality: A Snapshot of Consumer Experiences with Internet Retailing, International Journal of Information Management, 20(5): 323–336.
  31. Foroudi, P., Gupta, S., Sivarajah, U., & Broderick, A. (2018)Investigating the Effects of Smart Technology on Customer Dynamics and Customer Experience Computers in Human Behavior 8 (pp. 271–282).
  32. Frow, P. & Payne, S. A. (2007)Towards the "Perfect" Customer Experience. Journal of Brand Management, 15 (2): 89–101.
  33. Immonen, M. & Sintonen S. (2015) – Evolution of Technology Perceptions over Time. Information Technology & People, 28 (3): 589–606
  34. Ireland, L. (2.2.2011) – Customer Satisfaction and Customer Experience are NOT the Same. Business Inside.
  35. Ivtzan, I. (2008) – Self Actualisation: For Individualistic Cultures Only? International Journal on Humanistic Ideology, 1(2): 111–138.
  36. Gentile, C., Spiller, N., & Noci, G. (2007) – How to sustain the Customer Experience: An Overview of Experience Components that Co-create Value with the Customer. European Management Journal, 25 (5): 395–410.
  37. Gebel, G. (27.2.2018) – Striking a Balance between Customer Experience, Security and Privacy. CSC.
  38. Goldstein, K. (1939/1963) – The Organism: A Holistic Approach to Biology. New York: The American Book Co.
  39. Goldsmith, K., Cho, E. K., & Dhar, R. (2012) – When Guilt Begets Pleasure: The Positive Effect of a Negative Emotion. Journal of Marketing Research, 49(6): 872–881.
  40. Ghibril, M. (26.12.2017) – Harnessing the 6 Dimensions of Culture for the Digital World. The Digital Consumer.
  41. Grewal, D., Iyer, G. R. & Levy, M. (2002) – Internet Retailing: Enablers, Limiters and Market Consequences. Journal of Business Research.
  42. Grewal, D., Levy, M., & Kumar, V. (2009) – Customer experience management in retailing: An Organizing Framework. Journal of Retailing, 85 (1): 1–14.
  43. Guido, G. (2006) – Shopping Motives, Big Five Factors, and the Hedonic/Utilitarian Shopping Value: An Integration and Factorial Study. Innovative Marketing, 2(2).
  44. Gude, J. (5.10.2010) – What Is User Experience Design? Overview, Tools and Resources. Smashing Magazine.
  45. Hawkins, D. I., Mothersbauch, D. L. & Best, R. J. (2007) – Consumer behavior: Building Marketing Strategy, 10th ed., McGraw-Hill/Irwin.
  46. Heshmet, S. (12.6.2019) – Patterns of Compulsive Buying. Psychology Today.
  47. Homburg, C. & Pflesser, C. (2000) – A Multiple-Layer Model of Market-Oriented Organizational Culture: Measurement Issues and Performance Outcomes, Journal of Marketing Research, 37 (4): 449–462.
  48. Horne, K. (27.2.2019) – Maslow's Hierarchy of Needs: Why it Still Matters in 2019. Digital.Com.
  49. Kahneman, D. (1973) – Attention and effort. Englewood Cliffs, New Jersey: Prentice-Hall
  50. Kashimura, K., Kumagai, K. & Furuya, J. (2013) – Experience Design: Theory and Practice Hitachi Review, 62 (6): 293– 301.
  51. Karmarkar, U. R., & Plassmann, H. (2017) – Consumer Neuroscience: Past, Present, and Future. Organizational Research Methods.
  52. Kaufman, S. B. (7.11.2018) – What Does it Mean to Be Self-Actualized in the 21st Century? Scientific American.
  53. Kemp, N. (3.5.2017) – The New Escapism: Why Brands Must Be Bolder in Entertaining Consumers Campaign.
  54. Kenyon, J. (6.3.2019) – Luxury marketing search strategy, Search Engine Watch.
  55. Kenrick, D., Griskevicius, V., Neuberg, S., & Schaller, M. (2010) – Renovating the pyramid of needs: Contemporary extensions built upon ancient foundations. Perspectives on Psychological Science, 5(3): 292–314.
  56. Kim, Y. K. & Sullivan, P. (2019)Emotional Branding Speaks to Consumers' Heart: The Case of Fashion Brands Fashion and Textiles, 6: 2.
  57. Kiverstein, J., Farina, M. & Clark, A. (2013) – The Extended Mind Thesis. In: D. Pritchard (Ed.), Oxford Bibliographies Online. Philosophy (pp. 1–20). Oxford: Oxford University Press.
  58. Kulbytė, T. (14.8.2019) – 37 Customer Experience Statistics you Need to Know for 2019. Super Office CRM.
  59. Ladik, D., Carrillat, F. & Tadajewski, M. (2015) – Possessions and the Extended Self Revisited. Journal of Historical Research in Marketing, 7(2): 184–207.
  60. Law, E. L. C., Vermeeren, A. P., Hassenzahl, M. & Blythe, M. (3.9.2007) – Towards a UX manifesto. In Proceedings of the 21st British HCI Group Annual Conference on People and Computers: HCI… but not as we know it. V. 2, pp. 205–206. British Computer Society.
  61. Lcemerka, L. (28.2.2019) – The Changing Expectations of Customers in Today’s Digital Climate. Teleperformance.
  62. Lee, M.K.O. & Turban, E. (2001) – A Trust Model for Consumer Internet Shopping. International Journal of Electronic Commerce, 6(1): 75–91.
  63. Lindholm, R. (20.6.2017) – The Internet Freedom Paradox – Seeking the Optimal. BrandBa.se.
  64. Lunden, I. (3.10.2019) – Publisher adtech Startups Taboola and Outbrain Merge in $850M Deal to take on Google and Facebook Tech Crunch.
  65. Lury, C. (1998) – Prosthetic Culture: Photography, Memory and Identity. London: Routledge.
  66. Lury, C. (2011) – Consumer Culture (2nd ed.). Cambridge: Polity Press.
  67. Lury, C. (2004) – Brands: The Logos of the Global Economy. London: Routledge.
  68. Magids, S., Zorfas, A., & Leemon, D. (2015) – The New Science of Customer Emotions. Harvard Business Review. November 2: 66–76.
  69. McLeod, S. (2018) – Maslow's Hierarchy of Needs. Simply Psychology.
  70. Mathwick, C., Malhotra, N. K. & Rigdon, E. (2002) – The Effect of Dynamic retail Experiences on Experiential Perceptions of Value: An Internet and Catalog Comparison. Journal of Retailing, 78(1): 51–60.
  71. Market Business News (13.2.2017) – What is Market Orientation? Definition and Meaning.
  72. Maslow, A. H. (1943) – A Theory of Human Motivation. Psychological Review, 50(4): 370–396
  73. Maslow, A. H. (1968) – Towards a Psychology of Being. New York: Van Nostrand.
  74. Maslow, A. H. (1970a) – Motivation and Personality. New York: Harper & Row.
  75. Maslow, A. H. (1970b) – Religions, Values, and Peak Experiences. New York: Penguin
  76. Maruyama, Y. et al. (2013) – Methodology Research and Development for Designing Future Experience, Hitachi Review, 62(6): 344–351.
  77. Menon, S. & Kahn, B. (2002) – Cross-Category Effects of Induced Arousal and Pleasure on the Internet Shopping Experience. Journal of Retailing, 78(1): 31–40.
  78. Merholz, P. (7.12.2007) Peter in Conversation with Don Norman about UX & Innovation.
  79. Mettler, L. (2015) – Millennial Appeal: 5 Ways Hotels are Engaging Gen Y. Usnews.
  80. Meyer, C. & Schwager, A. (2007) – Understanding Customer Experience. Harvard Business Review, 85(2), 116–126
  81. Michaud-Trévinal, A., Pentina, I. & Stenger, T. (2018)The Online Shopping Experience (OSE): Expanding an Existing Framework: An Abstract Academy of Marketing Science Annual Conference (pp. 241–242).
  82. Miller, V. (2011)Understanding Digital Culture. London: Sa https://www.academia.edu/261338/_Understanding_Digital_Culture_-_Introduction_
  83. Mir, A., Ara, R. A., & Dar, A. (2013) – Acceptance of E-Banking in J & K. International Journal of Business and Management Invention 2: 68–78.
  84. Moore, S. (9.4.2019) – How to Balance Personalization with Data Privacy Gartner.
  85. Moreno, F. M., Lafuente, J. G., Carreón, F. Á., & Moreno, S. M. (2017) – The Characterization of the Millennials and their Buying Behavior. International Journal of Marketing Studies, 9(5): 135–144.
  86. Moscuis, G. P. (2017) – The Dark Side of Marketing. Journal of Marketing Management, 33(1): 15–16
  87. Morville, P. (21.6.2004)User Experience Design. Semantic Studios.
  88. Monsuwe, T. P. Y., Dellaert, B. G. C., & Ruyter, K. D. (2004) – What drives consumers to shop online? Journal of Computer Engineering International journal of service industry management,15(1): 102–121.
  89. Mosunmola, A. (2019) – Perceived Value Dimensions on Online Shopping Intention: The Role of Trust and Culture. Academy of Strategic Management Journal, 18(1).
  90. Murray, P. T. (8.5.2016) – The Myth of the Rational Consumer Psychology Today.
  91. Narver, J. C. & Stanley, F. S. (1998) – Additional Thoughts on the Measurement of Market Orientation; A Comment on Deshpande and Farley, Journal of Market Focused Management, 2(1): 233–236.
  92. Nettles, L. (6.9.2018) – New Data on Why People Hate Ads: To Many, To Intrusive, To Creepy. Facebook, Twitter, LinkedIn, Pinterest. Advertising.
  93. Norman, D. A, Miller, J. & Henderson, A. (1995) – What You See, Some of What’s in the Future, And How We Go About Doing It: HI at Apple Computer. Proceedings of CHI 1995, Denver, Colorado, USA.
  94. Novak, O. (12.10.2017) Why Our Possessions No Longer Define Us. On Off https://medium.com/onoff/why-our-possessions-no-longer-define-us-9035a247ea54
  95. O'Hara, D. (2.10.2017) – Kit Yarrow is Unlocking Consumer Shopping Behavior. APA.
  96. Olson, E.T. (2011) – The Extended Self. Minds & Machines, 21: 481–495.
  97. Palmer, K. (2009)Gen Y: Influenced by Parents and Materialism.
  98. Paula, R. M. (2018) – Creating a Superior Customer Experience in Online Luxury Stores.
  99. Pine, B. J. & Gilmore, J. H. (1999) – The Experience Economy, Harvard Business Review Press. Boston
  100. Pittau, M. (19.9.2018) – The Value of User Experience in Digital Marketing. Maurizio Pittau.
  101. Pucillo, F. & Cascini, G. (2014) – A Framework for User Experience, Needs and Affordances, Design Studies, 35 (2): 160–179.
  102. Raguž, M. (21.5.2018) – User Experience (UX) in the Digital World. Paldesk.
  103. Ren, L., Qiu, H., Wang, P., & Lin, P. M. (2016) – Exploring customer experience with budget hotels: Dimensionality and satisfaction. International Journal of Hospitality Management. 52: 13–23.
  104. Reyes, E. A. (2012) – Brand Engagement: An Analysis on Motivation, in Association of Marketing Theory and Practice Proceedings (pp. 1–9).
  105. Roe, D. (20.11.2018) – The Role of Emotion in Digital Customer Experiences CMS Wire.
  106. Rogers, C. R. (1961) – On Becoming a Person: A Therapist’s View of Psychotherapy. Houghton Mifflin, Boston.
  107. Scapin, D. L., Lanius, C., & Weber, R. (2012) – User Experience: Buzzword or New Paradigm? ACHI 2012, The Fifth International Conference on Advances in Computer-Human Interactions.
  108. Schiffman, L., Leslie, L. K. & Hayard, H. (2008) – Consumer Behavior: A European Perspective. Prentice Hall https://books.mec.biz/tmp/books/NXHQRTHBQ2L87NIU6YVN.pdf
  109. Shahjehan, A. & Qureshi, J. A. (8.1.2019) Personality and impulsive buying behaviors. A necessary condition analysis Journal Economic Research-Ekonomska Istraživanja, 32(1): 1060–1072.
  110. Shaw, C. & Ivens, J. (2005) – Building great customer experiences Prentice-Hall, London
  111. Shim, S., Eastlick, M.A., Lotz, S. L. & Warrington, P. (2001) – An online Prepurchase Intentions Model: The Role of Intention to Search, Journal of Retailing, 77(3): 397–416.
  112. SITE Group (14.11.2018) – Sitel Group Report Reveals Brand Loyalty Is Only as Good as Your Last Customer Experience.
  113. Stankevich, A. (2017) – Explaining the Consumer Decision-Making Process: Critical Literature Review. Journal of International Business Research and Marketing, 2(6), 7–14.
  114. Stephen, A. T. (2017)Here Comes the Hyper-Connected Augmented Consumer. GFK Marketing Intelligence Review, 9 (2) 10-17.
  115. Stillwell, D., Matz, S., Kosinski, M., & Nave, G. (2017) – Psychological targeting as an effective approach to digital mass persuasion. National Academy of Sciences of the United States of America, 114 (48), 12714-12719.
  116. Stone, T., Gould, S. J., & Szabó-Douat, T. (2017)Am I as extended as you say I am?" Consumers' emic perspectives on the extended self. Marketing Theory, 17(4), 559–577.
  117. Storm, M. (14.18.2018) – On the ‘extended self,’ being alive to the world, and the obsession for frictionless tech.
  118. Tauber, E. M. (1972) – Why Do People Shop?, Journal of Marketing, 36(4): 46–49.
  119. Team, A. (2018) – Why Customer Experience Is All About Emotional Motivators. Ameyo.
  120. Tesich, S. (1992) – A Government of Lies. The Nation.
  121. Tschikov, J. (13.12.2018) – Customer Effort Score: The New Experience Metric. Usabilla.
  122. Thunberg, G. (23.4.2019) 'You did not act in time': Greta Thunberg's full speech to MPs The Guardian.
  123. Treviinal, A. M. & Stenger T. (2014) – Toward a conceptualization of the online shopping experience. Journal of Retailing and Consumer Services, Elsevier, 21 (3)314 – 326.
  124. Yarrow, K. (5.6.2009) – Is There Gen Y in Your Future? RIS.
  125. Yarrow, K. & O’Donnell, J. (2009) – Gen BuY: How Tweens, Teens and Twenty-Somethings Are Revolutionizing Retail” Jossey-Bass
  126. Yarrow, K. (2014) – Decoding the New Consumer Mind: How and Why We Shop and Buy, Jossey-Bass
  127. Yoon, S. J. (2002) – The antecedents and consequences of trust in online purchase decisions”, Journal of Interactive Marketing, 16(2)47-63.
  128. USABILLA, 2018 – In the Age of Automation, Customers Want More human, Less Human, Less Machine.
  129. Wampole, C. (22.1.2018) – What Is the Future of Speculative Journalism? NYT.
  130. Wechsung, I., Naumann, A. B., & Schleicher, R. (2008) – Views on usability and user experience: From theory and practice. In Proceedings of the NordiCHI 2008 Conference (pp. 1–4). Lund: ACM.
  131. Wernars, S. (15.5.2017) – Cultural differences in consumer behavior worldwide. Smart online.
  132. Williams, R. (3.6.2019) – The Clock Is Ticking on Armani’s Empire of Timeless Fashion Bloomberg Businessweek.
  133. Winnick, M. (16.7.2016)Putting a Finger on Our Phone Obsession. Dscout.
  134. Wolfinbarger, M. & Gilly, M. C. (2001) – Shopping online for freedom, control, and fun. California Management Review, 43(2), 34–55.
  135. Wolny, J., Charoensuksai, N. (2014) – "Mapping customer journeys in multichannel decision-making". Journal of Direct, Data and Digital Marketing Practice. 15 (4): 317–326.
  136. Jermansky, R. (3.10.2019)Taboola and Outbrain to Merge to Create Meaningful Advertising Competitor to Facebook and Google Outbrain.

מקורות בעברית וקריאה מורחבת

  1. בן ג'ויה, ג' (23.10.2018) – התנאים המחפירים שבהם מוחזקים משלוחים מסניף "רמי לוי" לפני שהם מגיעים אליכם לדלת.Mako
  2. אילוז, א' (13.9.2019) – ימי הבולשיט: מדוע למדנו להתעלם מהאמת? מוסף הארץ.
  3. בן דוד, י' (20.5.19) – האם בעתיד נראה בעיקר פרסומות המתאימות לתכונות האישיות שלנו? הארץ.
  4. בר-און, ד' (13.2.2019) – למה באומת הסטארט-אפ אי אפשר להזמין מזון באינטרנט בלי לחתוך את הוורידים? מוסף הארץ.
  5. בר-גיל, א' (2017) – תפיסת העצמי בעקבות מהפיכת המידע הצעה למחקר לתואר שלישי אוניברסיטת בר-אילן
  6. גויכמן, ר' (19.05.2019) – ה"מד מן" החדש הוא אנליסט בהיי־טק: הדור הבא של הפרסום בדיגיטל כבר כאן. מרקר.
  7. גויכמן, ר' (6.8.2019) אמזון, תחליטי בשבילי מה אני רוצה לקנות. מרקר.
  8. גיוב, ג' (1.6.2011) – מהו עיצוב חוויית משתמש? הסבר, כלים ולינקים חשובים uxi.org.
  9. הכט, י' (2012) – עידן היִצרַכנוּת בעקבות גל המחאות החברתיות.
  10. פלורנטין, ט' (2017) – חוויית המשתמש – חברת יואקס ויז'ן בע"מ.
  11. רז, א' (28.3.2019) – והקוראים שומעים את הקולות. אלכסון
הוסף תגובה (3 תגובות)

"הֲדָתָה" של האמונות החילוניות ברשת

פתיחה

ההתפתחויות הטכנולוגיות הדיגיטליות מימיה הראשונים של האינטרנט העולמי בשנות ה-90 של המאה הקודמת, יצרו נוף מדיה חדש ודינמי ששינה את פני הדת. השיח על הדת במרחב הקיברנטי הוא פורה מאוד. אחת הטענות המרכזיות בו היא כי ההידרדרות של המונופול הדתי בחברה מובילה, באופן פרדוקסלי, לשגשוג חלופות לאמונות ולדתות חילוניות במרחב הקיברנטי, או לחלופין לגרסה חדשה של גן עדן שנוצרה על ידי בני האדם (Wertheim, 1999).[1]

עם הזמן, מיקמה הרשת את עצמה כשוּק החשוב ביותר של רעיונות דתיים ושל מאמינים המסרבים להשתלב במוסדותיה, לרבות דתות חדשות לא קונבנציונליות שבהן הפרט עלול להפוך לשבב זעיר בתוך מערכות ענק (Brinson, 2018).

אחד מסממניה של התפתחות זו היא תופעת ההַחְלָנָה. מייצגיה, המכונים "נונים" (Nones), מצהירים שהם "בני-בלי-דת" (The Religiously Unaffiliated) וחושפים תפיסות ספקניות המערערות את ביטחון האמונה. יתרונה של הסביבה הדיגיטלית להתפתחות זו הוא שאין היא מוגבלת בזמן או בחלל ושהיא מאפשרת חשיפה של רעיונות שונים מרחבי העולם, אימוץ אמונות חילוניות ודתות חדשות (Cowan & Hadden, 2004) והפצתן כמנטרות, כגון: "אלוהים הוא רעיון חשוב מכדי להשאירו בידי הדתיים" (Quentin, 2006), "האינטרנט הוא האלוהים", "האלגוריתמים: האלוהים של העידן הדיגיטלי", "האורגניזמים אינם אלא אלגוריתמים ביוכימיים", "האלגוריתמים מכילים ידע מיסטי ותורת הנסתר הטמונים בקופסאות השחורות" (Pasquale, 2015) וגם: "אלגוריתם החיפוש של גוגל הוא לא פחות מהאלוהים החדש של הרשת" (מתוך האתר הישראלי "טסטולוגיה" – Textologia).

לדעת נביא עמק הסיליקון, יובל נח הררי, בני האדם עתידים להפוך מ"הומו סאפיינס" (Homo Sapiens)[2] ל"הומו דאוס" (Homo Deus),[3] כלומר הם יקבלו מעמד של "דמוי אלוהים" (God-Like) בעל כוחות בבריאה ובהרס.

במאמר זה נדון במושג "הֲדָתָה" במובן של רֶליגיוניזציה, וזאת בשונה מהמושג "דאטה" (Data), שמשמעותו "מידע". המושג "הדתה" מתייחס לאמונה ולדת חילונית, ופירושו לצורך דיוננו – אינדוקטרינציה של דת שעברה תאוקרטיזציה, דוגמת הדת החילונית של "דָטָאיזם" בגרסת נח הררי, המופצת בסביבה הדיגיטלית אולם אינה מאפיינת בהכרח את כלל הדתות החילוניות ברשת שנוצרו על ברכי הנאו-ליברליזם.[4]

רקע

הדת היא מערכת תרבותית של דפוסי התנהגות ומנהגים, ערכי מוּסר, תפיסות עולם, טקסטים ונבואות, מקומות קדושים ומוסדות, המייחסת את יצירת האנושות לגורמים על-טבעיים, טרנסצנדנטליים או רוחניים. דתות רבות דוגלות בעקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, מחוקים דתיים או מאורח חיים המתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם. עם זאת, אין הסכמה בין החוקרים על מהות הדת, מה שמקשה על השיח בהקשר של האינטרנט כמבנה חברתי חדש. האינטרנט מהווה מקום גידול לרעיונות חדשים, חושף את המשתמשים למגוון עצום של השקפות עולם, רעיונות, דתות, מסורות, אמונות ודתות חילוניות ומגביר את הספקנות לגביהם.

עם זאת, הפעילות הדתית המסורתית והחילונית לא נעלמה עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, וההגירה של הדת לעולם הקיברנטי הוכיחה כי הרעָב לרוחניות לא פסק ואף העמיק, במיוחד במדינות המערב, שם הושפעו ההתפתחויות הטכנולוגיות עמוקות ממניעים דתיים. בהקשר זה שואל דוד נובל (Noble, 1997: 208) מדוע היא כה מעורפלת במימוש הבטחותיה לחיים טובים יותר ומדוע הפך המרדף הטכנולוגי אחר גאולה לאיום על הישרדותנו. המענה לשאלות אלו עשוי לשמש בסיס למערכות חברתיות ופוליטיות שונות מאוד, ולכן הרעיון של טכנולוגיה מסוימת – אינטרנט, הנדסה גנטית, בינה מלאכותית או ממסרים על עתיד מסוים – ראוי לעיון (Ungerleider, 13.2.2017). על רקע זה נבקש להשתלב בשיח על האמונות החילוניות ברשת.

לפי מיכאל ארגיל (Argyle, 2000), האבולוציה של הדתות, שהחלה במאה ה-18 בהשפעת הערכים של עידן הנאורות והתפתחות המדע והטכנולוגיה, השתקפה בתרבות המערב בתהליכי חילון (Secularization), כלומר: במעבר מזהות דתית ומִזיקה לערכים דתיים ולמוסדות הדת – לזהות, ערכים ומוסדות חילוניים. הוגים כגון קרל מרקס, גאורג זימל, אדוארד טיילור, אמיל דרקהיים ומקס ובר סברו כי האמונה הדתית תיעלם תוך כדי תהליכי הקִדמה שעוברת הציביליזציה, בטענה שהאנושות עוברת מחשיבה המאופיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, באמונות טפלות, במיתולוגיות ובקסמים, לקודים ולמערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות ומדעיות.

אך לא כך. בשנים האחרונות נמצאו אף עדויות שהשינויים באמונות הדתיות קדמו להתפתחות הכלכלית במאה ה-20 (Ruck, Bentley & Lawson, 2018), זאת בניגוד לגישתו של דרקהיים Durkheim, 1995)), שטען כי הדת נמוגה לאחר שהתפתחות כלכלית מספקת את הצרכים החומריים. דרקהיים ראה בדת גורם הממלא את הפונקציות המעשיות של החברה, כגון חינוך ורווחה, אבל כאשר חברות משגשגות החלו למלא את כל התפקידים בכוחות עצמן, נדחקה הדת לשוליים. מקס ובר (Weber, 2001), לעומת זאת, טען כי השינוי הדתי בא קודם. הרפורמציה הפרוטסטנטית שחררה את הבלימה של התפוקה ושל השיפור הכלכלי בגלל "מוסר העבודה הפרוטסטנטי" (Protestant work ethic), שכן "האתיקה הפרוטסטנטית" (Protestant Ethic) של עבודה קשה, יעילות והצלחה הייתה הגורם להתפתחות הקפיטליזם המודרני.

ייחודה של התרבות המקוונת טמון בכך שהיא מאפשרת להעלות תכנים שאינם זקוקים להוכחת תקפותם, כמו נרטיבים, מדע בדיוני, קסמים, רוחות, אגדות אורבניות, אמונות דתיות ובוּטים חסרי גוף ודמות הגוף. על רקע זה מובן מדוע האמונה המקוונת (Faith Online) עולה בהתמדה, והראָיה לכך שכבר בשנת 2004 נמצא כי 64% מ-128 מיליון משתמשי האינטרנט של אמריקה גלשו בנושאים דתיים או רוחניים (7.4.2004 Hoover, Clark & Rainie,). עם זאת, הגלישה באינטרנט עברה לאמונות ולדתות חילוניות (Kelsen, 2017), שחלקן עברו אבולוציה דיגיטלית של דתות קיימות וחלקן נוצרו כדתות החדשות (New Religious Movement – NRM). לחלק מדתות אלו יש מקורות מודרניים פריפריאליים לתרבות דתית דומיננטית, למשל הבודהיזם הווירטואלי והרוחניות הקבליסטית, המבוססות על הצרכים האנושיים והן בחזקת "דת-ברשת" (Religion-Online) (Thagard, 28.10.2016). גם בנושא זה אין הסכמה. יש הסבורים כי לא ניתן כלל להציגן כאמונות דתיות (Tuveson, 1964) אלא להגדירן "מעין-דתיות" (Ruse, 7.3.2003). איתי זיו (זיו, 25.8.2018) טוען שיש סממנים תיאולוגיים מובהקים גם ב"דת החילונית", בעוד שיש הטוענים כי לא מדובר כלל בדת אלא באידיאולוגיה, שכן הדת אינה בשמיים אלא על פני כדור הארץ (Ungerleider, 13.2.2017). בניגוד לכך טוען יואש מייזלר (אלמוג, 1966; מייזלר, 2014) כי לאמונה החילונית יש יותר משמעות מעשית ופחות תיאורטית או דוגמטית, ואין היא בהכרח מכילה רעיונות בסיסיים והכרחיים לקיומם של חיים משותפים בקהילה חופשית עלי אדמות כאן ועכשיו. אין היא עוסקת לא במצוות עֲשֵׂה ולא במצוות לא תעשה ואף לא בגאולה ובאחרית הימים. בניגוד לטענתו של מייזלר, מביא הררי את המקרה של דת חילונית קונקרטיתהדטאיזם, המתאפיינת בתיאוקרטיה של מידע בדומה לכל דת אחרת שיש בה מצוות, כמו המצווה למקסם את זרימת המידע כדי ליצור ולצרוך יותר תוכן. לראָיה ניתן להביא את "הקדוש הראשון", אהרון שוורץ, ששִחרר חינם מאות אלפי מאמרים מדעיים מארכיון JSTORוהתאבד בשנת 2013 לאחר שהועמד לדין על "מילוי המצווה". זרימת המידע בדת החילונית היא חיונית ליצורים חיים. אילו הגוף שלנו היה צריך לעצור את העברת הנתונים, היינו מתים, ומכאן שחסימה של זרימת הנתונים היא חטא (Brinson, 26.6.2018).

לפי מיכאל סאלר (Saler, 22.5.2013), "עמק הסיליקון" הוא ה"מֶכָּה" של האינטרנט, שכן הוא מהווה לא רק ביטוי לחדשנות טכנולוגית ולצמיחה כלכלית, אלא גם זרע לנביטת אידיאולוגיה חדשה של המאה ה-21. הנרטיב הפונדמנטליסטי של התפתחות זו זכה במשך עשרות שנים לכותרות מגוונות, כמו "כלכלת שוק חופשי", "טכנו-מיסטי" (Techno-Mysticism), "נטיות אנרכיסטיות" ו"געגועים אוטופיים". האידיאולוגיה של האינטרנט מספקת ראִייה מעין-דתית על אופן שינוי היחסים האנושיים, השפע החומרי שנוצר וההתעלות שהושגה באמצעות אינטראקציות בין אדם למכונה. "נביאיו" מציינים את המבנה המבוזר והפתוח כמודל של סדר עולמי חופשי, שוויוני ושקוף. כתבי הקודש שלהם הם חוק מור, המציעים כי מחשבים "יתפתחו" באופן אקספוננציאלי ויכפילו את יכולתם כל שנתיים. האסכטולוגיה[5] שלהם היא הסינגולריות, העתידה להמציא טכנולוגיות שיסבירו מדוע הטכנולוגיה כה פולשנית ומכריעה בחיינו, מה שהטקסטים אינם יכולים להסביר (שם). מצווה נוספת של דת המידע היא הפצתה, בדומה להפצת הנצרות בימי הבינים כציווי דתי. על כך בפרק הבא.

הדָתָה

לכאורה "העולם נקרע בין הדתה לחילון" (פישר, 7.1.2018), אולם למעשה ההדתה וההחלנה אינן שוללות זו את זו ואינן מייצגות שתי מחנות מנוגדים. תהליכי ההחלנה וההדתה נבנים ונוצָרים בתוך הֶקשרים היסטוריים, חברתיים ופסיכולוגיים, במשא ומתן מתמשך ורצוף עם מרכיבים שונים בזהות האישית והחברתית. הדבר מקבל ביטוי בסביבה הדיגיטלית, המתאפיינת בהפצה גוברת של דתות חילוניות, אמונות ודעות. כזאת היא למשל הדת החילונית ההולכת ונוצרת על בסיס האלגוריתמים ומביאה את פלאי למידת המכונה, פורצת דרך בבינה המלאכותית, יוצרת שינויים במהות המידע והנתונים העתידיים, ומנווטת את דרכנו עם קוד התנהגות חדש של בחירה עצמאית (Andersen, 28.12.2017) המצפה כי נחדל להאמין בקדושים ולהיעזר בספרי הקודש ואף בהורוסקופים ובמנבאים אסטרולוגיים. דת זו עשויה לנווט לדרך שתהיה פחות סלחנית, נטולת רגשות, דעה קדומה או הטיה, שבה קבלת ההחלטות תתבסס על נתונים קשים וקרים בלבד ((Shinde, 30.12.2016.

במילים אחרות, ההחלנה וההדתה מתרחשות במקביל: 84% מהאוכלוסייה בעולם מזדהים עם קבוצה דתית (Sherwood, 27.8.2018), ובמקביל חלה עלייה משמעותית בשיעורם של אלו המצהירים שאינם משתייכים לדת (Alper, 8.8.2018),[6] המאפיין את ההחלנה כשינוי תרבותי.

המושג "הַחְלָנָה" הועלה בהקשר של התמורות החברתיות המודרניות בארצות המערב, שבהן החלו תהליכי רציונליזציה, שופרו התנאים החומריים, נוצרו פלורליזם ואינדיבידואליזם ואבדה הסמכות הדתית במרחב הציבורי. כרבע מהאמריקנים טוענים שאין להם זהות דתית רשמית, וכך הופכת הקבוצה שבה מתרחשת ההחלנה ל"קבוצה הדתית" הגדולה ביותר בארצות הברית. המושג "החלנה" הוא רב-ממדי (Multiple Secularities) ומשמש אינדיקטור להתפתחות של חברות פרה-מודרניות (Wohlrab-Sahr & Burchardt, 2012) ומרכיב העולה בדיונים על סכסוכים חברתיים ובתהליכי השינויים המתרחשים בין תרבויות שונות (Kleine & Wohlrab-Sahr, 2016).

המייחד את ההחלנה בסביבה הדיגיטלית הוא שהיא מאפשרת להתנתק מכל דוקטרינה אלוהית קיימת או דת מעשה ידי אדם שהכרנו אי-פעם, ויוצרת קוד התנהגות חדש (Brinson, 2018). הסביבה הדיגיטלית אף מטפחת ומדרבנת את הקהילות החילוניות הנוטות להישען על אתאיזם (Whitmarsh, 2016)[7] ואפילו על אגנוסטיים. האקלים החברתי והפוליטי שנוצר מאפשר גישה נוחה לנרטיבים חדשים, בלתי הגיוניים ובלתי רציונליים, כמו חשיבה קסומה (Magical Thinking),[8] אמונה בעב"מים (UFOs), בנאו-שמאניזם (Neo-Shamanism), בסייבר-שמאניזם (Cyber-Shamanism), באמונות טפלות ובניסים. הגישה הנוחה אפשרה גם הפצתן של מגוון מנטרות, כמו "בחרו את המציאות שלכם" (Find Your Own Reality) ו"עשו זאת בעצמכם" (Do your own thing), המאפיינות את מה שמתואר ב"להיות אמריקני" (Andersen, 28.12.2017), כלומר, להאמין בכל דבר שאנחנו רוצים ולהתנהג כאילו מדובר בדעות וברגשות אמיתיים ואף בעובדות. תפיסה זו, שהפכה לנורמטיבית, משתלבת בהתחזקותם של "החדשות המזויפות" (Fake News) ו"פוסט-אמת" (Post-Truth), שהגיעו לשיאם בשנת 2016. אין כל מחסום בפני הצגת רעיונות של כַּתות ואמונות של מיעוט, לתוכני כפירה ולאמונות החושפות תפיסות ספקניות העלולות לערער את האמונה הבטוחה בדת. הערעור בא לידי ביטוי בתופעת ה"נונים", שהתחזקה בעקבות ההחלנה בשני העשורים האחרונים. ועל כך בפרק הבא.

ה"נונים"

ה"נונים" (Nones) הוא כינוי לאלה המצהירים כי הם "בני-בלי-דת" אך מודים שהם מחויבים עמוקות לערכים כמו סובלנות, שירות וצדק כלכלי, החיוניים לחברה בריאה ולמעורבות בשיח ומשפיעים על העיצוב מחדש של ערכי מוסר ואמונה. שיעור האמריקנים שהצהירו כי אינם בעלי זיקה דתית עלה בשנים 1990 ו-2010 מ-8% ל-18%, בהשוואה למספר המחוברים לאינטרנט, שעלה כמעט מאפס ל-80% (Downey, 2014). שישה מתוך עשרה אמריקנים המצהירים שאינם קשורים לדת, מתארים את זהותם הדתית כאתאיסטית, כאגנוסטית או כ"שום דבר מיוחד" (Nothing in Particular) (Alper, 8.8.2018). רבים מהם עברו מהדתות שבמיין-סטרים לתנועות רוחניות של העידן החדש (New Age Spiritual Movements). חלה עלייה מ-19% בשנת 2012 ל-27% בשנת 2017 בקרב אלו שדיווחו על היותם "רוחניים אך לא דתיים" (Spiritual but not Religious – SBNR) (Shermer, 1.4.2018).

בבריטניה מהווים ה"נונים" 48.6% מאוכלוסיית הבוגרים הבריטיתBullivant, 2017) ). ברוב ארצות אירופה וצפון אמריקה זו הקבוצה הדתית השנייה בגודלה (Bullard, 22.4.2016). שיעורם ירד מ-75% בשנת 2007 ל-69% בשנת 2014 (PEW, 12.5.2015). ירידה זו בולטת במיוחד בקרב אלה שאומרים הדת היא "מאוד" (very) או "במידה מסוימת" (somewhat) חשובה בחייהם, אף שהם נמנעים מכל הזדהות עם דת מסוימת.

השינויים בנוף של האמונה הדתית בארצות הברית בעקבות האפשרויות המגוונות במרחב הדיגיטלי,[9] הביאו לעידון המושג "Nones" (Lipka, 13.5.2015). לשם כך נוצרה טיפולוגיה דתית חדשה של ה"נונים" של PEW, הממיינת את האמריקנים לשלוש קטגוריות ולשבע "אשכולות", המבוססות על אמונותיהם הדתיות והרוחניות, על הערך שהם מציבים בדתם ועל מקורות המשמעות וההגשמה בחייהם (Becka, 29.8.2018; PEW, 18.4.2017), על פי הפירוט שלהלן.

הטיפולוגיה הדתית החדשה של PEW

דתיים מאוד (Highly Religious) – סה"כ 39%

  • "נאמני יום ראשון" (Sunday Stalwarts), "הדתיים המסורתיים" – 17%
  • "מאמיני האל והארץ" (God-and-Country Believers), השמרנים מבחינה דתית ופוליטית – 12%
  • דתיים שיש להם גם אמונות רוחניות של פרקטיקות נוספות (Diversely Devout) – 11%

דתיים במידה מסוימת (Somewhat Religious) – סה"כ 32%

  • "דתיים נינוחים" (Relaxed Religious), המאמינים באלוהים וסבורים כי כדי להיות אדם מוסרי אין צורך באמונה – 17%
  • "ערניים מבחינה רוחנית" (Spiritually Awake) גם לאמונות של עידן חדש, המאמינים בחיים שלאחר המוות 15%

לא דתיים (Not Religious) – סה"כ 29%

  • "מתנגדי הדת" (Religion Resisters), המאמינים כי הדת המאורגנת פוגעת יותר משהיא מביאה תועלת – 12%
  • "החילונים המוצקים" (Solidly Secular), שאינם מחזיקים כלל באמונות דתיות – 17%

בהחלנה המתרחשת בסביבה הווירטואלית משולבות כיום כמה תפיסות עולם. נציג שתיים מהן – הומניזם ורוחניות – בטרם נדון בדתות החילוניות.

הומניזם מקוּון

במאמרו "הומניזם בעידן מדעי-טכנולוגי" טוען ישעיהו ליבוביץ כי המדע אינדיפרנטי מבחינת הערכים וכי אין ראיית עולם מדעית הכוללת שיפוט, הערכה וערכים. עם זאת, המדע מאפשר הומניזם, משום שהוא משחרר את האדם משעבודו לטבע (ליבוביץ, 1974: 23). ההומניזם החילוני (Secular Humanism), המוטו הנפוץ לתארו הוא "טוב בלי אלוהים" (Good without a God), המהווה גם מוטו של אתר האיגוד ההומניסטי האמריקני (American Humanists Association). איגוד זה נוצר על בסיס העובדה שרבים מבני האדם פותרים את בעיותיהם ללא מעורבות של דוקטרינה דתית (Bosch, 3.8.2018). גישה דומה היא גם נחלת הסייבר-ליברטריאניזם (Cyber-libertarianism) עם המוטו "Live & Let Live", שמשמעותה מתייחסת לאמונה כי יחידים הפועלים כאזרחים, כצרכנים, בחברות או בקולקטיבים, יהיו חופשיים להמשיך לפעול ולשמור על האינטרסים שלהם באינטרנט (Barlow, 1996).

המושג "הומניזם החילוני", שאינו ברור דיו ומכונה גם "פוסט-ליברלי" (Post-Liberal), "הומניזם ליברלי" (Liberal Humanism) ו"פוסט-הומניזם" (Post-Humanism), מהווה גישה אנליטית המצדיקה את קיומנו בעולם הזה ומדגישה את חשיבותם של הגורמים הלא-אנושיים, במיוחד המחשבים והמערכות המתקדמות לניהול נתונים. למעשה, הפוסט-הומניזם הפך לדת החדשה – דטאיזם (Shinde, 27.12.2016; Ungerleider, 13.2.2017).

חסידי ה"טכנו-הומניזם" (Techno-Humanism) טוענים כי ניתן לעצב מודל אנושי באמצעות הנדסה גנטית, נָנוטכנולוגיה וממשקי מחשב–מוח, והוא דוגל בקִדמה ובמודרניות תוך יצירת קשר הדוק לפוליטיקה החילונית וליחסים חברתיים.

לפי נח הררי, "ההיסטוריון המועדף של עמק הסיליקון", ההומניזם הליברלי[10] מציע ריבונות אנושית על הטבע וגורס כי האמת היחידה היא זו העולה מתוך הפרט עצמו. ההומניזם הפך למעשה למשחק האמיתי היחיד שנותר בעיר (Searle, 16.9.2018), ועתידה האמיתי של הדת נקבע כיום בעמק הסיליקון. העמים של המאה ה-21 ישיגו את העולם שההומניסטים חלמו עליו מאז הרנסנס,[11] וישתחררו לכאורה מסבלם, שכן בסופו של התהליך תשתלט הבינה המלאכותית.

רוחניות מקוּונת

הרוחניות המקוונת (Secular Online Spirituality) מהווה רקע מתאים להתפתחותן של הדתות החילוניות. היא מתעדכנת ללא הרף ומשמשת אלטרנטיבה לדת. היא מדגישה את הצמיחה האישית ואת השלווה הפנימית של הפרט באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית, ללא קשר עם האלוהות (Arya, 2014). היא מבקשת לספק ביטחון פסיכולוגי ואף מצפן מוסרי, "תנועה רוחנית אך לא דתית" (Spiritual but not Religious Movement – SbnRM). תנועה זו מהווה, על פי ארלנסון, ביטוי פופולרי לזהות עצמית ולתפיסת עולם של רוחניות (Erlandson, 2000).[12]

"האינטרנט הוא טכנולוגיה של מידע ולא של חומר, לכן יש בו משהו רוחני", טען יואב בן-דב ז"ל. "כשאתה פותח דפדפן, אתה בעצם מתחבר לתודעה הקולקטיבית של האנושות, שכן האינטרנט והתרבות הדיגיטלית נולדו משילוב של טכנולוגיה הנדסית וניו-אייג'" (בתוך אילני, 29.4.2008). הבודהיזם מדגיש כי כל קיומנו הוא השתקפות העולם כולו בתוכנו, וכי קיומנו זה, המשקף את העולם, משתקף בכל קיום אחר בעולם. התבוננות כזו מאפשרת מרחב של נדיבות וחמלה ואף חציית גבולות חברתיים ותרבותיים, שבהם נוצרות צורות חדשות של אינטראקציות רוחניות מקוונות העשויות לקדם את הדיונים על פולחן ורגשות (Helland, 2000: 207).

עם זאת, השימוש במילה "רוחניות" לאורך ההיסטוריה הוא לעיתים קרובות מעורפל. המילים "דתי" (religious) ו"רוחני" (spiritual) שימשו מילים נרדפות לתיאור היבטים שונים של מושגי הדת (Mercandante, 2014). הפיצול בין דת לרוחניות הוביל לכך שהמושג "דתיות" החל לסמל את הפן הממסדי, הריטואלי והאידיאולוגי, בעוד שהמושג "רוחניות" נתפס כמבטא את היסוד הנפשי המעיד על שאיפות האדם ועל התוכן המשמעותי שהוא יוצק לחייו (בירנבאום, 2011).

הרוחניות המקוונת אינה צורה חדשה של דת, לטענת גליק (Gálik, 2015), אף שהיא יכולה לסייע בצרכיו הרוחניים של האדם הפוסט-מודרני בעתיד, אבל סביר להניח שהטכנולוגיה תמשיך לחדור לממד הנצחי של חיי אדם ולכן צפויים שינויים בעתיד.

התווית "רוחני אך לא דתי" ((Shermer, 1.4.2018 מאפיינת אנשים שהתאכזבו מהדת הממסדית ונטשו קהילות מסורתיות לטובת צורות אחרות של אמונה ופולחן, המספקות להם מקורות השראה, מענה לשאלות קיומיות, ביטחון פסיכולוגי ואף מצפן מוסרי. אמונה זו, שאפשר לכנותה "אקסטרה-תיאיסטית" (Extra-Theistic), מהווה ביטוי לרוחניות שמעבר לגבולות רגילים (Brown, 2013), כלומר רוחניות שאמנם קשורה קשר הדוק לדת, אך אינה מכילה אותה בלעדית (King, 2009).

משום שהגישה למידע באינטרנט אינה מוגבלת, הרוחניות יכולה להיעטף גם בשיטות עתיקות וגם בטכנולוגיות חדשניות. היא יכולה להיות מיסטית (Thagard, 28.10.2016), להפוך למקום מקודש, לתת הארה רוחנית לגולשים באמצעות אנימציה, אודיו-ויזואליות וסביבה אינטראקטיבית, להשתלב ב-Second Life (Kaburuan, 2012) ואף להתפתח כתעשייה רוחנית (Prashant, 8.2.2018). כל גולש יכול לאמץ את נתיבו הרוחני באמצעות מנועי החיפוש (Gougeon, 29.12.2017), ובכך טמון יתרון ההפצה של הרוחניות.

הדתות החילוניות ברשת

השימוש במושג "דתות חילוניות" ברשת עלול להטעות, שכן במובנים רבים חלקן הן יותר בחזקת אמונות, טכניקות וגישות המייצגות תפיסות עולם ועונות על שאלות קיומיות המתאפשרות בסביבה הדיגיטלית שבה אין חובה לשאול שאלות ושבה רק ניתן לאסוף נתונים ולהניח להם "לדבֵּר" (Hurlock, 10.6.2016). רבות מהדתות החילוניות טוענות שהן בחזקת "אצבע אלוהים" וכוח עליון, החסין מפני שגיאות, לעומת בני האנוש, הנחשבים יצורים מוגבלים המוּעדים לטעויות. דבר זה מסביר את עמדתם של כוהני הדת ונביאיו בכנסיית הדטאיזם – הקונגלומרטים המקוונים, המצדיקים את הסתרת הצד האפל בפעילותן.

תחילה נתייחס לאלגוריתמים, הנתפסים כ"אלוהים של העידן הדיגיטלי" ומייצגים את התחזקות ממלכת הבוּטים ואת קידושה על ידי אמונה ואלוהות חילונית (Murali, 17.10.2016). האלגוריתמים מהווים נרטיב אוניברסלי חדש של כמה דתות חילוניות השואבות את סמכותן מהם ומה-Big Data. לדוגמה, האלגוריתם ML (Machine Learning) עשוי ללמוד עלינו יותר ולהבין אותנו יותר ממה שאנו מבינים את עצמנו, היות שכל הנתונים עלינו נרשמים, כמו העסקאות בכרטיס האשראי, שיחות הטלפון, עסקאות בנק, הודעות מדיה חברתית, פרטי נסיעה וכדומה (שם).

דטאיזם

עם השתלבות האלגוריתמים בסביבה הדיגיטלית הפך, כאמור, הפוסט-הומניזם לדטאיזם (Shinde, 27.12.2016; Ungerleider 13.2.2017), שכבר אינו מציב במרכז היקום את האדם, על רגשותיו והחלטותיו. יש כמה גרסאות של דטאיזם. אנו נתייחס לשלוש מהן.

  1. דטאיזם בגרסת דייוויד ברוקס (Brooks, 4.2.2013). ברוקס טבע את המושג "דטאיזם" במאמרו על "הפילוסופיה של הנתונים" כדי לתאר את החשיבה שנוצרה עקב עליית ה-Big Data. לטענתו, מחשבים ואלגוריתמים עדיפים בהרבה על בני אדם באיתור אותות חלשים ובהתבוננות באירועים ללא הטיה שיפוטית. אידיאולוגיה מגמתית זו גורסת כי שחרור זרם הנתונים הוא הערך העליון של היקום, וכי הוא יכול לשמש מפתח להפיכת המהפכה המדעית הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות.
  2. דטאיזם בגרסת סטיב לוהר (Lohr, 2015) נדון בספרו"Data‑ism", המייצג תפיסת עולם שלפיה החלטות נעשות על סמך נתונים וניתוח ופחות על סמך רגשות ואינטואיציה. הפחם, העופרת, הברזל והשמן היו הדלק של המהפכה התעשייתית, ואילו הכלכלות והממשלות של היום מוּנעות על ידי משהו מוחשי פחות: שפע נפיץ של נתונים דיגיטליים; זהו חומר הגלם החיוני של כלכלת המידע. השפע הזה יותר ממכפיל את עצמו כל שנתיים, ויוצר תפיסת עולם חדשה של הזדמנויות ואתגרים המשנה את אופן קבלת ההחלטות.
  3. דטאיזם בגרסת נח הררי (Harari, 2017) מעניק למונח זה לבוש חדש עם משמעות שונה משתי הגרסאות האחרות. הררי משלב שתי התפתחויות אינטלקטואליות חזקות של הזמנים המודרניים: ההשקפה הנאו-דרוויניסטית, שלפיה אורגניזמים הם אלגוריתמים ביוכימיים (Biochemical Algorithms), ותיאוריית הבינה המלאכותית של אלן טיורינג. ייעודו של הדטאיזם כדת המידע הוא הקמת "האינטרנט־של־כל־הדברים" (Internet of Things – IoT) (הררי, 23.2.2013; Bosch, 3.8.2018), שיהפוך את היקום כולו לישות חיה ומודעת. המצווה הראשונה של דת זו היא למקסם את יעילות המערכת של זרימת המידע, וזאת על ידי כך שנתחבר לכמה שיותר ערוצי תקשורת, למשך כמה שיותר זמן, ונצרוך ונייצר כמה שיותר מידע, יותר ויותר מהר. המצווה השנייה במעלה היא לחבר למערכת לא רק את ה"עצמי" אלא את כולם, גם את מי שלא רוצה, ובהקשר זה מובֶנת המילה "הדתה". ב"כולם" אין הכוונה רק לבני אדם, אלא לכל דבר; לא רק המחשב שלי והגוף שלי, אלא גם המכונית שלי, מכונת הכביסה, המקרר, נורת החשמל, ברז המים ואפילו העץ שבחצר צריכים להיות מחוברים ל"אינטרנט־של־כל־הדברים", לקלוט מידע ולשדר מידע. אַל לנו להשאיר גם לא פינה אחת קטנה ביקום שהחיים אינם פועמים בה; אל לנו להשאיר שום מקום שהמידע אינו זורם ממנו ואליו. ייתכן שבקרוב נפצח את החידה ונגלה את אלגוריתם החיים, והוא שכדי לעבד מידע ביעילות יש לפתח מודעות ולחוות סבל. ייתכן שלעולם לא נגלה את האלגוריתם הזה, כי הוא לא קיים וכי יש משהו בחיים שהוא מעבר לעיבוד מידע. כרגע חוסר הידיעה שלנו אינו מפריע לדת המידע להתפשט בעולם ולסחוף אחריה המונים. במקום לקבל החלטות על סמך מה שהאלים מספרים לנו או על סמך מה שאנו מרגישים, אנחנו מחליטים על סמך מה שמספרים לנו הנתונים, אף שהם מחוץ לחוויה האנושית הסובייקטיבית. כל מי שעבד עם נתונים, יודע כמה קל לבחור ולקַשר נתונים לנתונים ולהעדפותיו של אחד ואז לפרשם באופן המאשר את האמונות שהתחלנו בהן (Bosch, 3.8.2018).

"דרך העתיד" (Way of the Future – WOTF)

דת חילונית שמטרתה "לפתח ולקדם את מימוש האלוהות המבוססת על בינה מלאכותית", שכן בעתיד הבינה המלאכותית תהיה חכמה יותר מבני אדם ותהפוך למעשה לאלוהים. הדת נוסדה בספטמבר 2015 על ידי אנתוני לבנדובסקי (אצל Harris, 27.9.2017).

לוציפריאן (Luciferins)

דת חילונית המכריזה כי היא גואלת האנושות והחלופה לצמיחה אישית מתמשכת. בין שהיא נתפסת כאלוהות ובין שכארכיטיפ גרידא, היא מייצגת לטענתה את הידע והחיפוש האולטימטיביים. לתפיסתה, אם רשתות המחשבים המורכבות ברחבי העולם יהיו מאוכלסות באינטליגנציות מלאכותיות ובסוכנים מתוחכמים, ייתכן שיהיה צורך להמציא מכונת אלוהים (Machine-God) כמו דאוס אקס מאכינה (Deus Ex Machina), כלומר, יהיה צורך בסיוע חיצוני שיתחרה במישרין עם תפיסה של ישות עליונה ואלוהים כהוכחה לטכנולוגיה. הלוציפריאן, כתורת הנסתר, קשורה גם לקבלה היהודית, טוענים גיאורגי גראט (Garrett, 2018) וויליאם בנר (Benner, 5.1.2019),[13] ולמימושה של הסינגולריות הטכנולוגית (Bauwens, 1996).

סינגולריות (Singularity)

המונח "סינגולריות", המתורגם לעיתים כ"ייחודיוּת", שאול מהפיזיקה ומהמתמטיקה ונועד לתאר נקודת אל-חזור החורגת משרשרת הסיבתיות. הסינגולריות הטכנולוגית נתפסת כדת המבוססת על האפשרות כי בעתיד האינטליגנציה המלאכותית תהיה מסוגלת לשפר את עצמה וליצור מכונות חזקות וחכמות יותר מיוצריהן. העולם העתידי יתנהל לפי כללים אחרים לגמרי, כללים שהם עדיין בחזקת נעלמים (גרימלנד, 19.11.2011). יש עתידנים הטוענים כי הסינגולריות עומדת להתרחש כאירוע טכנולוגי, בשנת 2030 או בשנת 2045, שתשנה את חיינו לבלי הכר. ההאצה בקצב ההתפתחות של האינטליגנציה המלאכותית תביא עלינו עתיד שבו כולנו נהפוך למוחות החיים בענן, ונוכל להוריד לאליו את התודעה שלנו ולהעלותה משם (גורביץ, 20.2.2013). זוהי מטפורה תרבותית המתארת מציאות שאינה אנושית, שהיא מעבר להסברים הפיזיקליים ושניתן לזהותה עם האלוהות. יש הטוענים כי הסינגולריות היא דת בלתי מודרנית, שלעיתים קרובות עלולה לזעזע את המהנדסים ואת האזרחים המתוחכמים של הכלכלה החדשה, ויש הרואים בה את הטוב שבשני העולמות, כביכול תשובה לשאלות קיומיות ולחיפוש חסר גיל של אלמוות, עטופה במדע ובחדשנות (Stevens, 23.4.2012). לעומת זאת, טוען ריי קורצווייל, כי כל השוואה בין הסינגולריות לדת היא "מוטעית" וכי המפנה בעתיד האנושות טמון בהתקדמות המדעית, שתואץ ככל שחלק גדול יותר מהמחקר יעבור לידיהן של מכונות, שיכולתן תעלה בעשרות מונים על זו האפשרית כיום (Kurzweil, 2005).

סיינטולוגיה (Scientology)

תורה דתית עיונית ומעשית שפותחה על ידי סופר המדע הבדיוני האברד (Hubbard) ועוסקת בחלליות ובחייזרים בשם "כנסיית הסיינטולוגיה" (Church of Scientology). היא משמשת גם שם כללי לרשת בינלאומית של ארגונים שהקים האברד כדי להפיץ את התורה, שהגדירה כדת. היא מהווה גוף של אמונות שבאמצעותו קבוצת אנשים נותנת משמעות לבעיות הבסיסיות של החיים, כגון אי-צדק, סבל והחיפוש אחר משמעות החיים, ובשילוב עם עיסוקים שדרכם מתמודדים המאמינים עם בעיות אלו ומתעתדים להתגבר עליהן (פריחריו, 1966). הסיינטולוגיה יצרה אתר אינטרנט בשנת 2018 ובראשו המוטו "פתרונות לכל היבט של החיים: יועצים רוחניים מתנדבים באינטרנט", וכן הושק ערוץ הטלוויזיה Scientology, שמטרתו "להשביע את הסקרנות העזה בנוגע לדת" (דה מרקר, 12.3.2018;Scientology Network, 12.3.2018). סביב תורת הסיינטולוגיה והתנועה הסיינטולוגית יש מחלוקות ופולמוסים רבים בכל רחבי העולם. יש הטוענים כי באינטרנט, כארגון היררכי וממודר היטב, הסיינטולוגיה תלויה לא מעט בסודיות באשר למתרחש בתוכה (פריסקו, 2013), ויש הגורסים כי היא התנועה המעניינת ביותר מבין התנועות הדתיות החדשות מפני שיש בה דמיון רב ביותר לבודהיזם (Flinn, 1983: 89).

בודהיזם חילוני (Secular Buddhism)

עוסק בהומניזם, בספקנות ובמדיטציה ופורח באמצעי התקשורת הדיגיטליים, אולם דפוסי השימוש בטכנולוגיות הבודהיסטיות השתנו במידה ניכרת מאז הטקסטים הראשונים המוקדמים. התפוצה והתפיסה של הבודהיזם בסביבה המקוונת מספקות תובנות ערכיות לתפקיד המשתנה של הדת בתרבות המשתנה ללא הרף בתיווכנו המהיר והלא-בטוח (Grieve & Veidlinger, 2014).

בודהיזם וירטואלי (Virtual Buddhism)

משתלב גם ב-Second Life (Connelly, 15.11.2015). הבודהיזם החילוני עשוי לענות על הצורך האנושי בכמיהה לדת ולהומניזם מטפיזי (Metaphysical Longings). לטענת קיין (Kane, 24.8.2016), הדטאיזם בגרסת הררי Harari, 2017)) נשמע כמו "הבודהיזם של ענן" (Buddhism of the Cloud).

המדיטציה הבודהיסטית, העוסקת בהתבוננות בסיטואציה בלי שיפוטיות ובלי לנסות לשנות את המציאות, שווקה על ידי הדלאי לאמה כ"פרקטיקה אנושית" (Human Practice) ולא רק דתית McMahan, 2012: 283)). המושג "מַיינְדְפוּלְנֶס" (Mindfulness), שפירושו הקשבה עצמית, הוא מושג יסוד במדיטציה, השאוב ממשנתו של בודהה וחף מכל סממן דתי או טקסי.[14]

העיקרון המייחד את האתוס הבודהיסטי הוא "תעשה כי זה טוב בשבילך", וזאת בניגוד לאתוס הכללי של הדתות המונותאיסטיות, שהוא "תעשה כי זה מה שאלוהים אמר, גם אם אתה לא מבין את זה!" (פרסיקו, 2009).

במאמרו "Buddhism in the Internet Age" טוען וינסנט הורן (Horn, 3.8.2015) כי הבודהיזם החילוני זכה באינטרנט לפיתוח מגוון רחב של טכנולוגיות מהורהרות חדשות (Contemplative Technologies ), והוא מאפשר לצמצם את הסבל האנושי ולעורר את ההיבטים העמוקים ביותר של הלב והנפש כמו חמלה, באמצעות תובנות מדיטטיביות, רעיונות (Darshana) ופרקטיקות מסוימות (Sādhanā).

הדתות הקלאסיות בתרבויות פוסט-תעשייתיות הולכות ונעשות בלתי רלוונטיות, כמו גם פרשנותן המסורתית למציאות, טוען מייק מאייר (Meyer, 2018) במאמרו ""Buddhism as 21st Century Spiritual Philosophy. הדבר הוביל לגילוי מחדש של מה שנקרא "מסורות רוחניות פגאניות" מסוגים שונים שהתעוררו בשנות ה-60. האבולוציה החברתית האנושית פועלת לעיתים קרובות באופן מפתיע כדי למצוא תשובות חדשות לצרכים שאיבדו מענה. אחת התשובות היא הטכניקות הבודהיסטיות, כמו מדיטציה, המסייעות להבין כיצד לשלוט בכאב ולהגיע לחיים מאושרים ומתגמלים. הדבר שונה מאוד מכל דת אחרת, התובעת נאמנות לרוח אלוהית או לדת שתדאג לך ​​אם תעשה את זה נכון.

בודהיזם טכנולוגי (Technological Buddhism)

על פי ארתור זג'ונק (Zajonc, 1997), מתמקד הבודהיזם הטכנולוגי ביחסים שבין טכנולוגיה לעבודה מצד אחד, ובערכים הנכונים ופרנסה מצד אחר. הוא מראה כיצד מסורות ותרבות סיפקו בעבר את ההקשר המוסרי הנכון לעבודה, כיצד נשבר הֶקשר זה על ידי היכולת הגוברת והולכת של טכנולוגיה לא מוסרית להחליף את העבודה האנושית, וכיצד הטכנולוגיה הבודהיסטית יכולה לתרום לתודעה חדשה של העתיד הטכנולוגי. ניתוח המקרה של טיבט וירטואלי (Virtual Tibet), טען כריסטופר הלנד (Helland, 2015), יצר צורה חדשה של חיבור גם לאחת מהמסורות הדתיות העתיקות ביותר.

"האני הכמותי" (Quantified Self – QS)

"האני הכמותי", הידוע גם בשם "Lifegiving" (Flintoff, 2013), מתאר סוג של ריטואל חילוני כדי להשיג מידה מסוימת של שליטה עצמית בחיים בשילוב גובר של האלגוריתמים המאפשרים מיפוי והערכה של חוויה אנושית. נטישת הדתות המסורתיות הביאה לכך שיותר ויותר בני אדם מעוניינים בבריאותם הגופנית והרוחנית בלי קשר לדת.[15]

את המושג "האני הכמותי" טבע בשנת 2007 גארי וולף (Wolf, 2007), במשמעות של צומת נתונים לשיפור עצמי. בשיתוף עם קווין קלי (Kevin Kelly), עורך במגזיןWired , התפתח המושג לתנועת מעקב אחר נתונים אישיים וקיבל את המוטו "ידיעה עצמית באמצעות מספרים" (Wolf, 2009).

בעידן הדיגיטלי הרעיון הוא להכיר את עצמי באמצעות יותר כלים, הן סבילים והן פעילים, כדי לעקוב אחר הגוף, הנפש, הזמן, ביתר קלות מִתמיד. תרומתם של וולף ועמיתיו (שם) היא באפשרות להשתמש בטכנולוגיה כדי להבין טוב יותר את עצמנו ואת הקשר שלנו עמה (Koester, 8.6.2018). בניתוח העצמי המודרני בעולם ובשליטת הרציונל על הטבע ועל העצמי עסק טיילור (Taylor, 1989; Taylor, 2007) וטען כי ההחלנה אינה רק הידרדרות של אמונות ומוסדות מסוימים, אלא שינוי מוחלט באופן שבו חווים את העולם. גינה נף (Neff, 2017) הוסיפה ודיברה על המצבים השונים של בחינה עצמית, אנליזה עצמית ושליטה עצמית, העשויים להביא גם לשינוי ערכי תרבות.

תנועת "האני הכמותי" מקבלת מדי פעם את הכותרת "Show & Tell". במפגשים ייעודיים (למשלQS Show & Tell #31, 25.9.2018) מדגימים המשתתפים את מה שלמדו על עצמם באמצעות תצפית ומעקב עצמי המונְחים על ידי השאלות הבאות: "מה עשית? איך עשית את זה? מה למדת?" (Catlaw & Sandberg, 2018: 2). לתנועה יש אתר המתווך בין אנשים המעוניינים במעקב עצמי לבין התנועה, המאפשרת "חיים מונעי נתונים" (data-driven life) כדי להגיע להארה אישית וחברתית ברמה המעשית (Wolcott, 2013).

תנועת ה-QS העלתה את השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית יומיומית, כמו טכנולוגיה לְבישה (Wearable Technology), העוסקת בהזרמת נתונים אישיים, מִצריכת קלוריות יומית עד ספירת הצעדים שנעשו במשך היום, בניסיון לפרק את החיים ליחידות מובְנות וניתנות לשליטה. המערכות החיצוניות יכולות להבין את רגשות הגולשים ולפקח עליהם הרבה יותר מהגולשים עצמם, דבר שיש לו השלכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות.

נאו-פגאניזם (Neo Paganism)

"פגאניות" הוא מונח כולל למגוון רחב של תנועות דתיות חדשות, שהמשותף להן הוא ניסיון להחיות מחדש מסורות אתניות ומאגיות שונות. הנאו-פגאניזם מתבסס על חוכמה עתיקה כדי לענות על הצרכים של ההווה, עם דגש רב על הטבע ועל הסביבה הטבעית. המבנה של האינטרנט מאפשר לייבא מגוון פעילויות דתיות, במיוחד אלה המקלות על הקשרים של חברים לאתרים דתיים, פסטיבלים או מאמינים אחרים, שבדרך כלל עשויים להתנתק מהם בגלל מגבלות זמן בתוך החיים העכשוויים.

הפעילות כיום מתקיימת בעיקר בקהילות מקוונות ובקהילות צ'אטים. הרוחניות הפגאנית ברשת משלבת את הכוח המאפיין את השלב הנוכחי בהתפתחות האנושית, את כוח ההתחדשות של התרגול הרוחני ואת הפוטנציאל האבולוציוני של הטכנולוגיה. שימוש בטכנולוגיה באמצעות תרגול רוחני הוא דרך מצוינת ליצור יותר את הקשרים האבולוציוניים הללו ולעורר את כוחם האלכימי (Davis, 7.1.1995).

דאגלס כאון (Cowan, 2005), הבוחן את מידת היקף החדשנות של הנאו-פגאניזם ואת מידת איכותה באינטרנט, דן בשתי תופעות – הסביבה האלקטרונית של האינטרנט והעולם המתפתח של הנאו-פאגניזם העכשווי. הוויקנים (Wicca), הדרוּאוטים Druid)), הסוגדים לאלות, הקוסמים הטקסיים והמכשפות המודרניות למיניהן מחשיבים את כישופם כחלק מהטבע, והאינטרנט מספק להם סביבה חיה עם אפשרויות המצאה, חדשנות ודמיון.

הפגאניות מהווה כיום תרבות דתית בקוד פתוח המייצגת את החופש. על היקף אתרי הפגאנים בשנת 2019 ניתן ללמוד באתר "50 Pagan Blogs and Websites for Pagans"(Feedspot, 23.1.2019). בישראל הוקם לראשונה אתר בשנת 2001 בשם "עץ רענן" ומאז נפסקה פעילותו, וכיום קיימת קבוצת פייסבוק סגורה בשם "פגאניזם בישראל" (ורצברגר ופררו, 4.12.2016). על משמעות הפגאניזם והכישוף בן זמננו כתנועה דתית חדשה המבוססת על האלוה הנשי ובמכשפות בנות זמננו, ניתן ללמוד מספרה של הלן ברגר "Solitary Pagans" (Berger, 2019).

סייבר-שמאניזם (Cyber-Shamanism)

הסייבר-שמאניזם הוא זרם המשלב את הסייבר-ספייס (Cyber-Space) עם הנאו-שמאניזם (Neo-Shamanism). זהו שילוב של עולם המִחשוב עם פרקטיקה פולחנית המייחדת את הטכנו-שמאניזם (Techno-Shamanism) ואת הסייבר-שמאניזם (Martinkova, 2008). הנאו-שמאניזם (Neo-Shamanism) עוסק ברוחניות הנטועה בחברה המודרנית, שבה השמאנים עורכים טקסים שנועדו לפתח את המודעות ולגשר בין העולמות הפיזיים והרוחניים. טקסים אלה הם טרנספורמטיביים אישיים, ומשנים את חיי המשתתף באופן חיובי. באמצעות שיקוי האוואסקה (Ayahuasca)[16] בטקסי הפולחן, המשתתפים יכולים לחוות אבולוציה רוחנית ואנרגטית. חקר הקהילות של הסייבר-שמאניזם מציג את האפשרויות החדשות ביצירת אחדוּת בין חברי הקהילה בעזרת המרחבים הזמינים לדיון באמונות רוחניות אישיות, ומאפשרים להם לתמוך זה בזה בעזרת יצירת שפות חדשות וקודים בלעדיים לקהילותיהם הדתיות ולקיים תקשורת, תמיכה רגשית וטקסים קולקטיביים (Sokolow, 2014; Vega, 2014Sokolow, 31.3.2014; ).

אסלן (Esalen)

דת חילונית שתחילתה במכון אסלן (Esalen Institute) ב-1962. החלה כמרד נעורים וכמרכז של עלייה לרגל של מאות ואלפי בני נוער שהתעניינו בתחושה של התעלות, פריצת דרך, LSD ומהפכה מינית (Andersen, 28.12.2017) כדי להבנות את המציאות שבה ניתן לאמץ גישות טיפוליות ועיסויים באמבטיות חמות, סקס ומין. בשנות ה-80 של המאה שעברה הפכה לדת חדשה ואומצה כ"דת בלתי הומנית של עמק הסיליקון" (Anti-Human Religion of Silicon Valley The). לפי התיאורטיקן הדיגיטלי דאגלס ראשקוף (Rushkoff, 12.12.2018), העוסק בין היתר באוטופיה שלאחר היות האדם, זו למעשה דת חדשה ללא דת ומדע ללא מדע, שבהם הרעיון המרכזי הוא להיות סובלני במיוחד, כמו המסורות האסיאתיות והשמאניסטיות, המבוססות על אנרגיות בלתי נראות ומחיים קודמים.

תומכי הדת טוענים כי לא רק שהמציאו מחדש את הפסיכולוגיה, הרפואה והפילוסופיה, אלא אף יצרו גרסה לחיי נצח עבור אלו שאינם אוהבים כנסיות או דתות אך עדיין רוצים להאמין בהן. במפגשים במכון אסלן, שבהם משתתפים אנשי מדע וספיריטואליסטים (Spiritualists) רוסים ואמריקנים, דנים במניעת מלחמה גרעינית וקטסטרופות אחרות, בסוגים של גנוסיס (Gnosticism) של אמונות וזרמים מיסטיים משולבים עם מדע בדיוני, שצמחו מתוך המסורת הדמוקרטית הרוסית ועוסקות באל-מוות, ובמקומן של הטכנולוגיות להארכת חיים. כך נוצרה אפוא הגרסה החדשה של עמק הסיליקון לחיי נצח (Rushkoff, 2019). אסלן הפכה לחממה לרעיון שהטירוף הוא רק דרך חלופית לתפוס את המציאות (Andersen, 28.12.2017).

סינתאיזם (Syntheism)[17]

"האינטרנט הוא האלוהים", טוען הסייבר-פילוסוף השבדי אלכסנדר בארד (Bard & Söderqvist, 2014), מראשי הדת הסינתאיסטית. הסינתאיזם מהווה לדעתו מטפיזיקה של עידן האינטרנט ושם נרדף הן לדת והן להשקפת עולם. הסינתאיזם כדת משתלב בנוף הדתי והתרבותי העכשווי, שבו האינטרנט אינו משמש כלי תקשורת בלבד אלא מהווה בסיס לחשיבה דתית שיש בה אפשרויות בלתי מוגבלות לפיתוח צורות חדשות לחלוטין של טקסים דתיים. בהרצאתו ב- TED אמר בארד: "אלוהים הוא רעיון חשוב מכדי להשאירו לדתיים. אנחנו חיים בעולם ללא אוטופיה, וזה מסוכן מאוד. אנחנו צריכים להשיג אוטופיה חדשה, אחרת לא נוכל להציל את כדור הארץ […] אנחנו צריכים ליצור את אלוהים" ((Piesing, 7.10.2014.

דיון

לפני כתיבת המאמר יצאתי מנקודת הנחה כי הסביבה הדיגיטלית מאפשרת להתנתק מכל דוקטרינה אלוהית או דת מעשה אדם, וכי היא יוצרת קוד התנהגות חדש (Brinson, 2018) הכולל בחירה עצמאית (Andersen, 28.12.2017), אבל במהלך העיון ב"תורת הסוד" של האמונה החילונית חשתי כבן זומא ש"הציץ ונפגע", ובכתיבת הדיון התקשיתי לָבוֹר את המוֹץ מן הבָּר.

האינטרנט נתפס כטכנולוגיה גרידא בהקשר לאמונה ולדת, אולם לא כך הוא הדבר: האינטרנט אינו רק טכנולוגיה, אלא מבנה חברתי המזמן פיתוח והעצָמה של אמונות דתות מסורתיות וחדשות וחושף למגוון עצום של השקפות עולם, אמונות ורעיונות. הוא מרחב גידול לרעיונות חדשים, שבו ניתן להביע ספקנות על ההחלנה מצד אחד והשתייכות דתית מצד אחר. באופן פרדוכסלי, דווקא ההידרדרות של המונופול על הסמכות הדתית בחברה כמרחב ציבורי מובילה לשגשוג חלופות דתיות בסביבה הדיגיטלית המבטאות את מימוש הכמיהה לאמונה ולדת בצורות רבות ומגוונות (Helland, 2015). על רקע זה מובן מדוע ארצות הברית, הנחשבת אחת החבָרות המתקדמות ביותר מבחינה מדעית וטכנולוגית, היא גם אחת החבָרות הדתיות ביותר במערב (Harrison, 2017).

בשורות הבאות ננסה להבהיר את כוונתנו באמצעות הצגת מגמות סותרות ותחזיות דיס-אוטופיות בהקשר של הדתות החילוניות באינטרנט.

ה"עצמי" הדיגיטלי. בסביבה הדיגיטלית מתפתחות שתי מגמות הפוכות – האחת עוסקת בשחרור ה"אני" כדי להגיע למצות את הפוטנציאל העצמי ((Cowan, 2017, כפי שעולה למשל מהסיינטולוגיה ומ"האני הכמותי" (QS), והשנייה דנה בעתיד ה"אני", העומד להישאב עמוק יותר לתוך העולם המקוון, כפי שמייצג הדטאיזם כנתון חסר פנים וכשבב זעיר בתוך מערכת ענק שאף אחד לא באמת מבין (Brinson, 2018).

במילים אחרות, מצד אחד, הסביבה הדיגיטלית מאפשרת לשחרר את כוח השליטה של ה​​"דת", להעצים תהליכי אמנציפציה להעברת השליטה על הדת למרחב הפרטי בסביבה שבה מתאפשרת בחינה עצמית, אנליזה עצמית ושליטה עצמית ונושאת את החירות האישית כגביע קדוש, כהגשמה עצמית, כאידיאל עליון העשויים להביא גם לשינוי של ערכי תרבות (Neff, 2017) כמו זכויות וחירויות המגבילות את החברה ביכולתה להתערב בחייו – הליברליזם. מצד אחר, עולה אתגר קיומי של ה"עצמי" הדיגיטלי הנתון לאיום בעתיד של היעלמות, עם התממשותה הנבואית של הסמכות האלגוריתמית.

בחירה חופשית. לכאורה ייחודה של הסביבה הדיגיטלית טמון בכך שהיא מאפשרת מעבָר מקוד שבו היה בלתי אפשרי לחלוטין שלא להאמין באלוהים, לחברה שבה אמונה דתית אפילו למאמין האדוק ביותר, היא רק אפשרות אנושית אחת מני רבות (Taylor, 2007). כזו היא למשל הפגאניות, הנחשבת תרבות דתית בקוד פתוח המייצגת את החופש (Cowan, 2005).

הבחירה החופשית מאפשרת לגולשים לחקור בשיטה של ניסוי וטעייה, לשמש סוכנים חופשיים, לבחון ריבוי רעיונות דתיים על בסיס העיקרון "תעשה מה שטוב בשבילך", המתיישב למשל עם האתוס הבודהיסטי (פרסיקו, 2009).

ניסוי וטעייה בסביבה הדיגיטלית מאפשרים להפעיל את ה-"Tinkering" (McClure, 13.12.2017) באמצעות הפייסבוק, האינסטגרם, הטוויטר וכו' לשם הצגה חופשית של ה"עצמי" בצורה אותנטית (Marwick & Boyd, 2011), אולם בחירה חופשית זו עלולה להיעלם אם אכן תתממש הסמכות האלגוריתמית.

הסמכות האלגוריתמית (The Algorithmic Authority)

מתייחסת לכוח האלגוריתמים שנהפכו למעין קופסאות שחורות, המיועדים לנהל את הפעולה האנושית, להשפיע על המידע הנגיש למשתמשים, על נוהלי העבודה ועל המערכות הכלכליות באמצעות קבלת החלטות אוטומטיות על סמך הפרשנות של ה-Big Data.

נביאי עמק הסיליקון רואים בכוח זה סמכות בלתי מעורערת (Bosch, 3.8.2018; Harari, 26.8.2018). גישתם זו נובעת מההנחה כי המדע והטכנולוגיה אינם אלא סוג חדש של תיאולוגיה (Bogost, 15.1.2015), שבה האלגוריתמים מהווים "תיאוקרטיה חישובית" (Computational Theocracy) בליווי פולחני (Worship). כחלופה לתפיסה התיאולוגית עלתה גם אידיאולוגיה (Mager, 2012) המהווה מרכיב ב"תרבות האלגוריתמית" (Algorithmic Culture), שבה האלגוריתמים הם בחזקת בחירה ולא סמכות ולכן אינם בהכרח עומדים לשלוט בעולמנו (Ungerleider, 13.2.2017).

דוגמה לאידיאולוגיה זו היא הכלכלה, שבה יש הטיה אלגוריתמית בבחירה של מידע מסוים ולא אחר (Hirsh, 2016). על פי גישת האידיאולוגיה הקפיטליסטית (Latzer, 2014), האלגוריתמים משמשים יותר כמתווכי תרבות דיגיטלית (Cultural Intermediation) הנוטלים מהאלגוריתמים את עוצמתם הייחודית ומאפשרים למגוון הדתות החילוניות לעשות נפשות, כלומר הֲדָתָה (Hutchinson, 2017).

"הֲדָתָה" היא אפוא מושג פרדוכסלי לא רק בהקשר של דתות מסורתיות דוגמת היהדות, אלא גם בהקשר של דתות חילוניות ברשת, דוגמת הדטאיזם. המושג "הדתה" עלה כאנטיתזה לגישתו של הררי, העוסק לכאורה בהתפתחות היסטורית בעלת יסודות פילוסופיים במרחב הדיגיטלי, אולם למעשה הוא יותר אידיאולוגיה שהוא מבקש להפיץ. אנו מבססים את גישתנו על הביקורת נגד הררי, שלפיה הוא אימץ אמונה מטאפיזית של מושג האמת ושגה לחשוב שיש הבחנה מהותית בין אמונה לעובדה (זיו, 25.8.2018). למעשה תפיסתו מבוססת על מדע בדיוני נוסח דאגלס אדמס,[18] המשולב עם חזיונות אוטופיים של טכנולוגיה, ולכן היא בעיקרה ספקולטיבית וסנסציונית ומבוססת על עובדות לא נכונות (Hallpike, 2017) ואף על שקרים (אורן, 11.9.2017).

אמנם ההדתה עלתה כאנטיתזה, אך מתברר כי היא מהווה "מצווה" גלויה או סמויה ברבות מהדתות החילוניות הדיגיטליות המדגישות את ה"עצמי", כמו הבודהיזם החילוני, העוסק בשאלות הנוגעות לקיומו ומבצע הדתה באמצעות פרסומים רבים במגוון שפות.

סיכום

ההתפתחות של המדע והטכנולוגיה והתגברות ההגירה של האמונה הדתית לעולם הקיברנטי הוכיחו כי הרעב לרוחניות נמשך גם בעידן האינטרנט. היה מצופה כי רבות מהדתות החילוניות שנחתו בסביבה הדיגיטלית יושפעו מהרציונליות של המדע והטכנולוגיה, אולם לא כך קורה בפועל. כשני שלישים מהאמריקאים מאמינים כי "מלאכים ושדים פעילים בעולם" (Andersen, 28.12.2017). ניתן לייחס זאת ל"טראמפיזם" (Trumpism), תופעה חברתית נפוצה המטשטשת את הגבולות בין מציאות לבדיון ולמידע מוטעה. האמונה הדתית נהפכה לערך גמיש, אישי וסובייקטיבי המאפשר להאמין מתוך בחירה חופשית בפגאנים, במלאכים, בשדים וברוחות, ולא בהכרח לקבל את האלוהות האלגוריתמית הכפויה.

יוכי פישר (פישר, 2015: 16) מדגישה את יקיצתה של הדת המסורתית, מצד אחד, ואת תופעת ההחלנה הדיגיטלית, מצד אחר. לטענתה, החלנה זו אינה בהכרח העלאת הדתי המודחק, אלא הזמנה לדיון מחודש במקומו ובנחיצותו של הטרנסצנדנטי למערכות הקיום האנושיות ולהגדרה מחודשת שממנה יכולה לצמוח פוסט־חילוניות המאפשרת סוג של תפיסות טרנסצנדנטיות מחודשות. נדרשת לשם כך עבודה תיאורטית שתקדיש תשומת לב עמוקה יותר לדפוסי חשיבה חדשים ותצביע על צורות חדשות של היברידיות דתית המתעוררות באופן מקוון, תוך כדי התייחסות לשינויים בחשיבה הדתית ובתהליכים המתרחשים גם בתרבות הלא-מקוונת (Campbell, 2016).

הערות

[1] כותב המאמר הוא חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות המקוונת וחוקר במרכז לחקר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה (http://jacobhecht.com). אני מודה לד"ר בתיה זיבצינר ולד"ר עמית רכבי על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר ולעורכת הלשון גילת עירון-בהר, ומדגיש כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.

[2] "דאוס" (Deus) בלטינית פירושו "אלוהים" או "אלוהות". "הומו דאוס" הוא פרי דמיונו של סופר מדע בדיוני המייחס למושג אפשרויות דיסטופיות של בינה מלאכותית וביוטכנולוגיה (Wessie du Toit, 25.10.2018).

[3] "הומו סאפיינס" מוסבר כיכולת של הדמיון האנושי לבנות "סיפורים" מסוימים על "ישויות בדיוניות", המספקות את האמצעים המאפשרים לנו לשתף פעולה זה עם זה, לדוגמה אלוהים, זכויות אדם ואף שטרות כסף.

[4] הנושא נידון בקורס "הדת בעידן הדיגיטלי והטכנולוגיה כדת מודרנית" בהנחיית ד"ר כרמל וייסמן, אוניברסיטת תל אביב, תשע"ח (2019).

[5] אסכטולוגיה (Eschatology) היא ענף של התיאולוגיה הנוצרית החוקר את נבואות אחרית הימים.

[6] דיון מעמיק בנושא הדתה מופיע במאמרו של יהודה שנהב "שמיים ריקים ממלאכים" (שנהב, 2018).

[7] החוקר הבריטי טימותי וויטמארש (Whitmarsh), המתמחה בתרבות היוונית באימפריה הרומית, טוען כי האתאיזם בתרבות זו היה מעין רשת וירטואלית הקשורה לטקסטים המקדמים את רעיון המורשת המשותפת באתונה הקלאסית.

[8] המאגיה נחשבה בימי הביניים כלי בעל משמעות לאדם בניסיונו לאלף את הטבע, ולא הטילו ספק בכוחה (לופז, 1984).

[9] תופעת הירידה בשיעור הביקורים בכנסיות אינה מצביעה בהכרח על היחלשות הדת, אלא על היחלשות האמון בדת הממוסדת (שנהב, 2018: 1).

[10] נח הררי הפך לאידיאולוג של האליטות הליברליות, תוך שהוא מוחק את הפוליטיקה מההיסטוריה וזורע ערפל במקום להציע הסברים (גוטוויין, 8.11.2018).

[11] השבת האמון בליברליזם מתחילה אפוא בהמרת הוודאות האפוקליפטית במבוכה סוקרטית. ה"משקפיים" שדרכם כדאי לבחון את העולם, לפי זרם זה, הם "הריכוז והבהירות". לכולנו כדאי להתבונן בעצמנו כדי להכיר את התודעה שלנו, בעזרת תרגול טכניקות כמו הוויפאסנה (Ungerleider, 13.2.2017).

[12] ארלנסון, שכתב את הספר "רוחני אבל לא דתי: קריאה למהפכה דתית באמריקה", גדל בכנסייה הלותרנית ונחשב אבי תנועת ה-SBNR.

[13] לפי מיכאל וייטמן (וייטמן, 3.2.2016), המהפכה התעשייתית הרביעית (הדיגיטלית) היא המהפכה הרוחנית הראשונה המציגה תמונת עולם חדשה. היא תשנה את כל ערכי האנושות ותעצב מחדש את תודעתה. אנשים יפסיקו לחיות למען העבודה, הגוף האנושי לא יהיה אלא אמצעי להשגת דרגה רוחנית שתתגלה כקיום נצחי עליון, והיחסים של בני האדם עם העולם יהיו יחסים אלטרואיסטיים.

[14] קְשיבוּת, המכונה גם "מודעות קשובה" או "מַיינְדְפוּלְנֶס", היא תהליך פסיכולוגי של הפניית תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, שאפשר לטפחה באמצעות תרגילי מדיטציה. המילה "קְשיבוּת" היא תרגום של המונח הבודהיסטי "סאטי", אשר בשפת הפאלי מתייחס לאחד משמונת החלקים של הדרך האצילה.

[15] מעקב ותצפית אישית אינם מושג חדש; הם היו קיימים כבר ביוון העתיקה, בכתבי פילוסופים סיניים עתיקים, בהקדמה לכתבי הווידוי של אוגוסטינוס הקדוש של היפו (Saint Augustine of Hippo) ושל ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau). בתקופה הוויקטוריאנית (Victorian era) הופצו יומנים וכתבי עת אישיים, שייצגו תבנית נרטיבית של התבוננות עצמית.

[16] אָוַואסְקה הוא סם טבעי שרקחו השמאנים האינדיאנים במשך אלפי שנים במטרה לחוות חוויות חוץ-גופיות.

[17] המושג "סינתאיזם" (Syntheism) נגזר מן המושג "סינתוס" (Syntheos) ביוונית, שלפיו האנושות יוצרת את אלוהים, בניגוד לתפיסה של הדתות המונותיאיסטיות המסורתיות, שלפיה אלוהים יוצר את האנושות. הסינתוס נוצר בהשראת כתבי הפילוסוף הסוריאליסטי הצרפתי ז'ורז' באטאיל בשנות ה-50, ויש אלפי עוקבים לפורומים המקוונים שלו (Piesing, 7.10.2014).

[18] הכוונה למדע בדיוני שעליו דיבר דאגלס אדמס (אדמס, 1985) בספרו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שלפיו היקום הוא מחשב-על שנועד לענות על משמעות החיים והמין האנושי כולו הוא מערכת עיבוד נתונים אחת.

Bibliography & Further Reading

  1. Airò, A. & Costello, W. J. (2016) – Virtual Shamanism and the Sacred-Cyber-Space academia.eduhttps://www.academia.edu/26959832/Virtual_Shamanism_and_the_Sacred-Cyber-Space
  2. Ammerman, N. T. (4.6.2003) – Spiritual But Not Religious? Beyond Binary Choices in the Study of Religion. Journal for the Scientific Study of Religion 52(2) https://open.bu.edu/bitstream/handle/2144/5449/nta_jssr2013_postprint.pdf?sequence=1
  3. Andersen, K. (28.12.2017) How America Lost Its Mind The Atlantic https://www.theatlantic.com/magazine/archive/2017/09/how-america-lost-its-mind/534231
  4. Alper, B. (8.8.2018) – Why America’s ‘nones’ don’t identify with a religion. Pew. http://www.pewresearch.org/fact-tank/2018/08/08/why-americas-nones-dont-identify-with-a-religion/
  5. Allport, G. W. (1950) – The Individual and his Religion. New York: Macmillan
  6. Argyle, M. (2000) – Psychology and religion: An introduction. New York, NY: Routledge.https://alingavreliuc.files.wordpress.com/2016/10/m-argyle-psychology-and-religion.pdf
  7. Arya, R. (2014) – Religion, Spirituality and Secularism. Research Gatehttps://www.researchgate.net/publication/270744182_5_Religion_Spirituality_and_Secularism
  8. Bard, A. & Söderqvist, J. (2014) – Syntheism: Creating God in the Internet Age . Stockholm: Stockholm Text.http://syntheism.org/wp-content/syntheism_book/Syntheism.html#ch01
  9. Barlow, J. P. (1996) – A Declaration of the Independence of Cyberspace. EFF. https://www.eff.org/cyberspace-independence
  10. Bauwens, M. (1996) – Spirituality and technology: Exploring the relationship First Monday 1 (5) https://firstmonday.org/ojs/index.php/fm/article/viewArticle/496/417:/outreach.lib.uic.edu/www/issues/issue5/bauwens/
  11. Becka, A. A. (29.8.2018) – From the Solidly Secular to Sunday Stalwarts, a look at our new religious typology Fact-Tank https://www.pewresearch.org/fact-tank/2018/08/29/religious-typology-overview/
  12. Benner, W. (5.1.2019) What Is the Luciferian Doctrine? Exemplore. https://exemplore.com/paranormal/Luciferian-Doctrine-The-Iluminati-and-The-Free-Masons
  13. Berger, H. A. (2019) – Forthcoming (spring 2019). Solitary Pagans: Contemporary Witches, Wiccans and others who practice alone. Columbia, S.C.: University of South Carolina Press.
  14. Bogost, I. (15.1.2015) – The Cathedral of Computation. The Atlantic. https://www.theatlantic.com/technology/archive/2015/01/the-cathedral-of-computation/384300/
  15. Braidotti, R. (2014) – Transformations of Religion and the Public Sphere: Postsecular Publics. New York; Houndmills, Palgrave Macmillan. https://books.google.co.il/books?id=ysSpBQAAQBAJ&hl=iw&source=gbs_ViewAPI&printsec=frontcover&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
  16. Briggs, W. M. (5.10.2016) – The New Religion Of Dataism (Another Version Of Man-As-God. Principia Scientific https://principia-scientific.org/new-religion-dataism-another-version-man-god/
  17. Brooks, D. (4.2.2013) – The Philosophy of Data. NYTimes https://www.nytimes.com/2013/02/05/opinion/brooks-the-philosophy-of-data.html
  18. Bosch, J. (3.8.2018) – Towards Dataism. Software Driven World https://janbosch.com/blog/index.php/2018/08/03/towards-dataism/
  19. Brinson S. (2018) – Dataism: God is in the Algorithm. Medium.com https://medium.com/understanding-us/dataism-god-is-in-the-algorithm-84af800205cd
  20. Brown, M. (16.8.2013) – Religious vs. spiritual: Study says the truly 'spiritual but not religious' are hard to find Deseret News https://www.deseretnews.com/article/865584720/Religious-vs-spiritual-Study-says-the-truly-spiritual-but-not-religious-are-hard-to-find.html
  21. Bullivant, S. (2017) – The "No Religion" Population of Britain: Recent Data from the British Social Attitudes Survey (2015) and the European Social Survey (2014). Project Report. Benedict XVI Centre for Religion and Society, Twickenham. https://www.stmarys.ac.uk/research/centres/benedict-xvi/docs/2017-may-no-religion-report.pdf
  22. Bullard, G. (22.4.2016) – The World's Newest Major Religion: No Religion. National Geographic https://news.nationalgeographic.com/2016/04/160422-atheism-agnostic-secular-nones-rising-religion/
  23. Bullock, J. (15.10.2018) – Understanding unbelief: Un. Kent https://research.kent.ac.uk/understandingunbelief/
  24. Campbell, H. (2006) – Religion and the Internet Communication Research Trends Volume 25 (1) http://cscc.scu.edu/trends/v25/v25_1.pdf
  25. Campbell, W. K & Twenge, J. M. (2010) – The Narcissism Epidemic: Living in the Age of Entitlement https://www.amazon.com/The-Narcissism-Epidemic-Living-Entitlement/dp/1416575995
  26. Catlaw, T. J. & Sandberg, B. (2018) – The Quantified Self and the Evolution of Neoliberal Self-Government: An Exploratory Qualitative Study, Administrative Theory & Praxis 40(1)3-22
  27. Carkner, G. E. (13.10.2013) – Charles Taylor Articulates the Immanent Frame of the Secular Ubcgcu.org/https://ubcgcu.org/2013/10/11/charles-taylor-on-secularity-immanent-frame/
  28. Carrette, J. & King, R. (2005). – Selling spirituality. The silent takeover of religion. New York: Routledge.http://www.talispiritualeducation.org.il/carrette-j-king-r-2005-selling-spirituality-the-silent-takeover-of-religion-new-york-routledge/
  29. Connelly, L. (15.11.2015) – Virtual Buddhism: Online Communities, Sacred Places and ObjectsIn Bunn S.T. The Changing World Religion Map pp 3869-3882 https://www.researchgate.net/publication/283878841_Virtual_Buddhism_Online_Communities_Sacred_Places_and_Objects
  30. Cowan, D. & Hadden, J. (2004) – Virtually Religious. New Religious Movements and the World Wide Web In Lewis, J. (ed.). The Oxford Handbook of New Religious Movements. Oxford: Oxford University Press http://www.digitalislam.eu/book.do?articleId=1738
  31. Cowan, D. E. (2005). – Cyberhenge: Modern Pagans on the Internet. New York: Routledge
  32. Cowan, D. E. (2017) – Cyberspace and Religion in America New York: Oxford University Press, http://oxfordre.com/religion/view/10.1093/acrefore/9780199340378.001.0001/acrefore-9780199340378-e-480
  33. Davis, E. (7.1.1995) – 'Technopagans: May the Astral Plane be Reborn in Cyberspace', Wired 3.07, http://www.wired.com/wired/archive/3.07/technopagans.html
  34. Downey, A. B. (2014) – Religious affiliation, education and internet use. Cornell University Library. Accessed 30.3.2018. https://arxiv.org/abs/1403.5534
  35. Dzongsar, K. R. (12.1.2017) – The Four Seals of Dharma are Buddhism in a Nutshell. Lion' s Sroar. https://www.lionsroar.com/buddhism-nutshell-four-seals-dharma/
  36. Durkheim, É., (1995) – The Elementary Forms of the Religious Life, K. E. Fields, Transl. The Free Press.
  37. Feyerabend, P. (1978 [1975] – Against Method: Outline of an Anarchistic Theory of Knowledge. Verso Edition: London.
  38. Erlandson, S. (2000) – Spiritual but Not Religious: A Call to Religious Revolution in America. Bloomington: iUniverse.https://www.amazon.com/Spiritual-but-Not-Religious-Revolution/dp/059501108X
  39. Flinn, F. K. (1983). – “Scientology as Technological Buddhism.” In Alternatives to American Mainline Churches, edited by Joseph H. Fichter, 89–110. New York: Paragon House.
  40. Flintoff, J. P. (2013) – The Quantified Self is a spirituality for our times. Aeon Essayshttps://aeon.co/essays/the-quantified-self-is-a-spirituality-for-our-times
  41. Frankl, V. (1975). – The Unconscious God: Psychotherapy and Theology. New York: Simon & Schuster.
  42. Johnson, S. (9.12.2001) – Religion and the Internet the Techno-Spiritual In Cyberspace. University of Manitoba http://www.umanitoba.ca/faculties/arts/anthropology/courses/478/religion.html
  43. Habermas, J. (1962) – The Structural Transformation of the Public Sphere: An Inquiry into a category of Bourgeois Society, Cambridge.
  44. Habermas, J. (2008) – “Religion in the Public Sphere: Cognitive Presuppositions for the “Public Use of Reason” by Religious and Secular Citizens.” In Between Naturalism and Religion: Philosophical Essays. London: Routledge,
  45. Hallpike, C. R. (2017) – A Response to Yuval Harari's 'Sapiens: A Brief History of Humankind' New English Review.https://www.newenglishreview.org/C_R_Hallpike/A_Response_to_Yuval_Harari%27s_%27Sapiens%3A_A_Brief_History_of_Humankind%27/
  46. Harari, Y. N. (26. 8..2016) – Yuval Noah Harari on big data, Google and the end of free will The Financial Times https://www.ft.com/content/50bb4830-6a4c-11e6-ae5b-a7cc5dd5a28c
  47. Harari, Y. N. (31.8.2016) – Planet of the apps — have we paved the way for our own extinction "Financial Times" Algorithms
  48. Harari, Y. N. (1.7.2016) – Homo sapiens is an obsolete algorithm': Wired https://www.wired.co.uk/article/yuval-noah-harari-dataism
  49. Harari, Y. N. (2017) – Homo Deus: A Brief History of Tomorrow. UK: Vintage Penguin Random House
  50. Harari, Y. N. (26.9.2018) – We need a post-liberal order now. The Economist (open future) https://www.economist.com/open-future/2018/09/26/we-need-a-post-liberal-order-now
  51. Harris, M. (27.9.2017) – "God is a bot, and Anthony Levandowski is his Messenger", Wired https://www.wired.com/story/god-is-a-bot-and-anthony-levandowski-is-his-messenger/
  52. Hammer, O. (2002) – Claiming Knowledge: Strategies of Epistemology from Theosophy to the New Age. Leiden: Brill
  53. Helland, C. (2000) – Online-Religion/Religion-Online and Virtual Communities. In Religion and the Social Order, vol. 8. Religion on the Internet: Research Prospects and Promises. Jeffrey K. Hadden and Douglas E. Cowan, eds. Pp. 205 – 223. New York: Elsevier Science
  54. Helland, C. (2015) – Virtual Religion: A Case Study of Virtual Tibet http://www.oxfordhandbooks.com/view/10.1093/oxfordhb/9780199935420.001.0001/oxfordhb-9780199935420-e-43
  55. Harrison, P. (2017) – Why religion is not going away and science will not destroy it. Aeon.https://aeon.co/ideas/why-religion-is-not-going-away-and-science-will-not-destroy-it
  56. Hirsh, J. (20.12.2016) – Algorithmic Authority: Netflix, Uber, and Bitcoin. Transmedia-zone https://roughdraft.review/algorithmic-authority-netflix-uber-and-bitcoin-ad2a84ff5a9
  57. Hoover, S. M., Clark, L. S. & Rainie, L. (7.4.2004) – Faith Online. PEW https://www.pewtrusts.org/-/media/legacy/uploadedfiles/wwwpewtrustsorg/reports/society_and_the_internet/pewinternetfaith0404pdf.pdf
  58. Horn, V. (3.8.2015) – Buddhism in the Internet Age Inquiring Mind, Vol. 31, #2https://medium.com/@buddhistgeeks/buddhism-in-the-internet-age-906461803c2c
  59. Hutchinson, J. (2017) – Algorithmic Culture and Cultural Intermediation. In Hutchinson "Cultural Intermediaries"201-219. Cham: Palgrave Macmillan, https://www.researchgate.net/publication/319643196_Algorithmic_Culture_and_Cultural_Intermediation
  60. Kane, P. (24.8.2016) – We are gods of the future – but what will we do? New Scientist https://www.newscientist.com/article/mg23130880-500-we-are-gods-of-the-future-but-what-will-we-do/
  61. Kaburuan, E. R. (2012) – Spiritual Enlightenment in Virtual Worlds: Designing a Religion Site in Second Life National Cheng Kung University Tainan City, Taiwan
  62. Killik & Co (25.5.2018) – Data Wars: Dataism vs GDPR https://www.killik.com/the-edit/data-wars-dataism-vs-gdpr/
  63. King, U. (2009) – The search for spirituality: Our global quest for a spiritual life, Canterbury Press, Norwich.
  64. Koester, M. (8.6.2018) – Why People Self-Track: Research on the Motivations Behind the Quantified Self and Self-Trackers Minding the Borderlands http://www.markwk.com/why-people-self-track.html
  65. Kripal, J. J. (2007) Esalen: America and the Religion of No Religion Chicago, IL, US: University of Chicago Press. https://www.amazon.co.uk/Esalen-America-Religion-No/dp/0226453693
  66. Kurzweil, R. (2005) – The Singularity Is Near: When Humans Transcend Biology New York: Viking
  67. Latzer, M. (2014) – The economics of algorithmic selection on the Internet. IPMZ – Institute of Mass Communication and Media Research http://www.mediachange.ch/media/pdf/publications/Economics_of_algorithmic_selection_WP_.pdf
  68. Larsen, E. (20.2.2000) – Wired churches, wired temples: Taking cngregations and missions into cyberspace. Pewhttp://www.pewinternet.org/2000/12/20/wired-churches-wired-temples/
  69. Lipka, M. (13.5.2015) – A closer look at America’s rapidly growing religious ‘nones’ Pew http://www.pewresearch.org/fact-tank/2015/05/13/a-closer-look-at-americas-rapidly-growing-religious-nones/
  70. Lipka, M. & Gecewicz, C. (6.9.2017) – More Americans now say they’re spiritual but not religious Pew Research Cente
  71. Lohr, S. (2015) – Data-ism: The Revolution Transforming Decision Making, Consumer Behavior, and Almost Everything Else. Harper Business https://www.goodreads.com/book/show/21936838-data-ism
  72. Lupton, D. (2016) – The quantified self. Malden, MA: Polity Press.
  73. Mager, A. (2012) – ‘Algorithmic Ideology: How Capitalist Society Shapes Search Engines’, Information, Communication & Society, 15(5)769-787. https://marcell.memoryoftheworld.org/Astrid%20Mager/Algorithmic%20Ideology%20(2637)/Algorithmic%20Ideology%20-%20Astrid%20Mager.pdf
  74. Marwick, A. E. & Boyd, D. M. (2011) – I tweet honestly, I tweet passionately: Twitter users, context collapse, and the imagined audience. New Media & Society 13(1):114–33.
  75. McClure, P. K. (2017) – Tinkering with Technology and Religion in the Digital Age: The Effects of Internet Use on Religious Belief, Behavior, and Belonging. The Journal for the Scientific Study of Religion https://doi.org/10.1111/jssr.12365
  76. McMahan, D. L. (2012) – Buddhism in the Modern World. London: Routledge.
  77. McKenna, K. Y. A., & West, K. J. (2007) – Give me that online-time religion: The role of the Internet in spiritual life. Computers in Human Behavior, 23, 942–954. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0747563205000609?via%3Dihub
  78. Marcus, P. (2018) – Harari is a better social scientist than philosopher, logician or historian.Bethinking.org https://www.bethinking.org/human-life/sapiens-review
  79. Martin, D. (2011) – The future of Christianity: reflections on violence and democracy, religion and secularization. Aldershot, UK: Ashgate
  80. Martinkova, L. (2008) – Computer Mediated Religious Life of Technoshamans and Cybershamans. Heidelberg Journal of Religions on the Internet 3(1): 43-60. http://archiv.ub.uni-heidelberg.de/volltextserver/8289/1/libuse.pdf
  81. Mercandante, L. A. (2014) – Belief without borders: inside the minds of the spiritual but not religious, New York, NY: Oxford University Presshttps://global.oup.com/academic/product/belief-without-borders-9780199931002?cc=il&lang=en&
  82. Meyer, M. (2018) – Buddhism as 21st century spiritual philosophy. Medium Spiritualityhttps://medium.com/@mike.meyer/buddhism-as-21st-century-spiritual-philosophy-131bbf5caf24
  83. Murali, J. (17.10.2016) Algorithms: New God of the Digital Age". Corporate Ethos.http://corporateethos.com/opinion/machine-learning-algorithms-new-god-of-the-digital-age/
  84. Neff, G. (2017) – Exploring the world of self-tracking: who wants our data and why? Oxford Internet Institutehttps://www.oii.ox.ac.uk/blog/exploring-the-world-of-self-tracking-who-wants-our-data-and-why/
  85. Noble, D. F. (1997) – The Religion of Technology: The Divinity of Man and the Spirit of Invention. New York: Knopf. https://www.amazon.com/Religion-Technology-Divinity-Spirit-Invention/dp/0140279164
  86. Parsons, W. B. (2018) – Being Spiritual but Not Religious: Past, Present, Future(s)Routledge Studies in Religion https://www.crcpress.com/Being-Spiritual-but-Not-Religious-Past-Present-Futures/Parsons/p/book/9781138092471
  87. PEW (7.4.2004) – 64% of online Americans have used the Internet for religious or spiritual purposes http://www.pewinternet.org/2004/04/07/64-of-online-americans-have-used-the-internet-for-religious-or-spiritual-purposes/
  88. PEW (12.5.2015) – The Changing Religious Composition of the U.S.http://www.pewforum.org/2015/05/12/chapter-1-the-changing-religious-composition-of-the-u-s/#atheists-and-agnostics-make-up-a-growing-share-of-the-unaffiliated
  89. PEW (29.8.2018) – Religious and spiritual practices and beliefs http://www.pewforum.org/2018/08/29/religious-and-spiritual-practices-and-beliefs-2/
  90. Piesing, M. (7.10.2014 – Is the internet God? Alexander Bard's Syntheism paves the way for a new elite. The Guardian https://www.theguardian.com/technology/2014/oct/07/god-internet-alexander-bard-syntheism-new-elite
  91. Pradella, M. (11.10.2017) – Is ignorance power? The constant confusion of Homo Deus. The Studiosity Story https://www.studiosity.com/blog/ignorance-is-power-homo-deus
  92. Prashant, A. (8.2.2018) – The Spiritual Industry: An interview with Acharya Prashant https://www.facebook.com/events/the-spiritual-industry-an-interview-with-acharya-prashant/1235158373206655/
  93. Gálik, S. (2015) – Cyber-spirituality as a new form of religion? European Journal of Science and Theology,.11(6)5-14 http://www.ejst.tuiasi.ro/Files/55/2_Galik.pdf
  94. Garrett, G. (2018) – The Scientism Delusion: Techno Mysticism and Techno Spiritual Warfare Exploring the Connections Between Scientism and Luciferins https://www.amazon.com/dp/B07C34F2PJ
  95. Goldman, D. P. (17.3.2014) – The Rise of Secular Religion. The American Interesthttps://www.the-american-interest.com/2014/03/17/the-rise-of-secular-religion/
  96. Quentin, M. (2006) – Après la finitude. Essai sur la nécessité de la contingence, Paris, Seuil, coll. L'ordre philosophique (foreword by Alain Badiou).
  97. Gougeon, K. (29.12.2017) – The New Age: “Spiritual But Not Religious” Fashion Magazinehttps://fashionmagazine.com/lifestyle/spiritual-but-not-religious/
  98. Grieve, G. P. & Veidlinger, D. (2014) – Buddhism, the internet, and digital media: the pixel in the lotus New York: Routledge
  99. Rettberg, J. W. (2018) – Apps as Companions: How Quantified Self Apps Become Our Audience and Our Companions. In: Ajana. Self-Tracking: Empirical and Philosophical Investigations. Palgrave Macmillan 27-42 http://hdl.handle.net/1956/16927
  100. Reigeluth, T. (2014) – Why data is not enough: Digital traces as control of self and self-control, Surveillance & Society 12(2): 243-254
  101. Richards, B. (1.10.1018) – Yes, the brain is a computer…No, it’s not a metaphor. The Sspike https://medium.com/the-spike/yes-the-brain-is-a-computer-11f630cad736
  102. Ruck, D. J., Bentley, A. & Lawson, D. J. (2018) – Religious change preceded economic change in the 20th centuryScience advances 4 (7), https://advances.sciencemag.org/content/4/7/eaar 8680
  103. Rushkoff, D. (12.12.2018) – The Anti-Human Religion of Silicon Valley. Medium.com https://medium.com/s/douglas-rushkoff/the-anti-human-religion-of-silicon-valley-ac37d5528683
  104. Rushkoff, D. (2019) – Team Human. Norton & Company
  105. Ruse, M. (7.3.2003) – Is Evolution a Secular Religion? Science 299 (Issue 5612 (1523-1524) http://science.sciencemag.org/content/299/5612/1523
  106. Searle, R. (16.9.2018) – Yuval Harari Drinks the Kool Aid ( where past meets future)Utopia or Dystopia https://utopiaordystopia.com/2017/09/16/yuval-harari-drinks-the-kool-aid/
  107. Saler, M. (22.5.2013) – How the internet is using us all. TLS The Times Literary Supplementhttps://www.the-tls.co.uk/articles/public/how-the-internet-is-using-us-all/
  108. Shermer, M. (1.4.2018) – The Number of Americans with No Religious Affiliation Is Rising. Scientific American 318(4): 77 https://www.scientificamerican.com/article/the-number-of-americans-with-no-religious-affiliation-is-rising/
  109. Sherwood, H. (27.8.2018) – Religion: why faith is becoming more and more popular The Guardian https://www.theguardian.com/news/2018/aug/27/religion-why-is-faith-growing-and-what-happens-next
  110. Shinde, J. (30.12.2016) – Dataism is the religion of the future, and we're already believers. https://www.digit.in/general/dataism-is-the-religion-of-the-future-and-were-already-believers-33058.html
  111. Sokolow, A. K (2014) – Cyberspirituality: Constructing Religion through the Internet Wesleyan University https://wesscholar.wesleyan.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=2217&context=etd_hon_theses
  112. Stark, R. & Bainbridge, W. S. (1985). – The future of religion: Secularization, revival, and cult formation. Berkeley: University of California Press.
  113. Stevens, E. L. (23.4.2012) – The Promise of Rapture for the High-Tech Elite. The New York Times https://www.nytimes.com/2011/04/24/us/24bcstevens.html
  114. Taylor, C. (1989) – Sources of the Self: The Making of the Modern Identity, CH. 1 Knowledge and the Self Cambridge, MA: Harvard University Press https://www.sunypress.edu/pdf/60558.pdf
  115. Taylor, C. (1992) – Sources of the Self: The Making of the Modern Identity. Harvard University Press http://www.hup.harvard.edu/catalog.php?isbn=9780674824263
  116. Taylor, C. (2007) – Secular Age / Cambridge, Mass., Harvard University Press, http://www.hup.harvard.edu/catalog.php?isbn=9780674026766&content=reviews
  117. Telesco, P. & Knight, S. (2001) – The Wiccan Web: Surfing the Magic on the Internet. New York: Citadel Press
  118. Thagard, P. (28.10.2016) Spiritual but Not Religious. Psychology Today https://www.psychologytoday.com/us/blog/hot-thought/201610/spiritual-not-religious
  119. Thomas, R. F. (2015) – Imaginings Review of Battling the Gods: Atheism in the Ancient World, by Tim Whitmarsh New York: Knopf http://newramblerreview.com/book-reviews/classics/imaginings
  120. Tuveson, E. L (1964) – Millennium and Utopia. New York, Harper Torch books.
  121. Van Niekerk, B. (2018) – Religion and spirituality: What are the fundamental differences? Theological Studies 74(3),http://www.scielo.org.za/scielo.php?script=sci_arttext&pid=S0259-94222018000300003
  122. Vega, E. (13.3.2014) – “The Cybershaman Tribe,” The Cybershaman Tribe, http://cybershaman.ning.com/.
  123. Watts, G. (17.11.2017) – What does it mean to be spiritual? The Conversation http://theconversation.com/what-does-it-mean-to-be-spiritual-87236
  124. Weber, M. (2001) – The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism, T. Parsons, Transl. Routledge Classics
  125. Wertheim, M. (1999) – The Pearly Gates of Cyberspace. New York: W. W. Norton & Company
  126. Wessie du, T. (25.10.2018) – Yuval Noah Harari’s Half-Baked Guide to the 21st Century https://arcdigital.media/yuval-noah-hararis-half-baked-guide-to-the-21st-century-43c9f3215c1
  127. Wilson, D. S. (2002). – Darwin’s cathedral: Evolution, religion, and the nature of society. Chicago, IL: University of Chicago Press.
  128. Whitmarsh, T. (2016) – Battling the Gods: Atheism in the Ancient World Paperback. Alfred A. Knopf.https://www.amazon.com/Battling-Gods-Atheism-Ancient-World/dp/0307948773
  129. Wolcott, J. (8.1.2013) – Wired up! Ready to go! Vanity Fair. Retrieved from https://www.vanityfair.com/culture/2013/02/quantified-self-hive-mind-weight-watchers
  130. Wolf, G. (2007) – “The Curse of Xanadu". Wired magazine https://www.wired.com/1995/06/xanadu/
  131. Wolf, G. (2009) – Know thyself: Tracking every facet of life, from sleep to mood to pain, 24/7/365. Wired. Retrieved from https://www.wired.com/2009/06/lbnp-knowthyself
  132. Wolf, G. (2010) – The data-driven life. New York Times Magazine. https://www.nytimes.com/2010/05/02/magazine/02self-measurement-t.html
  133. Ungerleider, N. (13.2.2017) Forecasting The Future And Explaining Silicon Valley’s New Religions . Fast Companyhttps://www.fastcompany.com/3066813/yuval-harari-inside-homo-deus-and-silicon-valleys-new-religions
  134. Zuckerman, P. (2014) – The Rise of the Nones: Why More Americans are Becoming Secular, and What that Means for America. In: Pinn A.B. (eds) Theism and Public Policy. Studies in Humanist and Atheism. Palgrave Macmillan, New York https://link.springer.com/chapter/10.1057/9781137465306_3
  135. Zajonc, A. (1997) – Buddhist technology: Bringing a new consciousness to our technological future. In Seventeenth annual E. F. Schumacher lecture. Williamstown, MA: Williams College. https://centerforneweconomics.org/publications/buddhist-technology-bringing-a-new-consciousness-to-our-technological-future

מקורות בעברית וקריאה מורחבת

  1. אדמס, ד' (1985) – מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. ירושלים: כתר
  2. אלחנתי, מ' (2002) – הרהורים סוציו־היסטוריים, האדם הווירטואלי: בין אינדיבידואליזם לקולקטיביזם. כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי. חורף, 9–12
  3. אורן, נ' (11.9.2017) – ביקורת מאמרים: השקרים של הררי. זווית אחרת. במה לדעות ושיח רעיוני
  4. אילני, ע' (29.4.2008) – גורו לכם. הארץ – גלריה https://www.haaretz.co.il/gallery/1.3370691
  5. בירנבאום, ל' (2011) מי מפחד מרוחניות: אתר אישי, ד"ר ליאורה בירנבאום.
  6. גוטוויין, ד' (8.11.2018) – כך נהפך יובל נח הררי לאידיאולוג של האליטות הליברליות. הארץ – ספרים
  7. גרימלנד, ג' (19.11.2011) – היום שבו האינטליגנציה המלאכותית תהיה יותר חכמה מאתנו. דה מרקר https://www.themarker.com/markerweek/1.1568539
  8. הררי, י"נ (2011) קיצור תולדות האנושות. תל אביב: דביר
  9. הררי, י"נ (23.2.2013) עלייתה של האמונה החדשה ב"דת המידע". הארץ
  10. הררי, י"נ (2015) – ההיסטוריה של המחר. תל אביב: דביר
  11. הררי, י"נ (31.8.2017) האמת החילונית. ידיעות אחרונות
  12. הררי, י"נ (16.10.2018) יובל נח הררי מציג: שאלות שצריך לשאול את הפוליטיקאים, לפני שנצביע עבורם. דה מרקר
  13. הררי, י"נ 20.12.2018) – כל האמת על פייק-ניוז. ידיעות אחרונות – מוסף
  14. וייטמן, מ' (3.2.2016) – מהפכה תעשייתית רביעית או רוחנית ראשונה? האתר של וייטמן: laitman.co.il
  15. ורצברגר, ר' ופררו, ש' (4.12.16)תנועות דתיות חדשות בישראל: ניאו-פגאניזם. מכון ון ליר ומיד"ע
  16. זיו, א' (25.8.2018)החדש של יובל נח הררי: הגורו סותר את עצמו. ידיעות ספרים
  17. לופז, ר' (1984) – חכמה. מדע וטכניקה שלושה נדבכי הידע המדיבאלי והרביעי האסור. הרבעון להיסטוריה, 15: 28–34
  18. לייבוביץ, י' (1974) – הומניזם בעידן מדעי-טכנולוגי. רבעון פילוסופי, כ"ה: 21–25
  19. מייזלר, י' (2014) – ויהי בימי שלוט השופטים – לביקורת התאולוגיה החוקתית של ולוגיה חוקתנית. מתוך: תיאופאתולוגיה חוקתנית, הבונאפארטיזם השיפוטי. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  20. פיינר, ש' (2010) שורשי החילון. מרכז זלמן שזר
  21. פישר, נ' (7.1.2018)משחקי הדת: העולם נקרע בין הדתה לחילון. ynet
  22. פישר, י' (2015) – מבוא: חילון וחילוניות – מצע תיאורטי ומתודולוגי. בתוך י' פישר (2015), חילון וחילוניות: עיונים בין-תחומיים (עמ' 11–43). מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד.
  23. פרי, מ' (15.10.2018)טכנולוגיית הבלוקצ'יין היא מהפכה פוליטית וחברתית. מרקר
  24. פריחריו, א' (1996) – סיינטולוגיה והגדרות מודרניות של דת במדעי החברה. ארגון הסיינטולוגיה הבינלאומי
  25. פריסקו, ת' (21.9.2009) – מיניות בבודהיזם – לא מה שקיוויתם. לולאת האל
  26. פרסיקו, ת' (14.2.2019) – איך נוצרה היהדות הישראלית החדשה? הארץ – מוסף
  27. קורצוויל, ר' (2002) – פתח דבר: הסינגולריות מתקרבת. מאגנס
  28. שנהב, י' (2018) – שמיים ריקים ממלאכים: פולמוס ההדתה בחופת האתיקה הפרוטסטנטית. סוציולוגיה ישראלית, 2 (19), 1–22
הוסף תגובה (5 תגובות)

"הגיל השלישי" כהון אנושי

המאמר פורסם ביוני 2001 ב-" משאבי אנוש"

משאבי ההון האנושי של הגיל השלישי מקבלים משמעות חדשה במאה ה-21 אפילו בתנאי אבטלה. הטכנולוגיות החדשות משפרות את התנאים בעבודה ומקטינות את השחיקה הפיזית של העובדים. גם טכנולוגיות "העבודה מרחוק" משפרות את אפשרויות העבודה לשכירים ולעצמאים מבוגרים.
הגיל השלישי הולך וכובש לעצמו מעמד מחודש בחברה וכבעל אינטרסים משלו כצרכן וכיצרן, על השינויים המתרחשים יעידו גם הפרסומים השונים ומגוונים ומספרם הרב של אתרי האינטרנט המיועדים לגיל השלישי. (ראו מקורות).

"תעשייה 4.0" – הנרטיביזציה של עתיד האינטרנט התעשייתי

תקציר

מהפכת האינטרנט התעשייתי, המכונה "המהפכה התעשייתית הרביעית" (Fourth Industrial Revolution – WEF) או "תעשייה 4.0" ("Industry 4.0"), מתוארת לעיתים כבעלת כוח משנה עולם ולעיתים כצונאמי הרסני היוצר טראומה פוסט-טכנולוגית. אך למרות תיאורים אלה, למעשה טרם התרחשה מהפכה, או אבולוציה של טכנולוגיה חדשה או מאבק בין אדם למכונה, בסדר גודל כמו זו שהתרחשה בעידן הלוּדיטים:[i]. למעשה מדובר בשיח המתאר ציפיות נרטיביות לעיצוב החברה בתחומי המדע, הכלכלה והטכנולוגיה ולכינון שינויים במערכות הייצור, הניהול והממשל. ציפיות אלו, המשולבות ביסודות של פוסט-אמת, מחקרים מדומים, חדשות מזויפות (Fake news) ונרטיבים כוזבים (False narratives), מאפשרות לדמיין עולם טוב יותר ומהוות דרך לבניית זהות משותפת, לנטיעת תקווה ולכינון שינוי חברתי, ומסייעות לכאורה ביצירת איזון עדין בין אמת לבדָיה.

במאמר זה נבקש לטעון כי המייחד את המסרים הנרטיביים על עתיד האינטרנט התעשייתי בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, הוא שהם לא נועדו לקובעי המדיניות ולציבור הרחב בלבד, אלא גם ובעיקר לצורכי שיווק נרטיבי (Murrel, 2018) ולמימון מחקרים, פרסומים וכנסים.[ii]

המשך קריאה: "תעשייה 4.0" – הנרטיביזציה של עתיד האינטרנט התעשייתי

הוסף תגובה (8 תגובות)

הנעורים הדיגיטאליים

"הנעורים הדיגיטאליים" 1

נעורים דיגיטאליים - לראשונה בהיסטוריה האנושית בני הנוער, הגדלים בסביבה דיגיטלית, מסתדרים טוב יותר מהוריהם ואף יודעים הרבה יותר מהם על החידושים המרכזיים בחברה (1998 Tapscott). בני הנוער מפנימים את הפוטנציאל הטמון באינטרנט - הם נלהבים, הם סקרנים ומציבי אתגרים והם מבקשים להטביע את חותמם על העולם. הם כבולים פחות למנגנונים הפורמליזם ופתוחים יותר לפעילות חברתית בלתי פורמלית.

המשך קריאה: הנעורים הדיגיטאליים

הוסף תגובה (11 תגובות)

החינוך הטכנולוגי - שלושה הרהורים

 

החינוך הטכנולוגי: "צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה" | פורסם במגזין "אנשים ומחשבים" אוקטובר 2018

האם המאבק של החינוך הטכנולוגי הוא אנכרוניסטי ואינו אלא עוד מקרה של מאבק פוליטי על הגמוניה על השליטה בחינוך?

המשך קריאה: החינוך הטכנולוגי - שלושה הרהורים

הוסף תגובה (4 תגובות)

פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית

כנס ההאקרים (Y2HACK) שהתקיים בישראל (28-30.3.2000) זכה ליחס אמביוולנטי במידה רבה. הרשויות העוסקות באבטחת מידע בישראל שהתייחסו לכנס בחשיבות כמו השב"כ, מצ"ח, משטרת ישראל ושירותי הביטחון האחרים לא השתתפו פורמלית בכנס מאחר ולא קיבלו את אישורם של הממונים. גם בכנסת נחלקו הדעות על ההשתתפות בכנס ההאקרים - ח"כ מודי זנדנברג דרש לאפשר לנציגי שירותי הביטחון להשתתף בכנס באופן גלוי בעוד ח"כ ענת מאור, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, התנגדה נמרצות לעצם קיום הכנס בטענה כי ההאקריות היא פשיעה וטרור ווירטואלי במלוא מובן המילה. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטין, לא אסר על קיום הכנס אולי מהסיבות הבאות: במיסודה של הפעילות, שכנראה לא ניתן לדכאה או לשנותה, ניתן ליטול את העוקץ העבריני שבה וכן משום שפעולה האקרית יכולה להיות גם אתית במהותה ולא בהכרח פשיעה וירטואלית כאשר היא חושפת פרצה משמעותית באבטחת מידע.

המשך קריאה: פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית

הוסף תגובה (4 תגובות)

על האפקטיביות של הפדגוגיה המקוונת

פתיחה

לפי התחזיות, שילוב טכנולוגיה דיגיטלית בהוראה-למידה המכונה "למידה מקוונת" אמור היה להיות פוטנציאל לשינוי משמעותי בתחום החינוך, אולם דומה כי קיימת אכזבה מהתפתחותה של הלמידה המקוונת כאלטרנטיבה פדגוגית ומיכולתה של הטכנולוגיה לגשר בין הלמידה לפעילות האנושית. הלמידה המקוונת עדיין בהתהוות, ולאור השפעתה עד כה דומה שהיא בחזקת רתימת הכרכרה לפני הסוסים, ויש אף כאלו הרואים בה מיתוס.[i]

הלמידה המקוונת טרם הצליחה לצמצם את כשלי החינוך במבחני ההישגים של PISA(International Student Assessment) ו-OECD, ואף אין לה תוצאות משמעותיות בהשכלה הגבוהה שבה משולבות מערכות הלימוד הדיגיטליות (כמו MOOC ו-Coursera), אולם באופן פרדוכסלי היא הפכה להצלחה כלכלית ומתפתחת כתעשייה (E-Learning Industry) משגשגת.

בפדגוגיה המקוונת משמשים אפוא גם ההצלחה וגם הכישלון כמענה לקהלי יעד שונים שאינם בהכרח פדגוגיים, ושאלת האפקטיביות תלויה בגורם שאותו שואלים ובדבר שאותו בוחנים.

במאמר נציג את חוסר האחידות שבאופני הלמידה המקוונת, את הסתירות ביניהם ואת העדר מנגנוני ההערכה למדידתה, ונסקור מתודולוגיות המעידות כי הנושא עדיין בחיתוליו גם בעת כתיבת שורות אלו.

המשך קריאה: על האפקטיביות של הפדגוגיה המקוונת

הוסף תגובה (12 תגובות)

ה"עבודה מרחוק" ( (Telework) כשינויי בתרבות הארגון

עידן המידע מעצב צורות חדשות של עבודה ובהן את "העבודה מרחוק" ואת העבודה סביב השעון (Brown (1999. לצורות עבודה אלו ניתן להתייחס כאל תופעות הממחישות את קצב התקדמותה של התקשורת האלקטרונית שאינה מהווה רק אמצעי פונקציונלי, שכן היא מהירה יותר מקצב יכולתנו האישית והחברתית לקלטה. היא משפיעה על החברה ומגדירה מחדש את זהותם של הארגונים.

המשך קריאה: ה"עבודה מרחוק" ( (Telework) כשינויי בתרבות הארגון

הוסף תגובה (1 תגובה)

על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת

פתיחה

תופעת האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת דורשת מחקר והעמקה, שכן האינטרנט המקורי לא תוכנן לשימוש מסחרי; הוא נוצר כנכס הנגיש לכלל הציבור. הציפייה כי ההסדרים המקוונים יאפשרו פיזור רב יותר של עושר ועוצמה שיקטין את האי-שוויון החברתי המקוון, לא התממשה, וההבטחה של המהפכה הדיגיטלית נפגעה מן הניכוס הקפיטליסטי והאוליגרכי, הרווי טכנולוגיות האנשה, בינה מלאכותית, רובוטיקה ושירותי אחסון בענן.

כידוע, ההסדרים החברתיים המקוונים התבססו על רעיונות ליברטיניים ודמוקרטיים של אמנציפציה קולקטיבית, שזכו להערכה ולהערצה של הציבור. אולם למעשה ההסדרים הללו שולטים במידע המעניק לאוליגרכים כוח כלכלי עצום, מידע המהווה כיום המשאב היקר בעולם, יותר מתעשיות הרכב והנפט. אמנם להסדרים אלו יש יתרונות פוטנציאליים גדולים, אבל באותה עת הם מעמידים איומים כגון אי-שוויון ברשת, העדר הנגשה, הדרה (Eclusion) והכללה (Inclusion) בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה.

האי-שוויון המקוון זכה לאחרונה לדיון תאורטי על בסיס פרדיגמות סוציולוגיות ניאו-קלסיות המבוססות על סדר חברתי של עבודה. לצד זה נוצר ממד חדש של אי-שוויון חברתי, שבו הסדרים אלו הולכים ומשתנים עקב השינוי ההדרגתי בתפיסת המשמעות של מושג העבודה והתפתחות אפשרית של "עולם ללא עבודה". שינוי זה מחייב שיח על בסיס פרדיגמטי שונה ותפיסה פילוסופית חדשה. במאמרנו נציג את האי-שוויון הדיגיטלי על בסיס השיח המתקיים בנושא בשנים האחרונות.[i]

שיחה עם טל פבל ב"רדיו ארץ" על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת26.12.2017

שיחה עם מיקי מירו ב -People Broadcasting על אי השוויון באוליגרכיה המקוונת

המשך קריאה: על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת

הוסף תגובה (11 תגובות)

"הלימוד המתוקשב" –רעיון מבטיח לקראת כישלון עסקי?

המשקיעים התייחסו ללימוד המתוקשב כבסיס לתרבות חדשה המעניקה משמעויות חדשות לידע לאוכלוסיות רבות יותר וציפו לכן לעשות רווחים מהססים כיום בהשקעות נוספות. כנראה ששיטת הלימוד המתוקשב טרם הבשילה בעוד המשחקים האלקטרוניים, שבחלקם נחשבים גם אמצעי למידה זוכים לשגשוג עסקי אפילו בתנאי שפל כלכלי! אין ספק כי זו תופעה הראויה לעיון!

המשך קריאה: "הלימוד המתוקשב" –רעיון מבטיח לקראת כישלון עסקי?

הוסף תגובה (1 תגובה)

הכחדת הזיכרון הדיגיטלי

1. פתיחה

האנושות מקדישה מאמץ רב לשימור זיכרון, מידע וידע. תרבויות שונות מקיימות פרוצדורות של סלקציה והעדפה מה לשמר ומדוע (למשל כדי לתרום להתפתחות המדע והמחקר), ומקימות לשם כך גופים ומוסדות מדעיים, בכללם ספריות וארכיונים.1

במהלך השנים השתנו דרכי האחסון של זיכרון, מידע וידע: אבן, עור, פפירוס, תקליט, דיסק, USB וכדומה. השמירה של מידע באינטרנט היא דרך נוספת של האנושות לשמר נכסים אלה. ייחודו של מדיום האינטרנט מתבטא בכך שהוא יכול לשמור נפח גדול מאוד של זיכרון במינימום מקום פיזי. כמו כן, העידן הדיגיטלי מאפשר ריבוי של מקבלי ההחלטה מה לשמור ומדוע, כך שכל אדם יכול לשמור תמונות משפחתיות, הגיגים פרטיים וכו'.

המעבר לאחסון באינטרנט טמן בחובו תקווה גדולה לאנושות: סוף-סוף נוכל לשמר לנצח זיכרון, מידע וידע. הנה, נמצאה הטכנולוגיה האולטימטיבית שאינה מתכלה או נעלמת או נתונה לחסדי הטבע. גם אם תהיה שריפה והדפים יהפכו לאפר; גם אם יישחקו פני האבן ולא נוכל לקרוא את חריטות הקדמונים; גם אם תהיה רעידת אדמה שתחריב את המבנים הפיזיים שבהם שמור מידע – החומר השמור באינטרנט יישאר לנצח, מונצח בכוננים במדינות שונות, שמור בענן דיגיטלי.

נוסף על כך, האחסון באינטרנט הסיר מאתנו את האחריות לזכור – בין שמדובר בקורפוסים גדולים (כמו מהלכים היסטוריים או נתונים סטטיסטיים) ובין שמדובר בנתונים פשוטים ויומיומיים (כמו מתכונים ומספרי טלפון). המוח הפרטי שלנו כבר אינו מוצף בנתונים; מעתה נוכל לסמוך על הזיכרון החיצוני של האינטרנט ולפטור את עצמנו קצת מהאחריות לזכור. כל שנצטרך הוא את מפתחות הגישה הנכונים לאתרי האחסון – סיסמה, קוד כניסה וכדומה – כדי לשלוף את המידע הרלבנטי הרצוי לנו בכל רגע נתון.

אך מסתבר שזו היא תקוות שווא: על האינטרנט חלים תהליכי הכחדה של זיכרון, הדומים לאלה שידעה האנושות עד כה. כשם שלדף נייר יש משך חיים מוגבל, כך גם לדף אינטרנט. סיבות שונות מביאות לכך שבאינטרנט מתקיימים תהליכים של אובדן מידע או של חוסר נגישות למידע: קריסה כלכלית של ספקי שירות אינטרנטיים, התקפות זדוניות על אתרים ספציפיים, מותו של אדם ועמו סיסמאות הכניסה לחשבונותיו האישיים ועוד. שימור הזיכרון באינטרנט הוא, אם כן, אשליה של זיכרון נצחי.

במאמר זה נדון בסוגיה של העלמת/הכחדת הזיכרון מהאינטרנט. נכיר את התהליכים הגורמים לאובדן מידע מהאינטרנט ולאי-נגישות למידע, ונכיר בקצב המהיר שבו הזיכרון באינטרנט נעלם. הדוגמאות יהיו גם ממוסדות החשופים לאובדן מידע (משפט, רפואה), מהזיכרון הקולקטיבי וגם מאנשים פרטיים. בהקשר זה נרחיב על תרבות האבל ועל המאמץ האנושי לשמר את הזיכרון האישי אחרי מותו של אדם כלשהו.

2. שימור הזיכרון – סוגיה טכנולוגית או בעיה עקרונית?

האם ניתן לשמר את כל המורשת של הנכסים הדיגיטליים לשימוש בעתיד בהנחה שבאינטרנט נוצרת תרבות לכלל הגילאים ובמגוון נושאים? בעיית השימור של מידע לא הטרידה את טים ג'ון ברנרס-לי (Berners-Lee) כשהמציא את ה-World Wide Web בשנת 1980, שכן נושא השימור לא היה בסדר העדיפויות אז, אולם כיום הבעיה נהפכה לאקוטית בשל החשש שהמורשת הדיגיטלית תיעלם לנצח.

השימור והנגישות של נכסים דיגיטליים הם בעיה מורכבת הכרוכה באילוצים רבים ומגוונים. האילוצים העיקריים הם ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והעלויות הכרוכות באחסון של הנכסים שנוצרו מהטכנולוגיה המתיישנת המחייבת לקבוע סדר עדיפויות. לאילוצים אלו נלווית קשת רחבה של בעיות הקשורות לזכות לפרטיות, זכויות יוצרים, דיני ירושה, חבלות מכוונות וסוגיות אתיות הכרוכות בתוכני השימור, כמו חופש הפרט ומקומן של הבקרה והצנזורה המרכזית בשימור התכנים, הכחדת הזיכרון כתוצאה ממעבר בין טכנולוגיות אחסון ו"חיי מדף" קצרים של הזיכרון הדיגיטלי.

כמו בכל מעבר משימוש בטכנולוגיה אחת לאחרת, הולך לאיבוד מידע. לפעמים הסיבה היא שאי-אפשר לשמור הכול, וצריך להחליט מה מגוף הידע השמור בטכנולוגיה מוקדמת יישמר בטכנולוגיה מתקדמת יותר, ולעתים מדובר באובדן מלא של ידע משום שאין נגישות לטכנולוגיה ישנה, כמו שימור ידע בכרטיסיות מנוקבות בעידן הראשון של המחשבים, שכבר אינן קיימות.

3. סקירה היסטורית

רבים מהקבצים הדיגיטליים מתאיידים ותוחלת חייהם קצרה מהמצופה, כך שעלול להיווצר מצב שבו יהיה קשה או אף בלתי אפשרי לגשת אליהם – לא רק למסמכי טקסט אלא גם למולטימדיה, תמונות וסרטי וידאו שהוקלטו בפורמטים מיושנים ומעורפלים שבחלקם אינם ניתנים לאִחזור.

המפנה בדיון על חשיבות הבעיה חל עם הכרזתו יוצאת הדופן של וינט סרף, מאבות האינטרנט, שתכנן את פרוטוקולי TCP/IP ואת הארכיטקטורה הבסיסית של האינטרנט בשיתוף עם רוברט קאהן (Maffeo, 20.5.2015), על "החור השחור של המידע" (Ghosh, 13.2.2015).

אבל גם לפני כן טבע טרי קוני (Kuny, 1998) את המונח "עידן דיגיטלי אפל" (DDA – Digital Dark Age), המחזיר אותנו לחשכת ימי הביניים, תקופה שהתאפיינה בחוסר יחסי של תיעוד כתוב.

בין מבשרי הנבואות האפוקליפטיות בנושא היה גם היזם הטכנולוגי קית' רבויס (Rabois), שצפה את מותה הקרב של הרשת ושל המחשב האישי בתוך חמש שנים (Rogowsky, 3.12.2013). הצהרות נוספות מתייחסות למשך החיים הממוצע של דף אינטרנט, שהוא כמאה ימים (Kaplan, 3.8.2015), בעוד תוחלת החיים של האודיו-ויזואלים קטנה מעשר שנים. העיתונים בפורמטים הקיימים ייעלמו לגמרי בעשורים הקרובים. לעומתם הספרים המודפסים על נייר בטוחים יותר מבחינת השימור ולא ייעלמו (בסוגיה זו ראו מאמרה של מיכל שליו, "המיתוס של נצחיות הדיגיטל" [שליו, 15.6.2014]).

על כל פנים, כבר כיום רבים מהפורמטים הישנים של המסמכים והמצגות הדיגיטליות שנוצרו בעבר אינם ניתנים לפתיחה או לקריאה בגרסאות העדכניות של התוכנות וה"התאמות לאחור" (backwards compatibility) אינן בהכרח מובטחות. נכסים דיגיטליים שאינם בפורמט המתאים אינם נגישים עקב מתכונת מיושנת, בעוד נכסים אחרים אינם ניתנים לקריאה סבירה עקב נזקים שנעשו לעתים בזדון. אפילו הגיבויים של שירותי הענן היעילים לטווח הקצר והבינוני אינם יעילים לטווח הארוך, שכן מרבית ערכות האחסון הנחשבות אמינות נועדו מלכתחילה למערכות עם מטרות אחרות, ולא לאריכות ימים.

בפרק הבא נדון בתופעות המונעות נגישות לזיכרון הדיגיטלי ומקשות עליו לשרוד.

3. דרכי ההכחדה של הזיכרון הדיגיטלי

3.1 אידוי (evaporate) מידע

האינטרנט הוא לכאורה מתנה בלתי נגמרת ואגדית, אך מתברר כי באותה עת היא גם ארעית ובלתי אמינה. אידוי של מידע הוא התהליך הנפוץ ביותר שאנו נתקלים בו בגלישתנו השוטפת. תהליך זה בא לידי ביטוי בתופעה המטרידה מאוד את הגולשים באינטרנט – "הקישורים הנעלמים", המכונים גם "לינקים שבורים" או "לינקים רקובים" (link rot). התופעה מתרחשת בעת גלישה בין דפי האינטרנט כשנתקלים לעתים בהודעת שגיאה: "הדף לא נמצא" (Page Not Found):

"It is – elementally – ethereal, ephemeral, unstable, and unreliable. Sometimes when you try to visit a Web page what you see is an error message: 'Page Not Found'. This is known as 'link rot', and it's a drag, but it's better than the alternative. More often, you see an updated Web page; most likely the original has been overwritten" (Lepore, 26.1.2015).

הודעת השגיאה והודעות דומות מופיעות בפרוטוקולים להעברת היפר-טקסט (The Hypertext Transfer Protocol – HTTP), שמטרתם הצגה והפצה של מידע גלובלי סטנדרטי (Drake, 8.9.2015). קוד השגיאה בא לציין שהאתר אינו מופיע יותר בשרת במיקום הזה, כלומר תוכנו נעלם והוא אבד כנראה לנצח.

הקישורים הנעלמים משנים את מיקומם כל מאה ימים בממוצע:

"We now know that Web pages only last about 100 days on average before they change or disappear. They blink on and off in their servers" (Kaplan, 3.8.2015).

בעיית הקישורים הנעלמים מחריפה מאוד בשיח המחקרי שבו משמשים הלינקים למקורות הביבליוגרפיים מרכיב בסיסי כבר עשרות שנים. האינטרנט הרחיב את האפשרויות בשילוב ובאזכור מגוון של נכסים נוספים כמו תוכנות, אונטולוגיות, אתרי פרויקט, מצגות, בלוגים, סרטוני וידאו, טוויטים, הנעשים באמצעות HTTP הכוללים תמונות, קובצי קול, סרטוני פלאש וכו' שלהם או באמצעות URI (Uniform Reference Identifier), הנמצא בפס הרחב של האינטרנט (URIs HTTP).

"ריקבון הביטים" (bit rot) משמעותו אובדן מידע עקב אחסון נתונים ממוחשבים בטכנולוגיות ישנות, כמו כרטיסים או סרטים מנוקבים, המאבדים מידע עקב תנאי האחסון, וכן תקליטורים ותקליטי די-וי-די המאחסנים את המידע בטכנולוגיה אופטית ועלולים להיפגם כשהחומר שממנו הם עשויים נפגע או נשחק (The Economist, 28.4.2012). דוגמה קלסית שלא מעידן האינטרנט היא סרטי ראינוע רבים שאבדו כי צולמו על חומר בלתי יציב הנוטה להתלקחות, שדרש טיפול כדי לשמרו.

וינט סרף התריע כי תופעת "הביטים הרקובים" תוביל לעידן נשכח:

"Vint Cerf has warned that 'bit rot' could lead to a 'forgotten century' as our masses of digital files are lost to progress and become unreadable as technology evolves" (Gibbs, 13.2.2015).

יש לציין כי אף שתופעת הקישורים הנעלמים מטרידה, היא עדיפה על מצב שבו מופיע דף אינטרנט מעודכן ששוּנה ככל הנראה מהדף המקורי, מה שמעיד כי התרחשה דריסת התוכן. דריסת תוכן פירושה השמדה של נתונים ישנים כדי לאחסן נתונים חדשים, בין השאר בשל העלות הגבוהה של האחסון במחשב. ייתכן גם כי הנתון הוזז מהמקום שבו היה אמור להיות – למקום אחר. תופעה זו מכונה "נדידת תוכן" (content drift), והיא נפוצה יותר מהודעת השגיאה (Lepore, 26.1.2015).

3.2 חדשנות משבשת (disruptive technology)

גורם משמעותי בהכחדת הזיכרון הדיגיטלי נובע מהתיישנות הטכנולוגיה, המהווה מקרה קלסי של חדשנות משבשת, שבה טכנולוגיות מתקדמות משבשות ומאיידות מידע באמצעות החלפה ודחיקה של הטכנולוגיות הישנות.

לפני שני עשורים קשה היה לדמיין כי תקליטי ויניל (vinyl), שהיו בשימוש כבר כמעט מאה שנה וכיום הם בחזקת אופנת רטרו (Passey, 26.2.2011), ייעלמו כמעט בן-לילה. כיום משתמשים בשיטות נוחות יותר לאחסון, כמו תקליטורים ודי-וי-די, אבל גם שיטות אלו הולכות ונעלמות, שכן נכנסו לשימוש כונני בזק מסוג USB, טלפונים ניידים (כמו גם התקני האחסון והשמעה) וכרטיסי SD. גם בשירותי הענן כבר נמצאו פתרונות לאחסון קבצים אורקוליים. מרבית נכסי הדיגיטציה האודיו-ויזואליים הם קריטיים לשימור בשל התיישנות ציוד השמעה, בשל הריקבון והנזק של פריטים פיזיים, ובמיוחד העלות הגבוהה הקשורה לשימור (Wright, 2012), שאותה בחן פלם במאמרו "The Digital Black Hole" (Palm, 2005). אמצעי המדיה הפיזית, כמו מוצרי הצילום, נוטים להירקב לאורך זמן, ומשום כך התפתחו טכנולוגיות חדשות דוגמת הצילום הדיגיטלי (Jackson, 2014). על רקע זה יוצאת דופן טכנולוגיית הפקס, שכבר מזמן הייתה אמורה להיעלם אולם מתברר שהיא אמינה יותר מהטכנולוגיות החדשות של האינטרנט (Venezia, 25.4.2016).

אשר לווידאו, כבר בשנת 2006 פורסם כי "בגיל 30 קלטת הווידאו מתה מבדידות" (Garrett, 14.11.2006), אולם רק עשור לאחר מכן, בסוף יולי 2016, הודיעה חברת פונאי אלקטריק (Funai Electric) היפנית, היצרנית האחרונה של המכשירים בעולם, כי הפסיקה לייצר סופית את ה-VCR.

בעניין זה טוענת נטע אלכסנדר במאמרה "מותו הסופי של הווידיאו: הפורמט הגרוע הכי מושלם שיש" (אלכסנדר, 3.8.2016), כי קל להבין מדוע המספידים מתייחסים לווידאו בתערובת צינית של נוסטלגיה וזלזול, ובכל זאת מותו של מכשיר הווידאו הביתי הוא הזדמנות לשאול מה ימות אִתו. הווידיאו הביתי, שגילה לנו לראשונה בחיינו סרטים שצונזרו או נכשלו בקופות, נפח את נשמתו לטובת ה-די-וי-די ושפע טכנולוגיות המציעות דימויים מבהיקים, מושלמים ושטוחים. החזון האוטופי של בטאמקס התממש במלואו רק לאחרונה: "אנחנו אכן יכולים לראות מה שבא לנו, מתי שבא לנו. השאלה שנותרה פתוחה היא איך זה שבסוף כולם רואים אותו דבר?" (שם).

ניב ליליאן (4.8.2016) מסכם ואומר: "אם תרצו, זהו טקס אזכרה קולקטיבי". לדבריו, גם הדיסק-און-קי, שהומצא כאן בישראל, היה עד לפני כמה שנים אמצעי האחסון המועדף על רובנו, ונמצא בכל ארנק ועל כל מחזיק מפתחות, אבל כעת, עם התרחבות הפריסה של הדור הרביעי בסלולר והעובדה שהכול נמצא ברשת ובענן, אנחנו רואים אותם פחות ופחות. יום אחד, בעוד כמה שנים, כמו הווידאו, נתבשר שהדיסק-און-קי האחרון ירד מפס הייצור וניזכר במה שהוא כרגע, ההווה.

התיישנות הפורמט נקבעת על פי אורך ימים דיגיטלי (digital longevity). המסמכים הדיגיטליים, המקודדים בפורמט בינארי מסוג כלשהו כדי שהגולשים יוכלו להבינם באמצעות קריאה, צפייה, שמיעה ועוד, מתיישנים במהירות ומקטינים את הסיכוי שהדורות הבאים יוכלו להשתמש בהם, אלא אם כן יינקטו פעולות מתאימות (Rothenberg, 1995).

שימוש בשפות כמו TIFF, PDF, HTML ו-XML מחייב לאמץ טכניקות של העברת תוכנה (Operation Migration – OM) מפלטפורמה הנמצאת בסכנת התיישנות לפורמטים חדשים. לתהליך זה יש גם סכנות וגם עלויות. הסכנה הבולטת היא אובדן נתונים, או במקרים מסוימים אובדן פונקציות מקוריות או אובדן הנראוּת והתחושה של הפלטפורמה המקורית. האֵמוּלַציָה (emulation), שאותה חקר רנד ג'ף רוטנברג (Rothernberg, 2000), המקדדת מחדש את הפורמטים הישנים, היא אסטרטגיה חלופית שבה הפעלת התוכנה על הפלטפורמה החדשה אינה מוחקת את הפלטפורמה המקורית אלא מאפשרת לשחזר מערכות תוכנה-חומרה ישנות באמצעות טכנולוגיות עכשוויות.

עם זאת, ראוי לציין כי הפורמט הנפוץ ביותר, ה-HTML, שגרסתו הראשונה יצאה עוד ב-24 בנובמבר 1995, עדיין מתגבר על המגבלות הטכנולוגיות בכל אחת מהגרסאות החדשות שנוצרו עד כתיבת שורות אלו.

3.3 פגיעות זדוניות וחבלות מכוונות בנכסים דיגיטליים

נכסים דיגיטליים עלולים להיפגע באמצעות גלים אלקטרוניים (EMP) או מניעת שירות שנועדה להשבית מערכות מִחשוב על ידי יצירת עומס חריג על משאביה כך שלמשתמשים הלגיטימיים לא יישארו משאבים (Invernizzi & Benvenuti, 2012). (ארכיון האינטרנט למשל סובל מהתקפת DDoS Distributed Denial of Service).

נכסים דיגיטליים עלולים להיעלם או לשנות את מקומם כשהמערכת המטפלת בהם עוברת שינויים כגון מיזוגים ורכישות, פשיטת רגל או שינויי בעלות. כך במקרה של האתר "GeoCities" (Lepore, 26.1.2015), שהוקם כשירות אירוח אתרים חינמי פופולרי ב-1995 בתחילת ימי הרשת והפך לאתר מיושן כשחברות רבות החלו לספק גם הן שירותי אחסון חינמיים לאתרי אינטרנט חדשים, ולבסוף הושבת בארצות הברית ב-26 באוקטובר 2009. לעומת זאת, Eye-Fi, חברה המייצרת כרטיסי זיכרון SD וכרטיסי SDHC עם יכולות Wi-Fi, שמאפשרת להעלות באופן אלחוטי ואוטומטי תמונות דיגיטליות למחשב נייח ולמחשב נייד, לטלפון חכם ולטאבלט, החליטה שהתמיכה בלקוחות הוותיקים אינה חסכונית והפסיקה לתת להם שירות (Doctorow, 30.6.2016).

הכחדה עלולה לנבוע אפוא מגורמים שונים, אולם בסופו של דבר לא ניתן כלל לאחסן מידע בצורה מושלמת לטווחים ארוכים – אם על גבי תקליטור, כונן דיסק קשיח או פיסת פפירוס – בשל חוקי הפיזיקה השולטים באבולוציה של היקום מאז המפץ הגדול (Mancini, Perini & Wilde, 2014). עם זאת, עדיין לא פוענחו מהם בדיוק גבולות היסוד הללו.

טרם ניתן מענה משפטי מספק ביחס לדיני הקניין הרוחני (intellectual property law) ולשימור הדיגיטלי (mechanisms of digital preservation), דבר הגורם לעכבה בשימור, שכן נדרש לבקש מבעל האתר הרשאה (Lepore, 26.1.2015). בנושא זה עוסקת הקליניקה למשפט וטכנולוגיה במרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה.

בינתיים אתרי אינטרנט מסירים חומרים לפי הודעות חד-צדדיות שהם מקבלים מבעלי זכויות יוצרים, או לפי בקשות לפי "הזכות להישכח". ראה למשל את "עמודי השקיפות" של גוגל: https://www.google.com/transparencyreport/ .

בפרקים הבאים נתאר בקצרה כיצד מתבטאת תופעת ההכחדה של נכסים הדיגיטליים בתחומי המדע והמשפט, נדון בהרחבה בהכחדת נכסי תרבות דיגיטליים והזיכרון הקולקטיבי תוך סקירה של ציוני דרך בניסיונות לפתרון הבעיה, ונעסוק בהכחדת הזיכרונות האישיים ותרבות האבל המתפתחת ברשת.

4. הכחדת נכסים דיגיטליים בתחומי המדע והמשפט

על פי מחקר שפורסם בכתב העתScience , 13% מאתרי האינטרנט שצוטטו במאמרים אקדמיים מפסיקים את פעילותם אחרי 27 חודשים (Dellavalle, Hester, Heilig & Schilling, 2003). חוקרים מאוניברסיטת לוס אלמוס, שהתבססו על 3.5 מיליון מאמרים מדעיים שפורסמו בכתבי עת העוסקים במדע, בטכנולוגיה וברפואה (Science, Technology and Medicine – STM) בשנים 1997–2012, מצאו כי אחד מכל חמישה קישורים מציג הודעת "לינק שבור" (Klein, Van de Sompel, Sanderson, Shankar, Balakireva, Zhou & Tobin, 26.12.2014).

על פי מחקר של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, 70% מכלל הקישורים שהופיעו בכתב העת Harvard Law Review ובעיתונים נוספים וכ-50% מכתובות ה-URL של פסקי בית המשפט העליון של ארצות הברית נעלמו, כלומר לא נמצא להם קישור (Zittrain, Kendra & Lawrence, 2014). בשנת 2014 נערך במרכז למשפט באוניברסיטת ג'ורג'טאון סימפוזיון על בעיית אובדן המידע עקב "ריקבון קישורים" בתחום המשפט (Georgetown Law Library, 24.11.2014).

האובדן הדיגיטלי בתחום המשפטי של ציטוטים אקדמיים, קישורים והערות שוליים, כמו היעלמם ההולך וגובר של ה-URL מפסקי בית המשפט העליון של ארצות הברית, הביאו את מעבדת החדשנות של ספריית אוניברסיטת הרווארד להקים שירות אחסון מיוחד (Lepore, 26.1.2015).

5. הכחדת התרבות הדיגיטלית והזיכרון הקולקטיבי

המושג "והגדת לבנך", כלומר, הנחלת התרבות מדור לדור, אינה נחלת היהדות בלבד אלא מהווה נושא חשוב ברוב התרבויות. אחד מהתפקידים המרכזיים של הספריות והארכיוניים כיום הוא לשמר את נכסי התרבות והזיכרון הקולקטיבי, ורובם מקדישים מחשבה רבה להפיכת מסמכים אנלוגיים לדיגיטליים, אולם דומה כי פחות מושקע בנושא היעלמותם והתאדותם הצפויות של הנכסים שעברו דיגיטציה.

סטיוארט ברנד, מאבות תרבות האינטרנט, כתב במאמרו "נכתב על הרוח" כי בעוד שבעבר נשמרו בהצלחה למשך אלפי שנים נתונים אנלוגיים על גבי חימר, אבן, קרמיקה או נייר (בתוך: Bollacker, 2010), מהפכת האינטרנט עלולה להביא לכך ש"העולם יאבד את יכולתו לשחזר את ההיסטוריה" (The Economist, 28.4.2012), וחלק מהנתונים הדיגיטליים יישארו כתובים רק על פני הרוח. זאת אף שהדיגיטציה אמורה להיות דרך מתקדמת לשימור מסמכים מסוגים שונים לאורך שנים רבות, כמו גם תמונות, קלטות אודיו וקלטות וידאו ישנות, המהווים את מכלול הזיכרונות הקולקטיביים וההיסטוריים שלנו.

נושא השימור של נכסי תרבות החל לפני עידן האינטרנט וכונה לעתים "חיבור אבוד" (lost work). הכוונה לחיבורים ויצירות שהיו עדויות לקיומם אך הם לא שרדו. הם לא שרדו ממגוון סיבות, בעיקר עקב צנזורה אך גם בשל שריפות, למשל שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.

שתי בעיות קשורות בנכסי התרבות הדיגיטליים בספריות. בעיה אחת היא בדיגיטציה של הנכסים האנלוגיים, שכן פעילות זו מתרחשת לרוב במעבר מנכסי תרבות הכתובים על נייר שתקופת חייהם ארוכה יחסית, לנכסים דיגיטליים שאינם תמיד מבטיחים אורך חיים ונתונים לאילוצי תחזוקה בלתי צפויים.

הבעיה השנייה קשורה בשאלה כיצד ניתן לקבוע סדרי עדיפויות בשימורם של נכסי מורשת התרבות, שכן לא ניתן לשמר כל פיסת מידע כתוצאה ממחסור במשאבים. דוגמה לניתוח העלויות לטווח ארוך נעשה על הארכיון הלאומי השבדי בשטוקהולם "Riksarkivet" (Palm, 2005).

הניסיונות לקבוע את סדרי העדיפויות נעשים באמצעות מנגנונים שבהם משתלבים קודים פוליטיים ואידיאולוגיים. דוגמה אקטואלית לכך היא הכנס המכונן"Decentralized Web Summit", שנערך בסן פרנסיסקו ב-8–9 ביוני 2016 שבו הוצעו דרכים להפוך את האינטרנט למסגרת מבוזרת, פתוחה, בטוחה ונטולת צנזורה על ידי הפצת נתונים, עיבודם ואירוחם על פני מיליוני מחשבים ברחבי העולם, כדי לשמרו כתיעוד דיגיטלי של התרבות לאורך זמן. חשיבותו של הכנס אינה רק בנושאי הדיון אלא גם בהרכב משתתפיו: וינט סרף ו ברנרס-לי שצוינו לעיל, קורי דוקטורו (Cory Doctorow), סופר ועיתונאי ידוע, ברוסטר קאהל (Brewster Kahle), מייסד הארכיון הדיגיטלי (Internet Archive Blogs, 19.5.2016), וכן אדריכלי אינטרנט, פעילים, מהנדסים, ארכיונאים, חוקרים ועיתונאים.

6. ציוני דרך להתפתחות השימור של נכסים דיגיטליים בספריות

פרק זה עוסק בהתפתחות השימור של הנכסים הדיגיטליים בספריות בארץ ובעולם. לטענת מיה אפשטין (6.3.2011) "הזיכרון בסכנת הכחדה" ולכן יש צורך בפעולות שימור ודיגיטציה (העברה מפורמט אנלוגי לדיגיטלי באופן המאפשר שכפול וגיבוי) שיציל את המידע רב הערך ובהפרדה בינו לבין המדיום – נייר, סרט מגנטי, תקליט או פילם – שהתבלה והגיע לסוף ימיו. לדבריה כלים אינטרנטיים כמו יוטיוב ופייסבוק יכולים להפיח חיים חדשים בחומרי ארכיון ישנים, לאפשר לציבור לראותם ולהפכם לרלוונטיים שוב.

מתברר כי הנחתה של אפשטין אינה מדויקת, לפחות על פי ציוני הדרך בהתפתחות הדיגיטציה:

  • בדצמבר 1994 הוקם כוח משימה (Task Force on Digital Archiving) שתפקידו לחקור את האמצעים שיבטיחו גישה למסמכים דיגיטליים עמידים ללא הגבלת זמן.
  • בשנת 1995 נקבע לצורך שימור מקורות דיגיטליים תקן "Dublin Core", המורכב מ-15 שדות המשמשים לתיאור פריטים דיגיטליים כגון קובצי טקסט, תמונות, אודיו, וידאווכן לתיאור פריטים מורכבים כמו דפי אינטרנט. התקן נוצר בדובלין אוהיו שבארצות הברית, ופותח על ידי מומחים בספרנות ובמדעי המחשב בסדנה שלOCLC/NCSA (Online Computer Library Center).
  • במאי 1996 הוגש התזכיר הראשון "Preserving Digital Information" על בעיית השימור הדיגיטלי בספריות על ידי 21 חברי כוח המשימה.
  • בספטמבר 1997 נערך דיון על בעיות השימור של מולטימדיה, טכנולוגיות המידע, מבני הספריות וציודן בכנס של הפדרציה הבינלאומית של הספריות (International Federation of Library Associations and Institutions – IFLA). לקראת הדיון כתב טרי קוני (Kuny, 1998) מאמר שבו כינה את הבעיה "עידן דיגיטלי אפל".
  • בשנת 1998 פורסם מאמרו של מיכאל דיי (Day, 1998) על סוגיות השימור הדיגיטלי "Online Serials: Preservation Issues", והוקם פרויקט Nedlib (Networked European Deposit Library), פרויקט אירופי לשימור דיגיטלי (Van der Werf-Daqvelarr, 1999).
  • בשנת 2003 הוקם הארגון הבינלאומי של ספריות וארגונים אחרים (International Internet Preservation Consortium – IIPC), שמשימתו העיקרית הייתה לתאם את המאמצים לשימור תוכן אינטרנטי.
  • בשנת 2004 פורסם הספר"Long-Term Preservation of Digital Documents: Principles and Practices", העוסק בבעיית השימור של נתונים דיגיטליים בספריות לתקופות מעל 50 שנה (Borghoff, Rödig, Scheffczyk & Schmitz, 2004).
  • בשנים 2005–2007 נוצר הפרויקט Paradigm project על ידי ספריות המחקר האקדמי של אוניברסיטאות אוקספורד ומנצ'סטר, שמטרתו הייתה לבחון את הסוגיות הכרוכות בשימור ארכיונים אישיים דיגיטליים לטווח הארוך. בעקבות הפרויקט אומץ המודל של מערכת המידע הארכיוני הפתוח (Open Archival Information System – OAIS), המשמש כלי תכנון ועיצוב (ac.uk).
  • בשנת 2005 נוסדה Portico, חברה ללא מטרת רווח המספקת שירותי ארכיב (dark archive) קבועים של צד שלישי לכתבי עת, לספרים ולשאר חומרים דיגיטליים. במסגרת שירות זה מתאפשרת גישה קבועה לארכיב רק בעת הצורך, והדגש הוא על שימור לטווח רחוק. מבחינה טכנית, על פי פתרון זה נשמרים בארכיב הקבצים המקוריים doc, xml וכו' ופעולות הקשורות לשימור לטווח רחוק (Digital Preservation and Portico).
  • בשנת 2006:
    1. הופעל הפרויקט Planets project (Open Planets Foundation – OPF), שמטרתו לבנות שירותים וכלים מעשיים כדי להבטיח גישה לטווח ארוך לנכסים תרבותיים ומדעיים דיגיטליים של האיחוד האירופי. הפרויקט החל ב-1 ביוני 2006 ומשתתפים בו ספריות, ארכיונים וקהילות העוסקות בשימור דיגיטלי. על חשיבות הפרויקט ראו במאמר "'Digital black hole' threatens your documents" (Thurston, 15.12.2006).
    2. הוקם ארכיון האינטרנט (Digital Library Internet Archive) בסן פרנסיסקו על ידי ברוסטר קאהל (Brewster Kahle) וברוס גיליאט (Bruce Gilliat), שכיום מתוחזק על ידי חברת Alexa. הארכיון הדיגיטלי הוא ללא כוונות רווח ומטרתו המוצהרת היא "גישה אוניברסלית לכלל הידע". הארכיון מספק אחסון קבוע וגישה ציבורית חופשית לאוספים של חומרים דיגיטליים, כולל אתרי אינטרנט, מוזיקה ותמונות נעות. חשיבותו היא בשימור התרבות והמורשת, שכן לציביליזציה אין זיכרון ואין מנגנון ללמוד על הצלחותיו ועל כישלונותיו. התרבות מייצרת כיום יותר ויותר מידע בצורה דיגיטלית, לכן תפקיד הארכיון הוא לשמר וליצור. בשנים 1996–2015 נשמרו בארכיון מעל ל-427 מיליארד דפי אינטרנט. בכל חודש נוספים 20 מיליון ספרים. אולם הארכיון מעולם לא פרסם את המלאי של האתרים או את הארכיונים או האלגוריתמים הנמצאים בשימוש, דבר המקשה על נגישות של המחקר האקדמי. בשנים האחרונות נעשים מאמצים חדשים להפוך את ארכיון האינטרנט לנגיש יותר למחקר אקדמי (Lepore, 26.1.2015). במסגרת הפעלת הארכיון מופעל הרובוט TWM (The Back Way Machine), המשמש אמצעי עיקרי לאחזר מידע שנעלם.
  • בשנת 2007 נחתם הסכם על קבלת פורמטים של קבצים בשפות כמו TIFF, PDF, HTML ו-Office Open XML, OpenDocument בין הארכיון הלאומי של בריטניה (UK's National Archives) לחברת מיקרוסופט:

    "When Microsoft and announced yesterday that they had joined forces to save the nation's information, they spoke in terms of averting a crisis. The danger was of a 'ticking time bomb' of data loss, 'a huge digital black hole', even 'a digital dark age'" (Colvile, 5.6.2007).

  • בשנת 2014 בארצות הברית:
    1. נוצר cc כשירות אחסון באינטרנט, בדומה ל-"Way back Machine", המאפשר לשמר ציטוטים אקדמיים, קישורים והערות שוליים בעיקר מתחום המשפט. השירות נוצר במעבדת החדשנות של ספריית אוניברסיטת הרווארד (Lepore, 26.1.2015).
    2. הוקם פרויקט OLIVE, שנועד לשמר אובייקטים דיגיטליים על פני תקופות ארוכות מאוד. פרויקט לא חדש ששימש בסיס לחברה מסחרית בישראל ונערך לאחרונה מחדש באוניברסיטת Carnegie Mellon פיטסבורג(Satyanarayanan, Gilbert, Harkes, Ryan, Linke & Webster, 2014).
  • בשנת 2013 בישראל פורסם הפרויקט (Long Term Digital Preservation) LTDP של IBM – חיפה, העוסק בחקר דרכים לשימור לטווח ארוך של נתונים דיגיטליים עבור ארגונים (Rabinovici-Cohen, Marberg, Nagin & Pease, 2013).
  • בשנת 2008 החלו להשתמש בדיסק העשוי מניקל המכונה "רוזטה" (Rosetta project), שבאמצעות חריטה עליו ניתן לשמר טקסטים של כל השפות הכתובות בעולם שהם בסכנת הכחדה. הרוזטה קרויה על שם האבן שהטקסט החקוק עליה סייע בפיענוח ההירוגליפים המצריים. החריטה על הדיסק נעשית באמצעות טכניקות הדומות לליתוגרפיה – שבב מחשב, ובכך הן דומות יותר ללוח אבן מאשר לכונן הקשיח המודרני (Bollacker, 2010). את הפרויקט מובילה אוניברסיטת סטנפורד (ראו: http://rosettaproject.org/about).
  • בשנת 2014 בישראל:
    1. הוקמה רשת ממוחשבת של ארכיוני מורשת לשימור ארוך טווח של המידע, סריקה ודיגיטציה של החומרים המאוחסנים בארכיונים המרכזיים על ידי הספרייה הלאומית של ישראל עם חברת IFN מקבוצת יעל בשיתוף עם חברתAdlib Information Systems מהולנד.
    2. פורסם מסמך משותף על "העקרונות, הנחיות וסטנדרטים לדיגיטציה ושימור דיגיטלי של חומרי תרבות מורשת" על ידי הספרייה הלאומית, ארכיון המדינה והאיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע (אפריל, 2014).
    3. הוקם אתר של שימור, הנגשה והנצחה של טקסטים עבריים מהדפוס לרשת: https://docs.google.com/document/d/1l_fFO6I9xC64jjcur8-5ZnkEgWA7zCw3JUh8Mw7bKI/edit
  • בשנת 2016
    1. פותחה טכנולוגיה חדשה העשויה לפי ממצאיה לסייע בשמירת דיסקים ובהנצחה במוזיאונים, בארכיונים לאומיים ובספריות:

      "It's a discovery that 'opens a new era of eternal data archiving' because the disc's have 'virtually unlimited lifetime', the university says, and museums, national archives, and libraries could benefit from having this eternal storage" (Zhang, 16.2.2016).

    2. מדענים באוניברסיטת סאות'המפטון הצליחו להשתמש בזכוכית בעלת ננו-מבנה (גדולה יותר ממבנים מולקולריים אך קטנה יותר ממבנים מיקרוסקופיים) כדי לייצר תהליך הקלטה והצגה של מידע. מכשיר אחסון המידע שהומצא נראה כמו דיסק זכוכית בגודל של כמטבע, והוא יכול להכיל 360 טרה בייט (360,000 ג'יגה בייט) ולשרוד חום של 1,000 מעלות צלזיוס. אם שומרים על המכשיר הזה בטמפרטורת החדר הוא יכול לשרוד עד ל-13.8 מיליארד שנה, שזה בערך הגיל של היקום שלנו.

7. אידוי והכחדה של הזיכרונות האישיים

כבר חז"ל אמרו לזכרו על אדם שמת "חבל על דאבדין ולא משתכחין" (סנהדרין קיא, א), שפירושו: "חבל על אלו שאבדו ואינם נמצאים". לכאורה נמצא פתרון לשימור הזיכרון האישי של האדם באמצעות האינטרנט, אולם למעשה שרידותם של הנכסים האישיים של הנפטרים תלויה בסלקציה של נכסי הנפטר הרלוונטיים לאתרי ההנצחה באינטרנט. סלקציה זו מחייבת התייחסות לעקרונות הפרטיות הקשורים לכלל נכסי המנוח, שעל פיה לרוב רק חלק מהנכסים ישרדו בעוד השאר יתאדו. המוות לא היה נושא לשיח של חלוצי הרשתות החברתיות, שכן רוב האתרים נועדו במקור לצעירים, אולם כיום יותר ויותר נכסים מקוונים סנטימנטליים וחשבונות בעלי ערך כספי של נפטרים מתאדים כתוצאה מקשיי הגישה שקובעות הרשתות החברתיות או האתרים שבהם הם מאוחסנים. רבים מקשיי הגישה כרוכים בנימוקים רטוריים של שמירה על הזכות לפרטיות, וכל אתר ונימוקיו שלו.

חוסר הקונצנזוס בתפיסת הפרטיות של מעמד הירושות הדיגיטליות מעצים את האובדן של נכסים דיגיטליים רבים. הבנת המוות בתיווך האינטרנט נהפך למסובך למדי, והשינויים המתרחשים אינם הפיכים (Wright, 2.6.2014).

הזיכרון האישי קיבל משמעות רבה בתרבות האבל הדיגיטלית. המוות הוא לכאורה הגבול האחרון של המרחב הקיברנטי:

"Your Digital Afterlife: When Facebook, Flickr and Twitter Are Your Estate. What’s Your Legacy?" (Carroll & Romano, 2011)

אולם את הגבול האחרון של המרחב הקיברנטי הולכות ומרחיבות הרשתות החברתיות באמצעות יצירת תרבות אבל והנצחה. "פייסבוק" למשל חושפת מסע מטמורפוזי המאפשר לחוות את "חיי הנצח שבפייסבוק". הנצחה זו היא מעין רוח רפאים של הנפטר, והיא נידונה בכתבה שהתפרסמה ב-Daily Mail Online:

"Facebook will become the world's biggest virtual graveyard with more profiles of dead people than living users by the end of the century" (Bates, 6.3.2016).

על פי הכתבה, מצופה כי "עד 2098 יהיו יותר מתים מחיים בפייסבוק". צורה זו של התייחסות לתפיסת המוות מאפשרת לרשתות לכאורה לממש את האוטופיה של החיים שלאחר המוות באמצעות חשבונות הנפטר, אולם למעשה הדבר מגדיל את הכנסותיהם ואת מעמדם החברתי בתרבות הרשת, שכן ככל שמאגר הרשומים גדול יותר כך ערכו בשוק שווה יותר.

"הנשמה הדיגיטלית" (digital soul) מופיעה למשל ב"אנדרטאות המקוונות" (online memorials) המבשרות את קיומו של העולם הבא ברשת, שבאמצעותן ניתן לא רק לחוות את הנוכחות הפיזית של המוות אלא גם את החוויה הפסיכולוגית. "קברות אינטרנט" (Web cemeteries), לדעת רוברטס ווידאל, הם למעשה ניצול מהיר של השכול כדי לזכור את המתים:

"The bereaved are rapidly embracing this opportunity for remembering their dead" (Roberts & Vidal, 2000).

היתרונות שיש בבית הקברות הדיגיטלי, טוען קיילי וולה (Veale, 2014), טמונים בכך שהוא אינטראקטיבי, מחירו זול יותר בהשוואה לקברים הפיזיים שערכם הנדל"ני הולך ועולה, הוא מסיר קשיים גאוגרפיים של גישה, מאפשר גישה לאותם אנשים שלא יכלו להשתתף פיזית בלוויות, הביקור נעשה בזמן החופשי ללא צורך בתיאום, בתאריכים ובשעות פתיחה. השמירה על הנכסים נעשית לרוב בפורמט של HTML, שחייו ארוכים יותר מאלה של פורמטים אחרים. יתרון נוסף הוא שניתן להוסיף מילים ותמונות על הנפטר ולכן הם מנסים לספק דרכים על סוגיות מפתח, בעיות וסיכויים לעתיד לגישור מעבר אולטימטיבי בכבוד, בביטחון ובחסד – כל זאת כדי לתכנן את העולם הבא.

תרבות השכול וההנצחה ברשת בישראל היא נושא למחקר של ליאב שדה-בק (2009). נוסף על כך הופיעו מספר מאמרים בנושא, כמו מאמרו של אהוד קינן, "אנדרטה מקוונת: על תרבות ההנצחה ברשת" (קינן, 1.5.2006). ורד שביט יצרה בלוג שכותרתו "אבק דיגיטלי", עקב מותו של אחיה, טל שביט, מפגיעת מכונית, שמטרתו לשתף את הגולשים בהתמודדותה עם "עולמות המוות הדיגיטלי" שאליהם נחשפה.

האידוי הכלכלי, הקמתם ואחזקתם של אתרי הזיכרון וההנצחה נהפכו לטרנדים כלכליים שהתשלום עבורם כולל השקעות יסוד ודמי אחזקה שוטפים, ולכן אורך חייהם קצוב ורבים מהעזבונות הדיגיטליים נעלמים ומתאדים. נביא כמה דוגמאות מהטרנדים הכלכליים:

  • האפליקציה MemorialsQR, הנעשית באמצעות לוחית המוצמדת למצבת הנפטר ובאמצעות סמארטפון, מאפשרת לסרוק לוחית ברקוד ולקבל מידע על הנפטר כמו סרטוני וידאו, טקסטים וגלריית הצילומים (afterlife).

בשנים האחרונות הושקו אתרים מסחריים שמטרתם לסייע בשימור החשבונות המקוונים, כמו:

  • Legacy Locker – אתר המאפשר לרשום על מספר בלתי מוגבל של נכסים דיגיטליים למספר בלתי מוגבל של מוטבים.
  • DataInherit – אתר המאפשר למשתמשים לאחסן קובצי נתונים וכן שמות משתמש וסיסמאות, תוך ציון היורשים שיקבלו אותם.
  • Entrustet – חברה המאפשרת ליצור צוואה עבור נכסים דיגיטליים. נוסדה על ידי ג'סי דיוויס (Andrews, 24.5.2010).
  • The Digital Beyond – אתר המדווח באופן שוטף על הנעשה בנושא.
  • "יום המוות הדיגיטלי" (Digital Death Day) – אירוע מסחרי שבו נפגשים אנשי העסקים של הרשתות החברתיות עם נציגי ארגונים העוסקים בניהול נתונים ובעל עסקים שעיסוקם בנושא. ימי מוות כאלו התקיימו בעשור האחרון במקומות שונים בעולם. בשנת 2010 בקליפורניה, ב-2011 באמסטרדם וב-2012 בלונדון (6.10.2012).

אשר לישראל בשיחה על הנושא עם נאורה שם-שאול (www.neora.pro), אשת תוכנה הדוגלת בקוד פתוח ועוסקת בשנים האחרונות בהנצחת טקסטים של סופרים וחוקרים עבריים קיימת בעיה עם מוסדות ציבוריים כמו הספרייה הלאומית וחברות מסחריות כמו גוגל – המבצעים פרויקטים לדיגיטציה והנצחה של טקסטים, שהם עושים זאת לפי סדרי עדיפות משלהם ומשתמשים בקוד סגור, שמשאיר את הנכסים האלה ברשותם הבלעדית לעומת המניע העיקרי של הסופרים ו/או המשפחות והמדינה היוזמות את פעילות ההנצחה, הוא לייצר את האתרים האלה כדי שהגולשים יוכלו לקרוא מה נכתב במקור ולא מה כתבו על זה בויקיפדיה למשל…

נאורה מעידה: "תפישת העולם (הבודהיסטית + האקרית) מנחה אותי שאפילו במותם של היוצרים האלה, ואפילו כשאני אמות, הכתבים יהיו אלמותיים. לשם כך: אני בונה את האתרים בפורמט פתוח, אליו ניתן להגיע בחיפושים שונים, ולנווט בתוכו באלגנטיות ונוחות של הרגלי הקריאה של כל אחד ואחד. הם מושתתים על אבני הבניין הבסיסיים ביותר של הרשת (HTML) כדי שייפגעו פחות ברבות הימים, ומשוכפלים בכמה מקומות בה, כדי שלא ייכחדו. " בתפישה זו, בשנים האחרונות, עלה לאוויר האתר של "כתבי חנוך לוין" ומאגר מידע של מחזאי ישראל, כל גיליונות "מחשבות" וכתבי צבי ינאי, כל כתבי אורי אבנרי, ועוד .

אידוי מ"חשבון לא פעיל"

תרבות האבל הדיגיטלית והאנדרטאות המקוונות אינה נחלתה של מרבית הגולשים, ושרידותם של הנכסים האישיים של מרבית הנפטרים היא בעיית הנגישות של היורשים לאתרים המופיעים לרוב בשם "ניהול חשבון לא פעיל" ("Inactive Account Manager").

בפני יורשיו של הנפטר או מי שנתמנה כנאמן, קיימות שתי ברירות – האחת לפרסם את נכסיו, כולם או חלקם, אם קיבל הרשאה לכך מבעלי האתר או הרשת, והשנייה היא שמירה על זכותו של הנפטר למה שמכונה "הזכות להיעזב במנוחה". המושג מיוחס לסמיואל וורן (Samuel Warren) וללואי ברנדייס (Louis Brandeis) ומתאים במידה רבה לבעיית הפרטיות של הירושות הדיגיטליות. פרטיות זו אינה דומה להורשת תצלומים משפחתיים ישנים הנשמרים בקופסת הנעליים, שכן הירושות הדיגיטליות עלולות לכלול תיעוד של מצבים מביכים, כגון צילומים של אנשים בעירום (שבו האדם ניתן לזיהוי). הפרסום המביך באתר נגיש לציבור, עלול להיות בלתי הולם במקרה הטוב ובלתי חוקי במקרה הרע. "הזכות להיעזב במנוחה" באה אפוא להגן על אנשים מפני חדירה לתוך ענייניהם הפרטיים, מפני חשיפה ציבורית של מידע פרטי, מהצגתם באור כוזב. עם זאת, עולה עדיין השאלה האם ניתן כלל להסתיר תמונות מביכות, מיילים וחשבונות מהמשפחה ומהחברים. במילים אחרות: האם ניתן לשמור על הפרטיות לנצח? (Calem, 29.6.2010). אנקדוטה שאינה קשורה לעידן הדיגיטלי היא שיצירותיו של פרנץ קפקא פורסמו למרות בקשתו המפורשת שיושמדו (מירון, 13.8.2016).

8. אסדרה משפטית בסוגיית הירושה הדיגיטלית

האסדרה המשפטית של הירושה הדיגיטלית המתחייבת מהמעבר לתרבות הכול-דיגיטלית (all-digital culture) היא מעורפלת (Connor, 2010). החקיקה בעניין הירושה הדיגיטלית שבאה להסדיר את בעיית הנכסים דיגיטליים שבעליהם נפטרו עדיין בראשיתה. חוקי הירושה הקיימים אינם מזכירים את הצורות החדשות של נכסים אלו. בעבר כללה הירושה האישית בעיקר אובייקטים מוחשיים, כמו אלבומי תמונות וחפצים, הנמצאים בבית כשהגולש הולך לעולמו. ברשת, הירושה של הפרסונה הדיגיטלית כוללת גם חשבונות דואר אלקטרוני, חשבונות מדיה חברתית, בלוגים, גישה לבנק, שירותים פיננסיים, חשבונות ביטוח, כולל חשבונות המתייחסים לניירות ערך, חשבונות קרנות נאמנות וכו'. נכסים אלו מהווים קניין רוחני וזכויות מוקנות המאוחסנים גם במקומות אחסון חיצוניים, כמו ב-Cloud, Google Drive ו-DropBox (Vellakkat, 25.6.2015).

הירושות הדיגיטליות מתייחסות לרוב לאזרחים פרטיים ולא למפורסמים, אולם הסדרת הלקונה של הנכסים הדיגיטליים עשויה לעתים להיות בעלת ערך מסחרי, כמו פרסום הודעות דואר אלקטרוני או תצלומים אישיים של מפורסמים, וכן יש ערך רב לכתביו של סופר שהתפרסם שכתביו נשארו בפורמט דיגיטלי (שם).

בכמה מדינות בארצות הברית – כמו אוקלהומה, איידהו, רוד איילנד, אינדיאנה וקונטיקט, ובעת כתיבת שורות אלה נוספה פלורידה – כבר חוקקו חוקים המסדירים ניהול נכסים דיגיטליים. ההסדרה מתייחסת לתפקיד הנאמן (fiduciary) הרשאי לנהל את הרכוש הדיגיטלי של אדם אחר על פי החוק האמריקני (Fiduciary Access to Digital Assets Act UFADAA) (Rodriguez, 6.4.2016). ייחודו של הנאמן שהוא אינו מנהל את הנכסים הפיזיים אלא יכול להטמיע את הנכסים הדיגיטליים של הנפטר, כמו קובצי מחשב, שמות מתחם (Domain) ומטבע ווירטואלי. עם זאת, מגבילים את גישתו של הנאמן לתכתובות אלקטרוניות כגון דואר אלקטרוני, הודעות טקסט וחשבונות של המדיה החברתית, אלא אם המשתמש המקורי הסכים בצוואה ליפות את כוחו. במילים אחרות, למרות החקיקה נותרו הרבה נכסים דיגיטליים ללא אפשרות גישה ויש סיכוי גדול שגם הם יתאדו. מדובר בנכסים היותר-אישיים, כמו תמונות משפחתיות, סרטים ביתיים ומכתבים אישיים המאוחסנים ברשתות חברתיות ובספקי שירות כמו פייסבוק, פליקר, יוטיוב וג'ימייל.

בשורות הבאות נתייחס בקצרה לזכות הגישה לחשבונות הנפטר, המוכתבת על ידי ספקי השירות בצורה לא אחידה.

9. מדיניות האידוי של ספקי השירות

לכל ספק שירות יש מדיניות משלו לגבי הזכות לגשת לחשבונות הנפטר. גוגל, טוויטר, לינקדאין ופייסבוק מגדירים את מדיניותם ביחס לזכות לגשת לחשבונות הנפטר בפוליסות שונות. דומה כי רבות מפוליסות אלו אינן הוגנות כי הן מטילות מגבלות על זכויות היורשים החוקיים לרשת נכסים אלה. ספקי שירותים אלה אינם מכירים בצוואות ובזכותו של אדם שנפטר או בזכותו להוריש את נכסיו הדיגיטליים (הדואר אלקטרוני, נכסי מדיה חברתיים שיצר, שמות המשתמש והסיסמאות של החשבונות) לפי רצונו ובחירתו החופשית.

דוגמה למדיניות הקשוחה של החברות ניתן להביא את סיפורו של אב לנער בן 13 מאיטליה שמת ממחלת הסרטן, שכאשר ביקש ממנהל "אפל טים קוק" לפתוח לו את הטלפון נייד של בנו נתקל בסירוב (AFP, Rome, 31.3.2016).

ההעברה של שמות המשתמש והסיסמאות של החשבונות עלולה להפר את תנאי האתר המשתנים משמעותית מאתר לאתר. דוגמאות:

  • טוויטר מאפשר לסגור חלקית את החשבונות של הנפטר ולספק ארכיון של ה"ציוצים" הציבוריים בלבד לבני משפחתו לאחר שהציגו בפניהם תעודת פטירה ומילאו טפסים (Bedford, 2016; https://support.twitter.com/articles/87894).
  • בגוגל בעלי החשבון יכולים להחליט מה יקרה לחשבון שלהם אם לא יתחברו אליו לאחר פרק זמן מסוים. האפשרות המוצעת היא מחיקת חשבון אוטומטית או הורשת חשבונם לאיש קשר שעליו הם סומכים (הכוונה לבני משפחה קרובים). גוגל השיקה בשנת 2013 את השירות "ניהול חשבון לא פעיל" ("inactive account manager"). היא אינה מוכנה להשתמש במילה "מת", שכן עבור גוגל אתה פשוט נמצא במרחק מהמחשב במשך זמן רב מאוד. באמצעות החשבון הלא-פעיל ניתן להחליט מה קורה עם הנתונים ומי מקבל הודעות. הגדרה זו מאפשרת למשתמשים להגדיר כיצד החשבון יטופל אחרי המוות. בני המשפחה הקרובים של המנוח ו/או נציגיו יכולים במקרה זה לסגור את החשבון המקוון או לפרסם את התוכן של החשבון המקוון של האדם שנפטר כלומר "גוגל תדאג לכם, גם לאחר המוות" (אידן, 12.4.2013;Bedford, 2016; Tuerk, 11.4.2013 ).
  • פייסבוק הנציחה את נכסי הנפטר על ידי "הקפאת חשבונו" או מחיקתו, אולם שינתה את הנוהל בפברואר 2015 ומאז מאפשרת להגדיר איש קשר לענייני הנצחה (Legacy Contact) שיקבל הרשאה מוגבלת לגשת לחשבון האישי של הנפטר ויוכל לנהלו ואף להפכו לאתר הנצחה (Memorialized Accounts) אולם לא תינתן לו האפשרות לפרסם סטטוסים או להעביר את עריכת החשבון לידי משתמש אחר (https://www.facebook.com/legal/terms).
  • לינקדין (LinkedIn) מוחקת את חשבון הנפטר עם קבלת בקשה מבן משפחה או מוציא לפועל (https://www.linkedin.com/legal/user-agreement; https://www.linkedin.com/help/linkedin/answer/2842?lang=en).
  • ויקיפדיה מאפשרת לוויקיפדים שהלכו לעולמם, שערכו לפחות כמה מאות עריכות או פחות אך תרמו עריכות משמעותיות לוויקיפדיה, להיות מונצחים בדף הנצחה ייעודי. כמו כן, דפי המשתמש של המתים ייחסמו לעריכה כדי למנוע השחתות.
  • יוטיוב (YouTube), המופעלת באמצעות גוגל, מוחקת באופן אוטומטי חשבונות שלא היו פעילים במשך למעלה מתשעה חודשים, כולל חשבונות דואר אלקטרוניים, ללא קשר למותו של בעל החשבון. ליורשים יש אפשרות באמצעות עורך דין לגשת לחשבונות ולקבל גישה ל-25 גולשים בלבד (https://support.google.com/youtube/?hl=en&rd=2#topic=4355266).
  • יאהו (Yahoo) שבבעלות Flickr מוחקים לצמיתות את חשבונות הנפטרים באופן אוטומטי לאחר קבלת תעודת הפטירה ואינם נותנים גישה לאף אחד (Mello, 13.2.2015). "על הנרשמים לחשבון יאהו להסכים לתנאי השירות הכוללים את חוסר הזכות להישרדות ואת יכולת להעברה" (No Right of Survivorship and Non-Transferability). החברה מצהירה כי השמירה על הפרטיות היא בראש סדר עדיפויותיה (Calem, 29.6.2010; https://policies.yahoo.com/ie/en/yahoo/terms/utos/).

זכות הגישה לחשבונות הנפטר המוכתבות על יד ספקי השירות מהווה צורה חדשה של מודל שליטה בדומה לשומרי השער של הדת במנזרים ומנגנוני האוצרות של התרבות החבויים והגלויים בספריות ובארכיונים ואפילו ב-NSA, בעוד שבמקרה של ספקי השרות כשומרי השער הם על בסיס עסקי.

10. דיון

הדיון על הכחדת הזיכרון הדיגיטלי החל עוד בשנות השבעים של המאה שעברה, כאשר התפרסם התזכיר הראשון "Preserving Digital Information" על בעיית השימור הדיגיטלי בספריות. מאז פורסמו מספר כתבות שצוינו לעיל, שהדגישו בכותרותיהן האפוקליפטיות את גודל הבעיה (שליו, 15.6.2014;Bollacker, 2010; Ghosh, 13.2.2015; Maffeo, 20.5.2015; Palm, 2005; Thurston, 15.12.2006). למרות זאת, השיח היה במידה רבה דהוי ועמום ולא נתפס כאמיתי דיו. ייתכן שהדבר נובע מכך שהבעיה לא העסיקה את דור הצעירים ונהפכה לחשובה יותר ככל שגולשי האינטרנט הלכו והזדקנו. ייתכן גם שזו הסיבה שהשיח בנושא החל בתחום שאינו קשור לגיל הגולשים אלא לחשש של אובדן נכסי התרבות, בהנחה הבלתי-מוכחת כי הדיגיטציה מהווה את הפתרון האולטימטיבי לשמירת מורשת התרבות והזיכרון הקולקטיבי. אחד מסממני השיח בישראל הוא המאמר "הזיכרון בסכנת הכחדה" (אפשטין, 6.3.2011), ואמנם פעילות משמעותית בנושא הדיגיטציה החלה בישראל רק משנת 2014.

החששות מפני דיגיטציה כפתרון אולטימטיבי במניעת ההכחדה של הזיכרון הדיגיטלי עלו רק בשנת 2015 בהכרזתו יוצאת הדופן של וינט סרף על "החור השחור של המידע". הרקע לשינוי ההתייחסות קשור, בין היתר, לממצאי מחקר שפורסם בשנת 2014 בתחום הפיזיקה, שבה נקבע כי לא ניתן לאחסן בצורה מושלמת לטווחים ארוכים בשל החוקים השולטים באבולוציה של היקום מאז המפץ הגדול (Big Bang) ולכן אין זה משנה אם המידע מאוכסן על גבי תקליטור, כונן דיסק קשיח או על פיסת פפירוס, שכן חיי המדף שלהם מוגבלים (Mancini, Perini & Wilde, 2014). למעשה המידע מהווה חלק של המערכת הפיזיקלית, הנמצאת במצב של אנטרופיה, שבו כל דבר שואף להתפרק ולהיעלם ללא סדר.

למרות חוקי הפיזיקה עדיין רב השימוש באחסנה על בסיס הקידוד הדיגיטלי עם טכנולוגיות הולכות ומתיישנות. עם זאת, באופן פרדוכסלי החלו הגישושים לשימוש בחומרים ובשיטות אחסון שהיו בשימוש בטרום-עידן האינטרנט, למשל באמצעות חריטה אנלוגית על גבי דיסק ניקל דוגמת פרויקט "רוזטה" הנדון, שהחל עוד בשנת 2008, שבו הדיסק דומה יותר ללוח אבן מאשר לכונן קשיח. השימוש בחריטה נועד להבטיח את הזיכרון הקולקטיבי של השפות הנכחדות. ראוי גם להזכיר את הדיסק שנשלח לחלל שעליו חרוטים תמונות וסמלים עם החללית פיוניר 10 (Pioneer 10) ב-2.3.1972, בתקווה שבאמצעותה ניתן יהיה לתקשר עם ציביליזציות זרות. דיסק נוסף שנשלח אחריו הוא תקליט הזהב של וויאג'ר (Voyager), שנשלח לחלל ב-20.8.2016 עם וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2. תקליט זה הכיל צלילים ותמונות שנבחרו כך שישקפו את מגוון המינים והתרבויות שבכדור הארץ בהנחה כי יישמרו בטווח הארוך.

שימור מידע דיגיטלי ואחזקתו הם יקרים ובלתי צפויים ומחייבים קביעת סדרי עדיפויות על סמך המשאבים המוקצים, שהם בהכרח מוגבלים. במנגנונים אלו משתלבים השפעות פוליטיות ואידיאולוגיות. האירוע הבולט המעיד על התפתחות התופעה התקיים בשנת 2016 בסן-פרנסיסקו בשם "Decentralized Web Summit", ובו עלתה התפיסה הניאו-ליברלית הטומנת בתוכה מלחמת תרבות על בסיס פוליטי. חשיבותו של האירוע נובעת גם מהשוואתה של הדיגיטציה להמצאת הדפוס. עד להמצאת הדפוס נקבעו סדרי העדיפויות בשמירת הזיכרון הקולקטיבי על ידי שומרי השער של הדת במנזרים שבהם הועתק והשתמר המידע בימי הביניים. עם הפצתה של טכנולוגיית הדפוס לא רק השתחררה התרבות מהעתקה, אלא גם הפכה למחשבה ולפרשנות ואפשרה לרבים יותר את זכות הבחירה בין הידע הרשמי של מעצבי הזיכרון התרבותי לידע העממי, שלעתים מהווה את הידע האמִתי. דומה כי השמירה על הנכסים הדיגיטליים הולכת וחוזרת אל שומרי הסף, שהם כיום מרכזי הכוח והשלטון, המשרתים את תפיסת עולמם הפוליטית ואת מניעיהם הכלכליים האישיים.

תחום נוסף בבעיית התאדות הזיכרון הדיגיטלי קשור למושג המעורפל של הזכות להישרדותם של הנכסים הדיגיטליים והזכות לפרטיות. קיים קונפליקט בין תפיסתם של יורשי המנוח לבין תפיסת הרשתות החברתיות לגבי מושגים אלה. כל אחת מהרשתות החברתיות מפרשת את הזכות לפרטיות של המנוח בדרכה שלה, ובכך למעשה מעבירה את הנכסים לבעלותה, מה שגורם להתאדותם. תפיסת הזכות לפרטיות של הנפטרים בתרבות המוות הווירטואלית לא רק משנה את אופן חווייתנו את המוות של אנשים בעידן הדיגיטלי ואת שיטות האבלות ברשת, אלא ממקמת אותם ב"מרחבים חברתיים של השכול" (Wright, 2.6.2014), שבהם מאבדים הנפטרים ויורשיהם את השליטה ואת הנגישות על הנכסים הדיגיטליים.

גם "הזכות להיעזב במנוחה" בתרבות המוות הווירטואלי, שפירושה למשל להסתיר תמונות מביכות, מיילים וחשבונות מהמשפחה ומהחברים ובכך לשמר את הפרטיות, אינה בת מימוש שכן האפשרות להימחק עוד בחיים מהרשתות החברתיות היא כמעט בלתי אפשרית.

התאדות הנכסים הדיגיטליים קורית גם במדינות שבהן ממונה נאמן הרשאי, למשל על פי החוק האמריקני (UFADAA Fiduciary Access to Digital Assets Act, Revised 2015) לנהל קניין דיגיטלי כמו קובצי מחשב, שמות מתחם (Domain) ומטבעות ווירטואליים, אך יש לו גישה מוגבלת לתכתובות אלקטרוניות כגון דואר אלקטרוני, הודעות טקסט וחשבונות המדיה החברתית והוא אף אינו רשאי לנהל נכסים כמו קלטות אינטימיות ועזבונות חסויים.

תופעת ההכחדה וההתאדות של הנכסים הווירטואליים אינה אפוא רק בעיה טכנולוגית, אלא בעיה הכרוכה בהיבטים חברתיים ומשפטיים.

ראוי להביא בסיום הדיון את מאמרו של רוברט אפשטיין "The empty brain" (Epstein, 18.5.2016), הטוען בתקיפות כי המוח אינו מחשב – לא במציאות ולא במטפורה, ואילו מחשבים אינם רק מאחסנים ומאחזרים אלא הם גם בעלי זיכרונות פיזיים המסוגלים לעשות כל דבר באמצעות אלגוריתמים. למרבה הצער, דומה כי הדברים אינם מדויקים, שכן גם לזיכרון הדיגיטלי יש מגבלות רבות ובלתי צפויות, ולא רק לזיכרון האנושי.

11. סיכום

שימור הזיכרון באינטרנט הוא אשליה של זיכרון נצחי. בעקבות חוקי הפיזיקה, התפתחות הטכנולוגיה ותפיסות חברתיות, מתרבים באופן פרדוקסלי הסיכונים הפוגעים באיכות חיינו ובמורשתנו התרבותית. לכאורה היינו יכולים באמצעות מנועי החיפוש לקבל מידע בתחומים רבים, אולם עקב אילוצים רבים, אפשרויות הגישה למקורות המידע הולכות ונחסמות ואף מתאיידות.

References: Bibliography & Webliography and Further Reading

  1. AFP, Rome (31.3.2016) – Grieving father begs Apple, enlists hackers over dead son’s iPhone. Hindustantimes.
  2. Andrews, P. (24.5.2010) – Virtual life after death. BBC.
  3. Bedford, M. (22.1.2016) – What happens to your account when you die? Pc Advisor. 3468962/
  4. Bates, D. (2016) – Facebook will become the world’s biggest virtual graveyard with more profiles of dead people than living users by the end of the century, say experts. MailOnline.
  5. Besser, H. (1999) – Digital longevity in Maxine Sitts (ed.). Handbook for Digital Projects: A Management Tool for Preservation and Access, pp. 155–166.
  6. Bollacker, K. D. (2010, March/April) – Avoiding a digital dark age. Scientific American, 98(2).
  7. Borghoff, U. M., Rödig, P., Scheffczyk, J., & Schmitz, L. (2004) – Long-Term Preservation of Digital Documents Principles and Practices. Berlin: Springer.
  8. Calem, R. E. (29.6.2010) – What happens to your online accounts when you die? Techlicious.
  9. Cann, K. N. (2014) – Virtual Afterlives: Grieving the Dead in the Twenty-First Century. Lexington: University Press of Kentucky
  10. Carroll, E., & Romano, J. (2011) – Your Digital Afterlife: When Facebook, Flickr and Twitter are your Estate, What's your Legacy? USA: New Riders
  11. Charlesworth, A. (2012) – Intellectual property rights for digital preservation. DPC Technology Watch Report 12-02. Retrieved from: file:///D:/Jacob%20Hecht/Downloads/dpctw12-02%20(3).pdf
  12. Colvile, R. (5. 6.2007)How to stave off a digital "dark age". Telegraph.
  13. Connor, J. (2010) – Digital life after death: The issue of planning for a person's digital assets after death, The Issue of Planning for a Person's Digital Assets after Death Texas Tech Law School Research Paper No. 2011-02.
  14. Day, M., (1998) – Online serials: preservation issues. The Serials Librarian, 33(3): 199–221.
  15. Dellavalle, R. T., Hester, E. J., Heilig, L. F., & Schilling, L. M. (2003) – Going, going, gone: Lost internet references. Science, 302: 787–788.
  16. Doctorow, C. (30.6.2016) – Eye-Fi orphans 14 products, which will therefore cease to function. Boingboing.
  17. Drake, K. (8.9.2015) – HTTP is obsolete. It's time for the distributed, permanent web. The Neocities Blog.
  18. Epstein, R. (18.5.2016) – The empty brain. Aeon.
  19. Fox, J. (23.3.2016) – The Digital Dark Ages Are Upon Us. Bloomberg.
  20. Garrett, D. (14.11.2006) – An Obituary: VHS Tapes Die of Loneliness at Age 30. Variety.
  21. Georgetown Law Library (24.11.2014) – Link rot, legal citation and projects to preserve precedent: 404/File Not Found. Georgetown University Law Center in Washington, DC.
  22. Ghosh, P. (13.2.2015) – Google's Vint Cerf warns of 'digital Dark Age. BBC News.
  23. Gibbs, S. (13.2.2015)What is "bit rot" and is Vint Cerf right to be worried? The Guardian.
  24. Hardyjune, Q. (7.6.2016) – The Web's creator looks to reinvent it. Nnytimes.
  25. Invernizzi, L., S., Benvenuti, S. (2012) – EVILSEED: A guided approach to finding malicious Web pages. IEEE Symposium on Security & Privacy.
  26. Jackson, J. (2014) – Digital longevity: The lifespan of digital files. Digital Preservation Coalition.
  27. Kaplan, J. (3.8.2015) – Locking the Web open: A call for a distributed Web. Brewster Kahle Blog.
  28. Klein, M., Van de Sompel, H., Sanderson, R., Shankar, H., Balakireva, L., Zhou, K., & Tobin, R. (26.12.2014) – Scholarly context not found: One in five articles suffers from reference rot. PLoS One 9(12): e115253.
  29. Kuny, T. (1998) – The digital dark ages? Challenges in the preservation of electronic information. International Preservation News.
  30. Leetaru, K. (16.11.2015)How much of the internet does the wayback machine really archive? Forbes.
  31. Lepore, J. (26.1.2015) – The Cobweb: Can the Internet be archived? The New Yorker.
  32. Maffeo, L (20.5.2015) – Google's Vint Cerf on how to prevent a digital dark age. The Guardian.
  33. Mancini, S., Perini, R., & Wilde, M. (2014) – Preserving information from the beginning to the end of time in a Robertson–Walker spacetime. New Journal of Physics, 16: December
  34. Mello, J. P (13.2.2015)Facebook Lets Members Prepare for the Digital Beyond Tech News World.
  35. OCLC (1.5.1996) – Task force on archiving of Digital information. OCLC Archive.
  36. Palm, J. (2005) – The Digital Black Hole. The International Council on Archives (ICA).
  37. Passey, B. (26.2.2011) – Vinyl records spin back into vogue. USA Today.
  38. Rabinovici-Cohen, S., Marberg, J., Nagin, K., & Pease, D. (2013) – PDS Cloud: Long Term Digital Preservation in the Cloud IBM Haifa.
  39. Revolvy – Digital Dark Age.
  40. Roberts, P. & Vidal, L. A. (2000) – Perpetual care in cyberspace: A portrait of memorials on the Web. OMEGA, 40(4): 521–545
  41. Rodriguez, A. (6.4.2016)Digital Life after Death. McDonald Hopkins.
  42. Rogowsky, M. (3.12.2013) – The PC Is dying, The only question is how fast. Forbes. worse/#7de0c5794d46
  43. Rothenberg, J. (1955) – Ensuring the longevity of digital documents. Scientific American, 272(1): 42–47. Revision: February 22, 1999.
  44. Rothenberg, J. (1999) – Avoiding Technological Quicksand: Finding a Viable Technical Foundation for Digital Preservation, Washington, D.C.: Council on Library and Information Resources.
  45. Rothernberg, J. (2000) – An Experiment in Using Emulation to preserve Digital Publications, Den Haag: Koninklijke Bibliotheek, NEDLIB Report series, 1.
  46. Satyanarayanan, M., Gilbert, B., Harkes, J., Ryan, D., Linke, E., & Webster, K. (2014) – Olive: Sustaining Executable Content over Decades. School of Computer Science Carnegie Mellon University Pittsburgh.
  47. Sinders, C. (3.3.2016) – I spent the last 6 months planning my online death fusion. Net.
  48. Sturken, M. (1996) – The politics of video memory: Electronic erasures and inscriptions. In: M. Renov & E. Suderburg (Eds.), Resolutions: Contemporary Video Practices (pp. 1–12). Minneapolis: University of Minnesota Press.
  49. The Economist (28.4.2012) – Bit rot: The world is losing its ability to reconstruct history. Better regulation could fix that.
  50. Thurston, R. (15.12.2006) – Digital black hole' threatens your documents. Cnet.
  51. Tuerk, A. (11.4.2013)Plan your digital afterlife with Inactive Account Manager. Public Policy Blog.
  52. Van der Werf-Daqvelarr, T. (1999) – Long-term preservation of electronic publications: The NEDLIB project. D-Lib Magazine, 5: 9.
  53. Veale, K. (2014)FCJ-014 Online memorialisation: The Web as a collective memorial landscape for remembering the dead. Fiber Culture Journal, 3.
  54. Vellakkat, R. (25.6.2015) – Need for a law on disposition of digital assets of a deceased. Linked in.
  55. Venezia, P. (25.4.2016) – Why email hasn't killed the fax. Info World.
  56. Wright, N. (2.6.2014)Death and the Internet: The implications of the digital afterlife. First Monday, 19(6).
  57. Wright, R., (2012) – Preserving Moving Pictures and Sound DPC Technology Watch Report 12-01.
  58. Zittrain, J., Kendra, L., & Lawrence, L. (2014) – Perma: Scoping and addressing the problem of link and reference rot in legal citations. Harvard Law Review.
  59. Zhang, M. (16.2.2016) – This glass disc can store 360 TB of your photos for 13.8 billion years. Peta Pixel.

המקורות בעברית

  1. אידן, ח' (12.4.2013) – גוגל תדאג לכם, גם לאחר המוות. Geek Time. נדלה מתוך
  2. אלכסנדר, נ' (3.8.2016) – פרידה מהווידיאו: הפורמט הגרוע הכי מושלם שיש מוסף הארץ.
  3. אפשטין, מ' (6.3.2011) – זיכרון בסכנת הכחדה. מרקר.
  4. גויכמן, ר' (18.9.2015) – חיים ומוות בפייסבוק: מה יקרה עם הפרופיל ביום שאחרי? Ynet.
  5. דישון, א' (12.2.2015) – פייסבוק מאפשרת להוריש את החשבון לאחר המוות. walla.
  6. ליליאן, נ' (4.8.2016) – בית קברות לאחסון מידע.
  7. מירון, ד' (13.8.2016) – פסיקה תמוהה, בלשון המעטה. הארץ.
  8. צדוק, ד' (8.11.2014)צ הסדרת הגישה לנכסים דיגיטליים לאחר המוות – החקיקה בארה"ב. הלשכה המשפטית של הכנסת.
  9. קינן, א' (1.5.2016) – אנדרטה מקוונת: על תרבות ההנצחה ברשת. ynet.
  10. שדה-בק, ל' (2009) – תרבות האבל וההנצחה באינטרנט: המקרה הישראלי – חיבור לתואר ד"ר. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  11. שליו, מ' (15.6.2014) – המיתוס של נצחיות הדיגיטל. אלכסון.

הערות שוליים

  1. ברצוני להודות לד"ר יפעת חסון ולד"ר עמית רכבי על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר וכן לעורכת הלשון גילת עירון-בהר, ולציין כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.
הוסף תגובה (16 תגובות)

אתיקה ומשפט במרחב הקיברנטי?

פתיחה

המידע, אשר זכה לעדנה במרחב הווירטואלי, הולך וחושף משמעויות סותרות ביחס למגמות הליברליזם, השיח הדמוקרטי ברשת ((Cyberdemocracy. במקביל להרחבתו של חופש הביטוי נוצרים מנגנוני סינון ובקרה, המתוארים לעתים כדמויות מטפוריות כמו "האח הגדול"[3] המייצג את החוק והשלטון. אבל גם "האחים הקטנים" העמיתים עלולים להטריד בזמן הגלישה: החברות המסחריות, המצויות בתהליכי השתלטות על הרשת, משדרות לצרכן מסרים רבים וסותרים, בין היתר בתחומי המשפט והכלכלה.

המשך קריאה: אתיקה ומשפט במרחב הקיברנטי?

הוסף תגובה (15 תגובות)

המאבק על גבולות החופש שבין חירות לפשע: המקרה של הרשת החבויה

הקדמה

הרשת החבויה טעונה קונוטציה שלילית המוטבעת עמוק בתודעת הציבור, וזאת בעקבות דימויים כמו "עולם תחתון דיגיטלי", "עולם של צללים ומסתורין" ו"המערב הפרוע החדש", שהפכו אותה לאיום בתפיסה העממית באופן כוללני וסוחף. דימוי נוסף, "קן הצרעות של הסייבר", מדבר על חדירות לרשת, הפצת וירוסים וגרסאות מקוונות של פשעים כגון גניבת זהות, מעקב, בריונות וטרור.1

כישורי הסייבר של חברי התנועה האסלאמית למשל מאפשרים להם להפיץ תעמולה, לגייס תומכים ולבצע פעולות חבלות באמצעות הרשת החבויה. בשל השפעותיה השליליות נדרש פיקוח קפדני על הרשת החבויה. רשתות המעקב הממשלתי, הנעזרות לשם כך ביִישׂוּמוֹנים (אפליקציות) המבוססים על בינה מלאכותית (AI), אינן יכולות להבטיח שהפיקוח על הרשת החבויה לא יפגע בזכויות הפרט. ואכן, מאז התקפות הטרור על מרכז הסחר העולמי בספטמבר 2001 צומצמו כמה מזכויות הפרט לפרטיות למען ביטחון רב יותר.

 על רקע זה יש הטוענים כי קשה מאוד להבחין בין עובדות לאגדות אורבניות, ולדעת היכן עובר "קו פרשת המים" בין טרור ופשיעה ובין חירות ופרטיות. במסגרת שיח זה גם עולה האידיאולוגיה של הליברטריאנים, שאימצו את הרשת החבויה כדי לנסח מחדש שאלות של חופש הפרט וזכותו לפרטיות. לכך מתלווים טקסי הענקת עיטורי כבוד לפעילי חופש הנעזרים ברשת וכתבי הוקרה למשתמשים בצורה לגיטימית בתוכנת ה-TOR למימוש רעיון ההבטחה של החופש הרוחני בספריות הציבוריות, וכן המהפכה של רשת הבלוקצ'יין (Blockchain) סביב המטבע הדיגיטלי ביטקוין (Bitcoin), העשוי לשנות את ההתנהלות העסקית בעולם כולו. במאמר זה נדון בשיח ההולך ומעמיק על ההבחנה בין פשיעה לחירות, הקשורה גם למדיניות ההצפנה של ערכי הדמוקרטיה הליברלית.

המשך קריאה: המאבק על גבולות החופש שבין חירות לפשע: המקרה של הרשת החבויה

הוסף תגובה (6 תגובות)

אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט

המשמעויות של אתיקה ואמינות בעיתונות נעשות יותר ויותר אקטואליות בעידן בו הולך ומתרחב הנתח של התקשורת המקוונת מתוך כלל התקשורת, ויתכן כי מבחינה מושגית המדובר במהפכה ממש המשנה לא רק את עומק תפוצתם של סוגיות אתיות קיימות בתקשורת, אלא יוצרת תנאים להיווצרותם של סוגיות מסוג חדש.

המשך קריאה: אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט

הוסף תגובה (3 תגובות)

על "כלכלת הפלטפורמות" ו"הכלכלה המשתפת"

הקדמה

שיתוף הוא אחד ממאיצי הכוח הגדולים של עידן המידע המבוססים על תוכנות, פלטפורמות (מַסָדות1) מקוונות וקניין רוחני, שלאורו מתעצבים ערכים, דפוסים ומושגים כמו "טכנולוגיה", "בעלות" ו"עבודה"2. השיתוף נתפס כמאפשר תקשורת מהירה ואמינה בין עסקים ובין אנשים פרטיים. הוא מנגיש את כוח עבודה לשימוש גלובלי ופותח אפשרויות רבות ומגוונות.

הפלטפורמות המקוונות מאפשרות להפוך מיומנויות, נכסים פיזיים, שירותים ומשאבים קיימים למשותפים ולהנגישם לתאגידים עסקיים ולאנשים פרטיים – חינם או בתשלום.

המושגים "כלכלת הפלטפורמות" או "כלכלה משתפת" מבטאים נרטיב של כמיהה מצד אחד וחרדה מצד אחר והם מקבלים משמעויות מגוונות ואף סותרות. לעתים מדובר בשיתוף בין יחידים בפרויקטים המבוססים על אלטרואיזם ועל וולונטריות חברתית, דוגמתויקיפדיה, ולעתים מדובר במודלים כלכליים המבוססים על רווח ועל חיסכון, דוגמת Uber.

בד בבד עם התפתחות זו הולכת וצוברת תאוצה מגמת "הנישול מבעלות" (Disownership), שאינה בהכרח על בסיס של שיתוף, המאפשרת חליפין של מוצרים ושירותים.

את כלכלת הפלטפורמות אפשר לנתח הן לפי הגישה המיקרו-סוציולוגית והן לפי הגישה המקרו-סוציולוגית. עלייתה המטאורית מעלה על הפרק סוגיות אתיות, חוקיות ומסחריות, כגון האם אכן מדובר בשיתוף? האם יש כאן משהו חדשני? האם היא מציעה מודל כלכלי טוב יותר? עד כה קיימת מחלוקת סביב סוגיות אלה ולהמחשה נביא את דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר התחבורה, ישראל כץ, בישיבת ממשלה ב-24.1.2016: "נפגשתי בדאבוס עם מנכ"ל Uber ישראל ושמעתי שאתה מונע את כניסת השירות לארץ. אני מקווה שאין לזה קשר לפוליטיקה. אתה צריך לקדם תחרות!".

המשך קריאה: על "כלכלת הפלטפורמות" ו"הכלכלה המשתפת"

הוסף תגובה (10 תגובות)

'השומרוני הטוב', 'המשקיף' ו- 'הזר' בארגון המתקוונן

פתיחה 1

חדירתן של טכנולוגיות-התומכות-שיתוף הביאה לטלטול ולשנוי מהותי בפעילותם של ארגונים וביכולת התפוקה שלהן. כיום, חברות רבות מתירות לעובדיהם להגדיל את המגע המתנהל בתוך ומחוץ לארגון, באמצעות תוכנות חברתיות, המעודדות שיתופי פעולה. יחד עם זאת, ארגונים רבים אינם ממצים את התכונות החדשות המוצעות. יתרה מכך, הם אף מגבילים באופן אקטיבי את השימוש בהן מנימוקים שונים. מאמר זה מבקש לדון במושגי השיתופיות בארגון, בחסמים להתפתחותו ובמודל הממיין את הטיפוסים הפתולוגיים והיצרניים של הטמעת המעורבות החברתית של ארגונים באינטרנט. באופן זה המאמר מצביע על אסטרטגיות שונות בהן נוקטים ארגונים ביחסי הגומלין שלהם ברשת. אלה באים לכדי ביטוי בתרומה אקטיבית לשיח באינטרנט ('השומרוני הטוב'); במגע חד כיווני עם תכני הרשת ('המשקיף'); ובניכור כלפיו (ה- 'זר').

המשך קריאה: 'השומרוני הטוב', 'המשקיף' ו- 'הזר' בארגון המתקוונן

הוסף תגובה (9 תגובות)

ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת

תקציר

השילוב ההדרגתי של מגוון טכנולוגיות הלמידה וההוראה הנפוצות באינטרנט במערכות החינוך בא כמענה לצורך של הורים לספק לילדיהם את איכות ההוראה הטובה ביותר ושל מורים המבקשים להעצים את הישגי תלמידיהם.1 אולם כשבודקים לעומק רואים כי צעד זה אינו נובע בהכרח משיקול דעת רציונלי אלא על "הגיונות סותרים",2 המבוססים במקרים רבים על מידע בלתי תקף מדעית ועל מיתוסים ואגדות אורבניות המאפיינים את התרבות הדיגיטלית. שילוב הטכנולוגיות המקוונות בלמידה מבוסס על אינטרסים של יצרני החומרות והתוכנות. כנגדם עומדים נציגי התרבות, המבקשים לשמר את מערכות הלמידה המסורתיות.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר "ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת"

המשך קריאה: ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת

הוסף תגובה (15 תגובות)

הפרטיות ברשת כמושג אמורפי

פתיחה

את ימיו הראשונים של האינטרנט, עד לשנות ה-90 של המאה הקודמת, ליוותה תחושה של רווחה ושחרור בזכות הנגישות למידע רחב, אולם ככל שהאינטרנט הולך ומתמזג בחיינו המציאותיים, עולה סוגיית הפרטיות במרחב הדיגיטלי: האם הפרטיות עדיין קיימת, מה משמעותה בעידן שבו יש גילוי מוגבר של פרטים אישיים באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט,1 מי מרוויח מזה ושאלות רבות נוספות.

סוגיית הפרטיות הדיגיטלית עלתה לקדמת הבמה בעקבות "פרשת סנודן" (Snowden Edward) בשנת 2013 ופסק דין בשם "הזכות לנשייה" (The Right to be forgotten) בשנת 2014. שתי הפרשיות יחדיו הפכו את סוגיית הפרטיות הדיגיטלית לכדור משחק בידי פוליטיקאים ואוליגרכים, הציתו מחדש את השיח על הבדלים פוליטיים ותרבותיים, עוררו מאבקים עקרוניים, משפטיים וכלכליים טרנס-אטלנטיים, והעלו חששות כבדים לעתיד הדמוקרטיה נוכח השימוש המואץ בטכנולוגיות פולשניות החושפות את הפרט במערומיו.

הזכות לפרטיות עומדת למבחן במשנה תוקף נוכח השימוש ב"ביג דאטה" (Big data), האינטרנט של הדברים (Internet of Things), אסדרה (רגולציה) אלגוריתמית (Algorithmic Regulation) ומחשובי ענן (Cloud Computing). כל אלה הופכים מידע אישי לנכס סחיר, ואף קובעים לעתים את ערך הפרטיות במונחי שוק. החשיפה ברשת בסביבה מפצה מאפשרת הגשמה מלאה יותר של האוטונומיה של הפרט גם לאלו שלא התאפשר להם להגשים זאת בעולם האמיתי, כיוון שהיא פתוחה לכלל מעמדות הגולשים ומאפשרת שימוש יומיומי באפליקציות כמו אינסטגרם וסֶלפִי (Selfie – Enchancing Live Feed ImagE).

סוגיית הפרטיות הופכת אמורפית וחמקנית יותר ויותר, ומשתנה במהירות עד כדי שחיקה. זהו מושג רב-פנים בעל משמעויות סותרות, משלימות ופרדוכסליות. מכאן מובן מדוע הגדרת הפרטיות ברשת היא כמעט משימה בלתי אפשרית.

המשך קריאה: הפרטיות ברשת כמושג אמורפי

הוסף תגובה (8 תגובות)

על "חוויית המשתתף" בוויקיפדיה

תקציר

הוויקיפדיה היא מיזם רב-לשוני לחיבור אנציקלופדיה שיתופית, חופשית ומהימנה, שהכול יכולים לערוך. היא משמשת מוקד לשיח אנושי חדש שבו כל אדם שיש לו דפדפן יכול לבחור נושא שמעניין אותו, לנהל שיח, ובכך לתרום לדמוקרטיזציה של הכלכלה, של הפוליטיקה ושל התרבות.

הוויקיפדיה מהווה מקרה פרדיגמטי מבחינת יכולתה לייצר ולספק חינם לעולם ה"אמיתי" סחורה תרבותית, מוכרת, רב-לשונית, תוך התמקדות בפיתוח תוכן מהותי ובסיוע מתון של טכנולוגיות מתקדמות. יש הרואים בה מודל של "ייצור שוויוני מבוסס-שיתוף", העשוי לשמש דרך אולטימטיבית לארגונים להתמקד במתן תחושת שיתוף, אמפתיה ומוניטין וכך לצמצם באופן משמעותי את התגמולים המקובלים, כמו כסף ובונוסים.

עם זאת, בשנים האחרונות עולים יותר ויותר קולות המעידים על כישלונה של הוויקיפדיה ומנבאים את שקיעתה. במאמר הנוכחי אעסוק בסוד שרידותה של הוויקיפדיה ואטען כי עתידה טמון, באופן פרדוכסלי, ברבים מ"זרעי ההרס" המנבאים את שקיעתה. למרבה ההפתעה, זרעי ההרס האלה מהווים מקור לשגשוגה כתרבות המתאפיינת בכתיבה בעילום שם, בזלזול במומחים, בסקסיזם מוטה-עורכים ותכנים, במלחמות עריכה ועוד. הוויקיפדיה מהווה אבן שואבת לגולשים רבים הזוכים לקשת רחבה של "חוויות משתתף", כמו גאווה, יוהרה ותוקפנות, שנתפסות שליליות בחברה אך זוכות ללגיטימציה בוויקיפדיה.

 

המשך קריאה: על "חוויית המשתתף" בוויקיפדיה

הוסף תגובה (17 תגובות)

זה גם האתוס של הסקס שהשתנה

במרס 2000 התקררה האופנה של הדוט.קום ומניותיהן צנחו עד לכדי 95%. רק תחום אחד המשיך לפרוח: הסייבר סקס, הנחשב להצלחה העסקית הגדולה ביותר של המסחר האלקטרוני.

 המאמר פורסם בשנת 2001 ב- סטטוס 117: 14 – 18

המשך קריאה: זה גם האתוס של הסקס שהשתנה

הוסף תגובה (2 תגובות)

התרבות הנזילה של האינטרנט

"אַל-תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא-תֵדַע מַה-יֵּלֶד יוֹם" (משלי כז, א).

תרבות האינטרנט, שחלה בה התחדשות מתמדת של טכנולוגיות ואפליקציות, כבר אינה מבטיחה את התממשות החזון שלפיו המידע החופשי והקוד הפתוח של האינטרנט יצילו את העולם. מההיסטוריה הקצרה של תרבות האינטרנט אפשר ללמוד, שאין היא שומרת על ערכיה ועל אופייה לאורך הזמן: האנונימיות הלכה ונעלמה; העולם לא נהפך לשוויוני יותר או לדמוקרטי יותר; מעמד הביניים לא התעצם כלכלית; לא נפתרה בעיית הרעב העולמי, וגם הבורות והשחיתות הפוליטית נמשכות.

עידו קינן וג'וני זילברהמרת השכר ב"לייק" והפיכת הידע למוצר סחיר אפשרו לברוני האינטרנט לצבור עושר ולהתמזג במגמות העולמיות של גדילת האי-שוויון וריכוז הכוח בידי המעטים השולטים במידע. הסביבה הדיגיטלית, שבתחילתה הייתה נטולת חוק ונטולת פיקוח, הולכת והופכת לסביבה שבה הפיקוח, הצנזורה ו"האח הגדול" הופכים לדומיננטיים, ואשליית החופש והפרטיות הולכת ומתפוגגת.

המאמר הנוכחי מהווה מעין וידוי וירטואלי על השינויים שחלו בתפיסת העולם האינטרנטי לאורך 15 שנה כפי שהשתקפו ב-50 ממאמריי. נושאים רבים שכתבתי עליהם כבר אינם רלוונטיים, ואילו נושאים רבים אחרים קיבלו משמעויות שונות ואף מנוגדות.1

המשך קריאה: התרבות הנזילה של האינטרנט

הוסף תגובה (7 תגובות)

הפאן החסר בלימוד המתוקשב

הלימוד המתוקשב בא כרוח סערה עם תקוות רבות אולם מתברר יותר ויותר כי יש קשיים רבים בהפצתו. כנראה שהטכנולוגיות של הלימוד המתוקשב אינן ידידותיות עדין למשתמשים רבים בעוד הדיאלוג "פנים מול פנים" (F2F) הוא הפאן החסר, מהווה את אחד היסודות המרכזיים בתהליכי ההפנמה, הלימוד וההדרכה בשלבי החיים השונים.

המשך קריאה: הפאן החסר בלימוד המתוקשב

הוסף תגובה (1 תגובה)

אקראיות, דטרמיניזם ותרבות האינטרנט

תקציר

אנו חיים בתרבות הנמצאת בתהליכי התהוות חברתיים שיש בהם סימביוזה מוזרה בין אקראיות לדטרמיניזם, תוהו ובוהו של סוגי סדרים השונים זה מזה ואף מנוגדים זה לזה.

ההתייחסות לתהליכי האקראיות החלה עוד לפני עידן המחשבים, בחקר תופעות של אי-סדירות בטבע שאינן ניתנות לניבוי, אולם הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתמודד עם היבטים חדשים של המציאות שלמדע לא היו פתרונות בעבר.

התפיסה המדעית שרווחה עד לגילויים המדעיים באמצע המאה העשרים, התבססה על תכונת הסיבתיות, ולפיה אין אירועים המתרחשים "בלי סיבה". המעבר מתמונת עולם דטרמיניסטית לתמונת עולם אקראית יותר התבטא בתיאוריית הכאוס (Chaos Theory – CT) והגיאומטריה הפרקטלית (Fractal Geometry), המוכיחות כי גם באי-סדר כביכול יש סדר, שלא נצפה מראש. כך למשל בתופעות פיזיקליות מורכבות הקשורות לגוף האדם ולמוח האדם, למושבות של נמלים וחיידקים, או לשוק המניות. תאוריות אלו מצביעות על פיצולים אקראיים בתחומי התרבות והחברה, האמנות והבידור. מצבים של חוסר ודאות, חוסר איזון וחוסר רציפות הם שלב חשוב בשגשוג היזמות והיצירתיות של היחיד, החברה, הכלכלה והתרבות.

האינטרנט הוא מקרה מובהק המדגים את התפתחותה של האקראיות, כפי שיוצג במאמר הנוכחי.1

המשך קריאה: אקראיות, דטרמיניזם ותרבות האינטרנט

הוסף תגובה (7 תגובות)

תרבות האינטרנט ושברה

תרבות האינטרנט ושברה 1

רשת האינטרנט עוברת ימים קשים, תקופה שהחלה עם קריסתם של כמה מאתרי הסחר האלקטרוני עוד לפני "תסמונת התאומים" ,(Sep.11) בעוד שבתקופה שלאחר קריסת בניני הסחר העולמי שובשו אף כמה מיסודות הגלובליזציה. הגיע העת לכן, לבדיקת כמה היבטים הקשורים למימושן או אי מימושן של התוחלות והציפיות מתרבות האינטרנט.

המשך קריאה: תרבות האינטרנט ושברה

הוסף תגובה (3 תגובות)

נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן

פרשת סנודן, שעניינה חשיפת מעקב של ממשלת ארצות הברית אחר אזרחיה, עוררה שיח דרמטי בנושא האיזון בין ביטחון לפרטיות המהווה חלק מהמתח הקיים בין תרבות האינטרנט לבין התרבות הפוליטית. 1 הפרשה חשפה את מה שרבים כבר ידעו – שהממשלה עוקבת אחר אזרחיה באמצעות ניידים ואינטרנט, אך עוצמת התגובות לחשיפה זו מעניינת במיוחד, משני טעמים.

הטעם הראשון: גם המצדדים בסנודן (מגיני הדמוקרטיה) וגם המתנגדים לו (מגיני הביטחון) משתמשים באותם כלים כדי לבסס את עמדתם ו/או להחליש/להעצים את דמותו של סנודן. השיח שבו הם משתמשים מאופיין ב"פוסט אמת". המאמר שלפנינו יציג דוגמאות לרטוריקה ולכלי השיח בקשת התגובות לפרשת סנודן. המושג "פוסט אמת" ישמש אותנו כדי להצביע על תופעה בתרבות הווירטואלית, שבה חצאי אמִתות, שמועות, דעות ואף שקרים, מוצגים כאמת מוחלטת וככלים לגיטימיים בשכנוע, גם בנושאים הרציניים והאקטואליים ביותר המשפיעים על חיינו.

הטעם השני: סנודן נגע בנושא אקטואלי – פרטיות. עוצמת התגובות לפרשה מלמדת על התפרקותו של מושג הפרטיות שאותו הכרנו לפני עידן האינטרנט.2 גם מצדדי סנודן, אלה החושבים כי עשה נכון כשחשף את הריגול הממשלתי אחר האזרחים, וגם מתנגדיו מבינים היטב כי כבר אין פרטיות. אנחנו מבינים כי כיום עוקבים אחרינו בכל מקרה. השאלה היא רק אם אנחנו, או האויבים שלנו, מודעים לכך מספיק.

הדרמה שאפפה את פרשת סנודן מעוררת תחושות אמביוולנטיות הנעות בין הערצה ורחמים לבין פחד וחרדה הלכודות בין מיתוסים, נרטיבים ואמתות מדומות ומעורפלות שבחלקם מסייעים להפוך את סנודן לגיבור טרגי הנלחם בכוחות חזקים ממנו ובחלקם מעלים חששות שהוא עלול לשלם על כך ביציאה עצובה מהמערכה עד כדי הוצאתו להורג כבוגד.

במאמר שלפניכם נעסוק ב"אמת המדומה", כפי שעולה מפרשת סנודן, וב"פרטיות הווירטואלית" כ"פוסט-אמת" (post-truth), מושג שטבע בלוגר וזכה כמילת השנה של מילון אוקספורד לשנת 2016.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר "נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן"

 

המשך קריאה: נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן

הוסף תגובה (11 תגובות)

שיג ושיח בעידן האינטרנט

על שיח ושיג בעידן האינטרנט 1

תסמונת עייפות המידע - נבואת קהלת "ומותר האדם מן הבהמה אין" (קהלת ג' י"ט) –תתגשם עד שנת 2029! העתידנים מנבאים כי לא ניתן יהיה להבדיל בין יצורים וירטואליים לבין בני אדם 2000 (Kurzweil). אפשר יהיה על פי רצונו של האדם לעבור באופן מידי בין המציאות הממשית למציאות הווירטואלית בעזרת הנאנו-רובוטים (רובוטים בגודל אטומים בודדים) שיגיעו למוח באמצעות מחזור הדם ויוכלו לתפוס מקום על הנירונים של בני האדם.

המשך קריאה: שיג ושיח בעידן האינטרנט

הוסף תגובה (0 תגובות)

תרומתן של תוכנות האנשה להתפתחות התרבות

שנת 2016 הוכרזה כשנת הבוטים, שנה שבה תוכנות האנשה החלו לחדור לתודעת הציבור. תוכנות אלו החלו לתפוס חלק הולך וגדל בתפעולה של התרבות והחברה במגזרים כמו בפוליטיקה, ברפואה, במשפט, בתעשייה ובמסחר. הרבה מתעבורת האינטרנט מופקת כבר ללא יד אדם. העולם המקוון הופך לאקולוגיה דיגיטלית חדשה שבה בני האנוש עלולים להישאר מאחור והמחשבים עלולים להגיע ליכולות אינטלקטואליות גבוהות במידה משמעותית מאלו של בני האדם.  התפתחות זו נובעת משימוש הולך וגובר במערכות בעלות תכונות של האנשה המאפשרות לבחור דגמי מידע מבוססים סטטיסטית, הנאגרים בשירותי הענן ומחלחלים במהירות לפינות הסמויות מהעין ברשת על ידי יישומונים (אפליקציות) בלתי נראים.

לכוח המידע המצטבר המופק ללא יד אדם תפקיד חשוב בבחירה המידע הרלוונטי ובניווטו לתחומי התרבות, החברה, הכלכלה והאתיקה. כוח המידע הזה לא רק מסייע להשתתפות בשיח החברתי והפוליטי, אלא גם הופכות אותו לצורות תרבותיות המעצבות את תפיסות הגולשים.לדימוי הנוצר למידע ללא מגע יד אדם כמו אמינות ללא חדירה של מידע מוטה, מתבקשת השגחה עליונה, כעיקרון סמכותי שביטויה אמונה ואלוהות.

במאמר נעסוק, על סמך גישות ומחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, בשאלה האם כצעקתה – האם הגולם עלה על יוצרו ויצר תרבות חדשה ברשת בסיוע תוכנות האנשה. לא נדון כאן בתרומתם של הרובוטים דמויי אדם ובסכנות הנלוות להם, על כך נכתב בהרחבה רבות בשנות ה-40 של המאה הקודמת1.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר פוליטיקה של רובוטים בעקבות המאמר "תרומתן של תוכנות האנשה להתפתחות התרבות".

המשך קריאה: תרומתן של תוכנות האנשה להתפתחות התרבות

הוסף תגובה (6 תגובות)

השיח המקוון - כמתווך חברתי

תקציר

 השיח המקוון מקנה תצורה ייחודית לאינטראקציה החברתית והפוליטית ולהשתתפות בחברה האזרחית. שיח זה מהווה מקור לתיווך חברתי, וזירה הפועלת למיתון מתחים הטבועים בחברה. בנוסף למערכות שיח אחרות המתווכות בין חבריה (נוסח העיתונות, הרכילות או מפגשים בחסות האקדמיה) השיח המקוון מתאפיין כמערכת חברתית בעלת צפנים בלתי פורמאליים, הממסדת, במידה רבה מגמות של כאוס וקונפליקטים חברתיים במבנה גמיש הפתוח למיקוח ולחידושים. יתרונה של שפת השיח המקוונת טמון במבנה שלה המקנה מספר דרגות חופש הכוללות את היותה גם שפה דבורה (Orality), בעלת כללי תחביר נוחים, קיצורי מילים, ה"היפר-דקדוק" (Hyper-Grammar) ועוד. השיח המקוון מאפשר איפוא, לגולש להגיב ולהביע דעתו באופן חופשי, ומציע מסגרת לביקורת חברתית עבור גולשיו.

המשך קריאה: השיח המקוון - כמתווך חברתי

הוסף תגובה (25 תגובות)

הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי

תקציר

הדיון בנושא הלשון המשותפת ברשת עלה בעקבות ההשפעה הרב-שכבתית של טכנולוגיות האינטרנט והסלולרי. האנגלית, שהתפתחה כשפה בלתי תקנית עם אוצר מילים חדש משפות שונות ועם ביטויים סימבוליים עשירים, משמשת בטכנולוגיות אלה ברירת מחדל אף שעבור מעל שני שלישים מגולשיה אין היא שפת אם.

במאמר זה נדון בקשר שבין הרב-לשוניות לבין תהליכים פוליטיים הנוגעים לשפות טריטוריאליות ולהגנה על זכותם של מהגרים ומיעוטים להשתמש בשפת אמם. נדון גם בהעצמה הכלכלית של השפה באמצעות דרישותיהם של צרכנים לרכוש מוצרים ושירותים ברשת בשפתם, מה שמשתלב במגמה לשימור המורשת הלשונית והתרבותית של שפות נכחדות (at-risk languages) שהסתמנה עקב הגלובליזציה של שפות.

האם השפה המקוונת דומה לשפות המשותפות בעבר, שהיו בחזקת "אימפריאליזם של המילה" וקרסו, כמו הארמית, הלטינית והלינגואה פרנקה (Lingua franca), או שהיא שונה בעקבות התפתחותן של טכנולוגיות התרגום (Machine+ Human Translation) והאפשרויות לשלבה כשפה היברידית באתרים הרב-לשוניים. על שאלה זו ועל שאלות אחרות בעניין הרב-לשוניות נדון במאמר זה.1

המשך קריאה: הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי

הוסף תגובה (14 תגובות)

על גבולותיו של השיח הווירטואלי

הרחבת השיח

האינטראקציה החברתית, כמי שתלויה ומושפעת מאופיין של מערכות תקשורתיות שונות, זוכה כיום לעיצוב מחודש עם חדירתה העמוקה של תקשורת מתווכת המחשב לחיי היום יום. בעידן הנוכחי, השחרור הזמני מהשגרה החוץ וירטואלית, והכניסה לעולמות הווירטואליים החדשים והמתהווים יצרו גבולות חדשים ליחסי הגומלין - לשותפות ולקהילתיות, ועם זאת גם לניכור ולעוינות. היא יצרה ערוצים חדישים לחברויות, לסובלנות, להומור ואפילו לאהבה ועם זאת גם לצורות הבעה חדישה של שנאה, אלימות, בושה ואשמה.

המשך קריאה: על גבולותיו של השיח הווירטואלי

הוסף תגובה (18 תגובות)

הפרדוקס של הנעורים הדיגיטליים

תקציר

הפרדוקס של "הנעורים הדיגיטליים", או "הנעורים המתמשכים", מתייחס לתופעה שבני הנעורים יודעים הרבה יותר מהוריהם על החידושים הטכנולוגיים ושולטים טוב יותר מהם במיומנויות השימוש בהם, אולם השתלבותם בעולם הממשי מתמשכת אל תוך העשור השלישי של חייהם1.

תופעת הנעורים המתמשכים אופיינית לתרבות המערבית המודרנית, ומתעצמת בעִתות של משברים כלכליים. במאמר זה אטען כי התופעה אינה נובעת רק מסיבות כלכליות, כמו משברים כלכליים, שינויים בשוק העבודה הגורמים לאבטלה מתמשכת, שכר נמוך ועליית מחירי הנדל"ן, המקשים על בני הנעורים להיקלט כמבוגרים; גם גורמים רגשיים ופסיכולוגיים וגם החיברות (סוציאליזציה) הדיגיטלי מקשה על בני הנעורים להשתלב בעולם הממשי, שכן אין הוא מקנה כישורי חיים הולמים ובהכרח אינו תורם לשיפור הישגים לימודיים.

בני הנעורים זוכים לבגרות דיגיטליתDigital maturity) ) מבחינת הכישורים הטכנולוגיים וההתמצאות בשלל הגאדג'טים (gadgets) המופיעים חדשות לבקרים, אולם אינם מגיעים לבגרות ולבשלות אינטלקטואלית ורגשית, דבר הפוגע ביכולתם להתמודד עם החיים ולקבל החלטות נכונות במצבים מורכבים.

הדיון בפרדוקס מבוסס על נתונים של החברה האמריקנית, אך התופעה הולכת ומתפשטת בעידן הדיגיטלי במדינות רבות, וגם החברה בישראל2 אינה חסינה בפניה.

המשך קריאה: הפרדוקס של הנעורים הדיגיטליים

הוסף תגובה (20 תגובות)

למשמעותה של השתיקה המקוונת

מבוא1

האינטראקציה החברתית מטמיעה בתוכה מתח דיאלקטי של פעולה והתעלמות. בתחומי השיח פנים אל פנים מתורגם מתח זה לדיבור ושתיקה ואילו בשיח בסביבת האינטרנט הוא מוכר כ"הפסקה", "פער" או "שתיקה מקוונת". מאחר שהיסוד החברתי של האינטרנט מושתת על קיום שיח מתמשך עלולה גדיעתו של שיח זה ב'שתיקות' לכרסם בפעילות בסביבה זו. סוגיה זו מתחדדת לאחרונה עם חדירת הווב 2.0 לשיח הידידותי, כניסת טכנולוגיות-תומכות-השיתוף לארגונים וצמיחתם של אתרי הרשת החברתית (פֶייסבּוּק, MySpace וכדומה).

המשך קריאה: למשמעותה של השתיקה המקוונת

הוסף תגובה (13 תגובות)

עידן היִצרַכנוּת בעקבות גל המחאות החברתיות

תקציר

גל המחאה שהתעורר בקהילות המחאה הפוליטיות והאזרחיות בשנת 2011 הוא אירוע מכונן שחולל שינוי במודעות של אנשים לגורלם ולעתידם ובהתנהגות הצרכנית. המדיה החדשה המלווה את גל המחאות מספקת למשתמש פלטפורמת שידור אישית המסייעת להתעצמותו של "האני הפוליטי" 1(Political Self), ובמקרה שלנו גם של "האני היִצרַכני" (Prosumer Self). "האני היצרכני" ערני יותר כלפי החיים, ומודע ליכולתו להשפיע על העולם הצרכני.

גל המחאות שהחל בקהילות מחאה של צרכנים, התפתח גם ל"כוח חברתי חדש" (The New Social Power) הדורש לא רק הוזלת עלויות של מוצרים ושירותים אלא גם הקטנת המעורבות בעיצובם, בטעמם, בייצורם ובשיווקם. ה"יצרכנות" (יצרנות + צרכנות) מתארת תופעה של טשטוש מערכות היחסים בין היַצרנים לצַרכנים, שהתעצמה עם עלייתן של הטכנולוגיות החדשות והרשתות החברתיות. ליצרכנות סוגים רבים, ביניהם יצרכנות תאגידית ויצרכנות וולונטרית. בעוד היצרכנות, המונעת על ידי התאגידים, באה לידי ביטוי למשל ביישום המודלים של "מיקור ההמון" (Crowd Sourcing) ו-Wikinomics, הרי היצרכנות הוולונטרית, המונעת על ידי הצרכנים, באה ליד ביטוי במודלים של "שותפות צרכנית" (Collaborative Consumption), כמו בקבוצת הרכישה של 2Alpha Buyer.

גל המחאות העלה מחדש היבטים נוספים, כמו היצרכנות הנובעת מהריאקציה לסגנון החיים ה"היפר-צרכני" (Hyper-Consumption) או מתפיסת עולם ערכית של "הנזירים החדשים" (New Monasticism).

היבט נוסף של היצרכנות המוּנעת על ידי הצרכנים, קשור ל"כלכלת הכוונה". יצרכנות זו מעצבת את אופיים ואת צורתם של המוצרים הנדרשים על ידי הצרכנים על סמך מידע שנצבר באמצעות הרשתות החברתיות, בעוד התאגידים, שאינם שוב בעלי המונופול על המידע, נאלצים להיענות לביקושים המיוחדים של הצרכנים Searls 2012)).

מאמרנו עוסק בעיקרו בהתפתחותה של היצרכנות הנובעת מסביבות ה- Web 2.0ואינו מתייחס לשינויים בעולם השיווק והפרסום.

המשך קריאה: עידן היִצרַכנוּת בעקבות גל המחאות החברתיות

הוסף תגובה (18 תגובות)

הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות

למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה. עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. גם המשמעויות הסותרות של מושגים מסוימים, שבהם נדון במאמר, והמאבקים על הזכויות ברשת לא מנעו את פריחתן של הרשתות החברתיות, והן ממלאות מקום מרכזי בחייהם החברתיים של גולשים רבים.

המשך קריאה: הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות

הוסף תגובה (24 תגובות)

ממה חשש צוקרברג? המקרה של "אינסטגרם"

הקדמה

עם התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית מסתמנת נסיגה הולכת וגוברת מהתרבות העיונית – המעבירה מסרים באמצעות טקסטים אלפביתיים מורכבים, לתרבות חזותית – הרותמת למטרה זו אמצעים ויזואליים. שימוש בסלנג, בקיצורי מילים וביטויים שכיחים ובאייקונים (emoticons) נועד ליצור התכתבות מהירה יותר, לשפר את החוויה החברתית המקוונת ולהביע מסרים רגשיים.

במאמר זה אנו מבקשים לדון ב"אינסטגרם", רשת חברתית המבוססת על העברת מסרים באמצעות תצלומים, כמקרה מבחן המשקף את מגמת הנסיגה מעידן הטקסטואליות והוורבליות והמעבר לעידן החזותיות, שבו התמונה הופכת לשפת המידע העיקרית.

ציון דרך חשוב בעניין זה הוא הרכישה ההגנתית של מייסד הפייסבוק, מארק צוקרברג, את "אינסטגרם", משום שאיימה לפגוע בהגמוניה הווירטואלית של הפייסבוק מבוססת הטקסט1.

המשך קריאה: ממה חשש צוקרברג? המקרה של "אינסטגרם"

הוסף תגובה (8 תגובות)

על חלוקת העבודה במִרשֶתֶת והסולידריות הוולונטרית

הגלישה בבמִרשֶתֶת (אינטרנט) היא פעילות היוצרת בין היתר טשטוש גבולות בין מרחבי העבודה למרחבי התחביב והפנאי בעולם הווירטואלי. כשמרחבים אלה מתמזגים זה בזה הם יוצרים אצל הגולשים בלבול בין צרכיהם האישיים, החברתיים והכלכליים.
פעילות הגלישה ברשת מבוססת על עקרונות המנוגדים זה לזה, כגון "בתשלום וחינם", "סמכות ושוויון", "חברה ופרט", "עבודה ופנאי", "פיקוח וחופש" ועוד. טשטוש הגבולות בין העקרונות האלה יצר אצל הגולשים התנהגות כאוטית, שחדרה אל עולם הכלכלה ואל מרחבי העבודה המקוּונים. הוא העצים את השיתוף בין הגולשים, צמצם את מנגנוני התיווך בין היצרנים לצרכנים ואת הדיכוטומיה ביניהם, הסיר את הגבולות בין העיסוקים ואִפשר לגולשים חובבנים (Amateurs) להשתלב בכלכלת הרשת. מטשטוש זה נבעה גם חלוקת עבודה שבסיסה סולידריות וולונטרית, המאפשרת שוויון בין הגולשים ומעודדת אותם ליזום התארגנויות משותפות, זמניות או קבועות, ללא כוחנות, מנגנוני שוק והיררכיות ניהוליות, וכן מיזמים משותפים בשוק העבודה המקוּון.

המשך קריאה: על חלוקת העבודה במִרשֶתֶת והסולידריות הוולונטרית

הוסף תגובה (10 תגובות)

המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית

תקציר

אירועי "האביב הערבי", שנועדו להפיל משטרים אוטוריטטיביים ורודניים, מהווים זרז (קטליזטור) לשיח בדבר מקומה של המדיה החדשה כמחוללת מהפכות חברתיות. השיח קיבל תאוצה עקב המחאות הגלובליות של קיץ 2011 על "הצדק החברתי" (social justice struggles), שהתרחשו גם במדינות הדמוקרטיות בעלות משטר קפיטליסטי ניאו-ליברלי. במקביל לגל המחאות העולמי החלה בישראל המחאה על מחיר ה"קוטג'", התרחבה למחאה על יוקר שכר דירה, והפכה למחאה על "צדק חברתי".1

לטענתי, גל המחאות של שנת 2011 הוא ביטוי להתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים הקיימים בחברה ובכלכלה. התנגשות זו באה לידי ביטוי במרחב הציבורי באמצעות המדיה החדשה, המאפשרת לממש מאוויים וצרכים אישיים, חברתיים ופוליטיים; מרחב שבו כללי המשחק שונים, ונבדלים מהמבניות הפורמלית שמתְנה הפוליטיקה המסורתית ואף עוקפת את הזרם של המדיה הממוסדת. במרחב הציבורי הזה בא לידי ביטוי "האני הפוליטי", ששימש מניע למחאות ולשיח פוליטי אלטרנטיבי.

אולם למרות הזמינות והנגישות של המדיה החדשה במרחב הציבורי, היא לבדה לא הייתה יכולה לגרום לשינוי פוליטי. לא האינטרנט, ואף לא הטלפונים הסלולריים המשוכללים,2 הם שהביאו לגילויי המחאה נגד סדרי השלטון המסורתיים. לא כל גולש מציץ המפרסם סטטוס בפייסבוק או מעלה סרט ל-YouTube, הופך לעסקן פוליטי בעל השפעה. עם זאת, בעידן המידע אי-אפשר לחולל שינוי חברתי ללא הטכנולוגיות החדשות, המהוות היום תשתית בסיסית לרבות מפעולותינו השגרתיות.

 

המשך קריאה: המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית

הוסף תגובה (21 תגובות)

ידע מדעי ותרבות אקדמית בעידן הרשת

נכתב בשיתוף עם אורן גולן

תקציר

מאמר זה דן בכניסת האינטרנט לתחומי הפרסום האקדמי1. שינוי מהותי באמצעי ההפצה הביא לתהליכים של מסחור והגבלת הנגישות לידע המדעי, בעיקר בכתבי העת המקוונים. מנגד, הרחבת דרכי ההפצה של מחקרים מדעיים הִצמיחה אפשרויות לפתיחת ערוצים חדשים בפני הציבור הרחב (במאגרים אקדמיים מקוונים, בבלוֹגים ובמקורות נוספים) והולידה תנועות הקוראות לזמינות הידע בפני כול ('הגישה הפתוחה' ובאנגלית: Open Access - O.A.). נוכח מגמות אלה עולה השאלה: כיצד העלאת החומרים האקדמיים למרחבי האינטרנט משפיעה על מבנה הקהילה המדעית?

המשך קריאה: ידע מדעי ותרבות אקדמית בעידן הרשת

הוסף תגובה (17 תגובות)

"מהפכת הטוויטר" כמיתוס פוליטי

מבוא

עם סיום כתיבת המאמר הנוכחי החלו מחאות חברתיות בהיקפים חסרי תקדים בישראל. המניעים למחאה החברתית בישראל ובעולם כולו הם בעיות חברתיות מצטברות שהחלו עוד לפני עידן הרשתות החברתיות המקוונות, כגון הטוויטר, הפייסבוק וה-YouTube, אך אין ספק שאלו מסייעות להצלחתן של תנועות המחאה.

המאמר שלפניכם אין עניינו בשיח על מקומן של הרשתות החברתיות ככלל כמחוללות מהפכות חברתיות, אלא בהתפתחותו של מיתוס פוליטי המתייחס ל"מהפכת הטוויטר", כפי שעלה במקרה של השתלבות רשת האינטרנט בדיפלומטיה האמריקנית.1

המשך קריאה: "מהפכת הטוויטר" כמיתוס פוליטי

הוסף תגובה (12 תגובות)

'התמכרות לאינטרנט': פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית

תמצית [1]

בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. שכן, ל"התמכרות לאינטרנט" לא הוגדרו עדיין קריטריונים קליניים או סממנים פתולוגיים. היא איננה נחשבת כהפרעה נפשית ואיננה מוכרת כמחלה על ידי המערכת הרפואית. כמו כן, אין מחקרים אפידמיולוגיים אשר יסייעו להגדיר את הגלישה הנורמאלית באינטרנט ואת הסטייה ממנה באופן שניתן יהיה להסיק מהם ממצאים תקפים ביחס לפָּתוֹלוֹגִיה. כך, בניגוד להגדרות עממיות ועיתונאיות חוזרות ונשנות של פאניקה מוסרית ביחס ל"התמכרות לאינטרנט", אנו רואים כי באופן כללי, הממסד הפסיכיאטרי דוחה הגדרות אלו. לאור זאת, נשאלת השאלה: כיצד מובנה מוצג דימוי ההתמכרות? אילו כוחות חברתיים פועלים לעיצובו ולטיפוחו?. התמקדות בדימוי ה"התמכרות לאינטרנט" יש בה כדי לשפוך אור לא רק על הבנת התופעה בכללותה אלא אף מעבר לכך. היא מובילה לדיון בסוגיות המעבר מהזירה המדעית-פסיכיאטרית אל הזירה הציבורית-עיתונאית.

המשך קריאה: 'התמכרות לאינטרנט': פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית

הוסף תגובה (0 תגובות)

האגדה הדוא"לית והסדר החברתי ברשת

תרבות הרשת משמשת מסגרת למגוון סוגות (ז'אנרים) העוסקות באמנויות הרחוב, במיתוסים ובאגדות אורבניות. חלקן הן גלגולי גרסאות הקודמות להיווצרות המִרשֶתֶת (אינטרנט), שעברו עריכה והתאמה לרשת.
למשל, האגדה האורבנית – שנתנה לעתים מענה למתחים הנוצרים בארגון חברתי, לחוסר מיסודן של בעיות חברתיות (Unconstructed Social Problems) וכן לסטיות מההתנהגות הקולקטיבית (Collective Behavior) – תפסה את מקומה ברשת כאגדה דוא"לית (Legends of E-Mail).
האגדה הדוא"לית מציעה מענה גם לסדר החברתי החדש ההולך והמתהווה ברשת. האגדה עלולה לעורר פאניקה מוסרית היוצרת טלטלה ערכית וגורמת לחרדות בקרב הגולשים, כמו במקרה של ה"התמכרות לאינטרנט" (הכט, 2007). עם זאת, הולכים ומתרבים המקרים שבהם האגדה הדוא"לית גם מבדרת ומהנה, ותעיד על כך סדרת הסרטים "Urban Legend". האגדה קיבלה ברשת משמעות סימבולית של הבעת שותפות וידידות בגרסת "השומרוני הטוב". היא נהפכה גם למעין רגולטור מוסרי (Moral Regulation) המאפשר לגולש לאמץ את תוכנה של האגדה ולהפיצה, לדחותה, לתקנה או לשפרה.

המשך קריאה: האגדה הדוא"לית והסדר החברתי ברשת

הוסף תגובה (7 תגובות)

פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט

תמצית1

בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. שכן, ל"התמכרות לאינטרנט" לא הוגדרו עדיין קריטריונים קליניים או סממנים פתולוגיים. היא איננה נחשבת כהפרעה נפשית ואיננה מוכרת כמחלה על ידי המערכת הרפואית. כמו כן, אין מחקרים אפידמיולוגיים אשר יסייעו להגדיר את הגלישה הנורמאלית באינטרנט ואת הסטייה ממנה באופן שניתן יהיה להסיק מהם ממצאים תקפים ביחס לפָּתוֹלוֹגִיה. כך, בניגוד להגדרות עממיות ועיתונאיות חוזרות ונשנות של פאניקה מוסרית ביחס ל"התמכרות לאינטרנט", אנו רואים כי באופן כללי, הממסד הפסיכיאטרי דוחה הגדרות אלו. לאור זאת, נשאלת השאלה: כיצד מובנה מוצג דימוי ההתמכרות? אילו כוחות חברתיים פועלים לעיצובו ולטיפוחו?. התמקדות בדימוי ה"התמכרות לאינטרנט" יש בה כדי לשפוך אור לא רק על הבנת התופעה בכללותה אלא אף מעבר לכך. היא מובילה לדיון בסוגיות המעבר מהזירה המדעית-פסיכיאטרית אל הזירה הציבורית-עיתונאית.

המשך קריאה: פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט

הוסף תגובה (36 תגובות)

על משמעות המושג "אינטליגנציה קולקטיבית" ברשת

תקציר

תפיסת רשת האינטרנט כמסגרת חברתית היא שינוי מהותי בתולדות הרשת. תכונות היסוד של הרשת, אנונימיות וספונטניות, מזמנות יחסי גומלין וולונטריים; השותפים להתקשרות ברשת נכנסים לשיח המקוון בלי הגבלה. סביבת הרשת מעודדת גם שוויוניות, מעצם היותה זירה שאין בה יכולת כפייה והטלת מרות בין הצדדים.

נוסף על כך נוצרו אפשרויות חדשות ברשת, ברתימת יכולותיהם ובִינותיהם (קוגניציות) הקיבוציות של המון הגולשים למטרות שונות, בין היתר לשיפור תהליכי חשיבה ולמידה קבוצתיים. תהליכים אלה עשויים להעלות, לדעת מצדדיהם, את הערך המוסף החברתי והכלכלי של רעיונות, מוצרים ושירותים. יש הרואים בתופעה זו מהפכה של ממש, ומכנים את הידע המוסף הנוצר של הקולקטיב, הנמצא מחוץ לבינה של הגולש הבודד, "אינטליגנציה קולקטיבית".

במאמר זה אנסה להראות כי ההמשגה "אינטליגנציה קולקטיבית" אינה במקומה. היא בעייתית מבחינה סמנטית וחסרת ממצאים בעלי תוקף אמפירי, ולמרות זאת היא נהפכה למטבע לשון להצגת עמדות על מידת תרומתם של גולשים ברשת.

המשך קריאה: על משמעות המושג "אינטליגנציה קולקטיבית" ברשת

הוסף תגובה (13 תגובות)

מסע נגד האינטרנט - בגלל פניקה מוסרית

המאמר פורסם 18.07.07 ב- ynet

חוק חסימת האתרים נחקק על ידי פוליטיקאים המנסים לעשות קריירה על ידי העצמת הסכנות שבסטייה, בפשיעה ובהתמכרות לאינטרנט. הם מתרגמים אינטרסים פוליטיים לרגשות ציבוריים ונהנים מאוזן קשבת של דור ההורים. אולם, מה שנכון ביחס למבוגרים אינו תופס ביחס לצעירים

המשך קריאה: מסע נגד האינטרנט - בגלל פניקה מוסרית

הוסף תגובה (21 תגובות)

האם החלו העצים לנשום כבר לרווחה?

האם טכנולוגיית האינטרנט אכן מקרבת את קץ עידן הנייר והספר? האם הספרים האלקטרוניים עשויים להחליף את המחשבים הניידים שרבים מתקשים לרוכשם? האם באמת יתגשמו סיסמאותיו של ג'פרי מרידיז' (1999): "The End of Text" and "Demise of Writing"?

המאמר פורסם בשנת 2000 ב - ", משאבי אנוש"  147: 33-29

המשך קריאה: האם החלו העצים לנשום כבר לרווחה?

הוסף תגובה (0 תגובות)

סיכון ופאניקה ערכית ברשת

מבוא1

ההשתלבות המהירה של מיליוני איש לאינטרנט עוררה טלטלה ערכית, הצמיחה פחדים ויצרה תופעה של פאניקה מוסרית כמו התמכרות ופורנוגרפיה. מטרת המאמר להבין את משמעותה של הפאניקה המוסרית (Moral Panics) בהקשרה לאינטרנט בישראל. "פאניקה מוסרית" פירושה תגובה קיצונית של המדיה, הציבור וסוכנויות הפיקוח, לאיומים וסיכונים על החברה. התבוננות במוקדי הפאניקה המוסרית באינטרנט יש בה כדי לשפוך אור לא רק על יחסי חברה-מדיה, אלא גם על התנגשות בין קבוצות של גולשים (כגון: בני נוער, מיעוטים, הומוסקסואלים), על גורמים המבקשים לחזק את הפיקוח החברתי עליהם (המדינה, מגזרים דתיים, הורים שמרניים, מורים ואחרים) ואף על בניית גבולות חברתיים חדשים.

המשך קריאה: סיכון ופאניקה ערכית ברשת

הוסף תגובה (24 תגובות)

המעמדות החדשים של הקפיטליזם הווירטואלי

המאמר פורסם בשנת 2000 ב - ", אקזקיוטיב", 36: 6 - 18, 71 –75

פתיחה

בתחילת האלף השלישי מטרידות את העולם בעיות הקשורות לעושר, לעוני ולקנאות הדתית, בעיות שלכאורה אינן קשורות להתפתחות האינטרנט. אולם למעשה הטכנולוגיה של האינטרנט עלולה להיות אחד המקורות להתרחשויות חברתיות בלתי צפויות. האינטרנט עלול לחזק את אי-השוויון בחברה ולהגדיל את הפער בין המעמדות. לכן שאלה מרכזית מאד קשורה למשמעות הכלכלית של המידע. האם קהילת "המחוברים לאינטרנט", הכוללים גם צרכנים עסקיים וגם צרכנים תוכניים, מהווה קבוצה סוציו-כלכלית נפרדת המפרידה בין "בעלי המידע" לבין "חסרי המידע", הפרדה שעלולה להגביר עוד יותר פערים אחרים הקיימים כבר בחברה, כמו הפער בין העשירים והעניים, בין ה"עולם האינטרנטי" לבין "העולם השלישי" וגם יכולה לחזק את החיץ הקיים בין חילוניים לבין בעלי אמונה דתית.

המשך קריאה: המעמדות החדשים של הקפיטליזם הווירטואלי

הוסף תגובה (0 תגובות)

שיתוף דיגיטאלי בארגונים בישראל

בעשור האחרון חלה מהפכה במערך השיתוף בארגונים בישראל. בעוד שבעבר, נוצר גבול בין יוצרי תוכן ומקבליו, הרי שכיום, לאור הפיתוח שחל באינטרנט, במיוחד בטכנולוגיות-תומכות-שיתוף, אנו רואים כיצד הגבולות בין היוצרים ובין הניזונים מהתוכן מטשטשים, והשיתוף זוכה בשינוי המשפיע על אופי המידע בחברה, באינטרנט ואף בארגון.

המשך קריאה: שיתוף דיגיטאלי בארגונים בישראל

הוסף תגובה (19 תגובות)