על משמעותה של הקונספירציה בפוליטיקה המקוונת

מבוא

בעולמנו המבולבל והכאוטי, הרווי בסערה פוליטית וחברתית, מופיעים אי ודאות וחרדה בתדירות הולכת וגוברת. תרבות קונספירציה מספקת מענה לתחושות אי-ודאות וחרדה באמצעות תחושת ביטחון ושליטה במצבים אלה. כדוגמאות עכשוויות לתיאוריות קונספירציה שזכו לתפוצה ובולטות רחבים בעידן הרשת וטכנולוגיות המידע המקוונות ניתן למנות את קמפיין הבחירות של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016, שתואר כמפיץ תיאוריות קונספירציה במטרה לפגוע ביריביו ולערער את אמון הציבור באמיתות המידע שנמסר להם על ידי רשויות השלטון; ותיאוריות קונספירציה שנפוצו על רקע התפרצות מגפת הקורונה, והתבססותן של רשתות חברתיות כחלופה משמעותית לאמצעי התקשורת הממוסדים בכל הנוגע להפצת מידע אודות המחלה, הגורמים לה ודרכי הטיפול בה.

מאמר זה בוחן את השאלה כיצד תפישת העולם הקונספירטיבית התפשטה משולי החברה למיינסטרים והפכה למקובלת על ידי פלחי ציבור רחב יותר, במיוחד בכל הנוגע לפוליטיקה, ואת תפקידה של הטכנולוגיה בתהליך זה.

המשך קריאה: על משמעותה של הקונספירציה בפוליטיקה המקוונת

הוסף תגובה (1 תגובה)

האבולוציה של הרובוטיקה

עיקרי הדברים

המקרה של הרובוטיקה מתייחס לתקופה שבה יצרו חיים מלאכותיים, עוד לפני שנוצר האינטרנט. האבולוציה של הרובוטיקה התחילה כמיתוס של האנשה והלל ביוון העתיקה והמשיכה בניסיונות ליצור דמויי אדם מחומרים, כמו מתכת קרה, חסרי שכל ותודעה. בשלבים מאוחרים יותר זכתה הרובוטיקה להתייחסות נרטיבית של עולמות הפנטזיה והאובססיה, וכך גרמה לבני האדם ליהנות ממנה גם בתחום הבידור. עם פרוץ האינטרנט אימצה הרובוטיקה הרבה מהטכנולוגיות הדיגיטליות ואף שילבה בה מערכות הקשורות לחיי הטבע ולתהליכים המתרחשים בו באמצעות הדמיות של מודלים ממוחשבים של ביוכימיה וביולוגיה.

מתברר כי אפשר לכנות את בעלי החיים הללו כ-Internet Animal. ביצורים האוטונומיים האלה יש מכשירי מעקב המסוגלים לשכלל את טכנולוגיית הרובוטיקה והבינה המלאכותית (McBride & Vance, 2019). הצ'טבוטים, לדוגמה, יכולים לסייע בהתקשרות עם בעלי חיים ואף לנבא אסונות על פי התנהגות חריגה של חבורת קרפדות Holmes, 2016)). מכאן, כמה מהרובוטים פועלים כאורגניזם חי המסוגל להתקיים ולהתרבות בכוחות עצמו ואף לבצע חילוף חומרים, כדוגמת הרובוטים המכונים קסנובוטים, שנוצרו מתאי גזע של צפרדעים (Kriegman, Blackiston, Levin & Bongard, 2020).

הדיון באבולוציה של הרובוטיקה עוזר להבהיר את הקשר שבין הדמיון למדע. לשם כך אציג את השלבים שבאבולוציה של הרובוטיקה, ובהמשך אנסה להסביר את המשמעויות המיוחדות של השלבים הללו, כמו הפנטזיה של המדע הבדיוני, ההשראה הביולוגית, תופעת האינטליגנציה של הנחילים, וכי לעיתים גם לחי ולדומם יש אורגניזמים הפועל אוטונומית.i הדיון יעסוק ברובוטים שלהם יש גוף פיזי ולא בבוטים חסרי הגוף הפיזי Tansey, 2017)).ii

המשך קריאה: האבולוציה של הרובוטיקה

הוסף תגובה (0 תגובות)

האם החלו העצים לנשום כבר לרווחה?

האם טכנולוגיית האינטרנט אכן מקרבת את קץ עידן הנייר והספר? האם הספרים האלקטרוניים עשויים להחליף את המחשבים הניידים שרבים מתקשים לרוכשם? האם באמת יתגשמו סיסמאותיו של ג'פרי מרידיז' (1999): "The End of Text" and "Demise of Writing"?

המאמר פורסם בשנת 2000 ב - ", משאבי אנוש"  147: 33-29

המשך קריאה: האם החלו העצים לנשום כבר לרווחה?

הוסף תגובה (0 תגובות)

מימוש עצמי בחוויית הצרכנות המקוּונת

פתיחה

בימינו אין לקוח מקוּון שלא נתקל בחוויות קנייה ברשת שמסבות לו עוגמת נפש: משלוחים איטיים ולא ידידותיים, אי-בהירות בנוגע להוראות הרכישה ולתנאי העִסקה המוצעת, קושי לקבל מענה במקרה של רכישה לא מוצלחת ועוד. בנושא זה עוסקות לא מעט כתבות: "לא ניתן להזמין מזון באינטרנט בלי לחתוך את הוורידים? האתרים של רשתות המזון מגלגלים מאות מיליוני שקלים בשנה, אז למה הם מסורבלים וישנים וגורמים לצרכנות להטיח את הראש בקיר?" (בר-און, 13.2.2019), "על התנאים המחפירים שבהם מוחזקים משלוחים מסניף 'רמי לוי' לפני שהם מגיעים אליכם לדלת" (בן ג'ויה, 23.10.2018) ועוד.

במאמר זה נטען כי צרכנות מקוּונת מוּנעת מהצורך למימוש עצמי, המאפשרת חוויה אנושית של נוסטלגיה, זהות עצמית וקשר עם קהילות מקוּונות. למרות העיסוק הרחב בנושא, עדיין לא ירדנו לעומקם של המושגים "תרבות צרכנית מקוונת" ו"חוויית לקוח", וקשה לחזות כיצד יתפתחו במרחב הדיגיטלי המקוּון, ההופך חלק בלתי נפרד מהמרחב הפיזי המציאותי.[1]

המשך קריאה: מימוש עצמי בחוויית הצרכנות המקוּונת

הוסף תגובה (3 תגובות)

המעמדות החדשים של הקפיטליזם הווירטואלי

המאמר פורסם בשנת 2000 ב - ", אקזקיוטיב", 36: 6 - 18, 71 –75

פתיחה

בתחילת האלף השלישי מטרידות את העולם בעיות הקשורות לעושר, לעוני ולקנאות הדתית, בעיות שלכאורה אינן קשורות להתפתחות האינטרנט. אולם למעשה הטכנולוגיה של האינטרנט עלולה להיות אחד המקורות להתרחשויות חברתיות בלתי צפויות. האינטרנט עלול לחזק את אי-השוויון בחברה ולהגדיל את הפער בין המעמדות. לכן שאלה מרכזית מאד קשורה למשמעות הכלכלית של המידע. האם קהילת "המחוברים לאינטרנט", הכוללים גם צרכנים עסקיים וגם צרכנים תוכניים, מהווה קבוצה סוציו-כלכלית נפרדת המפרידה בין "בעלי המידע" לבין "חסרי המידע", הפרדה שעלולה להגביר עוד יותר פערים אחרים הקיימים כבר בחברה, כמו הפער בין העשירים והעניים, בין ה"עולם האינטרנטי" לבין "העולם השלישי" וגם יכולה לחזק את החיץ הקיים בין חילוניים לבין בעלי אמונה דתית.

המשך קריאה: המעמדות החדשים של הקפיטליזם הווירטואלי

הוסף תגובה (0 תגובות)

"הֲדָתָה" של האמונות החילוניות ברשת

פתיחה

ההתפתחויות הטכנולוגיות הדיגיטליות מימיה הראשונים של האינטרנט העולמי בשנות ה-90 של המאה הקודמת, יצרו נוף מדיה חדש ודינמי ששינה את פני הדת. השיח על הדת במרחב הקיברנטי הוא פורה מאוד. אחת הטענות המרכזיות בו היא כי ההידרדרות של המונופול הדתי בחברה מובילה, באופן פרדוקסלי, לשגשוג חלופות לאמונות ולדתות חילוניות במרחב הקיברנטי, או לחלופין לגרסה חדשה של גן עדן שנוצרה על ידי בני האדם (Wertheim, 1999).[1]

עם הזמן, מיקמה הרשת את עצמה כשוּק החשוב ביותר של רעיונות דתיים ושל מאמינים המסרבים להשתלב במוסדותיה, לרבות דתות חדשות לא קונבנציונליות שבהן הפרט עלול להפוך לשבב זעיר בתוך מערכות ענק (Brinson, 2018).

אחד מסממניה של התפתחות זו היא תופעת ההַחְלָנָה. מייצגיה, המכונים "נונים" (Nones), מצהירים שהם "בני-בלי-דת" (The Religiously Unaffiliated) וחושפים תפיסות ספקניות המערערות את ביטחון האמונה. יתרונה של הסביבה הדיגיטלית להתפתחות זו הוא שאין היא מוגבלת בזמן או בחלל ושהיא מאפשרת חשיפה של רעיונות שונים מרחבי העולם, אימוץ אמונות חילוניות ודתות חדשות (Cowan & Hadden, 2004) והפצתן כמנטרות, כגון: "אלוהים הוא רעיון חשוב מכדי להשאירו בידי הדתיים" (Quentin, 2006), "האינטרנט הוא האלוהים", "האלגוריתמים: האלוהים של העידן הדיגיטלי", "האורגניזמים אינם אלא אלגוריתמים ביוכימיים", "האלגוריתמים מכילים ידע מיסטי ותורת הנסתר הטמונים בקופסאות השחורות" (Pasquale, 2015) וגם: "אלגוריתם החיפוש של גוגל הוא לא פחות מהאלוהים החדש של הרשת" (מתוך האתר הישראלי "טסטולוגיה" – Textologia).

לדעת נביא עמק הסיליקון, יובל נח הררי, בני האדם עתידים להפוך מ"הומו סאפיינס" (Homo Sapiens)[2] ל"הומו דאוס" (Homo Deus),[3] כלומר הם יקבלו מעמד של "דמוי אלוהים" (God-Like) בעל כוחות בבריאה ובהרס.

במאמר זה נדון במושג "הֲדָתָה" במובן של רֶליגיוניזציה, וזאת בשונה מהמושג "דאטה" (Data), שמשמעותו "מידע". המושג "הדתה" מתייחס לאמונה ולדת חילונית, ופירושו לצורך דיוננו – אינדוקטרינציה של דת שעברה תאוקרטיזציה, דוגמת הדת החילונית של "דָטָאיזם" בגרסת נח הררי, המופצת בסביבה הדיגיטלית אולם אינה מאפיינת בהכרח את כלל הדתות החילוניות ברשת שנוצרו על ברכי הנאו-ליברליזם.[4]

המשך קריאה: "הֲדָתָה" של האמונות החילוניות ברשת

הוסף תגובה (0 תגובות)

"הגיל השלישי" כהון אנושי

המאמר פורסם ביוני 2001 ב-" משאבי אנוש"

משאבי ההון האנושי של הגיל השלישי מקבלים משמעות חדשה במאה ה-21 אפילו בתנאי אבטלה. הטכנולוגיות החדשות משפרות את התנאים בעבודה ומקטינות את השחיקה הפיזית של העובדים. גם טכנולוגיות "העבודה מרחוק" משפרות את אפשרויות העבודה לשכירים ולעצמאים מבוגרים.
הגיל השלישי הולך וכובש לעצמו מעמד מחודש בחברה וכבעל אינטרסים משלו כצרכן וכיצרן, על השינויים המתרחשים יעידו גם הפרסומים השונים ומגוונים ומספרם הרב של אתרי האינטרנט המיועדים לגיל השלישי. (ראו מקורות).

"תעשייה 4.0" – הנרטיביזציה של עתיד האינטרנט התעשייתי

תקציר

מהפכת האינטרנט התעשייתי, המכונה "המהפכה התעשייתית הרביעית" (Fourth Industrial Revolution – WEF) או "תעשייה 4.0" ("Industry 4.0"), מתוארת לעיתים כבעלת כוח משנה עולם ולעיתים כצונאמי הרסני היוצר טראומה פוסט-טכנולוגית. אך למרות תיאורים אלה, למעשה טרם התרחשה מהפכה, או אבולוציה של טכנולוגיה חדשה או מאבק בין אדם למכונה, בסדר גודל כמו זו שהתרחשה בעידן הלוּדיטים:[i]. למעשה מדובר בשיח המתאר ציפיות נרטיביות לעיצוב החברה בתחומי המדע, הכלכלה והטכנולוגיה ולכינון שינויים במערכות הייצור, הניהול והממשל. ציפיות אלו, המשולבות ביסודות של פוסט-אמת, מחקרים מדומים, חדשות מזויפות (Fake news) ונרטיבים כוזבים (False narratives), מאפשרות לדמיין עולם טוב יותר ומהוות דרך לבניית זהות משותפת, לנטיעת תקווה ולכינון שינוי חברתי, ומסייעות לכאורה ביצירת איזון עדין בין אמת לבדָיה.

במאמר זה נבקש לטעון כי המייחד את המסרים הנרטיביים על עתיד האינטרנט התעשייתי בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, הוא שהם לא נועדו לקובעי המדיניות ולציבור הרחב בלבד, אלא גם ובעיקר לצורכי שיווק נרטיבי (Murrel, 2018) ולמימון מחקרים, פרסומים וכנסים.[ii]

המשך קריאה: "תעשייה 4.0" – הנרטיביזציה של עתיד האינטרנט התעשייתי

הוסף תגובה (8 תגובות)

הנעורים הדיגיטאליים

"הנעורים הדיגיטאליים" 1

נעורים דיגיטאליים - לראשונה בהיסטוריה האנושית בני הנוער, הגדלים בסביבה דיגיטלית, מסתדרים טוב יותר מהוריהם ואף יודעים הרבה יותר מהם על החידושים המרכזיים בחברה (1998 Tapscott). בני הנוער מפנימים את הפוטנציאל הטמון באינטרנט - הם נלהבים, הם סקרנים ומציבי אתגרים והם מבקשים להטביע את חותמם על העולם. הם כבולים פחות למנגנונים הפורמליזם ופתוחים יותר לפעילות חברתית בלתי פורמלית.

המשך קריאה: הנעורים הדיגיטאליים

הוסף תגובה (11 תגובות)

החינוך הטכנולוגי - שלושה הרהורים

 

החינוך הטכנולוגי: "צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה" | פורסם במגזין "אנשים ומחשבים" אוקטובר 2018

האם המאבק של החינוך הטכנולוגי הוא אנכרוניסטי ואינו אלא עוד מקרה של מאבק פוליטי על הגמוניה על השליטה בחינוך?

המשך קריאה: החינוך הטכנולוגי - שלושה הרהורים

הוסף תגובה (4 תגובות)

פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית

כנס ההאקרים (Y2HACK) שהתקיים בישראל (28-30.3.2000) זכה ליחס אמביוולנטי במידה רבה. הרשויות העוסקות באבטחת מידע בישראל שהתייחסו לכנס בחשיבות כמו השב"כ, מצ"ח, משטרת ישראל ושירותי הביטחון האחרים לא השתתפו פורמלית בכנס מאחר ולא קיבלו את אישורם של הממונים. גם בכנסת נחלקו הדעות על ההשתתפות בכנס ההאקרים - ח"כ מודי זנדנברג דרש לאפשר לנציגי שירותי הביטחון להשתתף בכנס באופן גלוי בעוד ח"כ ענת מאור, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, התנגדה נמרצות לעצם קיום הכנס בטענה כי ההאקריות היא פשיעה וטרור ווירטואלי במלוא מובן המילה. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטין, לא אסר על קיום הכנס אולי מהסיבות הבאות: במיסודה של הפעילות, שכנראה לא ניתן לדכאה או לשנותה, ניתן ליטול את העוקץ העבריני שבה וכן משום שפעולה האקרית יכולה להיות גם אתית במהותה ולא בהכרח פשיעה וירטואלית כאשר היא חושפת פרצה משמעותית באבטחת מידע.

המשך קריאה: פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית

הוסף תגובה (4 תגובות)

על האפקטיביות של הפדגוגיה המקוונת

פתיחה

לפי התחזיות, שילוב טכנולוגיה דיגיטלית בהוראה-למידה המכונה "למידה מקוונת" אמור היה להיות פוטנציאל לשינוי משמעותי בתחום החינוך, אולם דומה כי קיימת אכזבה מהתפתחותה של הלמידה המקוונת כאלטרנטיבה פדגוגית ומיכולתה של הטכנולוגיה לגשר בין הלמידה לפעילות האנושית. הלמידה המקוונת עדיין בהתהוות, ולאור השפעתה עד כה דומה שהיא בחזקת רתימת הכרכרה לפני הסוסים, ויש אף כאלו הרואים בה מיתוס.[i]

הלמידה המקוונת טרם הצליחה לצמצם את כשלי החינוך במבחני ההישגים של PISA(International Student Assessment) ו-OECD, ואף אין לה תוצאות משמעותיות בהשכלה הגבוהה שבה משולבות מערכות הלימוד הדיגיטליות (כמו MOOC ו-Coursera), אולם באופן פרדוכסלי היא הפכה להצלחה כלכלית ומתפתחת כתעשייה (E-Learning Industry) משגשגת.

בפדגוגיה המקוונת משמשים אפוא גם ההצלחה וגם הכישלון כמענה לקהלי יעד שונים שאינם בהכרח פדגוגיים, ושאלת האפקטיביות תלויה בגורם שאותו שואלים ובדבר שאותו בוחנים.

במאמר נציג את חוסר האחידות שבאופני הלמידה המקוונת, את הסתירות ביניהם ואת העדר מנגנוני ההערכה למדידתה, ונסקור מתודולוגיות המעידות כי הנושא עדיין בחיתוליו גם בעת כתיבת שורות אלו.

המשך קריאה: על האפקטיביות של הפדגוגיה המקוונת

הוסף תגובה (12 תגובות)

ה"עבודה מרחוק" ( (Telework) כשינויי בתרבות הארגון

עידן המידע מעצב צורות חדשות של עבודה ובהן את "העבודה מרחוק" ואת העבודה סביב השעון (Brown (1999. לצורות עבודה אלו ניתן להתייחס כאל תופעות הממחישות את קצב התקדמותה של התקשורת האלקטרונית שאינה מהווה רק אמצעי פונקציונלי, שכן היא מהירה יותר מקצב יכולתנו האישית והחברתית לקלטה. היא משפיעה על החברה ומגדירה מחדש את זהותם של הארגונים.

המשך קריאה: ה"עבודה מרחוק" ( (Telework) כשינויי בתרבות הארגון

הוסף תגובה (1 תגובה)

על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת

פתיחה

תופעת האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת דורשת מחקר והעמקה, שכן האינטרנט המקורי לא תוכנן לשימוש מסחרי; הוא נוצר כנכס הנגיש לכלל הציבור. הציפייה כי ההסדרים המקוונים יאפשרו פיזור רב יותר של עושר ועוצמה שיקטין את האי-שוויון החברתי המקוון, לא התממשה, וההבטחה של המהפכה הדיגיטלית נפגעה מן הניכוס הקפיטליסטי והאוליגרכי, הרווי טכנולוגיות האנשה, בינה מלאכותית, רובוטיקה ושירותי אחסון בענן.

כידוע, ההסדרים החברתיים המקוונים התבססו על רעיונות ליברטיניים ודמוקרטיים של אמנציפציה קולקטיבית, שזכו להערכה ולהערצה של הציבור. אולם למעשה ההסדרים הללו שולטים במידע המעניק לאוליגרכים כוח כלכלי עצום, מידע המהווה כיום המשאב היקר בעולם, יותר מתעשיות הרכב והנפט. אמנם להסדרים אלו יש יתרונות פוטנציאליים גדולים, אבל באותה עת הם מעמידים איומים כגון אי-שוויון ברשת, העדר הנגשה, הדרה (Eclusion) והכללה (Inclusion) בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה.

האי-שוויון המקוון זכה לאחרונה לדיון תאורטי על בסיס פרדיגמות סוציולוגיות ניאו-קלסיות המבוססות על סדר חברתי של עבודה. לצד זה נוצר ממד חדש של אי-שוויון חברתי, שבו הסדרים אלו הולכים ומשתנים עקב השינוי ההדרגתי בתפיסת המשמעות של מושג העבודה והתפתחות אפשרית של "עולם ללא עבודה". שינוי זה מחייב שיח על בסיס פרדיגמטי שונה ותפיסה פילוסופית חדשה. במאמרנו נציג את האי-שוויון הדיגיטלי על בסיס השיח המתקיים בנושא בשנים האחרונות.[i]

שיחה עם טל פבל ב"רדיו ארץ" על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת26.12.2017

שיחה עם מיקי מירו ב -People Broadcasting על אי השוויון באוליגרכיה המקוונת

המשך קריאה: על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת

הוסף תגובה (11 תגובות)

"הלימוד המתוקשב" –רעיון מבטיח לקראת כישלון עסקי?

המשקיעים התייחסו ללימוד המתוקשב כבסיס לתרבות חדשה המעניקה משמעויות חדשות לידע לאוכלוסיות רבות יותר וציפו לכן לעשות רווחים מהססים כיום בהשקעות נוספות. כנראה ששיטת הלימוד המתוקשב טרם הבשילה בעוד המשחקים האלקטרוניים, שבחלקם נחשבים גם אמצעי למידה זוכים לשגשוג עסקי אפילו בתנאי שפל כלכלי! אין ספק כי זו תופעה הראויה לעיון!

המשך קריאה: "הלימוד המתוקשב" –רעיון מבטיח לקראת כישלון עסקי?

הוסף תגובה (1 תגובה)

הכחדת הזיכרון הדיגיטלי

1. פתיחה

האנושות מקדישה מאמץ רב לשימור זיכרון, מידע וידע. תרבויות שונות מקיימות פרוצדורות של סלקציה והעדפה מה לשמר ומדוע (למשל כדי לתרום להתפתחות המדע והמחקר), ומקימות לשם כך גופים ומוסדות מדעיים, בכללם ספריות וארכיונים.1

במהלך השנים השתנו דרכי האחסון של זיכרון, מידע וידע: אבן, עור, פפירוס, תקליט, דיסק, USB וכדומה. השמירה של מידע באינטרנט היא דרך נוספת של האנושות לשמר נכסים אלה. ייחודו של מדיום האינטרנט מתבטא בכך שהוא יכול לשמור נפח גדול מאוד של זיכרון במינימום מקום פיזי. כמו כן, העידן הדיגיטלי מאפשר ריבוי של מקבלי ההחלטה מה לשמור ומדוע, כך שכל אדם יכול לשמור תמונות משפחתיות, הגיגים פרטיים וכו'.

המעבר לאחסון באינטרנט טמן בחובו תקווה גדולה לאנושות: סוף-סוף נוכל לשמר לנצח זיכרון, מידע וידע. הנה, נמצאה הטכנולוגיה האולטימטיבית שאינה מתכלה או נעלמת או נתונה לחסדי הטבע. גם אם תהיה שריפה והדפים יהפכו לאפר; גם אם יישחקו פני האבן ולא נוכל לקרוא את חריטות הקדמונים; גם אם תהיה רעידת אדמה שתחריב את המבנים הפיזיים שבהם שמור מידע – החומר השמור באינטרנט יישאר לנצח, מונצח בכוננים במדינות שונות, שמור בענן דיגיטלי.

נוסף על כך, האחסון באינטרנט הסיר מאתנו את האחריות לזכור – בין שמדובר בקורפוסים גדולים (כמו מהלכים היסטוריים או נתונים סטטיסטיים) ובין שמדובר בנתונים פשוטים ויומיומיים (כמו מתכונים ומספרי טלפון). המוח הפרטי שלנו כבר אינו מוצף בנתונים; מעתה נוכל לסמוך על הזיכרון החיצוני של האינטרנט ולפטור את עצמנו קצת מהאחריות לזכור. כל שנצטרך הוא את מפתחות הגישה הנכונים לאתרי האחסון – סיסמה, קוד כניסה וכדומה – כדי לשלוף את המידע הרלבנטי הרצוי לנו בכל רגע נתון.

אך מסתבר שזו היא תקוות שווא: על האינטרנט חלים תהליכי הכחדה של זיכרון, הדומים לאלה שידעה האנושות עד כה. כשם שלדף נייר יש משך חיים מוגבל, כך גם לדף אינטרנט. סיבות שונות מביאות לכך שבאינטרנט מתקיימים תהליכים של אובדן מידע או של חוסר נגישות למידע: קריסה כלכלית של ספקי שירות אינטרנטיים, התקפות זדוניות על אתרים ספציפיים, מותו של אדם ועמו סיסמאות הכניסה לחשבונותיו האישיים ועוד. שימור הזיכרון באינטרנט הוא, אם כן, אשליה של זיכרון נצחי.

במאמר זה נדון בסוגיה של העלמת/הכחדת הזיכרון מהאינטרנט. נכיר את התהליכים הגורמים לאובדן מידע מהאינטרנט ולאי-נגישות למידע, ונכיר בקצב המהיר שבו הזיכרון באינטרנט נעלם. הדוגמאות יהיו גם ממוסדות החשופים לאובדן מידע (משפט, רפואה), מהזיכרון הקולקטיבי וגם מאנשים פרטיים. בהקשר זה נרחיב על תרבות האבל ועל המאמץ האנושי לשמר את הזיכרון האישי אחרי מותו של אדם כלשהו.

2. שימור הזיכרון – סוגיה טכנולוגית או בעיה עקרונית?

האם ניתן לשמר את כל המורשת של הנכסים הדיגיטליים לשימוש בעתיד בהנחה שבאינטרנט נוצרת תרבות לכלל הגילאים ובמגוון נושאים? בעיית השימור של מידע לא הטרידה את טים ג'ון ברנרס-לי (Berners-Lee) כשהמציא את ה-World Wide Web בשנת 1980, שכן נושא השימור לא היה בסדר העדיפויות אז, אולם כיום הבעיה נהפכה לאקוטית בשל החשש שהמורשת הדיגיטלית תיעלם לנצח.

השימור והנגישות של נכסים דיגיטליים הם בעיה מורכבת הכרוכה באילוצים רבים ומגוונים. האילוצים העיקריים הם ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והעלויות הכרוכות באחסון של הנכסים שנוצרו מהטכנולוגיה המתיישנת המחייבת לקבוע סדר עדיפויות. לאילוצים אלו נלווית קשת רחבה של בעיות הקשורות לזכות לפרטיות, זכויות יוצרים, דיני ירושה, חבלות מכוונות וסוגיות אתיות הכרוכות בתוכני השימור, כמו חופש הפרט ומקומן של הבקרה והצנזורה המרכזית בשימור התכנים, הכחדת הזיכרון כתוצאה ממעבר בין טכנולוגיות אחסון ו"חיי מדף" קצרים של הזיכרון הדיגיטלי.

כמו בכל מעבר משימוש בטכנולוגיה אחת לאחרת, הולך לאיבוד מידע. לפעמים הסיבה היא שאי-אפשר לשמור הכול, וצריך להחליט מה מגוף הידע השמור בטכנולוגיה מוקדמת יישמר בטכנולוגיה מתקדמת יותר, ולעתים מדובר באובדן מלא של ידע משום שאין נגישות לטכנולוגיה ישנה, כמו שימור ידע בכרטיסיות מנוקבות בעידן הראשון של המחשבים, שכבר אינן קיימות.

3. סקירה היסטורית

רבים מהקבצים הדיגיטליים מתאיידים ותוחלת חייהם קצרה מהמצופה, כך שעלול להיווצר מצב שבו יהיה קשה או אף בלתי אפשרי לגשת אליהם – לא רק למסמכי טקסט אלא גם למולטימדיה, תמונות וסרטי וידאו שהוקלטו בפורמטים מיושנים ומעורפלים שבחלקם אינם ניתנים לאִחזור.

המפנה בדיון על חשיבות הבעיה חל עם הכרזתו יוצאת הדופן של וינט סרף, מאבות האינטרנט, שתכנן את פרוטוקולי TCP/IP ואת הארכיטקטורה הבסיסית של האינטרנט בשיתוף עם רוברט קאהן (Maffeo, 20.5.2015), על "החור השחור של המידע" (Ghosh, 13.2.2015).

אבל גם לפני כן טבע טרי קוני (Kuny, 1998) את המונח "עידן דיגיטלי אפל" (DDA – Digital Dark Age), המחזיר אותנו לחשכת ימי הביניים, תקופה שהתאפיינה בחוסר יחסי של תיעוד כתוב.

בין מבשרי הנבואות האפוקליפטיות בנושא היה גם היזם הטכנולוגי קית' רבויס (Rabois), שצפה את מותה הקרב של הרשת ושל המחשב האישי בתוך חמש שנים (Rogowsky, 3.12.2013). הצהרות נוספות מתייחסות למשך החיים הממוצע של דף אינטרנט, שהוא כמאה ימים (Kaplan, 3.8.2015), בעוד תוחלת החיים של האודיו-ויזואלים קטנה מעשר שנים. העיתונים בפורמטים הקיימים ייעלמו לגמרי בעשורים הקרובים. לעומתם הספרים המודפסים על נייר בטוחים יותר מבחינת השימור ולא ייעלמו (בסוגיה זו ראו מאמרה של מיכל שליו, "המיתוס של נצחיות הדיגיטל" [שליו, 15.6.2014]).

על כל פנים, כבר כיום רבים מהפורמטים הישנים של המסמכים והמצגות הדיגיטליות שנוצרו בעבר אינם ניתנים לפתיחה או לקריאה בגרסאות העדכניות של התוכנות וה"התאמות לאחור" (backwards compatibility) אינן בהכרח מובטחות. נכסים דיגיטליים שאינם בפורמט המתאים אינם נגישים עקב מתכונת מיושנת, בעוד נכסים אחרים אינם ניתנים לקריאה סבירה עקב נזקים שנעשו לעתים בזדון. אפילו הגיבויים של שירותי הענן היעילים לטווח הקצר והבינוני אינם יעילים לטווח הארוך, שכן מרבית ערכות האחסון הנחשבות אמינות נועדו מלכתחילה למערכות עם מטרות אחרות, ולא לאריכות ימים.

בפרק הבא נדון בתופעות המונעות נגישות לזיכרון הדיגיטלי ומקשות עליו לשרוד.

3. דרכי ההכחדה של הזיכרון הדיגיטלי

3.1 אידוי (evaporate) מידע

האינטרנט הוא לכאורה מתנה בלתי נגמרת ואגדית, אך מתברר כי באותה עת היא גם ארעית ובלתי אמינה. אידוי של מידע הוא התהליך הנפוץ ביותר שאנו נתקלים בו בגלישתנו השוטפת. תהליך זה בא לידי ביטוי בתופעה המטרידה מאוד את הגולשים באינטרנט – "הקישורים הנעלמים", המכונים גם "לינקים שבורים" או "לינקים רקובים" (link rot). התופעה מתרחשת בעת גלישה בין דפי האינטרנט כשנתקלים לעתים בהודעת שגיאה: "הדף לא נמצא" (Page Not Found):

"It is – elementally – ethereal, ephemeral, unstable, and unreliable. Sometimes when you try to visit a Web page what you see is an error message: 'Page Not Found'. This is known as 'link rot', and it's a drag, but it's better than the alternative. More often, you see an updated Web page; most likely the original has been overwritten" (Lepore, 26.1.2015).

הודעת השגיאה והודעות דומות מופיעות בפרוטוקולים להעברת היפר-טקסט (The Hypertext Transfer Protocol – HTTP), שמטרתם הצגה והפצה של מידע גלובלי סטנדרטי (Drake, 8.9.2015). קוד השגיאה בא לציין שהאתר אינו מופיע יותר בשרת במיקום הזה, כלומר תוכנו נעלם והוא אבד כנראה לנצח.

הקישורים הנעלמים משנים את מיקומם כל מאה ימים בממוצע:

"We now know that Web pages only last about 100 days on average before they change or disappear. They blink on and off in their servers" (Kaplan, 3.8.2015).

בעיית הקישורים הנעלמים מחריפה מאוד בשיח המחקרי שבו משמשים הלינקים למקורות הביבליוגרפיים מרכיב בסיסי כבר עשרות שנים. האינטרנט הרחיב את האפשרויות בשילוב ובאזכור מגוון של נכסים נוספים כמו תוכנות, אונטולוגיות, אתרי פרויקט, מצגות, בלוגים, סרטוני וידאו, טוויטים, הנעשים באמצעות HTTP הכוללים תמונות, קובצי קול, סרטוני פלאש וכו' שלהם או באמצעות URI (Uniform Reference Identifier), הנמצא בפס הרחב של האינטרנט (URIs HTTP).

"ריקבון הביטים" (bit rot) משמעותו אובדן מידע עקב אחסון נתונים ממוחשבים בטכנולוגיות ישנות, כמו כרטיסים או סרטים מנוקבים, המאבדים מידע עקב תנאי האחסון, וכן תקליטורים ותקליטי די-וי-די המאחסנים את המידע בטכנולוגיה אופטית ועלולים להיפגם כשהחומר שממנו הם עשויים נפגע או נשחק (The Economist, 28.4.2012). דוגמה קלסית שלא מעידן האינטרנט היא סרטי ראינוע רבים שאבדו כי צולמו על חומר בלתי יציב הנוטה להתלקחות, שדרש טיפול כדי לשמרו.

וינט סרף התריע כי תופעת "הביטים הרקובים" תוביל לעידן נשכח:

"Vint Cerf has warned that 'bit rot' could lead to a 'forgotten century' as our masses of digital files are lost to progress and become unreadable as technology evolves" (Gibbs, 13.2.2015).

יש לציין כי אף שתופעת הקישורים הנעלמים מטרידה, היא עדיפה על מצב שבו מופיע דף אינטרנט מעודכן ששוּנה ככל הנראה מהדף המקורי, מה שמעיד כי התרחשה דריסת התוכן. דריסת תוכן פירושה השמדה של נתונים ישנים כדי לאחסן נתונים חדשים, בין השאר בשל העלות הגבוהה של האחסון במחשב. ייתכן גם כי הנתון הוזז מהמקום שבו היה אמור להיות – למקום אחר. תופעה זו מכונה "נדידת תוכן" (content drift), והיא נפוצה יותר מהודעת השגיאה (Lepore, 26.1.2015).

3.2 חדשנות משבשת (disruptive technology)

גורם משמעותי בהכחדת הזיכרון הדיגיטלי נובע מהתיישנות הטכנולוגיה, המהווה מקרה קלסי של חדשנות משבשת, שבה טכנולוגיות מתקדמות משבשות ומאיידות מידע באמצעות החלפה ודחיקה של הטכנולוגיות הישנות.

לפני שני עשורים קשה היה לדמיין כי תקליטי ויניל (vinyl), שהיו בשימוש כבר כמעט מאה שנה וכיום הם בחזקת אופנת רטרו (Passey, 26.2.2011), ייעלמו כמעט בן-לילה. כיום משתמשים בשיטות נוחות יותר לאחסון, כמו תקליטורים ודי-וי-די, אבל גם שיטות אלו הולכות ונעלמות, שכן נכנסו לשימוש כונני בזק מסוג USB, טלפונים ניידים (כמו גם התקני האחסון והשמעה) וכרטיסי SD. גם בשירותי הענן כבר נמצאו פתרונות לאחסון קבצים אורקוליים. מרבית נכסי הדיגיטציה האודיו-ויזואליים הם קריטיים לשימור בשל התיישנות ציוד השמעה, בשל הריקבון והנזק של פריטים פיזיים, ובמיוחד העלות הגבוהה הקשורה לשימור (Wright, 2012), שאותה בחן פלם במאמרו "The Digital Black Hole" (Palm, 2005). אמצעי המדיה הפיזית, כמו מוצרי הצילום, נוטים להירקב לאורך זמן, ומשום כך התפתחו טכנולוגיות חדשות דוגמת הצילום הדיגיטלי (Jackson, 2014). על רקע זה יוצאת דופן טכנולוגיית הפקס, שכבר מזמן הייתה אמורה להיעלם אולם מתברר שהיא אמינה יותר מהטכנולוגיות החדשות של האינטרנט (Venezia, 25.4.2016).

אשר לווידאו, כבר בשנת 2006 פורסם כי "בגיל 30 קלטת הווידאו מתה מבדידות" (Garrett, 14.11.2006), אולם רק עשור לאחר מכן, בסוף יולי 2016, הודיעה חברת פונאי אלקטריק (Funai Electric) היפנית, היצרנית האחרונה של המכשירים בעולם, כי הפסיקה לייצר סופית את ה-VCR.

בעניין זה טוענת נטע אלכסנדר במאמרה "מותו הסופי של הווידיאו: הפורמט הגרוע הכי מושלם שיש" (אלכסנדר, 3.8.2016), כי קל להבין מדוע המספידים מתייחסים לווידאו בתערובת צינית של נוסטלגיה וזלזול, ובכל זאת מותו של מכשיר הווידאו הביתי הוא הזדמנות לשאול מה ימות אִתו. הווידיאו הביתי, שגילה לנו לראשונה בחיינו סרטים שצונזרו או נכשלו בקופות, נפח את נשמתו לטובת ה-די-וי-די ושפע טכנולוגיות המציעות דימויים מבהיקים, מושלמים ושטוחים. החזון האוטופי של בטאמקס התממש במלואו רק לאחרונה: "אנחנו אכן יכולים לראות מה שבא לנו, מתי שבא לנו. השאלה שנותרה פתוחה היא איך זה שבסוף כולם רואים אותו דבר?" (שם).

ניב ליליאן (4.8.2016) מסכם ואומר: "אם תרצו, זהו טקס אזכרה קולקטיבי". לדבריו, גם הדיסק-און-קי, שהומצא כאן בישראל, היה עד לפני כמה שנים אמצעי האחסון המועדף על רובנו, ונמצא בכל ארנק ועל כל מחזיק מפתחות, אבל כעת, עם התרחבות הפריסה של הדור הרביעי בסלולר והעובדה שהכול נמצא ברשת ובענן, אנחנו רואים אותם פחות ופחות. יום אחד, בעוד כמה שנים, כמו הווידאו, נתבשר שהדיסק-און-קי האחרון ירד מפס הייצור וניזכר במה שהוא כרגע, ההווה.

התיישנות הפורמט נקבעת על פי אורך ימים דיגיטלי (digital longevity). המסמכים הדיגיטליים, המקודדים בפורמט בינארי מסוג כלשהו כדי שהגולשים יוכלו להבינם באמצעות קריאה, צפייה, שמיעה ועוד, מתיישנים במהירות ומקטינים את הסיכוי שהדורות הבאים יוכלו להשתמש בהם, אלא אם כן יינקטו פעולות מתאימות (Rothenberg, 1995).

שימוש בשפות כמו TIFF, PDF, HTML ו-XML מחייב לאמץ טכניקות של העברת תוכנה (Operation Migration – OM) מפלטפורמה הנמצאת בסכנת התיישנות לפורמטים חדשים. לתהליך זה יש גם סכנות וגם עלויות. הסכנה הבולטת היא אובדן נתונים, או במקרים מסוימים אובדן פונקציות מקוריות או אובדן הנראוּת והתחושה של הפלטפורמה המקורית. האֵמוּלַציָה (emulation), שאותה חקר רנד ג'ף רוטנברג (Rothernberg, 2000), המקדדת מחדש את הפורמטים הישנים, היא אסטרטגיה חלופית שבה הפעלת התוכנה על הפלטפורמה החדשה אינה מוחקת את הפלטפורמה המקורית אלא מאפשרת לשחזר מערכות תוכנה-חומרה ישנות באמצעות טכנולוגיות עכשוויות.

עם זאת, ראוי לציין כי הפורמט הנפוץ ביותר, ה-HTML, שגרסתו הראשונה יצאה עוד ב-24 בנובמבר 1995, עדיין מתגבר על המגבלות הטכנולוגיות בכל אחת מהגרסאות החדשות שנוצרו עד כתיבת שורות אלו.

3.3 פגיעות זדוניות וחבלות מכוונות בנכסים דיגיטליים

נכסים דיגיטליים עלולים להיפגע באמצעות גלים אלקטרוניים (EMP) או מניעת שירות שנועדה להשבית מערכות מִחשוב על ידי יצירת עומס חריג על משאביה כך שלמשתמשים הלגיטימיים לא יישארו משאבים (Invernizzi & Benvenuti, 2012). (ארכיון האינטרנט למשל סובל מהתקפת DDoS Distributed Denial of Service).

נכסים דיגיטליים עלולים להיעלם או לשנות את מקומם כשהמערכת המטפלת בהם עוברת שינויים כגון מיזוגים ורכישות, פשיטת רגל או שינויי בעלות. כך במקרה של האתר "GeoCities" (Lepore, 26.1.2015), שהוקם כשירות אירוח אתרים חינמי פופולרי ב-1995 בתחילת ימי הרשת והפך לאתר מיושן כשחברות רבות החלו לספק גם הן שירותי אחסון חינמיים לאתרי אינטרנט חדשים, ולבסוף הושבת בארצות הברית ב-26 באוקטובר 2009. לעומת זאת, Eye-Fi, חברה המייצרת כרטיסי זיכרון SD וכרטיסי SDHC עם יכולות Wi-Fi, שמאפשרת להעלות באופן אלחוטי ואוטומטי תמונות דיגיטליות למחשב נייח ולמחשב נייד, לטלפון חכם ולטאבלט, החליטה שהתמיכה בלקוחות הוותיקים אינה חסכונית והפסיקה לתת להם שירות (Doctorow, 30.6.2016).

הכחדה עלולה לנבוע אפוא מגורמים שונים, אולם בסופו של דבר לא ניתן כלל לאחסן מידע בצורה מושלמת לטווחים ארוכים – אם על גבי תקליטור, כונן דיסק קשיח או פיסת פפירוס – בשל חוקי הפיזיקה השולטים באבולוציה של היקום מאז המפץ הגדול (Mancini, Perini & Wilde, 2014). עם זאת, עדיין לא פוענחו מהם בדיוק גבולות היסוד הללו.

טרם ניתן מענה משפטי מספק ביחס לדיני הקניין הרוחני (intellectual property law) ולשימור הדיגיטלי (mechanisms of digital preservation), דבר הגורם לעכבה בשימור, שכן נדרש לבקש מבעל האתר הרשאה (Lepore, 26.1.2015). בנושא זה עוסקת הקליניקה למשפט וטכנולוגיה במרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה.

בינתיים אתרי אינטרנט מסירים חומרים לפי הודעות חד-צדדיות שהם מקבלים מבעלי זכויות יוצרים, או לפי בקשות לפי "הזכות להישכח". ראה למשל את "עמודי השקיפות" של גוגל: https://www.google.com/transparencyreport/ .

בפרקים הבאים נתאר בקצרה כיצד מתבטאת תופעת ההכחדה של נכסים הדיגיטליים בתחומי המדע והמשפט, נדון בהרחבה בהכחדת נכסי תרבות דיגיטליים והזיכרון הקולקטיבי תוך סקירה של ציוני דרך בניסיונות לפתרון הבעיה, ונעסוק בהכחדת הזיכרונות האישיים ותרבות האבל המתפתחת ברשת.

4. הכחדת נכסים דיגיטליים בתחומי המדע והמשפט

על פי מחקר שפורסם בכתב העתScience , 13% מאתרי האינטרנט שצוטטו במאמרים אקדמיים מפסיקים את פעילותם אחרי 27 חודשים (Dellavalle, Hester, Heilig & Schilling, 2003). חוקרים מאוניברסיטת לוס אלמוס, שהתבססו על 3.5 מיליון מאמרים מדעיים שפורסמו בכתבי עת העוסקים במדע, בטכנולוגיה וברפואה (Science, Technology and Medicine – STM) בשנים 1997–2012, מצאו כי אחד מכל חמישה קישורים מציג הודעת "לינק שבור" (Klein, Van de Sompel, Sanderson, Shankar, Balakireva, Zhou & Tobin, 26.12.2014).

על פי מחקר של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, 70% מכלל הקישורים שהופיעו בכתב העת Harvard Law Review ובעיתונים נוספים וכ-50% מכתובות ה-URL של פסקי בית המשפט העליון של ארצות הברית נעלמו, כלומר לא נמצא להם קישור (Zittrain, Kendra & Lawrence, 2014). בשנת 2014 נערך במרכז למשפט באוניברסיטת ג'ורג'טאון סימפוזיון על בעיית אובדן המידע עקב "ריקבון קישורים" בתחום המשפט (Georgetown Law Library, 24.11.2014).

האובדן הדיגיטלי בתחום המשפטי של ציטוטים אקדמיים, קישורים והערות שוליים, כמו היעלמם ההולך וגובר של ה-URL מפסקי בית המשפט העליון של ארצות הברית, הביאו את מעבדת החדשנות של ספריית אוניברסיטת הרווארד להקים שירות אחסון מיוחד (Lepore, 26.1.2015).

5. הכחדת התרבות הדיגיטלית והזיכרון הקולקטיבי

המושג "והגדת לבנך", כלומר, הנחלת התרבות מדור לדור, אינה נחלת היהדות בלבד אלא מהווה נושא חשוב ברוב התרבויות. אחד מהתפקידים המרכזיים של הספריות והארכיוניים כיום הוא לשמר את נכסי התרבות והזיכרון הקולקטיבי, ורובם מקדישים מחשבה רבה להפיכת מסמכים אנלוגיים לדיגיטליים, אולם דומה כי פחות מושקע בנושא היעלמותם והתאדותם הצפויות של הנכסים שעברו דיגיטציה.

סטיוארט ברנד, מאבות תרבות האינטרנט, כתב במאמרו "נכתב על הרוח" כי בעוד שבעבר נשמרו בהצלחה למשך אלפי שנים נתונים אנלוגיים על גבי חימר, אבן, קרמיקה או נייר (בתוך: Bollacker, 2010), מהפכת האינטרנט עלולה להביא לכך ש"העולם יאבד את יכולתו לשחזר את ההיסטוריה" (The Economist, 28.4.2012), וחלק מהנתונים הדיגיטליים יישארו כתובים רק על פני הרוח. זאת אף שהדיגיטציה אמורה להיות דרך מתקדמת לשימור מסמכים מסוגים שונים לאורך שנים רבות, כמו גם תמונות, קלטות אודיו וקלטות וידאו ישנות, המהווים את מכלול הזיכרונות הקולקטיביים וההיסטוריים שלנו.

נושא השימור של נכסי תרבות החל לפני עידן האינטרנט וכונה לעתים "חיבור אבוד" (lost work). הכוונה לחיבורים ויצירות שהיו עדויות לקיומם אך הם לא שרדו. הם לא שרדו ממגוון סיבות, בעיקר עקב צנזורה אך גם בשל שריפות, למשל שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.

שתי בעיות קשורות בנכסי התרבות הדיגיטליים בספריות. בעיה אחת היא בדיגיטציה של הנכסים האנלוגיים, שכן פעילות זו מתרחשת לרוב במעבר מנכסי תרבות הכתובים על נייר שתקופת חייהם ארוכה יחסית, לנכסים דיגיטליים שאינם תמיד מבטיחים אורך חיים ונתונים לאילוצי תחזוקה בלתי צפויים.

הבעיה השנייה קשורה בשאלה כיצד ניתן לקבוע סדרי עדיפויות בשימורם של נכסי מורשת התרבות, שכן לא ניתן לשמר כל פיסת מידע כתוצאה ממחסור במשאבים. דוגמה לניתוח העלויות לטווח ארוך נעשה על הארכיון הלאומי השבדי בשטוקהולם "Riksarkivet" (Palm, 2005).

הניסיונות לקבוע את סדרי העדיפויות נעשים באמצעות מנגנונים שבהם משתלבים קודים פוליטיים ואידיאולוגיים. דוגמה אקטואלית לכך היא הכנס המכונן"Decentralized Web Summit", שנערך בסן פרנסיסקו ב-8–9 ביוני 2016 שבו הוצעו דרכים להפוך את האינטרנט למסגרת מבוזרת, פתוחה, בטוחה ונטולת צנזורה על ידי הפצת נתונים, עיבודם ואירוחם על פני מיליוני מחשבים ברחבי העולם, כדי לשמרו כתיעוד דיגיטלי של התרבות לאורך זמן. חשיבותו של הכנס אינה רק בנושאי הדיון אלא גם בהרכב משתתפיו: וינט סרף ו ברנרס-לי שצוינו לעיל, קורי דוקטורו (Cory Doctorow), סופר ועיתונאי ידוע, ברוסטר קאהל (Brewster Kahle), מייסד הארכיון הדיגיטלי (Internet Archive Blogs, 19.5.2016), וכן אדריכלי אינטרנט, פעילים, מהנדסים, ארכיונאים, חוקרים ועיתונאים.

6. ציוני דרך להתפתחות השימור של נכסים דיגיטליים בספריות

פרק זה עוסק בהתפתחות השימור של הנכסים הדיגיטליים בספריות בארץ ובעולם. לטענת מיה אפשטין (6.3.2011) "הזיכרון בסכנת הכחדה" ולכן יש צורך בפעולות שימור ודיגיטציה (העברה מפורמט אנלוגי לדיגיטלי באופן המאפשר שכפול וגיבוי) שיציל את המידע רב הערך ובהפרדה בינו לבין המדיום – נייר, סרט מגנטי, תקליט או פילם – שהתבלה והגיע לסוף ימיו. לדבריה כלים אינטרנטיים כמו יוטיוב ופייסבוק יכולים להפיח חיים חדשים בחומרי ארכיון ישנים, לאפשר לציבור לראותם ולהפכם לרלוונטיים שוב.

מתברר כי הנחתה של אפשטין אינה מדויקת, לפחות על פי ציוני הדרך בהתפתחות הדיגיטציה:

  • בדצמבר 1994 הוקם כוח משימה (Task Force on Digital Archiving) שתפקידו לחקור את האמצעים שיבטיחו גישה למסמכים דיגיטליים עמידים ללא הגבלת זמן.
  • בשנת 1995 נקבע לצורך שימור מקורות דיגיטליים תקן "Dublin Core", המורכב מ-15 שדות המשמשים לתיאור פריטים דיגיטליים כגון קובצי טקסט, תמונות, אודיו, וידאווכן לתיאור פריטים מורכבים כמו דפי אינטרנט. התקן נוצר בדובלין אוהיו שבארצות הברית, ופותח על ידי מומחים בספרנות ובמדעי המחשב בסדנה שלOCLC/NCSA (Online Computer Library Center).
  • במאי 1996 הוגש התזכיר הראשון "Preserving Digital Information" על בעיית השימור הדיגיטלי בספריות על ידי 21 חברי כוח המשימה.
  • בספטמבר 1997 נערך דיון על בעיות השימור של מולטימדיה, טכנולוגיות המידע, מבני הספריות וציודן בכנס של הפדרציה הבינלאומית של הספריות (International Federation of Library Associations and Institutions – IFLA). לקראת הדיון כתב טרי קוני (Kuny, 1998) מאמר שבו כינה את הבעיה "עידן דיגיטלי אפל".
  • בשנת 1998 פורסם מאמרו של מיכאל דיי (Day, 1998) על סוגיות השימור הדיגיטלי "Online Serials: Preservation Issues", והוקם פרויקט Nedlib (Networked European Deposit Library), פרויקט אירופי לשימור דיגיטלי (Van der Werf-Daqvelarr, 1999).
  • בשנת 2003 הוקם הארגון הבינלאומי של ספריות וארגונים אחרים (International Internet Preservation Consortium – IIPC), שמשימתו העיקרית הייתה לתאם את המאמצים לשימור תוכן אינטרנטי.
  • בשנת 2004 פורסם הספר"Long-Term Preservation of Digital Documents: Principles and Practices", העוסק בבעיית השימור של נתונים דיגיטליים בספריות לתקופות מעל 50 שנה (Borghoff, Rödig, Scheffczyk & Schmitz, 2004).
  • בשנים 2005–2007 נוצר הפרויקט Paradigm project על ידי ספריות המחקר האקדמי של אוניברסיטאות אוקספורד ומנצ'סטר, שמטרתו הייתה לבחון את הסוגיות הכרוכות בשימור ארכיונים אישיים דיגיטליים לטווח הארוך. בעקבות הפרויקט אומץ המודל של מערכת המידע הארכיוני הפתוח (Open Archival Information System – OAIS), המשמש כלי תכנון ועיצוב (ac.uk).
  • בשנת 2005 נוסדה Portico, חברה ללא מטרת רווח המספקת שירותי ארכיב (dark archive) קבועים של צד שלישי לכתבי עת, לספרים ולשאר חומרים דיגיטליים. במסגרת שירות זה מתאפשרת גישה קבועה לארכיב רק בעת הצורך, והדגש הוא על שימור לטווח רחוק. מבחינה טכנית, על פי פתרון זה נשמרים בארכיב הקבצים המקוריים doc, xml וכו' ופעולות הקשורות לשימור לטווח רחוק (Digital Preservation and Portico).
  • בשנת 2006:
    1. הופעל הפרויקט Planets project (Open Planets Foundation – OPF), שמטרתו לבנות שירותים וכלים מעשיים כדי להבטיח גישה לטווח ארוך לנכסים תרבותיים ומדעיים דיגיטליים של האיחוד האירופי. הפרויקט החל ב-1 ביוני 2006 ומשתתפים בו ספריות, ארכיונים וקהילות העוסקות בשימור דיגיטלי. על חשיבות הפרויקט ראו במאמר "'Digital black hole' threatens your documents" (Thurston, 15.12.2006).
    2. הוקם ארכיון האינטרנט (Digital Library Internet Archive) בסן פרנסיסקו על ידי ברוסטר קאהל (Brewster Kahle) וברוס גיליאט (Bruce Gilliat), שכיום מתוחזק על ידי חברת Alexa. הארכיון הדיגיטלי הוא ללא כוונות רווח ומטרתו המוצהרת היא "גישה אוניברסלית לכלל הידע". הארכיון מספק אחסון קבוע וגישה ציבורית חופשית לאוספים של חומרים דיגיטליים, כולל אתרי אינטרנט, מוזיקה ותמונות נעות. חשיבותו היא בשימור התרבות והמורשת, שכן לציביליזציה אין זיכרון ואין מנגנון ללמוד על הצלחותיו ועל כישלונותיו. התרבות מייצרת כיום יותר ויותר מידע בצורה דיגיטלית, לכן תפקיד הארכיון הוא לשמר וליצור. בשנים 1996–2015 נשמרו בארכיון מעל ל-427 מיליארד דפי אינטרנט. בכל חודש נוספים 20 מיליון ספרים. אולם הארכיון מעולם לא פרסם את המלאי של האתרים או את הארכיונים או האלגוריתמים הנמצאים בשימוש, דבר המקשה על נגישות של המחקר האקדמי. בשנים האחרונות נעשים מאמצים חדשים להפוך את ארכיון האינטרנט לנגיש יותר למחקר אקדמי (Lepore, 26.1.2015). במסגרת הפעלת הארכיון מופעל הרובוט TWM (The Back Way Machine), המשמש אמצעי עיקרי לאחזר מידע שנעלם.
  • בשנת 2007 נחתם הסכם על קבלת פורמטים של קבצים בשפות כמו TIFF, PDF, HTML ו-Office Open XML, OpenDocument בין הארכיון הלאומי של בריטניה (UK's National Archives) לחברת מיקרוסופט:

    "When Microsoft and announced yesterday that they had joined forces to save the nation's information, they spoke in terms of averting a crisis. The danger was of a 'ticking time bomb' of data loss, 'a huge digital black hole', even 'a digital dark age'" (Colvile, 5.6.2007).

  • בשנת 2014 בארצות הברית:
    1. נוצר cc כשירות אחסון באינטרנט, בדומה ל-"Way back Machine", המאפשר לשמר ציטוטים אקדמיים, קישורים והערות שוליים בעיקר מתחום המשפט. השירות נוצר במעבדת החדשנות של ספריית אוניברסיטת הרווארד (Lepore, 26.1.2015).
    2. הוקם פרויקט OLIVE, שנועד לשמר אובייקטים דיגיטליים על פני תקופות ארוכות מאוד. פרויקט לא חדש ששימש בסיס לחברה מסחרית בישראל ונערך לאחרונה מחדש באוניברסיטת Carnegie Mellon פיטסבורג(Satyanarayanan, Gilbert, Harkes, Ryan, Linke & Webster, 2014).
  • בשנת 2013 בישראל פורסם הפרויקט (Long Term Digital Preservation) LTDP של IBM – חיפה, העוסק בחקר דרכים לשימור לטווח ארוך של נתונים דיגיטליים עבור ארגונים (Rabinovici-Cohen, Marberg, Nagin & Pease, 2013).
  • בשנת 2008 החלו להשתמש בדיסק העשוי מניקל המכונה "רוזטה" (Rosetta project), שבאמצעות חריטה עליו ניתן לשמר טקסטים של כל השפות הכתובות בעולם שהם בסכנת הכחדה. הרוזטה קרויה על שם האבן שהטקסט החקוק עליה סייע בפיענוח ההירוגליפים המצריים. החריטה על הדיסק נעשית באמצעות טכניקות הדומות לליתוגרפיה – שבב מחשב, ובכך הן דומות יותר ללוח אבן מאשר לכונן הקשיח המודרני (Bollacker, 2010). את הפרויקט מובילה אוניברסיטת סטנפורד (ראו: http://rosettaproject.org/about).
  • בשנת 2014 בישראל:
    1. הוקמה רשת ממוחשבת של ארכיוני מורשת לשימור ארוך טווח של המידע, סריקה ודיגיטציה של החומרים המאוחסנים בארכיונים המרכזיים על ידי הספרייה הלאומית של ישראל עם חברת IFN מקבוצת יעל בשיתוף עם חברתAdlib Information Systems מהולנד.
    2. פורסם מסמך משותף על "העקרונות, הנחיות וסטנדרטים לדיגיטציה ושימור דיגיטלי של חומרי תרבות מורשת" על ידי הספרייה הלאומית, ארכיון המדינה והאיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע (אפריל, 2014).
    3. הוקם אתר של שימור, הנגשה והנצחה של טקסטים עבריים מהדפוס לרשת: https://docs.google.com/document/d/1l_fFO6I9xC64jjcur8-5ZnkEgWA7zCw3JUh8Mw7bKI/edit
  • בשנת 2016
    1. פותחה טכנולוגיה חדשה העשויה לפי ממצאיה לסייע בשמירת דיסקים ובהנצחה במוזיאונים, בארכיונים לאומיים ובספריות:

      "It's a discovery that 'opens a new era of eternal data archiving' because the disc's have 'virtually unlimited lifetime', the university says, and museums, national archives, and libraries could benefit from having this eternal storage" (Zhang, 16.2.2016).

    2. מדענים באוניברסיטת סאות'המפטון הצליחו להשתמש בזכוכית בעלת ננו-מבנה (גדולה יותר ממבנים מולקולריים אך קטנה יותר ממבנים מיקרוסקופיים) כדי לייצר תהליך הקלטה והצגה של מידע. מכשיר אחסון המידע שהומצא נראה כמו דיסק זכוכית בגודל של כמטבע, והוא יכול להכיל 360 טרה בייט (360,000 ג'יגה בייט) ולשרוד חום של 1,000 מעלות צלזיוס. אם שומרים על המכשיר הזה בטמפרטורת החדר הוא יכול לשרוד עד ל-13.8 מיליארד שנה, שזה בערך הגיל של היקום שלנו.

7. אידוי והכחדה של הזיכרונות האישיים

כבר חז"ל אמרו לזכרו על אדם שמת "חבל על דאבדין ולא משתכחין" (סנהדרין קיא, א), שפירושו: "חבל על אלו שאבדו ואינם נמצאים". לכאורה נמצא פתרון לשימור הזיכרון האישי של האדם באמצעות האינטרנט, אולם למעשה שרידותם של הנכסים האישיים של הנפטרים תלויה בסלקציה של נכסי הנפטר הרלוונטיים לאתרי ההנצחה באינטרנט. סלקציה זו מחייבת התייחסות לעקרונות הפרטיות הקשורים לכלל נכסי המנוח, שעל פיה לרוב רק חלק מהנכסים ישרדו בעוד השאר יתאדו. המוות לא היה נושא לשיח של חלוצי הרשתות החברתיות, שכן רוב האתרים נועדו במקור לצעירים, אולם כיום יותר ויותר נכסים מקוונים סנטימנטליים וחשבונות בעלי ערך כספי של נפטרים מתאדים כתוצאה מקשיי הגישה שקובעות הרשתות החברתיות או האתרים שבהם הם מאוחסנים. רבים מקשיי הגישה כרוכים בנימוקים רטוריים של שמירה על הזכות לפרטיות, וכל אתר ונימוקיו שלו.

חוסר הקונצנזוס בתפיסת הפרטיות של מעמד הירושות הדיגיטליות מעצים את האובדן של נכסים דיגיטליים רבים. הבנת המוות בתיווך האינטרנט נהפך למסובך למדי, והשינויים המתרחשים אינם הפיכים (Wright, 2.6.2014).

הזיכרון האישי קיבל משמעות רבה בתרבות האבל הדיגיטלית. המוות הוא לכאורה הגבול האחרון של המרחב הקיברנטי:

"Your Digital Afterlife: When Facebook, Flickr and Twitter Are Your Estate. What’s Your Legacy?" (Carroll & Romano, 2011)

אולם את הגבול האחרון של המרחב הקיברנטי הולכות ומרחיבות הרשתות החברתיות באמצעות יצירת תרבות אבל והנצחה. "פייסבוק" למשל חושפת מסע מטמורפוזי המאפשר לחוות את "חיי הנצח שבפייסבוק". הנצחה זו היא מעין רוח רפאים של הנפטר, והיא נידונה בכתבה שהתפרסמה ב-Daily Mail Online:

"Facebook will become the world's biggest virtual graveyard with more profiles of dead people than living users by the end of the century" (Bates, 6.3.2016).

על פי הכתבה, מצופה כי "עד 2098 יהיו יותר מתים מחיים בפייסבוק". צורה זו של התייחסות לתפיסת המוות מאפשרת לרשתות לכאורה לממש את האוטופיה של החיים שלאחר המוות באמצעות חשבונות הנפטר, אולם למעשה הדבר מגדיל את הכנסותיהם ואת מעמדם החברתי בתרבות הרשת, שכן ככל שמאגר הרשומים גדול יותר כך ערכו בשוק שווה יותר.

"הנשמה הדיגיטלית" (digital soul) מופיעה למשל ב"אנדרטאות המקוונות" (online memorials) המבשרות את קיומו של העולם הבא ברשת, שבאמצעותן ניתן לא רק לחוות את הנוכחות הפיזית של המוות אלא גם את החוויה הפסיכולוגית. "קברות אינטרנט" (Web cemeteries), לדעת רוברטס ווידאל, הם למעשה ניצול מהיר של השכול כדי לזכור את המתים:

"The bereaved are rapidly embracing this opportunity for remembering their dead" (Roberts & Vidal, 2000).

היתרונות שיש בבית הקברות הדיגיטלי, טוען קיילי וולה (Veale, 2014), טמונים בכך שהוא אינטראקטיבי, מחירו זול יותר בהשוואה לקברים הפיזיים שערכם הנדל"ני הולך ועולה, הוא מסיר קשיים גאוגרפיים של גישה, מאפשר גישה לאותם אנשים שלא יכלו להשתתף פיזית בלוויות, הביקור נעשה בזמן החופשי ללא צורך בתיאום, בתאריכים ובשעות פתיחה. השמירה על הנכסים נעשית לרוב בפורמט של HTML, שחייו ארוכים יותר מאלה של פורמטים אחרים. יתרון נוסף הוא שניתן להוסיף מילים ותמונות על הנפטר ולכן הם מנסים לספק דרכים על סוגיות מפתח, בעיות וסיכויים לעתיד לגישור מעבר אולטימטיבי בכבוד, בביטחון ובחסד – כל זאת כדי לתכנן את העולם הבא.

תרבות השכול וההנצחה ברשת בישראל היא נושא למחקר של ליאב שדה-בק (2009). נוסף על כך הופיעו מספר מאמרים בנושא, כמו מאמרו של אהוד קינן, "אנדרטה מקוונת: על תרבות ההנצחה ברשת" (קינן, 1.5.2006). ורד שביט יצרה בלוג שכותרתו "אבק דיגיטלי", עקב מותו של אחיה, טל שביט, מפגיעת מכונית, שמטרתו לשתף את הגולשים בהתמודדותה עם "עולמות המוות הדיגיטלי" שאליהם נחשפה.

האידוי הכלכלי, הקמתם ואחזקתם של אתרי הזיכרון וההנצחה נהפכו לטרנדים כלכליים שהתשלום עבורם כולל השקעות יסוד ודמי אחזקה שוטפים, ולכן אורך חייהם קצוב ורבים מהעזבונות הדיגיטליים נעלמים ומתאדים. נביא כמה דוגמאות מהטרנדים הכלכליים:

  • האפליקציה MemorialsQR, הנעשית באמצעות לוחית המוצמדת למצבת הנפטר ובאמצעות סמארטפון, מאפשרת לסרוק לוחית ברקוד ולקבל מידע על הנפטר כמו סרטוני וידאו, טקסטים וגלריית הצילומים (afterlife).

בשנים האחרונות הושקו אתרים מסחריים שמטרתם לסייע בשימור החשבונות המקוונים, כמו:

  • Legacy Locker – אתר המאפשר לרשום על מספר בלתי מוגבל של נכסים דיגיטליים למספר בלתי מוגבל של מוטבים.
  • DataInherit – אתר המאפשר למשתמשים לאחסן קובצי נתונים וכן שמות משתמש וסיסמאות, תוך ציון היורשים שיקבלו אותם.
  • Entrustet – חברה המאפשרת ליצור צוואה עבור נכסים דיגיטליים. נוסדה על ידי ג'סי דיוויס (Andrews, 24.5.2010).
  • The Digital Beyond – אתר המדווח באופן שוטף על הנעשה בנושא.
  • "יום המוות הדיגיטלי" (Digital Death Day) – אירוע מסחרי שבו נפגשים אנשי העסקים של הרשתות החברתיות עם נציגי ארגונים העוסקים בניהול נתונים ובעל עסקים שעיסוקם בנושא. ימי מוות כאלו התקיימו בעשור האחרון במקומות שונים בעולם. בשנת 2010 בקליפורניה, ב-2011 באמסטרדם וב-2012 בלונדון (6.10.2012).

אשר לישראל בשיחה על הנושא עם נאורה שם-שאול (www.neora.pro), אשת תוכנה הדוגלת בקוד פתוח ועוסקת בשנים האחרונות בהנצחת טקסטים של סופרים וחוקרים עבריים קיימת בעיה עם מוסדות ציבוריים כמו הספרייה הלאומית וחברות מסחריות כמו גוגל – המבצעים פרויקטים לדיגיטציה והנצחה של טקסטים, שהם עושים זאת לפי סדרי עדיפות משלהם ומשתמשים בקוד סגור, שמשאיר את הנכסים האלה ברשותם הבלעדית לעומת המניע העיקרי של הסופרים ו/או המשפחות והמדינה היוזמות את פעילות ההנצחה, הוא לייצר את האתרים האלה כדי שהגולשים יוכלו לקרוא מה נכתב במקור ולא מה כתבו על זה בויקיפדיה למשל…

נאורה מעידה: "תפישת העולם (הבודהיסטית + האקרית) מנחה אותי שאפילו במותם של היוצרים האלה, ואפילו כשאני אמות, הכתבים יהיו אלמותיים. לשם כך: אני בונה את האתרים בפורמט פתוח, אליו ניתן להגיע בחיפושים שונים, ולנווט בתוכו באלגנטיות ונוחות של הרגלי הקריאה של כל אחד ואחד. הם מושתתים על אבני הבניין הבסיסיים ביותר של הרשת (HTML) כדי שייפגעו פחות ברבות הימים, ומשוכפלים בכמה מקומות בה, כדי שלא ייכחדו. " בתפישה זו, בשנים האחרונות, עלה לאוויר האתר של "כתבי חנוך לוין" ומאגר מידע של מחזאי ישראל, כל גיליונות "מחשבות" וכתבי צבי ינאי, כל כתבי אורי אבנרי, ועוד .

אידוי מ"חשבון לא פעיל"

תרבות האבל הדיגיטלית והאנדרטאות המקוונות אינה נחלתה של מרבית הגולשים, ושרידותם של הנכסים האישיים של מרבית הנפטרים היא בעיית הנגישות של היורשים לאתרים המופיעים לרוב בשם "ניהול חשבון לא פעיל" ("Inactive Account Manager").

בפני יורשיו של הנפטר או מי שנתמנה כנאמן, קיימות שתי ברירות – האחת לפרסם את נכסיו, כולם או חלקם, אם קיבל הרשאה לכך מבעלי האתר או הרשת, והשנייה היא שמירה על זכותו של הנפטר למה שמכונה "הזכות להיעזב במנוחה". המושג מיוחס לסמיואל וורן (Samuel Warren) וללואי ברנדייס (Louis Brandeis) ומתאים במידה רבה לבעיית הפרטיות של הירושות הדיגיטליות. פרטיות זו אינה דומה להורשת תצלומים משפחתיים ישנים הנשמרים בקופסת הנעליים, שכן הירושות הדיגיטליות עלולות לכלול תיעוד של מצבים מביכים, כגון צילומים של אנשים בעירום (שבו האדם ניתן לזיהוי). הפרסום המביך באתר נגיש לציבור, עלול להיות בלתי הולם במקרה הטוב ובלתי חוקי במקרה הרע. "הזכות להיעזב במנוחה" באה אפוא להגן על אנשים מפני חדירה לתוך ענייניהם הפרטיים, מפני חשיפה ציבורית של מידע פרטי, מהצגתם באור כוזב. עם זאת, עולה עדיין השאלה האם ניתן כלל להסתיר תמונות מביכות, מיילים וחשבונות מהמשפחה ומהחברים. במילים אחרות: האם ניתן לשמור על הפרטיות לנצח? (Calem, 29.6.2010). אנקדוטה שאינה קשורה לעידן הדיגיטלי היא שיצירותיו של פרנץ קפקא פורסמו למרות בקשתו המפורשת שיושמדו (מירון, 13.8.2016).

8. אסדרה משפטית בסוגיית הירושה הדיגיטלית

האסדרה המשפטית של הירושה הדיגיטלית המתחייבת מהמעבר לתרבות הכול-דיגיטלית (all-digital culture) היא מעורפלת (Connor, 2010). החקיקה בעניין הירושה הדיגיטלית שבאה להסדיר את בעיית הנכסים דיגיטליים שבעליהם נפטרו עדיין בראשיתה. חוקי הירושה הקיימים אינם מזכירים את הצורות החדשות של נכסים אלו. בעבר כללה הירושה האישית בעיקר אובייקטים מוחשיים, כמו אלבומי תמונות וחפצים, הנמצאים בבית כשהגולש הולך לעולמו. ברשת, הירושה של הפרסונה הדיגיטלית כוללת גם חשבונות דואר אלקטרוני, חשבונות מדיה חברתית, בלוגים, גישה לבנק, שירותים פיננסיים, חשבונות ביטוח, כולל חשבונות המתייחסים לניירות ערך, חשבונות קרנות נאמנות וכו'. נכסים אלו מהווים קניין רוחני וזכויות מוקנות המאוחסנים גם במקומות אחסון חיצוניים, כמו ב-Cloud, Google Drive ו-DropBox (Vellakkat, 25.6.2015).

הירושות הדיגיטליות מתייחסות לרוב לאזרחים פרטיים ולא למפורסמים, אולם הסדרת הלקונה של הנכסים הדיגיטליים עשויה לעתים להיות בעלת ערך מסחרי, כמו פרסום הודעות דואר אלקטרוני או תצלומים אישיים של מפורסמים, וכן יש ערך רב לכתביו של סופר שהתפרסם שכתביו נשארו בפורמט דיגיטלי (שם).

בכמה מדינות בארצות הברית – כמו אוקלהומה, איידהו, רוד איילנד, אינדיאנה וקונטיקט, ובעת כתיבת שורות אלה נוספה פלורידה – כבר חוקקו חוקים המסדירים ניהול נכסים דיגיטליים. ההסדרה מתייחסת לתפקיד הנאמן (fiduciary) הרשאי לנהל את הרכוש הדיגיטלי של אדם אחר על פי החוק האמריקני (Fiduciary Access to Digital Assets Act UFADAA) (Rodriguez, 6.4.2016). ייחודו של הנאמן שהוא אינו מנהל את הנכסים הפיזיים אלא יכול להטמיע את הנכסים הדיגיטליים של הנפטר, כמו קובצי מחשב, שמות מתחם (Domain) ומטבע ווירטואלי. עם זאת, מגבילים את גישתו של הנאמן לתכתובות אלקטרוניות כגון דואר אלקטרוני, הודעות טקסט וחשבונות של המדיה החברתית, אלא אם המשתמש המקורי הסכים בצוואה ליפות את כוחו. במילים אחרות, למרות החקיקה נותרו הרבה נכסים דיגיטליים ללא אפשרות גישה ויש סיכוי גדול שגם הם יתאדו. מדובר בנכסים היותר-אישיים, כמו תמונות משפחתיות, סרטים ביתיים ומכתבים אישיים המאוחסנים ברשתות חברתיות ובספקי שירות כמו פייסבוק, פליקר, יוטיוב וג'ימייל.

בשורות הבאות נתייחס בקצרה לזכות הגישה לחשבונות הנפטר, המוכתבת על ידי ספקי השירות בצורה לא אחידה.

9. מדיניות האידוי של ספקי השירות

לכל ספק שירות יש מדיניות משלו לגבי הזכות לגשת לחשבונות הנפטר. גוגל, טוויטר, לינקדאין ופייסבוק מגדירים את מדיניותם ביחס לזכות לגשת לחשבונות הנפטר בפוליסות שונות. דומה כי רבות מפוליסות אלו אינן הוגנות כי הן מטילות מגבלות על זכויות היורשים החוקיים לרשת נכסים אלה. ספקי שירותים אלה אינם מכירים בצוואות ובזכותו של אדם שנפטר או בזכותו להוריש את נכסיו הדיגיטליים (הדואר אלקטרוני, נכסי מדיה חברתיים שיצר, שמות המשתמש והסיסמאות של החשבונות) לפי רצונו ובחירתו החופשית.

דוגמה למדיניות הקשוחה של החברות ניתן להביא את סיפורו של אב לנער בן 13 מאיטליה שמת ממחלת הסרטן, שכאשר ביקש ממנהל "אפל טים קוק" לפתוח לו את הטלפון נייד של בנו נתקל בסירוב (AFP, Rome, 31.3.2016).

ההעברה של שמות המשתמש והסיסמאות של החשבונות עלולה להפר את תנאי האתר המשתנים משמעותית מאתר לאתר. דוגמאות:

  • טוויטר מאפשר לסגור חלקית את החשבונות של הנפטר ולספק ארכיון של ה"ציוצים" הציבוריים בלבד לבני משפחתו לאחר שהציגו בפניהם תעודת פטירה ומילאו טפסים (Bedford, 2016; https://support.twitter.com/articles/87894).
  • בגוגל בעלי החשבון יכולים להחליט מה יקרה לחשבון שלהם אם לא יתחברו אליו לאחר פרק זמן מסוים. האפשרות המוצעת היא מחיקת חשבון אוטומטית או הורשת חשבונם לאיש קשר שעליו הם סומכים (הכוונה לבני משפחה קרובים). גוגל השיקה בשנת 2013 את השירות "ניהול חשבון לא פעיל" ("inactive account manager"). היא אינה מוכנה להשתמש במילה "מת", שכן עבור גוגל אתה פשוט נמצא במרחק מהמחשב במשך זמן רב מאוד. באמצעות החשבון הלא-פעיל ניתן להחליט מה קורה עם הנתונים ומי מקבל הודעות. הגדרה זו מאפשרת למשתמשים להגדיר כיצד החשבון יטופל אחרי המוות. בני המשפחה הקרובים של המנוח ו/או נציגיו יכולים במקרה זה לסגור את החשבון המקוון או לפרסם את התוכן של החשבון המקוון של האדם שנפטר כלומר "גוגל תדאג לכם, גם לאחר המוות" (אידן, 12.4.2013;Bedford, 2016; Tuerk, 11.4.2013 ).
  • פייסבוק הנציחה את נכסי הנפטר על ידי "הקפאת חשבונו" או מחיקתו, אולם שינתה את הנוהל בפברואר 2015 ומאז מאפשרת להגדיר איש קשר לענייני הנצחה (Legacy Contact) שיקבל הרשאה מוגבלת לגשת לחשבון האישי של הנפטר ויוכל לנהלו ואף להפכו לאתר הנצחה (Memorialized Accounts) אולם לא תינתן לו האפשרות לפרסם סטטוסים או להעביר את עריכת החשבון לידי משתמש אחר (https://www.facebook.com/legal/terms).
  • לינקדין (LinkedIn) מוחקת את חשבון הנפטר עם קבלת בקשה מבן משפחה או מוציא לפועל (https://www.linkedin.com/legal/user-agreement; https://www.linkedin.com/help/linkedin/answer/2842?lang=en).
  • ויקיפדיה מאפשרת לוויקיפדים שהלכו לעולמם, שערכו לפחות כמה מאות עריכות או פחות אך תרמו עריכות משמעותיות לוויקיפדיה, להיות מונצחים בדף הנצחה ייעודי. כמו כן, דפי המשתמש של המתים ייחסמו לעריכה כדי למנוע השחתות.
  • יוטיוב (YouTube), המופעלת באמצעות גוגל, מוחקת באופן אוטומטי חשבונות שלא היו פעילים במשך למעלה מתשעה חודשים, כולל חשבונות דואר אלקטרוניים, ללא קשר למותו של בעל החשבון. ליורשים יש אפשרות באמצעות עורך דין לגשת לחשבונות ולקבל גישה ל-25 גולשים בלבד (https://support.google.com/youtube/?hl=en&rd=2#topic=4355266).
  • יאהו (Yahoo) שבבעלות Flickr מוחקים לצמיתות את חשבונות הנפטרים באופן אוטומטי לאחר קבלת תעודת הפטירה ואינם נותנים גישה לאף אחד (Mello, 13.2.2015). "על הנרשמים לחשבון יאהו להסכים לתנאי השירות הכוללים את חוסר הזכות להישרדות ואת יכולת להעברה" (No Right of Survivorship and Non-Transferability). החברה מצהירה כי השמירה על הפרטיות היא בראש סדר עדיפויותיה (Calem, 29.6.2010; https://policies.yahoo.com/ie/en/yahoo/terms/utos/).

זכות הגישה לחשבונות הנפטר המוכתבות על יד ספקי השירות מהווה צורה חדשה של מודל שליטה בדומה לשומרי השער של הדת במנזרים ומנגנוני האוצרות של התרבות החבויים והגלויים בספריות ובארכיונים ואפילו ב-NSA, בעוד שבמקרה של ספקי השרות כשומרי השער הם על בסיס עסקי.

10. דיון

הדיון על הכחדת הזיכרון הדיגיטלי החל עוד בשנות השבעים של המאה שעברה, כאשר התפרסם התזכיר הראשון "Preserving Digital Information" על בעיית השימור הדיגיטלי בספריות. מאז פורסמו מספר כתבות שצוינו לעיל, שהדגישו בכותרותיהן האפוקליפטיות את גודל הבעיה (שליו, 15.6.2014;Bollacker, 2010; Ghosh, 13.2.2015; Maffeo, 20.5.2015; Palm, 2005; Thurston, 15.12.2006). למרות זאת, השיח היה במידה רבה דהוי ועמום ולא נתפס כאמיתי דיו. ייתכן שהדבר נובע מכך שהבעיה לא העסיקה את דור הצעירים ונהפכה לחשובה יותר ככל שגולשי האינטרנט הלכו והזדקנו. ייתכן גם שזו הסיבה שהשיח בנושא החל בתחום שאינו קשור לגיל הגולשים אלא לחשש של אובדן נכסי התרבות, בהנחה הבלתי-מוכחת כי הדיגיטציה מהווה את הפתרון האולטימטיבי לשמירת מורשת התרבות והזיכרון הקולקטיבי. אחד מסממני השיח בישראל הוא המאמר "הזיכרון בסכנת הכחדה" (אפשטין, 6.3.2011), ואמנם פעילות משמעותית בנושא הדיגיטציה החלה בישראל רק משנת 2014.

החששות מפני דיגיטציה כפתרון אולטימטיבי במניעת ההכחדה של הזיכרון הדיגיטלי עלו רק בשנת 2015 בהכרזתו יוצאת הדופן של וינט סרף על "החור השחור של המידע". הרקע לשינוי ההתייחסות קשור, בין היתר, לממצאי מחקר שפורסם בשנת 2014 בתחום הפיזיקה, שבה נקבע כי לא ניתן לאחסן בצורה מושלמת לטווחים ארוכים בשל החוקים השולטים באבולוציה של היקום מאז המפץ הגדול (Big Bang) ולכן אין זה משנה אם המידע מאוכסן על גבי תקליטור, כונן דיסק קשיח או על פיסת פפירוס, שכן חיי המדף שלהם מוגבלים (Mancini, Perini & Wilde, 2014). למעשה המידע מהווה חלק של המערכת הפיזיקלית, הנמצאת במצב של אנטרופיה, שבו כל דבר שואף להתפרק ולהיעלם ללא סדר.

למרות חוקי הפיזיקה עדיין רב השימוש באחסנה על בסיס הקידוד הדיגיטלי עם טכנולוגיות הולכות ומתיישנות. עם זאת, באופן פרדוכסלי החלו הגישושים לשימוש בחומרים ובשיטות אחסון שהיו בשימוש בטרום-עידן האינטרנט, למשל באמצעות חריטה אנלוגית על גבי דיסק ניקל דוגמת פרויקט "רוזטה" הנדון, שהחל עוד בשנת 2008, שבו הדיסק דומה יותר ללוח אבן מאשר לכונן קשיח. השימוש בחריטה נועד להבטיח את הזיכרון הקולקטיבי של השפות הנכחדות. ראוי גם להזכיר את הדיסק שנשלח לחלל שעליו חרוטים תמונות וסמלים עם החללית פיוניר 10 (Pioneer 10) ב-2.3.1972, בתקווה שבאמצעותה ניתן יהיה לתקשר עם ציביליזציות זרות. דיסק נוסף שנשלח אחריו הוא תקליט הזהב של וויאג'ר (Voyager), שנשלח לחלל ב-20.8.2016 עם וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2. תקליט זה הכיל צלילים ותמונות שנבחרו כך שישקפו את מגוון המינים והתרבויות שבכדור הארץ בהנחה כי יישמרו בטווח הארוך.

שימור מידע דיגיטלי ואחזקתו הם יקרים ובלתי צפויים ומחייבים קביעת סדרי עדיפויות על סמך המשאבים המוקצים, שהם בהכרח מוגבלים. במנגנונים אלו משתלבים השפעות פוליטיות ואידיאולוגיות. האירוע הבולט המעיד על התפתחות התופעה התקיים בשנת 2016 בסן-פרנסיסקו בשם "Decentralized Web Summit", ובו עלתה התפיסה הניאו-ליברלית הטומנת בתוכה מלחמת תרבות על בסיס פוליטי. חשיבותו של האירוע נובעת גם מהשוואתה של הדיגיטציה להמצאת הדפוס. עד להמצאת הדפוס נקבעו סדרי העדיפויות בשמירת הזיכרון הקולקטיבי על ידי שומרי השער של הדת במנזרים שבהם הועתק והשתמר המידע בימי הביניים. עם הפצתה של טכנולוגיית הדפוס לא רק השתחררה התרבות מהעתקה, אלא גם הפכה למחשבה ולפרשנות ואפשרה לרבים יותר את זכות הבחירה בין הידע הרשמי של מעצבי הזיכרון התרבותי לידע העממי, שלעתים מהווה את הידע האמִתי. דומה כי השמירה על הנכסים הדיגיטליים הולכת וחוזרת אל שומרי הסף, שהם כיום מרכזי הכוח והשלטון, המשרתים את תפיסת עולמם הפוליטית ואת מניעיהם הכלכליים האישיים.

תחום נוסף בבעיית התאדות הזיכרון הדיגיטלי קשור למושג המעורפל של הזכות להישרדותם של הנכסים הדיגיטליים והזכות לפרטיות. קיים קונפליקט בין תפיסתם של יורשי המנוח לבין תפיסת הרשתות החברתיות לגבי מושגים אלה. כל אחת מהרשתות החברתיות מפרשת את הזכות לפרטיות של המנוח בדרכה שלה, ובכך למעשה מעבירה את הנכסים לבעלותה, מה שגורם להתאדותם. תפיסת הזכות לפרטיות של הנפטרים בתרבות המוות הווירטואלית לא רק משנה את אופן חווייתנו את המוות של אנשים בעידן הדיגיטלי ואת שיטות האבלות ברשת, אלא ממקמת אותם ב"מרחבים חברתיים של השכול" (Wright, 2.6.2014), שבהם מאבדים הנפטרים ויורשיהם את השליטה ואת הנגישות על הנכסים הדיגיטליים.

גם "הזכות להיעזב במנוחה" בתרבות המוות הווירטואלי, שפירושה למשל להסתיר תמונות מביכות, מיילים וחשבונות מהמשפחה ומהחברים ובכך לשמר את הפרטיות, אינה בת מימוש שכן האפשרות להימחק עוד בחיים מהרשתות החברתיות היא כמעט בלתי אפשרית.

התאדות הנכסים הדיגיטליים קורית גם במדינות שבהן ממונה נאמן הרשאי, למשל על פי החוק האמריקני (UFADAA Fiduciary Access to Digital Assets Act, Revised 2015) לנהל קניין דיגיטלי כמו קובצי מחשב, שמות מתחם (Domain) ומטבעות ווירטואליים, אך יש לו גישה מוגבלת לתכתובות אלקטרוניות כגון דואר אלקטרוני, הודעות טקסט וחשבונות המדיה החברתית והוא אף אינו רשאי לנהל נכסים כמו קלטות אינטימיות ועזבונות חסויים.

תופעת ההכחדה וההתאדות של הנכסים הווירטואליים אינה אפוא רק בעיה טכנולוגית, אלא בעיה הכרוכה בהיבטים חברתיים ומשפטיים.

ראוי להביא בסיום הדיון את מאמרו של רוברט אפשטיין "The empty brain" (Epstein, 18.5.2016), הטוען בתקיפות כי המוח אינו מחשב – לא במציאות ולא במטפורה, ואילו מחשבים אינם רק מאחסנים ומאחזרים אלא הם גם בעלי זיכרונות פיזיים המסוגלים לעשות כל דבר באמצעות אלגוריתמים. למרבה הצער, דומה כי הדברים אינם מדויקים, שכן גם לזיכרון הדיגיטלי יש מגבלות רבות ובלתי צפויות, ולא רק לזיכרון האנושי.

11. סיכום

שימור הזיכרון באינטרנט הוא אשליה של זיכרון נצחי. בעקבות חוקי הפיזיקה, התפתחות הטכנולוגיה ותפיסות חברתיות, מתרבים באופן פרדוקסלי הסיכונים הפוגעים באיכות חיינו ובמורשתנו התרבותית. לכאורה היינו יכולים באמצעות מנועי החיפוש לקבל מידע בתחומים רבים, אולם עקב אילוצים רבים, אפשרויות הגישה למקורות המידע הולכות ונחסמות ואף מתאיידות.

References: Bibliography & Webliography and Further Reading

  1. AFP, Rome (31.3.2016) – Grieving father begs Apple, enlists hackers over dead son’s iPhone. Hindustantimes.
  2. Andrews, P. (24.5.2010) – Virtual life after death. BBC.
  3. Bedford, M. (22.1.2016) – What happens to your account when you die? Pc Advisor. 3468962/
  4. Bates, D. (2016) – Facebook will become the world’s biggest virtual graveyard with more profiles of dead people than living users by the end of the century, say experts. MailOnline.
  5. Besser, H. (1999) – Digital longevity in Maxine Sitts (ed.). Handbook for Digital Projects: A Management Tool for Preservation and Access, pp. 155–166.
  6. Bollacker, K. D. (2010, March/April) – Avoiding a digital dark age. Scientific American, 98(2).
  7. Borghoff, U. M., Rödig, P., Scheffczyk, J., & Schmitz, L. (2004) – Long-Term Preservation of Digital Documents Principles and Practices. Berlin: Springer.
  8. Calem, R. E. (29.6.2010) – What happens to your online accounts when you die? Techlicious.
  9. Cann, K. N. (2014) – Virtual Afterlives: Grieving the Dead in the Twenty-First Century. Lexington: University Press of Kentucky
  10. Carroll, E., & Romano, J. (2011) – Your Digital Afterlife: When Facebook, Flickr and Twitter are your Estate, What's your Legacy? USA: New Riders
  11. Charlesworth, A. (2012) – Intellectual property rights for digital preservation. DPC Technology Watch Report 12-02. Retrieved from: file:///D:/Jacob%20Hecht/Downloads/dpctw12-02%20(3).pdf
  12. Colvile, R. (5. 6.2007)How to stave off a digital "dark age". Telegraph.
  13. Connor, J. (2010) – Digital life after death: The issue of planning for a person's digital assets after death, The Issue of Planning for a Person's Digital Assets after Death Texas Tech Law School Research Paper No. 2011-02.
  14. Day, M., (1998) – Online serials: preservation issues. The Serials Librarian, 33(3): 199–221.
  15. Dellavalle, R. T., Hester, E. J., Heilig, L. F., & Schilling, L. M. (2003) – Going, going, gone: Lost internet references. Science, 302: 787–788.
  16. Doctorow, C. (30.6.2016) – Eye-Fi orphans 14 products, which will therefore cease to function. Boingboing.
  17. Drake, K. (8.9.2015) – HTTP is obsolete. It's time for the distributed, permanent web. The Neocities Blog.
  18. Epstein, R. (18.5.2016) – The empty brain. Aeon.
  19. Fox, J. (23.3.2016) – The Digital Dark Ages Are Upon Us. Bloomberg.
  20. Garrett, D. (14.11.2006) – An Obituary: VHS Tapes Die of Loneliness at Age 30. Variety.
  21. Georgetown Law Library (24.11.2014) – Link rot, legal citation and projects to preserve precedent: 404/File Not Found. Georgetown University Law Center in Washington, DC.
  22. Ghosh, P. (13.2.2015) – Google's Vint Cerf warns of 'digital Dark Age. BBC News.
  23. Gibbs, S. (13.2.2015)What is "bit rot" and is Vint Cerf right to be worried? The Guardian.
  24. Hardyjune, Q. (7.6.2016) – The Web's creator looks to reinvent it. Nnytimes.
  25. Invernizzi, L., S., Benvenuti, S. (2012) – EVILSEED: A guided approach to finding malicious Web pages. IEEE Symposium on Security & Privacy.
  26. Jackson, J. (2014) – Digital longevity: The lifespan of digital files. Digital Preservation Coalition.
  27. Kaplan, J. (3.8.2015) – Locking the Web open: A call for a distributed Web. Brewster Kahle Blog.
  28. Klein, M., Van de Sompel, H., Sanderson, R., Shankar, H., Balakireva, L., Zhou, K., & Tobin, R. (26.12.2014) – Scholarly context not found: One in five articles suffers from reference rot. PLoS One 9(12): e115253.
  29. Kuny, T. (1998) – The digital dark ages? Challenges in the preservation of electronic information. International Preservation News.
  30. Leetaru, K. (16.11.2015)How much of the internet does the wayback machine really archive? Forbes.
  31. Lepore, J. (26.1.2015) – The Cobweb: Can the Internet be archived? The New Yorker.
  32. Maffeo, L (20.5.2015) – Google's Vint Cerf on how to prevent a digital dark age. The Guardian.
  33. Mancini, S., Perini, R., & Wilde, M. (2014) – Preserving information from the beginning to the end of time in a Robertson–Walker spacetime. New Journal of Physics, 16: December
  34. Mello, J. P (13.2.2015)Facebook Lets Members Prepare for the Digital Beyond Tech News World.
  35. OCLC (1.5.1996) – Task force on archiving of Digital information. OCLC Archive.
  36. Palm, J. (2005) – The Digital Black Hole. The International Council on Archives (ICA).
  37. Passey, B. (26.2.2011) – Vinyl records spin back into vogue. USA Today.
  38. Rabinovici-Cohen, S., Marberg, J., Nagin, K., & Pease, D. (2013) – PDS Cloud: Long Term Digital Preservation in the Cloud IBM Haifa.
  39. Revolvy – Digital Dark Age.
  40. Roberts, P. & Vidal, L. A. (2000) – Perpetual care in cyberspace: A portrait of memorials on the Web. OMEGA, 40(4): 521–545
  41. Rodriguez, A. (6.4.2016)Digital Life after Death. McDonald Hopkins.
  42. Rogowsky, M. (3.12.2013) – The PC Is dying, The only question is how fast. Forbes. worse/#7de0c5794d46
  43. Rothenberg, J. (1955) – Ensuring the longevity of digital documents. Scientific American, 272(1): 42–47. Revision: February 22, 1999.
  44. Rothenberg, J. (1999) – Avoiding Technological Quicksand: Finding a Viable Technical Foundation for Digital Preservation, Washington, D.C.: Council on Library and Information Resources.
  45. Rothernberg, J. (2000) – An Experiment in Using Emulation to preserve Digital Publications, Den Haag: Koninklijke Bibliotheek, NEDLIB Report series, 1.
  46. Satyanarayanan, M., Gilbert, B., Harkes, J., Ryan, D., Linke, E., & Webster, K. (2014) – Olive: Sustaining Executable Content over Decades. School of Computer Science Carnegie Mellon University Pittsburgh.
  47. Sinders, C. (3.3.2016) – I spent the last 6 months planning my online death fusion. Net.
  48. Sturken, M. (1996) – The politics of video memory: Electronic erasures and inscriptions. In: M. Renov & E. Suderburg (Eds.), Resolutions: Contemporary Video Practices (pp. 1–12). Minneapolis: University of Minnesota Press.
  49. The Economist (28.4.2012) – Bit rot: The world is losing its ability to reconstruct history. Better regulation could fix that.
  50. Thurston, R. (15.12.2006) – Digital black hole' threatens your documents. Cnet.
  51. Tuerk, A. (11.4.2013)Plan your digital afterlife with Inactive Account Manager. Public Policy Blog.
  52. Van der Werf-Daqvelarr, T. (1999) – Long-term preservation of electronic publications: The NEDLIB project. D-Lib Magazine, 5: 9.
  53. Veale, K. (2014)FCJ-014 Online memorialisation: The Web as a collective memorial landscape for remembering the dead. Fiber Culture Journal, 3.
  54. Vellakkat, R. (25.6.2015) – Need for a law on disposition of digital assets of a deceased. Linked in.
  55. Venezia, P. (25.4.2016) – Why email hasn't killed the fax. Info World.
  56. Wright, N. (2.6.2014)Death and the Internet: The implications of the digital afterlife. First Monday, 19(6).
  57. Wright, R., (2012) – Preserving Moving Pictures and Sound DPC Technology Watch Report 12-01.
  58. Zittrain, J., Kendra, L., & Lawrence, L. (2014) – Perma: Scoping and addressing the problem of link and reference rot in legal citations. Harvard Law Review.
  59. Zhang, M. (16.2.2016) – This glass disc can store 360 TB of your photos for 13.8 billion years. Peta Pixel.

המקורות בעברית

  1. אידן, ח' (12.4.2013) – גוגל תדאג לכם, גם לאחר המוות. Geek Time. נדלה מתוך
  2. אלכסנדר, נ' (3.8.2016) – פרידה מהווידיאו: הפורמט הגרוע הכי מושלם שיש מוסף הארץ.
  3. אפשטין, מ' (6.3.2011) – זיכרון בסכנת הכחדה. מרקר.
  4. גויכמן, ר' (18.9.2015) – חיים ומוות בפייסבוק: מה יקרה עם הפרופיל ביום שאחרי? Ynet.
  5. דישון, א' (12.2.2015) – פייסבוק מאפשרת להוריש את החשבון לאחר המוות. walla.
  6. ליליאן, נ' (4.8.2016) – בית קברות לאחסון מידע.
  7. מירון, ד' (13.8.2016) – פסיקה תמוהה, בלשון המעטה. הארץ.
  8. צדוק, ד' (8.11.2014)צ הסדרת הגישה לנכסים דיגיטליים לאחר המוות – החקיקה בארה"ב. הלשכה המשפטית של הכנסת.
  9. קינן, א' (1.5.2016) – אנדרטה מקוונת: על תרבות ההנצחה ברשת. ynet.
  10. שדה-בק, ל' (2009) – תרבות האבל וההנצחה באינטרנט: המקרה הישראלי – חיבור לתואר ד"ר. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  11. שליו, מ' (15.6.2014) – המיתוס של נצחיות הדיגיטל. אלכסון.

הערות שוליים

  1. ברצוני להודות לד"ר יפעת חסון ולד"ר עמית רכבי על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר וכן לעורכת הלשון גילת עירון-בהר, ולציין כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.
הוסף תגובה (16 תגובות)

אתיקה ומשפט במרחב הקיברנטי?

פתיחה

המידע, אשר זכה לעדנה במרחב הווירטואלי, הולך וחושף משמעויות סותרות ביחס למגמות הליברליזם, השיח הדמוקרטי ברשת ((Cyberdemocracy. במקביל להרחבתו של חופש הביטוי נוצרים מנגנוני סינון ובקרה, המתוארים לעתים כדמויות מטפוריות כמו "האח הגדול"[3] המייצג את החוק והשלטון. אבל גם "האחים הקטנים" העמיתים עלולים להטריד בזמן הגלישה: החברות המסחריות, המצויות בתהליכי השתלטות על הרשת, משדרות לצרכן מסרים רבים וסותרים, בין היתר בתחומי המשפט והכלכלה.

המשך קריאה: אתיקה ומשפט במרחב הקיברנטי?

הוסף תגובה (15 תגובות)

המאבק על גבולות החופש שבין חירות לפשע: המקרה של הרשת החבויה

הקדמה

הרשת החבויה טעונה קונוטציה שלילית המוטבעת עמוק בתודעת הציבור, וזאת בעקבות דימויים כמו "עולם תחתון דיגיטלי", "עולם של צללים ומסתורין" ו"המערב הפרוע החדש", שהפכו אותה לאיום בתפיסה העממית באופן כוללני וסוחף. דימוי נוסף, "קן הצרעות של הסייבר", מדבר על חדירות לרשת, הפצת וירוסים וגרסאות מקוונות של פשעים כגון גניבת זהות, מעקב, בריונות וטרור.1

כישורי הסייבר של חברי התנועה האסלאמית למשל מאפשרים להם להפיץ תעמולה, לגייס תומכים ולבצע פעולות חבלות באמצעות הרשת החבויה. בשל השפעותיה השליליות נדרש פיקוח קפדני על הרשת החבויה. רשתות המעקב הממשלתי, הנעזרות לשם כך ביִישׂוּמוֹנים (אפליקציות) המבוססים על בינה מלאכותית (AI), אינן יכולות להבטיח שהפיקוח על הרשת החבויה לא יפגע בזכויות הפרט. ואכן, מאז התקפות הטרור על מרכז הסחר העולמי בספטמבר 2001 צומצמו כמה מזכויות הפרט לפרטיות למען ביטחון רב יותר.

 על רקע זה יש הטוענים כי קשה מאוד להבחין בין עובדות לאגדות אורבניות, ולדעת היכן עובר "קו פרשת המים" בין טרור ופשיעה ובין חירות ופרטיות. במסגרת שיח זה גם עולה האידיאולוגיה של הליברטריאנים, שאימצו את הרשת החבויה כדי לנסח מחדש שאלות של חופש הפרט וזכותו לפרטיות. לכך מתלווים טקסי הענקת עיטורי כבוד לפעילי חופש הנעזרים ברשת וכתבי הוקרה למשתמשים בצורה לגיטימית בתוכנת ה-TOR למימוש רעיון ההבטחה של החופש הרוחני בספריות הציבוריות, וכן המהפכה של רשת הבלוקצ'יין (Blockchain) סביב המטבע הדיגיטלי ביטקוין (Bitcoin), העשוי לשנות את ההתנהלות העסקית בעולם כולו. במאמר זה נדון בשיח ההולך ומעמיק על ההבחנה בין פשיעה לחירות, הקשורה גם למדיניות ההצפנה של ערכי הדמוקרטיה הליברלית.

המשך קריאה: המאבק על גבולות החופש שבין חירות לפשע: המקרה של הרשת החבויה

הוסף תגובה (6 תגובות)

אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט

המשמעויות של אתיקה ואמינות בעיתונות נעשות יותר ויותר אקטואליות בעידן בו הולך ומתרחב הנתח של התקשורת המקוונת מתוך כלל התקשורת, ויתכן כי מבחינה מושגית המדובר במהפכה ממש המשנה לא רק את עומק תפוצתם של סוגיות אתיות קיימות בתקשורת, אלא יוצרת תנאים להיווצרותם של סוגיות מסוג חדש.

המשך קריאה: אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט

הוסף תגובה (3 תגובות)

"כלכלת הפלטפורמות" ו"הכלכלה המשתפת"

הקדמה

שיתוף הוא אחד ממאיצי הכוח הגדולים של עידן המידע המבוססים על תוכנות, פלטפורמות (מַסָדות1) מקוונות וקניין רוחני, שלאורו מתעצבים ערכים, דפוסים ומושגים כמו "טכנולוגיה", "בעלות" ו"עבודה"2. השיתוף נתפס כמאפשר תקשורת מהירה ואמינה בין עסקים ובין אנשים פרטיים. הוא מנגיש את כוח עבודה לשימוש גלובלי ופותח אפשרויות רבות ומגוונות.

הפלטפורמות המקוונות מאפשרות להפוך מיומנויות, נכסים פיזיים, שירותים ומשאבים קיימים למשותפים ולהנגישם לתאגידים עסקיים ולאנשים פרטיים – חינם או בתשלום.

המושגים "כלכלת הפלטפורמות" או "כלכלה משתפת" מבטאים נרטיב של כמיהה מצד אחד וחרדה מצד אחר והם מקבלים משמעויות מגוונות ואף סותרות. לעתים מדובר בשיתוף בין יחידים בפרויקטים המבוססים על אלטרואיזם ועל וולונטריות חברתית, דוגמתויקיפדיה, ולעתים מדובר במודלים כלכליים המבוססים על רווח ועל חיסכון, דוגמת Uber.

בד בבד עם התפתחות זו הולכת וצוברת תאוצה מגמת "הנישול מבעלות" (Disownership), שאינה בהכרח על בסיס של שיתוף, המאפשרת חליפין של מוצרים ושירותים.

את כלכלת הפלטפורמות אפשר לנתח הן לפי הגישה המיקרו-סוציולוגית והן לפי הגישה המקרו-סוציולוגית. עלייתה המטאורית מעלה על הפרק סוגיות אתיות, חוקיות ומסחריות, כגון האם אכן מדובר בשיתוף? האם יש כאן משהו חדשני? האם היא מציעה מודל כלכלי טוב יותר? עד כה קיימת מחלוקת סביב סוגיות אלה ולהמחשה נביא את דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר התחבורה, ישראל כץ, בישיבת ממשלה ב-24.1.2016: "נפגשתי בדאבוס עם מנכ"ל Uber ישראל ושמעתי שאתה מונע את כניסת השירות לארץ. אני מקווה שאין לזה קשר לפוליטיקה. אתה צריך לקדם תחרות!".

המשך קריאה: "כלכלת הפלטפורמות" ו"הכלכלה המשתפת"

הוסף תגובה (10 תגובות)

'השומרוני הטוב', 'המשקיף' ו- 'הזר' בארגון המתקוונן

פתיחה 1

חדירתן של טכנולוגיות-התומכות-שיתוף הביאה לטלטול ולשנוי מהותי בפעילותם של ארגונים וביכולת התפוקה שלהן. כיום, חברות רבות מתירות לעובדיהם להגדיל את המגע המתנהל בתוך ומחוץ לארגון, באמצעות תוכנות חברתיות, המעודדות שיתופי פעולה. יחד עם זאת, ארגונים רבים אינם ממצים את התכונות החדשות המוצעות. יתרה מכך, הם אף מגבילים באופן אקטיבי את השימוש בהן מנימוקים שונים. מאמר זה מבקש לדון במושגי השיתופיות בארגון, בחסמים להתפתחותו ובמודל הממיין את הטיפוסים הפתולוגיים והיצרניים של הטמעת המעורבות החברתית של ארגונים באינטרנט. באופן זה המאמר מצביע על אסטרטגיות שונות בהן נוקטים ארגונים ביחסי הגומלין שלהם ברשת. אלה באים לכדי ביטוי בתרומה אקטיבית לשיח באינטרנט ('השומרוני הטוב'); במגע חד כיווני עם תכני הרשת ('המשקיף'); ובניכור כלפיו (ה- 'זר').

המשך קריאה: 'השומרוני הטוב', 'המשקיף' ו- 'הזר' בארגון המתקוונן

הוסף תגובה (9 תגובות)

ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת

תקציר

השילוב ההדרגתי של מגוון טכנולוגיות הלמידה וההוראה הנפוצות באינטרנט במערכות החינוך בא כמענה לצורך של הורים לספק לילדיהם את איכות ההוראה הטובה ביותר ושל מורים המבקשים להעצים את הישגי תלמידיהם.1 אולם כשבודקים לעומק רואים כי צעד זה אינו נובע בהכרח משיקול דעת רציונלי אלא על "הגיונות סותרים",2 המבוססים במקרים רבים על מידע בלתי תקף מדעית ועל מיתוסים ואגדות אורבניות המאפיינים את התרבות הדיגיטלית. שילוב הטכנולוגיות המקוונות בלמידה מבוסס על אינטרסים של יצרני החומרות והתוכנות. כנגדם עומדים נציגי התרבות, המבקשים לשמר את מערכות הלמידה המסורתיות.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר "ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת"

המשך קריאה: ההגיונות הסותרים בלמידה המקוונת

הוסף תגובה (15 תגובות)

הפרטיות ברשת כמושג אמורפי

פתיחה

את ימיו הראשונים של האינטרנט, עד לשנות ה-90 של המאה הקודמת, ליוותה תחושה של רווחה ושחרור בזכות הנגישות למידע רחב, אולם ככל שהאינטרנט הולך ומתמזג בחיינו המציאותיים, עולה סוגיית הפרטיות במרחב הדיגיטלי: האם הפרטיות עדיין קיימת, מה משמעותה בעידן שבו יש גילוי מוגבר של פרטים אישיים באינטרנט בכלל וברשתות חברתיות בפרט,1 מי מרוויח מזה ושאלות רבות נוספות.

סוגיית הפרטיות הדיגיטלית עלתה לקדמת הבמה בעקבות "פרשת סנודן" (Snowden Edward) בשנת 2013 ופסק דין בשם "הזכות לנשייה" (The Right to be forgotten) בשנת 2014. שתי הפרשיות יחדיו הפכו את סוגיית הפרטיות הדיגיטלית לכדור משחק בידי פוליטיקאים ואוליגרכים, הציתו מחדש את השיח על הבדלים פוליטיים ותרבותיים, עוררו מאבקים עקרוניים, משפטיים וכלכליים טרנס-אטלנטיים, והעלו חששות כבדים לעתיד הדמוקרטיה נוכח השימוש המואץ בטכנולוגיות פולשניות החושפות את הפרט במערומיו.

הזכות לפרטיות עומדת למבחן במשנה תוקף נוכח השימוש ב"ביג דאטה" (Big data), האינטרנט של הדברים (Internet of Things), אסדרה (רגולציה) אלגוריתמית (Algorithmic Regulation) ומחשובי ענן (Cloud Computing). כל אלה הופכים מידע אישי לנכס סחיר, ואף קובעים לעתים את ערך הפרטיות במונחי שוק. החשיפה ברשת בסביבה מפצה מאפשרת הגשמה מלאה יותר של האוטונומיה של הפרט גם לאלו שלא התאפשר להם להגשים זאת בעולם האמיתי, כיוון שהיא פתוחה לכלל מעמדות הגולשים ומאפשרת שימוש יומיומי באפליקציות כמו אינסטגרם וסֶלפִי (Selfie – Enchancing Live Feed ImagE).

סוגיית הפרטיות הופכת אמורפית וחמקנית יותר ויותר, ומשתנה במהירות עד כדי שחיקה. זהו מושג רב-פנים בעל משמעויות סותרות, משלימות ופרדוכסליות. מכאן מובן מדוע הגדרת הפרטיות ברשת היא כמעט משימה בלתי אפשרית.

המשך קריאה: הפרטיות ברשת כמושג אמורפי

הוסף תגובה (8 תגובות)

על "חוויית המשתתף" בוויקיפדיה

תקציר

הוויקיפדיה היא מיזם רב-לשוני לחיבור אנציקלופדיה שיתופית, חופשית ומהימנה, שהכול יכולים לערוך. היא משמשת מוקד לשיח אנושי חדש שבו כל אדם שיש לו דפדפן יכול לבחור נושא שמעניין אותו, לנהל שיח, ובכך לתרום לדמוקרטיזציה של הכלכלה, של הפוליטיקה ושל התרבות.

הוויקיפדיה מהווה מקרה פרדיגמטי מבחינת יכולתה לייצר ולספק חינם לעולם ה"אמיתי" סחורה תרבותית, מוכרת, רב-לשונית, תוך התמקדות בפיתוח תוכן מהותי ובסיוע מתון של טכנולוגיות מתקדמות. יש הרואים בה מודל של "ייצור שוויוני מבוסס-שיתוף", העשוי לשמש דרך אולטימטיבית לארגונים להתמקד במתן תחושת שיתוף, אמפתיה ומוניטין וכך לצמצם באופן משמעותי את התגמולים המקובלים, כמו כסף ובונוסים.

עם זאת, בשנים האחרונות עולים יותר ויותר קולות המעידים על כישלונה של הוויקיפדיה ומנבאים את שקיעתה. במאמר הנוכחי אעסוק בסוד שרידותה של הוויקיפדיה ואטען כי עתידה טמון, באופן פרדוכסלי, ברבים מ"זרעי ההרס" המנבאים את שקיעתה. למרבה ההפתעה, זרעי ההרס האלה מהווים מקור לשגשוגה כתרבות המתאפיינת בכתיבה בעילום שם, בזלזול במומחים, בסקסיזם מוטה-עורכים ותכנים, במלחמות עריכה ועוד. הוויקיפדיה מהווה אבן שואבת לגולשים רבים הזוכים לקשת רחבה של "חוויות משתתף", כמו גאווה, יוהרה ותוקפנות, שנתפסות שליליות בחברה אך זוכות ללגיטימציה בוויקיפדיה.

 

המשך קריאה: על "חוויית המשתתף" בוויקיפדיה

הוסף תגובה (17 תגובות)

זה גם האתוס של הסקס שהשתנה

במרס 2000 התקררה האופנה של הדוט.קום ומניותיהן צנחו עד לכדי 95%. רק תחום אחד המשיך לפרוח: הסייבר סקס, הנחשב להצלחה העסקית הגדולה ביותר של המסחר האלקטרוני.

 המאמר פורסם בשנת 2001 ב- סטטוס 117: 14 – 18

המשך קריאה: זה גם האתוס של הסקס שהשתנה

הוסף תגובה (2 תגובות)

התרבות הנזילה של האינטרנט

"אַל-תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, כִּי לֹא-תֵדַע מַה-יֵּלֶד יוֹם" (משלי כז, א).

תרבות האינטרנט, שחלה בה התחדשות מתמדת של טכנולוגיות ואפליקציות, כבר אינה מבטיחה את התממשות החזון שלפיו המידע החופשי והקוד הפתוח של האינטרנט יצילו את העולם. מההיסטוריה הקצרה של תרבות האינטרנט אפשר ללמוד, שאין היא שומרת על ערכיה ועל אופייה לאורך הזמן: האנונימיות הלכה ונעלמה; העולם לא נהפך לשוויוני יותר או לדמוקרטי יותר; מעמד הביניים לא התעצם כלכלית; לא נפתרה בעיית הרעב העולמי, וגם הבורות והשחיתות הפוליטית נמשכות.

עידו קינן וג'וני זילברהמרת השכר ב"לייק" והפיכת הידע למוצר סחיר אפשרו לברוני האינטרנט לצבור עושר ולהתמזג במגמות העולמיות של גדילת האי-שוויון וריכוז הכוח בידי המעטים השולטים במידע. הסביבה הדיגיטלית, שבתחילתה הייתה נטולת חוק ונטולת פיקוח, הולכת והופכת לסביבה שבה הפיקוח, הצנזורה ו"האח הגדול" הופכים לדומיננטיים, ואשליית החופש והפרטיות הולכת ומתפוגגת.

המאמר הנוכחי מהווה מעין וידוי וירטואלי על השינויים שחלו בתפיסת העולם האינטרנטי לאורך 15 שנה כפי שהשתקפו ב-50 ממאמריי. נושאים רבים שכתבתי עליהם כבר אינם רלוונטיים, ואילו נושאים רבים אחרים קיבלו משמעויות שונות ואף מנוגדות.1

המשך קריאה: התרבות הנזילה של האינטרנט

הוסף תגובה (7 תגובות)

הפאן החסר בלימוד המתוקשב

הלימוד המתוקשב בא כרוח סערה עם תקוות רבות אולם מתברר יותר ויותר כי יש קשיים רבים בהפצתו. כנראה שהטכנולוגיות של הלימוד המתוקשב אינן ידידותיות עדין למשתמשים רבים בעוד הדיאלוג "פנים מול פנים" (F2F) הוא הפאן החסר, מהווה את אחד היסודות המרכזיים בתהליכי ההפנמה, הלימוד וההדרכה בשלבי החיים השונים.

המשך קריאה: הפאן החסר בלימוד המתוקשב

הוסף תגובה (1 תגובה)

אקראיות, דטרמיניזם ותרבות האינטרנט

תקציר

אנו חיים בתרבות הנמצאת בתהליכי התהוות חברתיים שיש בהם סימביוזה מוזרה בין אקראיות לדטרמיניזם, תוהו ובוהו של סוגי סדרים השונים זה מזה ואף מנוגדים זה לזה.

ההתייחסות לתהליכי האקראיות החלה עוד לפני עידן המחשבים, בחקר תופעות של אי-סדירות בטבע שאינן ניתנות לניבוי, אולם הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתמודד עם היבטים חדשים של המציאות שלמדע לא היו פתרונות בעבר.

התפיסה המדעית שרווחה עד לגילויים המדעיים באמצע המאה העשרים, התבססה על תכונת הסיבתיות, ולפיה אין אירועים המתרחשים "בלי סיבה". המעבר מתמונת עולם דטרמיניסטית לתמונת עולם אקראית יותר התבטא בתיאוריית הכאוס (Chaos Theory – CT) והגיאומטריה הפרקטלית (Fractal Geometry), המוכיחות כי גם באי-סדר כביכול יש סדר, שלא נצפה מראש. כך למשל בתופעות פיזיקליות מורכבות הקשורות לגוף האדם ולמוח האדם, למושבות של נמלים וחיידקים, או לשוק המניות. תאוריות אלו מצביעות על פיצולים אקראיים בתחומי התרבות והחברה, האמנות והבידור. מצבים של חוסר ודאות, חוסר איזון וחוסר רציפות הם שלב חשוב בשגשוג היזמות והיצירתיות של היחיד, החברה, הכלכלה והתרבות.

האינטרנט הוא מקרה מובהק המדגים את התפתחותה של האקראיות, כפי שיוצג במאמר הנוכחי.1

המשך קריאה: אקראיות, דטרמיניזם ותרבות האינטרנט

הוסף תגובה (7 תגובות)

תרבות האינטרנט ושברה

תרבות האינטרנט ושברה 1

רשת האינטרנט עוברת ימים קשים, תקופה שהחלה עם קריסתם של כמה מאתרי הסחר האלקטרוני עוד לפני "תסמונת התאומים" ,(Sep.11) בעוד שבתקופה שלאחר קריסת בניני הסחר העולמי שובשו אף כמה מיסודות הגלובליזציה. הגיע העת לכן, לבדיקת כמה היבטים הקשורים למימושן או אי מימושן של התוחלות והציפיות מתרבות האינטרנט.

המשך קריאה: תרבות האינטרנט ושברה

הוסף תגובה (3 תגובות)

נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן

פרשת סנודן, שעניינה חשיפת מעקב של ממשלת ארצות הברית אחר אזרחיה, עוררה שיח דרמטי בנושא האיזון בין ביטחון לפרטיות המהווה חלק מהמתח הקיים בין תרבות האינטרנט לבין התרבות הפוליטית. 1 הפרשה חשפה את מה שרבים כבר ידעו – שהממשלה עוקבת אחר אזרחיה באמצעות ניידים ואינטרנט, אך עוצמת התגובות לחשיפה זו מעניינת במיוחד, משני טעמים.

הטעם הראשון: גם המצדדים בסנודן (מגיני הדמוקרטיה) וגם המתנגדים לו (מגיני הביטחון) משתמשים באותם כלים כדי לבסס את עמדתם ו/או להחליש/להעצים את דמותו של סנודן. השיח שבו הם משתמשים מאופיין ב"פוסט אמת". המאמר שלפנינו יציג דוגמאות לרטוריקה ולכלי השיח בקשת התגובות לפרשת סנודן. המושג "פוסט אמת" ישמש אותנו כדי להצביע על תופעה בתרבות הווירטואלית, שבה חצאי אמִתות, שמועות, דעות ואף שקרים, מוצגים כאמת מוחלטת וככלים לגיטימיים בשכנוע, גם בנושאים הרציניים והאקטואליים ביותר המשפיעים על חיינו.

הטעם השני: סנודן נגע בנושא אקטואלי – פרטיות. עוצמת התגובות לפרשה מלמדת על התפרקותו של מושג הפרטיות שאותו הכרנו לפני עידן האינטרנט.הכט, נובמבר 2010)</a>; &quot;הפרטיות ברשת כמושג אמורפי&quot; (<a href=https://jacobhecht.com/he/"http://www.isoc.org.il/internet-il/articles-and-research/magazine/online-privacy-as-amorphous-concept">הכט, מרץ 2015)</a>." href="#easy-footnote-bottom-2">2 גם מצדדי סנודן, אלה החושבים כי עשה נכון כשחשף את הריגול הממשלתי אחר האזרחים, וגם מתנגדיו מבינים היטב כי כבר אין פרטיות. אנחנו מבינים כי כיום עוקבים אחרינו בכל מקרה. השאלה היא רק אם אנחנו, או האויבים שלנו, מודעים לכך מספיק.

הדרמה שאפפה את פרשת סנודן מעוררת תחושות אמביוולנטיות הנעות בין הערצה ורחמים לבין פחד וחרדה הלכודות בין מיתוסים, נרטיבים ואמתות מדומות ומעורפלות שבחלקם מסייעים להפוך את סנודן לגיבור טרגי הנלחם בכוחות חזקים ממנו ובחלקם מעלים חששות שהוא עלול לשלם על כך ביציאה עצובה מהמערכה עד כדי הוצאתו להורג כבוגד.

במאמר שלפניכם נעסוק ב"אמת המדומה", כפי שעולה מפרשת סנודן, וב"פרטיות הווירטואלית" כ"פוסט-אמת" (post-truth), מושג שטבע בלוגר וזכה כמילת השנה של מילון אוקספורד לשנת 2016.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר "נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן"

 

המשך קריאה: נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן

הוסף תגובה (11 תגובות)

שיג ושיח בעידן האינטרנט

על שיח ושיג בעידן האינטרנט 1

תסמונת עייפות המידע - נבואת קהלת "ומותר האדם מן הבהמה אין" (קהלת ג' י"ט) –תתגשם עד שנת 2029! העתידנים מנבאים כי לא ניתן יהיה להבדיל בין יצורים וירטואליים לבין בני אדם 2000 (Kurzweil). אפשר יהיה על פי רצונו של האדם לעבור באופן מידי בין המציאות הממשית למציאות הווירטואלית בעזרת הנאנו-רובוטים (רובוטים בגודל אטומים בודדים) שיגיעו למוח באמצעות מחזור הדם ויוכלו לתפוס מקום על הנירונים של בני האדם.

המשך קריאה: שיג ושיח בעידן האינטרנט

הוסף תגובה (0 תגובות)

תרומת תוכנות האנשה להתפתחות התרבות

שנת 2016 הוכרזה כשנת הבוטים, שנה שבה תוכנות האנשה החלו לחדור לתודעת הציבור. תוכנות אלו החלו לתפוס חלק הולך וגדל בתפעולה של התרבות והחברה במגזרים כמו בפוליטיקה, ברפואה, במשפט, בתעשייה ובמסחר. הרבה מתעבורת האינטרנט מופקת כבר ללא יד אדם. העולם המקוון הופך לאקולוגיה דיגיטלית חדשה שבה בני האנוש עלולים להישאר מאחור והמחשבים עלולים להגיע ליכולות אינטלקטואליות גבוהות במידה משמעותית מאלו של בני האדם.  התפתחות זו נובעת משימוש הולך וגובר במערכות בעלות תכונות של האנשה המאפשרות לבחור דגמי מידע מבוססים סטטיסטית, הנאגרים בשירותי הענן ומחלחלים במהירות לפינות הסמויות מהעין ברשת על ידי יישומונים (אפליקציות) בלתי נראים.

לכוח המידע המצטבר המופק ללא יד אדם תפקיד חשוב בבחירה המידע הרלוונטי ובניווטו לתחומי התרבות, החברה, הכלכלה והאתיקה. כוח המידע הזה לא רק מסייע להשתתפות בשיח החברתי והפוליטי, אלא גם הופכות אותו לצורות תרבותיות המעצבות את תפיסות הגולשים.לדימוי הנוצר למידע ללא מגע יד אדם כמו אמינות ללא חדירה של מידע מוטה, מתבקשת השגחה עליונה, כעיקרון סמכותי שביטויה אמונה ואלוהות.

במאמר נעסוק, על סמך גישות ומחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, בשאלה האם כצעקתה – האם הגולם עלה על יוצרו ויצר תרבות חדשה ברשת בסיוע תוכנות האנשה. לא נדון כאן בתרומתם של הרובוטים דמויי אדם ובסכנות הנלוות להם, על כך נכתב בהרחבה רבות בשנות ה-40 של המאה הקודמת1.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר פוליטיקה של רובוטים בעקבות המאמר "תרומתן של תוכנות האנשה להתפתחות התרבות".

המשך קריאה: תרומת תוכנות האנשה להתפתחות התרבות

הוסף תגובה (6 תגובות)

השיח המקוון - כמתווך חברתי

תקציר

 השיח המקוון מקנה תצורה ייחודית לאינטראקציה החברתית והפוליטית ולהשתתפות בחברה האזרחית. שיח זה מהווה מקור לתיווך חברתי, וזירה הפועלת למיתון מתחים הטבועים בחברה. בנוסף למערכות שיח אחרות המתווכות בין חבריה (נוסח העיתונות, הרכילות או מפגשים בחסות האקדמיה) השיח המקוון מתאפיין כמערכת חברתית בעלת צפנים בלתי פורמאליים, הממסדת, במידה רבה מגמות של כאוס וקונפליקטים חברתיים במבנה גמיש הפתוח למיקוח ולחידושים. יתרונה של שפת השיח המקוונת טמון במבנה שלה המקנה מספר דרגות חופש הכוללות את היותה גם שפה דבורה (Orality), בעלת כללי תחביר נוחים, קיצורי מילים, ה"היפר-דקדוק" (Hyper-Grammar) ועוד. השיח המקוון מאפשר איפוא, לגולש להגיב ולהביע דעתו באופן חופשי, ומציע מסגרת לביקורת חברתית עבור גולשיו.

המשך קריאה: השיח המקוון - כמתווך חברתי

הוסף תגובה (25 תגובות)

הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי

תקציר

הדיון בנושא הלשון המשותפת ברשת עלה בעקבות ההשפעה הרב-שכבתית של טכנולוגיות האינטרנט והסלולרי. האנגלית, שהתפתחה כשפה בלתי תקנית עם אוצר מילים חדש משפות שונות ועם ביטויים סימבוליים עשירים, משמשת בטכנולוגיות אלה ברירת מחדל אף שעבור מעל שני שלישים מגולשיה אין היא שפת אם.

במאמר זה נדון בקשר שבין הרב-לשוניות לבין תהליכים פוליטיים הנוגעים לשפות טריטוריאליות ולהגנה על זכותם של מהגרים ומיעוטים להשתמש בשפת אמם. נדון גם בהעצמה הכלכלית של השפה באמצעות דרישותיהם של צרכנים לרכוש מוצרים ושירותים ברשת בשפתם, מה שמשתלב במגמה לשימור המורשת הלשונית והתרבותית של שפות נכחדות (at-risk languages) שהסתמנה עקב הגלובליזציה של שפות.

האם השפה המקוונת דומה לשפות המשותפות בעבר, שהיו בחזקת "אימפריאליזם של המילה" וקרסו, כמו הארמית, הלטינית והלינגואה פרנקה (Lingua franca), או שהיא שונה בעקבות התפתחותן של טכנולוגיות התרגום (Machine+ Human Translation) והאפשרויות לשלבה כשפה היברידית באתרים הרב-לשוניים. על שאלה זו ועל שאלות אחרות בעניין הרב-לשוניות נדון במאמר זה.1

המשך קריאה: הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי

הוסף תגובה (14 תגובות)

על גבולותיו של השיח הווירטואלי

הרחבת השיח

האינטראקציה החברתית, כמי שתלויה ומושפעת מאופיין של מערכות תקשורתיות שונות, זוכה כיום לעיצוב מחודש עם חדירתה העמוקה של תקשורת מתווכת המחשב לחיי היום יום. בעידן הנוכחי, השחרור הזמני מהשגרה החוץ וירטואלית, והכניסה לעולמות הווירטואליים החדשים והמתהווים יצרו גבולות חדשים ליחסי הגומלין - לשותפות ולקהילתיות, ועם זאת גם לניכור ולעוינות. היא יצרה ערוצים חדישים לחברויות, לסובלנות, להומור ואפילו לאהבה ועם זאת גם לצורות הבעה חדישה של שנאה, אלימות, בושה ואשמה.

המשך קריאה: על גבולותיו של השיח הווירטואלי

הוסף תגובה (18 תגובות)

הפרדוקס של הנעורים הדיגיטליים

תקציר

הפרדוקס של "הנעורים הדיגיטליים", או "הנעורים המתמשכים", מתייחס לתופעה שבני הנעורים יודעים הרבה יותר מהוריהם על החידושים הטכנולוגיים ושולטים טוב יותר מהם במיומנויות השימוש בהם, אולם השתלבותם בעולם הממשי מתמשכת אל תוך העשור השלישי של חייהם1.

תופעת הנעורים המתמשכים אופיינית לתרבות המערבית המודרנית, ומתעצמת בעִתות של משברים כלכליים. במאמר זה אטען כי התופעה אינה נובעת רק מסיבות כלכליות, כמו משברים כלכליים, שינויים בשוק העבודה הגורמים לאבטלה מתמשכת, שכר נמוך ועליית מחירי הנדל"ן, המקשים על בני הנעורים להיקלט כמבוגרים; גם גורמים רגשיים ופסיכולוגיים וגם החיברות (סוציאליזציה) הדיגיטלי מקשה על בני הנעורים להשתלב בעולם הממשי, שכן אין הוא מקנה כישורי חיים הולמים ובהכרח אינו תורם לשיפור הישגים לימודיים.

בני הנעורים זוכים לבגרות דיגיטליתDigital maturity) ) מבחינת הכישורים הטכנולוגיים וההתמצאות בשלל הגאדג'טים (gadgets) המופיעים חדשות לבקרים, אולם אינם מגיעים לבגרות ולבשלות אינטלקטואלית ורגשית, דבר הפוגע ביכולתם להתמודד עם החיים ולקבל החלטות נכונות במצבים מורכבים.

הדיון בפרדוקס מבוסס על נתונים של החברה האמריקנית, אך התופעה הולכת ומתפשטת בעידן הדיגיטלי במדינות רבות, וגם החברה בישראל2 אינה חסינה בפניה.

המשך קריאה: הפרדוקס של הנעורים הדיגיטליים

הוסף תגובה (20 תגובות)

למשמעותה של השתיקה המקוונת

מבוא1

האינטראקציה החברתית מטמיעה בתוכה מתח דיאלקטי של פעולה והתעלמות. בתחומי השיח פנים אל פנים מתורגם מתח זה לדיבור ושתיקה ואילו בשיח בסביבת האינטרנט הוא מוכר כ"הפסקה", "פער" או "שתיקה מקוונת". מאחר שהיסוד החברתי של האינטרנט מושתת על קיום שיח מתמשך עלולה גדיעתו של שיח זה ב'שתיקות' לכרסם בפעילות בסביבה זו. סוגיה זו מתחדדת לאחרונה עם חדירת הווב 2.0 לשיח הידידותי, כניסת טכנולוגיות-תומכות-השיתוף לארגונים וצמיחתם של אתרי הרשת החברתית (פֶייסבּוּק, MySpace וכדומה).

המשך קריאה: למשמעותה של השתיקה המקוונת

הוסף תגובה (13 תגובות)

עידן היִצרַכנוּת בעקבות גל המחאות החברתיות

תקציר

גל המחאה שהתעורר בקהילות המחאה הפוליטיות והאזרחיות בשנת 2011 הוא אירוע מכונן שחולל שינוי במודעות של אנשים לגורלם ולעתידם ובהתנהגות הצרכנית. המדיה החדשה המלווה את גל המחאות מספקת למשתמש פלטפורמת שידור אישית המסייעת להתעצמותו של "האני הפוליטי" 1(Political Self), ובמקרה שלנו גם של "האני היִצרַכני" (Prosumer Self). "האני היצרכני" ערני יותר כלפי החיים, ומודע ליכולתו להשפיע על העולם הצרכני.

גל המחאות שהחל בקהילות מחאה של צרכנים, התפתח גם ל"כוח חברתי חדש" (The New Social Power) הדורש לא רק הוזלת עלויות של מוצרים ושירותים אלא גם הקטנת המעורבות בעיצובם, בטעמם, בייצורם ובשיווקם. ה"יצרכנות" (יצרנות + צרכנות) מתארת תופעה של טשטוש מערכות היחסים בין היַצרנים לצַרכנים, שהתעצמה עם עלייתן של הטכנולוגיות החדשות והרשתות החברתיות. ליצרכנות סוגים רבים, ביניהם יצרכנות תאגידית ויצרכנות וולונטרית. בעוד היצרכנות, המונעת על ידי התאגידים, באה לידי ביטוי למשל ביישום המודלים של "מיקור ההמון" (Crowd Sourcing) ו-Wikinomics, הרי היצרכנות הוולונטרית, המונעת על ידי הצרכנים, באה ליד ביטוי במודלים של "שותפות צרכנית" (Collaborative Consumption), כמו בקבוצת הרכישה של 2Alpha Buyer.

גל המחאות העלה מחדש היבטים נוספים, כמו היצרכנות הנובעת מהריאקציה לסגנון החיים ה"היפר-צרכני" (Hyper-Consumption) או מתפיסת עולם ערכית של "הנזירים החדשים" (New Monasticism).

היבט נוסף של היצרכנות המוּנעת על ידי הצרכנים, קשור ל"כלכלת הכוונה". יצרכנות זו מעצבת את אופיים ואת צורתם של המוצרים הנדרשים על ידי הצרכנים על סמך מידע שנצבר באמצעות הרשתות החברתיות, בעוד התאגידים, שאינם שוב בעלי המונופול על המידע, נאלצים להיענות לביקושים המיוחדים של הצרכנים Searls 2012)).

מאמרנו עוסק בעיקרו בהתפתחותה של היצרכנות הנובעת מסביבות ה- Web 2.0ואינו מתייחס לשינויים בעולם השיווק והפרסום.

המשך קריאה: עידן היִצרַכנוּת בעקבות גל המחאות החברתיות

הוסף תגובה (18 תגובות)

הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות

למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה. עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. גם המשמעויות הסותרות של מושגים מסוימים, שבהם נדון במאמר, והמאבקים על הזכויות ברשת לא מנעו את פריחתן של הרשתות החברתיות, והן ממלאות מקום מרכזי בחייהם החברתיים של גולשים רבים.

המשך קריאה: הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות

הוסף תגובה (24 תגובות)

ממה חשש צוקרברג? המקרה של "אינסטגרם"

הקדמה

עם התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית מסתמנת נסיגה הולכת וגוברת מהתרבות העיונית – המעבירה מסרים באמצעות טקסטים אלפביתיים מורכבים, לתרבות חזותית – הרותמת למטרה זו אמצעים ויזואליים. שימוש בסלנג, בקיצורי מילים וביטויים שכיחים ובאייקונים (emoticons) נועד ליצור התכתבות מהירה יותר, לשפר את החוויה החברתית המקוונת ולהביע מסרים רגשיים.

במאמר זה אנו מבקשים לדון ב"אינסטגרם", רשת חברתית המבוססת על העברת מסרים באמצעות תצלומים, כמקרה מבחן המשקף את מגמת הנסיגה מעידן הטקסטואליות והוורבליות והמעבר לעידן החזותיות, שבו התמונה הופכת לשפת המידע העיקרית.

ציון דרך חשוב בעניין זה הוא הרכישה ההגנתית של מייסד הפייסבוק, מארק צוקרברג, את "אינסטגרם", משום שאיימה לפגוע בהגמוניה הווירטואלית של הפייסבוק מבוססת הטקסט1.

המשך קריאה: ממה חשש צוקרברג? המקרה של "אינסטגרם"

הוסף תגובה (8 תגובות)

על חלוקת העבודה במִרשֶתֶת והסולידריות הוולונטרית

הגלישה בבמִרשֶתֶת (אינטרנט) היא פעילות היוצרת בין היתר טשטוש גבולות בין מרחבי העבודה למרחבי התחביב והפנאי בעולם הווירטואלי. כשמרחבים אלה מתמזגים זה בזה הם יוצרים אצל הגולשים בלבול בין צרכיהם האישיים, החברתיים והכלכליים.
פעילות הגלישה ברשת מבוססת על עקרונות המנוגדים זה לזה, כגון "בתשלום וחינם", "סמכות ושוויון", "חברה ופרט", "עבודה ופנאי", "פיקוח וחופש" ועוד. טשטוש הגבולות בין העקרונות האלה יצר אצל הגולשים התנהגות כאוטית, שחדרה אל עולם הכלכלה ואל מרחבי העבודה המקוּונים. הוא העצים את השיתוף בין הגולשים, צמצם את מנגנוני התיווך בין היצרנים לצרכנים ואת הדיכוטומיה ביניהם, הסיר את הגבולות בין העיסוקים ואִפשר לגולשים חובבנים (Amateurs) להשתלב בכלכלת הרשת. מטשטוש זה נבעה גם חלוקת עבודה שבסיסה סולידריות וולונטרית, המאפשרת שוויון בין הגולשים ומעודדת אותם ליזום התארגנויות משותפות, זמניות או קבועות, ללא כוחנות, מנגנוני שוק והיררכיות ניהוליות, וכן מיזמים משותפים בשוק העבודה המקוּון.

המשך קריאה: על חלוקת העבודה במִרשֶתֶת והסולידריות הוולונטרית

הוסף תגובה (10 תגובות)

המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית

תקציר

אירועי "האביב הערבי", שנועדו להפיל משטרים אוטוריטטיביים ורודניים, מהווים זרז (קטליזטור) לשיח בדבר מקומה של המדיה החדשה כמחוללת מהפכות חברתיות. השיח קיבל תאוצה עקב המחאות הגלובליות של קיץ 2011 על "הצדק החברתי" (social justice struggles), שהתרחשו גם במדינות הדמוקרטיות בעלות משטר קפיטליסטי ניאו-ליברלי. במקביל לגל המחאות העולמי החלה בישראל המחאה על מחיר ה"קוטג'", התרחבה למחאה על יוקר שכר דירה, והפכה למחאה על "צדק חברתי".1

לטענתי, גל המחאות של שנת 2011 הוא ביטוי להתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים הקיימים בחברה ובכלכלה. התנגשות זו באה לידי ביטוי במרחב הציבורי באמצעות המדיה החדשה, המאפשרת לממש מאוויים וצרכים אישיים, חברתיים ופוליטיים; מרחב שבו כללי המשחק שונים, ונבדלים מהמבניות הפורמלית שמתְנה הפוליטיקה המסורתית ואף עוקפת את הזרם של המדיה הממוסדת. במרחב הציבורי הזה בא לידי ביטוי "האני הפוליטי", ששימש מניע למחאות ולשיח פוליטי אלטרנטיבי.

אולם למרות הזמינות והנגישות של המדיה החדשה במרחב הציבורי, היא לבדה לא הייתה יכולה לגרום לשינוי פוליטי. לא האינטרנט, ואף לא הטלפונים הסלולריים המשוכללים,2 הם שהביאו לגילויי המחאה נגד סדרי השלטון המסורתיים. לא כל גולש מציץ המפרסם סטטוס בפייסבוק או מעלה סרט ל-YouTube, הופך לעסקן פוליטי בעל השפעה. עם זאת, בעידן המידע אי-אפשר לחולל שינוי חברתי ללא הטכנולוגיות החדשות, המהוות היום תשתית בסיסית לרבות מפעולותינו השגרתיות.

 

המשך קריאה: המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית

הוסף תגובה (21 תגובות)

ידע מדעי ותרבות אקדמית בעידן הרשת

נכתב בשיתוף עם אורן גולן

תקציר

מאמר זה דן בכניסת האינטרנט לתחומי הפרסום האקדמי1. שינוי מהותי באמצעי ההפצה הביא לתהליכים של מסחור והגבלת הנגישות לידע המדעי, בעיקר בכתבי העת המקוונים. מנגד, הרחבת דרכי ההפצה של מחקרים מדעיים הִצמיחה אפשרויות לפתיחת ערוצים חדשים בפני הציבור הרחב (במאגרים אקדמיים מקוונים, בבלוֹגים ובמקורות נוספים) והולידה תנועות הקוראות לזמינות הידע בפני כול ('הגישה הפתוחה' ובאנגלית: Open Access - O.A.). נוכח מגמות אלה עולה השאלה: כיצד העלאת החומרים האקדמיים למרחבי האינטרנט משפיעה על מבנה הקהילה המדעית?

המשך קריאה: ידע מדעי ותרבות אקדמית בעידן הרשת

הוסף תגובה (17 תגובות)

"מהפכת הטוויטר" כמיתוס פוליטי

מבוא

עם סיום כתיבת המאמר הנוכחי החלו מחאות חברתיות בהיקפים חסרי תקדים בישראל. המניעים למחאה החברתית בישראל ובעולם כולו הם בעיות חברתיות מצטברות שהחלו עוד לפני עידן הרשתות החברתיות המקוונות, כגון הטוויטר, הפייסבוק וה-YouTube, אך אין ספק שאלו מסייעות להצלחתן של תנועות המחאה.

המאמר שלפניכם אין עניינו בשיח על מקומן של הרשתות החברתיות ככלל כמחוללות מהפכות חברתיות, אלא בהתפתחותו של מיתוס פוליטי המתייחס ל"מהפכת הטוויטר", כפי שעלה במקרה של השתלבות רשת האינטרנט בדיפלומטיה האמריקנית.1

המשך קריאה: "מהפכת הטוויטר" כמיתוס פוליטי

הוסף תגובה (12 תגובות)

'התמכרות לאינטרנט': פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית

תמצית [1]

בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. שכן, ל"התמכרות לאינטרנט" לא הוגדרו עדיין קריטריונים קליניים או סממנים פתולוגיים. היא איננה נחשבת כהפרעה נפשית ואיננה מוכרת כמחלה על ידי המערכת הרפואית. כמו כן, אין מחקרים אפידמיולוגיים אשר יסייעו להגדיר את הגלישה הנורמאלית באינטרנט ואת הסטייה ממנה באופן שניתן יהיה להסיק מהם ממצאים תקפים ביחס לפָּתוֹלוֹגִיה. כך, בניגוד להגדרות עממיות ועיתונאיות חוזרות ונשנות של פאניקה מוסרית ביחס ל"התמכרות לאינטרנט", אנו רואים כי באופן כללי, הממסד הפסיכיאטרי דוחה הגדרות אלו. לאור זאת, נשאלת השאלה: כיצד מובנה מוצג דימוי ההתמכרות? אילו כוחות חברתיים פועלים לעיצובו ולטיפוחו?. התמקדות בדימוי ה"התמכרות לאינטרנט" יש בה כדי לשפוך אור לא רק על הבנת התופעה בכללותה אלא אף מעבר לכך. היא מובילה לדיון בסוגיות המעבר מהזירה המדעית-פסיכיאטרית אל הזירה הציבורית-עיתונאית.

המשך קריאה: 'התמכרות לאינטרנט': פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית

הוסף תגובה (0 תגובות)

האגדה הדוא"לית והסדר החברתי ברשת

תרבות הרשת משמשת מסגרת למגוון סוגות (ז'אנרים) העוסקות באמנויות הרחוב, במיתוסים ובאגדות אורבניות. חלקן הן גלגולי גרסאות הקודמות להיווצרות המִרשֶתֶת (אינטרנט), שעברו עריכה והתאמה לרשת.
למשל, האגדה האורבנית – שנתנה לעתים מענה למתחים הנוצרים בארגון חברתי, לחוסר מיסודן של בעיות חברתיות (Unconstructed Social Problems) וכן לסטיות מההתנהגות הקולקטיבית (Collective Behavior) – תפסה את מקומה ברשת כאגדה דוא"לית (Legends of E-Mail).
האגדה הדוא"לית מציעה מענה גם לסדר החברתי החדש ההולך והמתהווה ברשת. האגדה עלולה לעורר פאניקה מוסרית היוצרת טלטלה ערכית וגורמת לחרדות בקרב הגולשים, כמו במקרה של ה"התמכרות לאינטרנט" (הכט, 2007). עם זאת, הולכים ומתרבים המקרים שבהם האגדה הדוא"לית גם מבדרת ומהנה, ותעיד על כך סדרת הסרטים "Urban Legend". האגדה קיבלה ברשת משמעות סימבולית של הבעת שותפות וידידות בגרסת "השומרוני הטוב". היא נהפכה גם למעין רגולטור מוסרי (Moral Regulation) המאפשר לגולש לאמץ את תוכנה של האגדה ולהפיצה, לדחותה, לתקנה או לשפרה.

המשך קריאה: האגדה הדוא"לית והסדר החברתי ברשת

הוסף תגובה (7 תגובות)

פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט

תמצית1

בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. שכן, ל"התמכרות לאינטרנט" לא הוגדרו עדיין קריטריונים קליניים או סממנים פתולוגיים. היא איננה נחשבת כהפרעה נפשית ואיננה מוכרת כמחלה על ידי המערכת הרפואית. כמו כן, אין מחקרים אפידמיולוגיים אשר יסייעו להגדיר את הגלישה הנורמאלית באינטרנט ואת הסטייה ממנה באופן שניתן יהיה להסיק מהם ממצאים תקפים ביחס לפָּתוֹלוֹגִיה. כך, בניגוד להגדרות עממיות ועיתונאיות חוזרות ונשנות של פאניקה מוסרית ביחס ל"התמכרות לאינטרנט", אנו רואים כי באופן כללי, הממסד הפסיכיאטרי דוחה הגדרות אלו. לאור זאת, נשאלת השאלה: כיצד מובנה מוצג דימוי ההתמכרות? אילו כוחות חברתיים פועלים לעיצובו ולטיפוחו?. התמקדות בדימוי ה"התמכרות לאינטרנט" יש בה כדי לשפוך אור לא רק על הבנת התופעה בכללותה אלא אף מעבר לכך. היא מובילה לדיון בסוגיות המעבר מהזירה המדעית-פסיכיאטרית אל הזירה הציבורית-עיתונאית.

המשך קריאה: פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט

הוסף תגובה (36 תגובות)

על משמעות המושג "אינטליגנציה קולקטיבית" ברשת

תקציר

תפיסת רשת האינטרנט כמסגרת חברתית היא שינוי מהותי בתולדות הרשת. תכונות היסוד של הרשת, אנונימיות וספונטניות, מזמנות יחסי גומלין וולונטריים; השותפים להתקשרות ברשת נכנסים לשיח המקוון בלי הגבלה. סביבת הרשת מעודדת גם שוויוניות, מעצם היותה זירה שאין בה יכולת כפייה והטלת מרות בין הצדדים.

נוסף על כך נוצרו אפשרויות חדשות ברשת, ברתימת יכולותיהם ובִינותיהם (קוגניציות) הקיבוציות של המון הגולשים למטרות שונות, בין היתר לשיפור תהליכי חשיבה ולמידה קבוצתיים. תהליכים אלה עשויים להעלות, לדעת מצדדיהם, את הערך המוסף החברתי והכלכלי של רעיונות, מוצרים ושירותים. יש הרואים בתופעה זו מהפכה של ממש, ומכנים את הידע המוסף הנוצר של הקולקטיב, הנמצא מחוץ לבינה של הגולש הבודד, "אינטליגנציה קולקטיבית".

במאמר זה אנסה להראות כי ההמשגה "אינטליגנציה קולקטיבית" אינה במקומה. היא בעייתית מבחינה סמנטית וחסרת ממצאים בעלי תוקף אמפירי, ולמרות זאת היא נהפכה למטבע לשון להצגת עמדות על מידת תרומתם של גולשים ברשת.

המשך קריאה: על משמעות המושג "אינטליגנציה קולקטיבית" ברשת

הוסף תגובה (13 תגובות)

מסע נגד האינטרנט - בגלל פניקה מוסרית

המאמר פורסם 18.07.07 ב- ynet

חוק חסימת האתרים נחקק על ידי פוליטיקאים המנסים לעשות קריירה על ידי העצמת הסכנות שבסטייה, בפשיעה ובהתמכרות לאינטרנט. הם מתרגמים אינטרסים פוליטיים לרגשות ציבוריים ונהנים מאוזן קשבת של דור ההורים. אולם, מה שנכון ביחס למבוגרים אינו תופס ביחס לצעירים

המשך קריאה: מסע נגד האינטרנט - בגלל פניקה מוסרית

הוסף תגובה (21 תגובות)