'התמכרות לאינטרנט': פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית

פרטים

נוצר ב 12/2007

נכתב על ידי דר. יעקב הכט

תמצית [1]

בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. שכן, ל"התמכרות לאינטרנט" לא הוגדרו עדיין קריטריונים קליניים או סממנים פתולוגיים. היא איננה נחשבת כהפרעה נפשית ואיננה מוכרת כמחלה על ידי המערכת הרפואית. כמו כן, אין מחקרים אפידמיולוגיים אשר יסייעו להגדיר את הגלישה הנורמאלית באינטרנט ואת הסטייה ממנה באופן שניתן יהיה להסיק מהם ממצאים תקפים ביחס לפָּתוֹלוֹגִיה. כך, בניגוד להגדרות עממיות ועיתונאיות חוזרות ונשנות של פאניקה מוסרית ביחס ל"התמכרות לאינטרנט", אנו רואים כי באופן כללי, הממסד הפסיכיאטרי דוחה הגדרות אלו. לאור זאת, נשאלת השאלה: כיצד מובנה מוצג דימוי ההתמכרות? אילו כוחות חברתיים פועלים לעיצובו ולטיפוחו?. התמקדות בדימוי ה"התמכרות לאינטרנט" יש בה כדי לשפוך אור לא רק על הבנת התופעה בכללותה אלא אף מעבר לכך. היא מובילה לדיון בסוגיות המעבר מהזירה המדעית-פסיכיאטרית אל הזירה הציבורית-עיתונאית.

כהסדר חברתי אלטרנטיבי, התפתח מיתוס המסייע ליצירת סמן נגטיבי לסדר החברתי הווירטואלי ולהתנהגות אינטרנטית רצויה. מיתוס זה, מעניק "לגיטימציה" להתערבות חברתית על מנת למנוע פגיעה אפשרית בתהליכי הסוציאליזציה של הצעירים בחברה. ההתמכרות של הצעירים נהפכה למֶטָפוֹרָה של מלחמת תרבות בין-דורית. במאבק זה, האינטרנט מתואר כאבן נגף וכתיבת פנדורה וירטואלית, המכילה הרבה מתחלואי החברה. ההתמכרות שוב איננה נתפסת כתדירות הגלישה בלבד, אלא מיוחסת בעיקר לאיכותן של סביבות הגלישה.

תפיסת ההתמכרות כ"מחלה" נעשית במסווה של חמלה ודאגה לזולת, בעוד שלמעשה, היא מושפעת מאינטרסים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, המבוססים על עצמה וכסף.

***

פתח דבר

לאחרונה, החלה התעניינות גוברת בתופעת ה"התמכרות לאינטרנט", קרי, שימוש מוגבר בפעילות המחשב והאינטרנט. שימוש זה, הוגדר במדיה כסטייה, הטומנת בחובה סכנות כגון אובדן שליטה עצמית, כפייתיות והשתעבדות. למרות עושר הכתיבה בנושא, אנו רואים כי, לפי שעה דוחה הממסד הרפואי-פסיכיאטרי את הטענות הללו. שכן, לתפיסה זו עדיין אין סימוכין במערכות החברה האמורות לקבוע את מעמדה של ההתמכרות. במאמר הנוכחי ננסה לעמוד על ניסיונות שכשלו להתייחס אל ההתמכרות כאל מחלה. כמו כן, נדון בהבנייתו של מיתוס ההתמכרות, המבטא במידה מסוימת, מניעים חוץ-רפואיים, כגון, אינטרסים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. תחילה נדון בתהליכי המדיקליזציה של ההתמכרות המתרחשים בממסד הרפואי.

המדיקליזציה של ההתמכרות

ההתבוננות ב"התמכרות לאינטרנט" מחזירה אותנו לדיון דומה ביחס לתפיסת מקומו של השיגעון בחברה. על פי דיון זה, משתנה התפיסה בהתאם לשינויים בנורמות התרבות במהלך ההיסטוריה. בנושא זה דנו בהרחבה בין היתר, פוקו (Foucault 1965) (פוקו 1986), תומש סאס (1986 Szasz)[3] ורבים אחרים.

לטענת פוקו, מאמצע המאה ה-17, תפסה דמותו של המשוגע כסמן נגטיבי של הסדר החברתי את מקומו של המצורע, (פוקו 1986). עד אז, נסבל השיגעון מבחינה חברתית. אולם, כשהופקדה הגדרת השיגעון בידי הפרופסיה הרפואית, הפך הדיון אודותיו למונולוג בתוך הפרופסיה הפסיכיאטרית ולא כדיאלוג עם הסביבה החברתית.

הרפואה המודרנית הפכה לסוכנת חברתית בעלת סמכות וכוח, החל מסוף שנות הארבעים של המאה שעברה. התוקף החברתי שלה מתבסס על האבחנות הקליניות האובייקטיביות של המחקר המדעי.

בידי הפרופסיה הרפואית הסמכות להגדיר התנהגות מסוימת כבעיה רפואית, או כמחלה, שריפויה הוא באמצעות טיפול נפשי או/ו תרופתי. התהליכים הקשורים לקביעת המחלה מכונים מדיקליזציה. (Medicalization), תהליכים אלה, מאפשרים לממסד הרפואי להפוך בעיות מוסריות וחוקיות למחלות על ידי החלפת מערכת תוויות אחת בשנייה. נקודת המוצא של ההיבט המוסרי קובעת אפריורי, כי כל אדם אחראי למעשיו. לכן, "החלפת התוויות" פירושה, כי המתמכרים הם חולים, אשר התנהגותם סוטה מן המקובל והם אינם אחראים למעשיהם. היא מותירה בידי הממסד הרפואי את הצורך לטפל בהם, גם אם זה בניגוד לרצונם.

בדתות מסוימות כגון האסלם[4], המדיקליזציה אפשרה להפוך את ההתמכרות לאלכוהול לחולשה מוסרית המנוגדת לרצון האל. בלשון ציורית ניתן לומר, כי היא הפכה מנקטר האלים לכוס התרעלה (טייכמן 2001). במילים אחרות, המעבר משתיית אלכוהול לאלכוהוליזם עבר תהליך של תיוג רפואי המבדיל בין אנשים "חולים"[5] ל"בריאים".

ההומוסקסואליות תויגה אף היא כהפרעה נפשית בשנת 1968, במדריך לאבחנת מחלות פסיכיאטריות[6] (DSM II), אף כי הוסרה במהדורות הבאות. שתי הדוגמאות הללו, ההתמכרות לאלכוהול מחד והומוסקסואליות מאידך משקפות את השינויים החלים בנורמות החברתיות ואת מעמדה המונופוליסטי של הרפואה בשינויים אלו.

בניסיונות המדיקליזציה הראשונים בתחום ההתמכרות למחשב ולאינטרנט, היא תויגה כפתולוגית. לפני כעשרים וחמש שנים טבע שוטון (Shotton, 1989) לראשונה את המונח "התמכרות למחשב" (Computer Addiction). שש שנים מאוחר יותר (1995), תיאר הפסיכיאטר הניו-יורקי איון גולדברג, את התופעה כ"הפרעה של התמכרות לאינטרנט" (IAD -"Internet Addiction Disorder"). בתיאור התופעה עשה גולדברג שימוש בקריטריונים דיאגנוסטיים (Diagnostic Criteria) מקובלים בקודכס הפסיכיאטרי (DSM) . אולם למעשה, התכוון גולדברג לתאר את ההתמכרות כפָּרוֹדְיָה של מחלת נפש הקרויה כך מאז פרסומה ...

רק לאחר שקיבל תגובות רבות נוכח גולדברג לדעת כי, הפרודיה שהציג נלקחה ברצינות. לפיכך, הוא הצהיר, כי לא היה כלל בכוונתו להשוות את ההתמכרות לרשת (""netaholism) אל התמכרות להרואין. הוא הדגיש, כי למעשה לא ניתן כלל להגדיר את ההתמכרות לאינטרנט במונחים פסיכיאטריים. למרות הכחשתו הנמרצת של גולדברג, היא הניחה את היסודות לבניית מיתוס ההתמכרות ועל כך בהמשך.

אחת העבודות הראשונות שהתבססו על הפרודיה של גולדברג, נעשתה לפני כעשור על ידי צמד חוקרים שוויצריים (Egger & Rauterberg 1996)[7], מהמכון הפדראלי לטכנולוגיה בלוזאן (Swiss Federal Institute of Technology) עבודתם, לא אישרה את קיומה של התמכרות.

מקרה קליני ראשון פורסם ביוזמתה של הפסיכיאטרית .Kimberly Young הסבורה שההתמכרות לאינטרנט היא אכן מחלה, ואף כתבה ספר בנושא זה ("Caught in the Net") (Young, 1998). המקרה אותו תיארה נסב על עקרת בית בת 43 שהתמכרה לאינטרנט אף שלא סבלה בעבר מבעיות פסיכיאטריות (Young, 1996 a). יאנג אף הקימה באוניברסיטת ברדפורט (Bradford), את "המרכז להתמכרות ברשת בפנסילבניה" (Center for Online Addiction in Pennsylvania), הנחשב לאחד המרכזיים בנושא ההתמכרות. החוקרת מודעת לכך כי רבים מעמיתיה אינם מקבלים את תיוגה של ההתמכרות כמחלה ומסתפקת באמירה כי בעיית ההתמכרות היא מבחינתה בעיה סמנטית ולא מהותית.

לעמדתה של יאנג מצטרפת גם הפסיכולוגית מבוסטון, מרסה אורזק (Maressa Hecht Orzack), העוסקת בתרפיה של התנהגות קוגניטיבית. אורזק הקימה את שירותי ההתמכרות למחשב ליד בית החולים מקלין (Computer Addiction Service at McLean Hospital). את דעתה היא פרסמה כבר לפני כעשור (Orzack 1998) ומחזיקה בה עד היום.

בראיון למגזין הווירטואלי לחומרה ולמחשבים "Ars Technica", טענה אורזק כי 40% משחקני המשחק מבוסס הרשת World of Warcraft הנחשב כלהיט בעולם המשחקים, הם מתמכרים Reimer 2006)).

על כך הגיב הפסיכולוג J.M. Grohol , העוסק אף הוא בנושא ההתמכרות ומתמחה בשירותי בריאות הנפש המקוונים ומפעיל את האתר העצמאי Psych Central, כי אורזק אינה מבססת דעתה על עובדות אקטואליות וכי המידע שהיא מסרה הוא מהרהורי ליבה בלבד. החוקר אף מוסיף, כי מגוחך לטעון שכל פעילות מהנה היא התמכרות אשר ניתן לכנותה כהפרעה התנהגותית רצינית (“Serious Mental Disorder”). שכן, על פי הגיון זה, גם קריאה ספר במשך 5 עד 10 שעות ביום יכולה להיחשב כהתמכרות לקריאה (Grohol 2005c) . לטענתו של גורהול "העתקת" קריטריונים של סימפטומים דיאגנוסטיים המיוחסים להפרעה, תוך הכנסת שינויים מעטים, במטרה להצביע על קיומה של הפרעה חדשה, היא אבסורדית.

לדעת החוקר, גם מבחן עצמי של ההתמכרות לאינטרנטWidyanto & Murran 2004) ), אינו מגלה כלל מופרעות נפשית שכן המבחן אינו מבוסס על מדגם מייצג וכי 60% מהנחקרים גלשו לצרכי עבודתם כלומר, ש"גלישתם אומנותם"[8] ( aGrohol 2005) .

שלב נוסף בניסיונות למדיקליזציה ניתן לראות בעקבות פרסום מחקר קליני שנערך על ידי צוות חוקרים מבי"ס לרפואה של אוני' סטנפורד. בראשותו של הצוות עמד הפסיכיאטר Elias Aboujaoude, המנהל את קליניקה לטיפול בהתמכרות (Stanford's Impulse Control Disorders Clinic). המחקר הראשון בהיקפו,

עשוי לקדם לדעת חוקריו את הדיון האם ההתמכרות היא הפרעה ברורה בפני עצמה או רק ביטוי לבעיות פסיכופתולוגיות אחרות כגון, דפרסיה או התנהגות כפייתית (Obsessive-Compulsive Disorder).

ממצאי המחקר המתייחסים לסממני האוֹבְּסֶסְיָה האינטרנטית מראים, כי בתשובות הגולשים יש התייחסות לבעיות מצוקה מסוימות, הנובעות מהגלישה. הן באות לידי ביטוי בקרב ששה אחוז לארבע עד ארבע עשר אחוז מבין המשיבים חיובית לשאלות הבאות:

יחד עם זאת, עורכי המחקר מציינים, כי לא ניתן לזהות בין הנחקרים מקרים בעלי משמעות קלינית. הפסיכולוג הישראלי עזי ברק מביע אף הוא התנגדות ליחס המוטעה לתופעת ההתמכרות באינטרנט

(YNET 29.10.2006): אולם, דומה כי, ברק לא דייק בכתבתו המשכנעת, בקבעו כי כ -1% מאוכלוסיית המשתמשים ברשת הם מכורים. שכן, במחקר סטנפורד שעליו התבסס (Aboujaoude 2006), נאמר כאמור, ובמפורש, כי לא ניתן לזהות בין הנבדקים מקרים בעלי משמעות קלינית.

הפסיכיאטר הישראלי מרק רויטמן[9] טוען, כי "לא צריך להפוך את כל האינטרנט להפרעה או מחלה. לאינטרנט יש יתרונות אדירים, ואפילו לאתרי מין יש הבט חיובי, אנשים הרי לא היו נכנסים אליהם אלמלא היו זקוקים לגירוי מיני. גם הצ'אטים, בפני עצמם, אינם תופעה שלילית; הם מספקים את הצורך בקשר ובשיחות נפש. לחלק מהאנשים הפתרון הזה עדיף על ברים ודיסקוטקים....כי אדם שעוסק בפעילות כפייתית מסוג זה - עבודה, סקס, אינטרנט, הימורים - בדרך כלל לא רואה את זה כבעיה. האדם עצמו אף פעם לא יגיד ישר - אני מכור לאינטרנט כמו שלא יגיד שהוא עוסק יותר מדי בספורט, או עובד יותר מדי...." (פרקול 2003). הדעה הנחרצת של מרק רויטמן כי אין בני האדם נוהגים לדווח על עצמם כי הם מתמכרים, שנויה במחלוקת. שכן, לעומתה מוצגת טענה הפוכה על פיה גולשים מדווחים בגלוי על תסמינים של מתמכרים. בעיקר אחרי שהם קוראים ספרות פופולארית הדנה בנושא[10] (Downs 2005).

ניתן להניח, כי אם ההתמכרות לאינטרנט תופיע בעתיד כמחלה במדריך הפסיכיאטרי, היא לא תרשם תחת הכותרת של "התמכרות" אלא תחת הכותרת של "הפרעות בהתנהגות אימפולסיבית" (Impulse-Control Disorder) כלומר, כהפרעה בדחף כרוני או מתקדם למחלה מנטאלית שעלולה לבוא כתוצאה ממחסור של הורמון במח השולט על ההתנהגות האימפולסיבית. זאת בדומה למקרים של שימוש יתר (Overuse), שבהם בני האדם נמצאים במצוקה או/ו פוגעים בעצמם פיזית, פסיכולוגית, בין אישית, בחיי המשפחה, בתפקודם החברתי, בתעסוקתם ואף לקשרה לוורקהוליזם (Workaholism) (Haddock 2006).

במילים אחרות, "ההפרעות בהתנהגות אימפולסיבית ברשת" עלולות לבוא בסביבות מקוונות ספציפיות כמו באתרי "מין מקוון" ובשאר הסביבות הפורנוגראפיות המקוונות (Internet Ppornography), בסביבות הרוויות ב"יחסים מקוונים" (Cyber-relationship), ב"משחקים מקוונים" Game playing)), ב"הימורים מקוונים" (Gambling), וכן ההתמכרות עלולה להתבטא כגלישה אובססיבית בסביבות שעניינן מידע.

אולם כל עוד לא נערכו מחקרים אפידמיולוגים[11] ספציפיים על אוכלוסיית הגולשים, הווה אומר, לא נערכה השוואה בין קבוצת נבדקים שנחשפו לגורם סיכון ובין קבוצת נבדקים שנמנעו מכך, כפי נעשה על קבוצות של אלכוהוליסטים לעומת קבוצות שהתנזרו משתיית אלכוהול, לא ניתן להתייחס להתמכרות לאינטרנט כאל סינדרום העומד בפני עצמו. יש לראות בו תופעה הקשורה לבעיות פתולוגיות אחרות שבהן, כאמור, יש צורך לטפל.

האינטרסים החוץ-רפואיים הקשורים להתמכרות

בעוד הפסיכיאטריה מנסה לשמור על כוחה ומעמדה כשומרת הסף החברתית על מחלות הנפש, החלו לחדור אינטרסים זרים, כגון אינטרסים מסחריים וגורמי שוק, המנסים להשפיע על תהליכי המדיקליזציה

לטענת שלר, המניעים האמיתיים להפיכת ההתמכרות למחלה מוסווים תחת מעטה של חמלה ודאגה לזולת. למעשה, הם נובעים מאינטרסים פוליטיים, חברתיים וכלכליים המבוססים על עצמה וכסף. נראה, כי מניעיהם של הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והפרופסיונאליים בבריאות הנפש, המפזרים דיאגנוזות ומשכנעים את הגולשים במטפורות של מחלות אינם כנים (Schaler 2006 [12] (.

האינטרסים הכלכליים של העוסקים ב"מצוקות הווירטואליות" באה לידי ביטוי בפרסומות על ה"קליניקות לטיפול במכורים לאינטרנט", כפי שניתן לראות בשלושת הדוגמאות הבאות:

באתר של ד"ר דאב גרינפילד :

באתר "wfie.com 14” :

באתר של ד"ר קימברלי יאנג (Kimberly Young) שאף הוא בעל אופי עסקי, מופיע "מבחן עצמי" לבדיקת ההתמכרות

למרות שהשאלון פופולארי למדי, הביקורת עליו רבה. השאלון אינו מבוסס על גוף ידע מוסמך ומקובל בתחום. אלא מסתפק במאגר תשובות שנתקבלו מדיווח עצמי של גולשים, באמירות פופולאריות ודעת קהל.

עצם מילוי השאלון מגביר אצל רבים מהגולשים את התחושה כי אכן הם נמצאים במצב התמכרות, שפירושה איבוד השליטה העצמית האופיינית למתמכרים קליניים. התסמינים המוכתבים מראש, ללא כל קשר לסימנים הפתולוגיים, אינה מאפשרים לקבוע את מידת החולי כפי שהנוהל הרפואי מחייב ביחס למחלות המוכרות. עם זאת, למרות המגבלות של השאלון, הוא משמש אמצעי יעיל למדי ליצירת קהל קליינטים משמעותי בארה"ב בהרבה מרכזי גמילה. בישראל, טרם הוקמו המרכזים לגמילה בהתמכרות לאינטרנט, אולם יש כבר קליניקות העוסקות בנושא ואף מפרסמות זאת באתרים המסחריים כמו ב"מרכז הרופאים המומחים" [13]:

מגמת המיסחור משתלבת גם בכתבות עיתונאיות שגרתיות כמו הכתבה "חדש בארץ: טיפול בהתמכרות לרשת" של מישל דור (YNET 21.06.06) :

המיסחור של ההתמכרות מתבטא למשל בתגובה לכתבה הבאה :

 עשרות ישראלים סובלים מהתמכרות לאתרי אינטרנט

והתגובה המדברת בעד עצמה בצורה חדה וברורה:

האינטרסים המסחריים הקשורים להתמכרות הבאים לידי ביטוי בפרסום ישיר לצרכן, הם חלק מהמגמה הכללית של הגברת הביקוש בשוקי הרפואה הפרטיים (Conrad & Leiter 2004).. מגמה זו בולטת גם בתעשיית התרופות המבקשת להרחיב את שווקיה (2005 (Conrad.

בצד התומכים בהכרה בהתמכרות לאינטרנט כתופעה פתולוגית, מתוך אינטרסים כלכליים, יש המנסים המעוניינים לבלום תהליך זה, מתוך אותם מניעים עצמם. לדוגמה, גופים העוסקים ב"ניהול הטיפול"(Managed Care) ובמימונו. חברות הביטוח הרפואי מתנגדות להכרה בהתמכרות לאינטרנט כמחלה שכן דבר זה יחייב אותם לשאת בהוצאות הכרוכות בטיפול הרפואי או בתשלום דמי ביטוח למבוטחיה (Haddock 2006).

בישראל, ניתן להבחין באינטרסים הקשורים להתמכרות אשר אינם קשורים לרפואה, העולים מתוך פרסומים ממשלתיים. כבר בשנת 2001 פרסמה ממשלת ישראל מסמך רשמי עם סמל המדינה שכותרתו "התמכרות לאינטרנט" שבו נאמר, בין היתר :

האינטרסים של המדינה, שלא נמצא להם עדיין אישוש בספרות המחקרית, ממשיכים להופיע גם בשנת 2007 תוך הדגשה על "התופעות הפתולוגיים" הכרוכות בהתמכרות :

הכתבה הנ"ל אף קבלה את האישור כ"סקירה ממשלתית" באתר משרד האוצר, ומומלצת על ידי השרות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) תחת הכותרת "שימוש במדיה ובאינטרנט" >> "היום הלאומי לאינטרנט בטוח 2007 " [15] .

 במילים אחרות, האינטרסים הלא רפואיים הקשורים למדיקליזציה של ההתמכרות, הפכו לדיאלוג בעל עוצמה בסביבה החברתית. דיאלוג זה, מהווה אלטרנטיבה למונולוג הממשיך להתנהל בפרופסיה הפסיכיאטרית. אלטרנטיבה זו, ייצרה למעשה את המיתוס של ההתמכרות, אשר בעצם טבעו אינו זקוק לממצאים מדעים ומסתפק במידע אקראי ובלתי מבוסס.

המיתוס [16] שתחילתו בפרודיה

מיתוס ההתמכרות (Internet Addiction Myth ) התפתח בעקבות פרסומה (1997) של הפָּרוֹדְיָה של אוון גולדברג ה Ivan Goldberg's Parody of "Pathological Computer Use Disorder" הוא קיבל חיזוק בעיקר משתי הפסיכיאטריות, קימבלי יאנג (Kimberly Young) וגורהול מרסה אורזק (Maressa Hecht Orzack), המשמשות עד לכתיבת שורות אלו, אורים ותומים בכל הקשור למה שמכונה "התמכרות לאינטרנט".

מיתוס המבוסס על מטפורות של מחלות, נהפך לקליט במיוחד במדיה. הוא זוכה לרייטינג גבוה גם בקרב צרכנים שאינם נמנים על הגולשים. הוא מאפשר מתן לגיטימציה להצבתם של שומרי סף, מתחומי הטיפול, החינוך והאכיפה לשם קביעת גבולות השימוש באינטרנט" . במיתוס, זה, האינטרנט מהווה מקור חולי להרבה מתחלואי החברה:

אחת מדרכיה של המדיה היא להפוך מקרים אקראיים לתופעות חברתיות נפוצות. לדוגמה המקרה הטרגי שאירע לאופיר נחום בשנת 2001 מובא מאז להוכחת הסכנות שבאינטרנט:

בדרך דומה של רדוקציה של לקט תופעות אקראיות וחלקיות המוצגות כעובדות, נבנה ומשתמר גם מיתוס ההתמכרות , להלן מספר דוגמאות:

 כתבה שהתפרסמה ב"ניו- יורק טיימס:

1. דוגמא מתוך מסמך של הספרייה הווירטואלית של מט"ח ללא ציון תאריך....

פתיח מתוך הרצאה של עיתונאי בכנס שדן ב"התמכרות לרשת - התמכרות ברשת" באוניברסיטת תל-אביב (15.2.2006) דוגמא מסין להוכחת קיומה של התמכרות אצל בני הנוער:

 אולם במקרה זה כבר העז עמיתו העיתונאי יובל דרור לבקר את הדברים ...

נראה כי הבאת קטעי מידע על ההתמכרות מארצות רחוקות, מחזקת את המיתוס והראיה, שמספר ימים לאחר פרסום הכתבה של אלי הכהן שוב הופיעה דוגמא, הפעם מיפן, הדנה בהתמכרות לאינטרנט ("קווים לדמותו של הסקרין-אייג'ר") שהתפרסמה בעיתון "הארץ" (8.1.2007).

הדוגמאות מארצות רחוקות משמשות כאמור ראיות גם לנעשה בישראל. דוגמה לכך ניתן לראות בכתבה "עשרות ישראלים סובלים מהתמכרות לאתרי אינטרנט" שהתפרסמה ב- TheMarker 15.3.2007)), בה מתואר מתמכר למשחקי מחשב:

אם כן, המדיה, מביאה דוגמאות מארצות רחוקות ומשתמשת במידע חלקי לביסוס מיתוס ההתמכרות. דרך אחרת בה נוקטת המדיה היא, פרסום מידע המושתת, כביכול, על מחקר מדעי, כדוגמת כותרת כתבה שהתפרסמה באתר YNET על מחקר מדעי שנערך בסטנפורד (Brandt 2006).:

אלא שעיון במחקר המצוטט בכתבה מעלה, כי לא דובר בו כלל על מחלה רשמית. יתרה מזו, צוין בו מפורשות כי נדרש מחקר נוסף, כפי שניתן ללמוד מתוך פרק הסיכום:

בצד בניית מיתוס ההתמכרות, ניתן ללמוד על הסתייגויות ראשונות. כך לדוגמה מופיע הביטוי "שוב רוצים לקטלג אותנו כחולים" בתוך כתבה המציגה מחקר שבו נמצא כי שמונה אחוז מהגולשים שהשתתפו במחקר הם מתמכרים:

למרבית ההפתעה קיים כבר מחקר ישראלי שקבע כי, מאה אלף ישראלים מכורים לאינטרנט, כפי שניתן ללמוד מתוך כתבה שהופיעה בעיתון "הארץ":

 אולם, בבדיקה מתברר כי "המחקר" שעליו מתבסס המאמר [20] מקורו בידיעה שהופיעה בעיתון PC" און"

 במילים אחרות, מדובר ב"סקר" המתבסס על מחקר אמריקאי משנת 2001, שמקורו אינו מצוטט, אשר על פיו מעריך העיתון "און"PC את מצב המתמכרים בישראל בשנת 2004 . כך מצליחה אפוא המדיה לטפח את מיתוס ההתמכרות.

טיפוח המיתוס גורר לעיתים תגובות חריפות של גולשים עליהן ניתן ללמוד מתוך טוקבקים לכתבות בנושא זה. כזו היא תגובה מס' 8 שנדלתה מתוך 86 ביקורות גולשים (טוקבקים) לכתבה של גלית ימיני (09:13 20/04/04 ):

טיפוח מיתוס ההתמכרות באמצעות המדיה משותף למדיה האמריקאית והישראלית. הוא אמנם נתקל לעיתים במחאות גולשים המערערים על הגדרתם כמכורים, אך נקלט היטב בקרב רבים אחרים שהם בעלי אינטרסים מגוונים. אחת הסימנים לחוזקו של המיתוס הוא ששוב המדיה אינה נזקקת יותר למקרים אקראיים וחלקי מידע על מנת לבססו. על כך דווח גו'ן סולר פסיכולוג ומחבר הספר "The Psychology of Cyberspace":

 בעוד שהמיתוס התפתח בעיקר ביחס לגולשים המבוגרים, הוא מקבל משמעות מטפורית ביחס לגולשים הצעירים. עבור הגולשים הצעירים מהווה האינטרנט מוקד אלטרנטיבי בלתי אמצעי לקשרים עם העולם הסובב ומסגרת משמעותית ליצירת תרבויות נוער חדשות (גולן 2006, בן-רפאל 2006). המבוגרים חוששים לאבד את השליטה על הצעירים ורואים בו איום על מעמדם כמתווכים וכסוכני הסוציאליזציה.

"התמכרות הצעירים" כפאניקה מוסרית

 ההתמכרות של הצעירים נהפכה למֶטָפוֹרָה בדיון על "תרבויות המסך" בהם הצעירים גולשים שעות רבות מול מסכי הפלזמה של הטלוויזיה, האינטרנט והמשחקים. תרבויות הנוער הבולטות שבהן מכונות בארה"ב "דור הרשת" ("( “Net Generation, "דור הפלזמה" ו"נוער המסכים"[21] , (Screen Agers)וביפן "היקיקומורי" [22] (Hikikomori). ההתמכרות בתרבויות הנוער הללו היא נורמטיבית ואיננה מצינת את ההתמכרות האינדיבידואלית. אולם גם במקרה כזה ניתן לשאול האם ניתן לקבוע מדד של התמכרות במונחים של שהות גלישה ("שעות רבות")? האם זו יכולה להוות עדות לפוטנציאל הנזק שיכול להיגרם לגולש? על שאלה זו משיב הפסיכולוג הישראלי דוד גרין בשאלה:

  אדרבה, לתפוקות של הבילוי הממושך של צעירים מול המסך, יכולה להיות, באופן פרדוכסלי גם משמעות חיובית (Positive Addiction)[23] (Glasser 1976). התמכרויות חיוביות הן פעילויות הנובעות מבחירות ומהעדפות חופשיות, העשויות לסייע ולאזן את בריאותו הנפשית של האדם כמו פעילויות בשעות הפנאי, התעסקות בתחביבים, פעילות ספורטיבית, קריאה, לצפייה בסרטים ואף לשיח בנושאי כדורגל. בפעילויות המתגמלות את העוסקים בהם, עלולים צעירים ואף מבוגרים לפתח תלות רבה יותר אף להיכנס למלכודת כפייה (Holden 2001) ובכך לא שונה הגלישה באינטרנט.

הדטרמיניזם הטכנולוגי אינו מגדיר את התופעה במונחי חיוב ושלילה אבל טבעי הדבר שהמעבר לתרבות המסך מעלה את החששות של המבוגרים לפגיעה בהתפתחותם התקינה של הצעירים ובאיכות חייהם בעתיד וגובלת לעיתים, עם פאניקה מוסרית.

אנו יודעים מעט מאד על תחושות הצעירים הגדלים לתוך עולם מרושת ומקבלים את הרשת כחלק מהמציאות של חייהם. אין בידינו מידע על משמעות התרומה הסגולית של הגלישה ויכולת השפעתה על מהלך חייהם. הם עוברים את הסוציאליזציה ברשת (Socialization Online) לצרכי לימודים, בפעילות הפגתית ובעבודה, היא מפתחת פעילות סימולטאנית המחייבת כתיבה וקריאה. ההתמכרות החיובית לאינטרנט עשויה לתרום להעצמה חיובית של הצעירים כמו רכישת ידע, פיתוח כישורים קוגניטיביים; פיתוח התנהגויות פרו- חברתיות, התמודדות עם בדידות, מעורבות אקטיבית (לעומת הטלוויזיה), הסרת עכבות, סקרנות, יזמות וביקורת.

במילים אחרות, המעבר בין התמדה כתכונה חיובית, להתמכרות כתכונה שלילית הוא קצר ביותר.

הבט נוסף של מטאפורת ההתמכרות מתייחסת למלחמת התרבות הבין-דורית. "תרבות המסך" חושפת את בפני הדור הצעיר את עולם המבוגרים על מעלותיו וחולשותיו האנושיות. הרשת מהווה עבורו מוקד אלטרנטיבי לקשרים עם העולם הסובב ללא מתווכים ושומרי סף. חשיפה זו מפקיעה הרבה מהכוח שהיה לדור המבוגרים ובעיקר להורים [הכט 2001, גולן 2006]. מטאפורת ההתמכרות נתפסת כמאיימת על הדור הצעיר. היא מסייעת להחזרת השליטה לדור המבוגרים תוך שהיא נותנת לגיטימציה לפקח ולהגביל את חופש הגלישה של צעירים על מנת "להגן על הילדים". המטאפורה מדמה את סביבת אינטרנט ל"תיבת פנדורה" מיסטית, המלאה סכנות של פשיעה, תחלואים, כאב וסבל. גישה סטריאוטיפית זו, המתייחסת לכל גלישה כאל התמכרות, היא דומיננטית בקרב ציבור של הורים, מחנכים, מטפלים ואף פוליטיקאים. כמו כן, היא דומיננטית בקרב קבוצות דתיות...

 גישה זו שניתן לכנותה כ"פאניקה מוסרית", מתאפיינת בכך שגורמים אינטרסנטיים מנסים לשכנע באמצעות נימוקים מגוונים לרוב באמצעות המדיה, כי מאיימת סכנה (מוסרית) מוחשית וממשית, וכי יש לפעול נגדה. המושג "פאניקה מוסרית" נטבע לראשונה סטנלי כהןCohen, 1987) ), על מנת לתאר מצבים בהם החברה מתקשה להסתגל לשינויים וחוששת מפני איבוד הבקרה. ה"פאניקה מוסרית" איננה תופעה חדשה היא הגיע בגלים כבר מאמצע המאה שעברה למשל, כאשר עלו החששות מהשפעת הרוק'נרול שיביאו להפקרות ולהתנהגויות אנטי חברתיות וכן החרדות מ"תרבות הסמים" ('Drug Culture') של שנות החמישים והששים, שיהפכו את בני הדור כולו למתמכרים מטורפים ('Crazed Addicts').

חוקר ישראלי מצא כי גם בישראל השתוללה "פאניקה מוסרית של ממש" כאשר אמצעי התקשורת בשרו (מאי 1982), כי 50% מבני הנוער בבתי-ספר מובחרים משתמשים בסמים, כאשר למעשה הממוצע הארצי נע באותה תקופה בין 3% ל 5% בלבד מאוכלוסיה זו (בן-יהודה 1990 ).

הפאניקה המוסרית עולה גם בהקשרה לאינטרנט למשל בדימויים של ההאקרים, שבהם חלו שינויים קיצוניים, החל מתיוגם החיובי כמדענים - ווירטואוזים וכגיבורי תרבות ועד להפיכתם באמצעות הפאניקה המוסרית, לעבריינים ולטרוריסטים (הכט 2004).

במחקרים על משמעות האינטרנט על חיי מתבגרים עלה נושא ה"פאניקה מוסרית" בעבודותיהם של

Sonia Livingstone, מבית ספר לכלכלה בלונדון (Livingstone 2005), ודפנה למיש מאוניברסיטת ת"א (למיש 2007) - שתיהן הסתייגו מהשימוש המוגזם ב"פאניקה המוסרית" בתיאור גלישת הצעירים.

עם זאת השימוש בפאניקה המוסרית עדין נפוץ בקרב חוגים רבים ומקבל ביטויים מגוונים כמו "ילדים, היזהרו מהאינטרנט, יש לה קרניים" (ליליאן 2007).

גם במשרד החינוך בישראל נעזרים בהתמכרות כפאניקה מוסרית על מנת לסייע בלגיטימציה לפעולותיו.

כך לדוגמה ניתן לראות הפעלת תלמידים באמצעות "שאלון אישי - האם אני מכור למחשבים ואינטרנט?" שפותח על ידי Dr. Kimberly Young[24]: דוגמה נוספת בהפעלת תלמידים בנושא ההתמכרות לאינטרנט היא פיתוחן של סדרת פעילויות לימודיות בשם "לכודים ברשת" על ידי "מינהל חברה ונוער" של משרד החינוך, מטרותיהן של פעילויות אלה הן:

1. "להעלות למודעות את קיומה של תופעת ההתמכרות למחשבים ולאינטרנט בקרב בני הנוער ולעמוד על הנזקים שהיא גורמת להם.
2. לברר מהי התמכרות ולתת כלי ראשוני לאבחון דפוסי התנהגות שעלולים להביא לידי התמכרות למחשב ולגלישה באינטרנט.
3. לפתח נכונות להתמודד עם התופעה באופן אישי ולעודד אחריות קבוצתית כלפי כל חבר בקבוצה כדי למנוע ניכור ובדידות" ("על סדר היום" גיליון מס' 8, 2002).

לשם הפעלת התוכנית נעזרו במשרד גם ב"סיפורה של רנה", אשר הגדירה את עצמה כ"מכורה לאינטרנט" ואף הרשתה לפרסם את הסיפור ולהציגו בפני בני הנוער. מספר שנים לאחר מכן (2005) היו כבר בידי משרד החינוך נתונים על ה"מכורים הכבדים" אשר אפשרו להפעיל אף "תוכנית גמילה":

לסקר הנ"ל לא נמצאו סימוכין על ידי כותב שורות אלו בשום מקום אחר. תגובות הקוראים לממצאי הסקר היו רק 12 אולם הם מיצגים דעות שונות למשל התגובות הבאות:

משרד החינוך בישראל איננו היחיד אשר נעזר ב"פאניקה המוסרית" והפך את ההתמכרות למטאפורה. הרבה מהאתרים המסחריים בארה"ב, העוסקים בהתמכרות של צעירים וילדים, מסתמכים על מיתוס ההתמכרות שהתפתח ביחס לגולשים מבוגרים. הם כוללים בפרסומיהם את הפרודיה של ה"סימפטומים הפסיכולוגיים והפיזיולוגים" השנויה במחלוקת בקרב אנשי המקצוע. כפי שניתן לראות באתר הבא:

הסימפטומים של ההתמכרות המוצגים באתר זה כוללים:

סימפטומים פסיכולוגים : הרגשת שמחה וזְחִיחוּת בגלישה, חוסר יכולת של הפסקת פעילות, הרצון לגלוש יותר זמן, הזנחה של החברים והמשפחה, הרגשת ריקנות, דיכאון ורגזנות, מסירת מידע לא אמין על אודות הגלישה לחברים ולמשפחה, בעיות בחברה ובבית הספר

סימפטומים פיזיולוגים: תסמונת תעלת שורש כף היד, כאבי ראש ומיגרנה, כְּאֵב גַּב, הפרעות אכילה, הזנחת היגיינה האישית, הפרעות שינה, יובש בעיניים.

 ראוי גם להזכיר את שני האתרים הבאים העוסקים באופן מסחרי בהתמכרותם של צעירים:

 המטאפורה של התמכרות בני הנוער עדיין מתפתחת וזוכה לספקולציות רבות. זאת, למרות שהמחקר על מלחמת התרבויות הבין-דורית והסכנות הפתולוגיות הייחודיות לצעירים טרם זכו לעיון מחקרי מעמיק ולא ניתן עדיין קריטריון אשר יסייע להבדיל בין שימוש תקין באינטרנט (Use) לבין שימוש פוגע (Abuse).

סיכום :

התמכרות לאינטרנט במשמעותה הקלינית, טרם נקבעה. לא נמצאה לה עדיין מקבילה בין ההתמכרויות המוכרות שבהן קיים קשר לאובייקטים מסוימים כמו חומרים המשפיעים על האדם פסיכולוגית פיזיולוגית (כימית) כגון, עישון, אלכוהול, סמים ואף תרופות מעוררות (Methamphetamines). חומרים העלולים להשפיע על המערכת העצבית שסימניה (Signs) [25] מזוהים רפואית כהפרעות בהתנהגות אימפולסיבית (Impulse-Control Disorder) המשולבת לרוב עם דיאגנוזות פסיכיאטריות אחרות.

הבנייתם החברתית של הסביבות הווירטואליות היא תהליך מהיר שחלים בו שינויים בנורמות המקובלות המתייחסות לתפיסת התנהגות הרצויה ולכן קיימים קשיים אובייקטיביים בקביעת הנורמות והגבולות של ההתמכרות.

אין לנו עדיין כל מושג על רמת "הנורמאליות" של הגלישה באינטרנט. עם זאת, ניתן להבחין בסביבות וירטואליות בעלות סיכון שאין צורך להציגן במונחי התמכרות, שהגלישה בהן מחייבת סיוע של אדם בעל יכולת שיפוטית מוסרית בשלה שכן יכולת זו אצל רבים מבני הנוער, היא עדיין בשלבי התגבשות.

בעבר, חוקרים הראו כיצד המדיה מאמצת את השיח הפסיכיאטרי, כפי שהובלט, לדוגמה, ביחס למקרה אופרה ווינפרי (Illouz 2003 ),. אולם, ההתבוננות בסוגיית ה"התמכרות לאינטרנט" מעלה שאלות גם ביחס להגדרת תפקידה של המדיה כיום. אנו רואים כיצד עיתונאים מעלים סוגיות הנראות משמעותיות מבחינה פסיכולוגית-חברתית ומבקשים למסד בה מושגים קליניים. בכך מבקשים העיתונאים באופן בלתי מודע אולי להפקיע את הלגיטימציה הבלעדית המוקנית לתהליכים אלו למוסדות המדעיים, הרפואיים והפסיכיאטריים. מבחינה זו ייתכן והתבוננות במקרה ה"התמכרות לאינטרנט" יכולה להיתפש לא רק כמבט ממוקד בתופעה, אלא כמקרה מבחן לסוגיה חדשה יחסית (השימוש באינטרנט) שאולי דעת הקהל מבקשת להעמיד לה פרשנות אלטרנטיבית, והתווך העיתונאי מעניק לה תווית והגדרה מכוונת.

הערות שוליים

1. המאמר המלא עומד להתפרסם בחוברת מיוחדת על הנושא "התנהגויות ממכרות והתמכרויות בקרב ילדים ונוער" בעריכתו של פרופ' מאיר טייכמן בכתב העת "מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית".החוברת אמורה להתפרסם בסוף שנת 2007.
   ברצוני להודות לד"ר זיוה לוי על תיקוניה בטיוטת המאמר וכן לד"ר אורן גולן על הערותיו אולם כל האחריות על הנאמר כולה מוטלת עלי.
2. ניתן למצוא את מקור הכתבות באתרים הבאים:
   • "...מאה אלף ישראלים מכורים לאינטרנט ("PC-On" 20.4.2004) http://www.pcon.co.il/v4/wls1.asp?debrief=654
   • "...סקר של משרד החינוך מגלה כי 17.5% מהתלמידים סובלים מהתמכרות למחשב..." (מעריב 7.12.2005).
   • "... 8 מיליון נשים וגברים בכל העולם ובכל הגילאים מכורים לאינטרנט ברמות שונות..." ("ידיעון ממשל זמין" 2006).
   • "מחקר: ההתמכרות לאינטרנט-מחלה רשמית" (1.12.2006 (YNEThttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3334700,00.html
   • · "...מחקר חדש טוען כי 8 אחוז מהאוכלוסייה סובלת מהתמכרות לאינטרנט...." (הארץ 12.12.2006)
   • "עשרות ישראלים סובלים מהתמכרות לאתרי אינטרנט" (דה מרקר 15.3.2007)/
   http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/017/390.html
   http://www.first.gov.il/FirstGov/SafeSurfing/General/SSInternetAddiction/
   http://news.walla.co.il/?w=/4/1022656
   http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20070315_838033...
3. לדעת "אבי התנועה" האנטי פסיכיאטרית Thomas Szasz, רק הגוף יכול להיות חולה ולא ההתנהגות לכן מחלות רוח הן בחזקת מטפורות.
4. בחברה הישראלית עצם השתייה של משקאות אלכוהוליים אינה נתפסת כשלילית (טייכמן 2001:104).
5. במדריך לאבחנת מחלות פסיכיאטריות ( (DSM-IV נקבע כי האלכוהוליזם מהווה הפרעת התנהגות הקשורה לשימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים (אלכוהול או סמים) (טייכמן 2001:125)
6. The Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM), משמש כמדריך לאבחנת מחלות פסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. המדריך מקובל במרבית העולם המערבי ומשמש לצורכי אבחון ומחקר וכמקור לתביעות לחברות הביטוח הרפואי. עד היום פורסמו 4 מהדורות, הראשונה בשנת 1952, המהדורה הנוכחית פורסמה בשנת 2000 (DSM-IV) , ועל פי התכנון תפורסם המהדורה החמישית בשנת 2010 (DSM V).
7. המחקר נעשה על 450 גולשים בעיקר משוויצריה מהם 16% נשים ו – 84% גברים בגילאי השלושים. למעל לחמישים אחוז הייתה השכלה לפחות של מכללה. 10% דווחו כי בשנה האחרונה צמצמו את הגלישה, מעל 50% דווחו כי הגלישה מהווה עבורם תחליף לצפייה בטלוויזיה. 10% דווחו כי הם מתמכרים.
8. Also of particular interest for our purposes, nearly 60% of the sample size used the Internet for their profession. From someone who uses the Internet in my profession, I can assure you my responses to such a questionnaire are not going to be anything like the general population’s! (Grohol 2005a).
9. מנהל "מכון השרון", אותו מצטטת העיתונאית, שרית פרקול במאמרה "טיפול בהתמכרות לאינטרנט" (פרקול 2003).
10. ….Many people may diagnose themselves as porn addicts after reading popular books on the subject, he says. But mental health professionals have no standard criteria to diagnose porn addiction… (Downs 2005).
11. הכוונה למחקרים המתבססים על נבדקים שהסכימו להיות חשופים לגורם סיכון וכאלו שנמנעו מכך כמו למשל אלכוהוליסטים לעומת המתנזרים משתית אלכוהול.
12. Jeffrey A. Schaler, Ph.D., is a psychologist and adjunct professor of justice, law, and society at American University's School of Public Affairs in Washington, D.C. He is the author, most recently, of Addiction Is a Choice (Chicago: Open Court. 2000).
13. מרכז הרופאים המקצועיים נמצא באתר > http://www.starmed.co.il/Maane/Internet_Addiction<.
14. המסמך מתייחס לפָּרוֹדְיָה של דר' איון גולדברג על ההתמכרות לאינטרנט (New Yorker Magazine 13.1.1997), כאל הוכחה מוסמכת שעל בסיסו נכתב המסמך באמצעות החשב הכללי במשרד האוצר.
15. הכתבה אשר קבלה את האישור כ"סקירה ממשלתית", מומלצת על ידי השרות הפסיכולוגי ייעוצי (שפ"י) תחת הכותרת שימוש במדיה ובאינטרנט >> היום הלאומי לאינטרנט בטוח 2007.
16. על המיתוס של ההתמכרות ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של דיוויס (Davies 1997) " The Myth of Addiction"
17. פרופ' ברק מלמד קורס מתוקשב בנושא הפסיכולוגיה של האינטרנט המיועד לתלמידי תארים גבוהים באוניברסיטת חיפה. הוא יוזם, מעורב ויועץ בפרויקטים שונים של יישומים פסיכולוגיים וחינוכיים ברשת, כגון: סהר - סיוע והקשבה ברשת , Kasamba , InCrisis , הוא חבר בכיר בשני הארגונים הבינלאומיים המאגדים חוקרים ומטפלים ברשת (ISMHO , ISRII ), ויו"ר לשעבר של המרכז הבין-אוניברסיטאי ללמידה מתוקשבת (מיט"ל). הוא מתחזק ומעדכן בתכיפות באתר מיוחד את הרשימה הביבליוגרפית הכוללת את כל מה שהתפרסם בספרות המקצועית בנושאי ההתמכרות והפתולוגיה של הגולשים ברשת Barak 2007)).
18. התמכרות לאינטרנט. הספרייה הווירטואלית של מט"ח /http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2334
19. מתוך הרצאה של אלי הכהן בכנס "התמכרות לרשת - התמכרות ברשת" שהתקיים באוניברסיטת תל אביב (15.2.2006) . המקרה המובא מתייחס במקורו >http://www.answers.com/topic/game-addiction> רק להתמכרותו של הנער למשחק המחשב Warcraft ולא למושג התמכרות לאינטרנט במובנו הכולל.
20. הידיעה שודרה גם בגלי צה"ל והופיע באתר של MSN ב- 16.4.2004.
21. רבעון הסתדרות המורים "פנים" הקדיש לתופעה את גיליון מס' 37 ( נובמבר 2006).
22. סאיטו טאמאקי (Saito Tamaki) טבע את המונח ההיקיקומורי המתייחס לנערים ביפן המסתגרים בחדריהם לכמה חודשים או כמה שנים, מגיפים את התריסים, ישנים ביום ונותרים ערים בלילה, יוצאים מהחדר רק לצורכי היגיינה מינימאלית ומנתקים כל קשר עם סביבתם החברתית והמשפחתית.
23. הפסיכאטור ויליאם גלסר טבע לראשונה בשנת 1976 את המונח" התמכרות חיובית" כמו התמכרות לכושר וספורט וכו' המשפרים את איכות החיים לבין סוגי "התמכרות שלילת" כמו אלכוהול, ניקוטין וסמים המזיקים באופן פתאלוגי.
24. המבחן (IAT) פותח על ידי Dr. Kimberly Young וניתן לעיין בו באתר http://www.netaddiction.com/resources/internet_addiction_test.htm
25. תסמינים (Symptoms) תופעות הנגרמות על ידי המחלה המדווחות על ידי החולה. סימנים (Signs) סימנים למחלה שמזהה הרופא בבדיקה גופנית .