המאבק האנכרוניסטי על ההגמוניה של החינוך המקצועי היא מקרה נוסף במסכת הסתירות והכשלים של מערכות החינוך, הנעות כמטולטלת בין הצורך בהכנת בני הנוער לסביבה פתוחה, יצירתית המעודדת ללקיחת סיכונים לבין הצורך בעמידה על המשמר מפני הלא-מוכר ב"חברה בסיכון".

בעוד הסביבה הפתוחה נדרשת לפיתוח כלכלי יצרני, למה שמכנה פלורידה "מעמד היצירתי" (Creative Class) המסוגל לייצר דברים חדשים, רבים מבתי הספר, למרות האימוץ של פדגוגיות חדשניות, ממשיכים לפעול כמערכות סגורות עם מושגים מסורתיים של תעודות, ציונים והישגים.

הסביבה הלימודית מהווה גם במאה הנוכחית עדין מסגרת לרכישת מיומנויות ותרגול (skill-and-drill), ולא לפיתוח כישורי חשיבה ומיומנויות של שליטה על המידע.

מרבית בתי הספר מקיימים לימודים במבנים וציוד המתאים למהפכה התעשייתית השנייה, באותם מבנים וציוד שעוצבו בשנות השלושים, ומשתמשים במודלים ארגוניים מסורתיים כמו ההיררכיה של שליטה ובקרה ושמירה קפדנית של לוח זמנים קבוע. המורים, בהיותם המבוגרים הדומיננטיים בבתי ספר, ממשיכים להתנהג כבעל הסמכות של "רשויות התוכן".

תחילתה של המהפכה התעשייתית הרביעית

אנו כבר בתחילתה של המהפכה התעשייתית הרביעית שבה האינטראקציה עם גורמים חברתיים וכלכליים אחרים כבר מחוללים סערה של שינוי המודל העסקי בכל הענפים, וכתוצאה מכך חלות תמורות גדולות בשוק העבודה. תמורות אלו אינן עוד היבט של העתיד הרחוק שכן כבר כיום השתלבו לפחות ארבעה הטכנולוגיות – האינטרנט במהירות גבוהה נייד (ubiquitous high-speed mobile internet;); בינה מלאכותית (artificial intelligence), אימוץ נרחב של נתונים גדולים ניתוח (analytics; (big dataהטכנולוגיה של ענן (cloud technology).

טכנולוגיות אלו הם מבשרי העיסוקים של ה"צווארון החדש" שנוצרו על משקל נגד ל"צווארון הכחול" וה"צווארון הלבן" המתבסס על מיומנויות ייעודיות לתפקיד הניתנות בשיטת החניכות ואינם דורשות תעודות מסורתיות של ארבע שנות לימוד המושג הצווארון החדש מיוחס למנכ"לית יבמ, ג'יני רומטי. לשינוי זה כנראה, התכוונה גם יוכבד פנחסי-אדיב, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות, מיקרוביולוגית בהשכלתה, בהצעתה כי על הלומד של היום לרכוש השכלה רב- תחומית על מנת שידע לחשוב נכון ויאפשר גמישות בתעסוקה ופחות חינוך טכנולוגי ספציפי.
ועוד כמה מילים על המושגים האנכרוניסטיים של הסללה ושוויון ההזדמנויות.

מושג ההסללה הוא כבר באופנה בחינוך שנים רבות בהקשר של מסלולי הלימוד המקצועיים של "חוטבי עצים ושואבי מים" של המעמד העליון. הסוציולוג יוסי שביט טוען כי "לא ידוע איזה תפקיד ריבודי ממלאים המסלולים השונים. אין מחקר עדכני על ההרכב הסוציו-אקונומי והאתני של תלמידי המסלולים השונים, וגם לא ידוע כיצד מסלולים אלו משפיעים על הזדמנויות התעסוקה ועל כושר ההשתכרות של בוגריהם" וניתן להוסיף כי המושג הסללה נוצר מנקודת ההנחה שהסללה תקבע במה יעסוק הלומד כל חייו אולם שוק העבודה שוב אינו קבוע הוא גמיש ומחייב לעבור מעיסוק לעיסוק וללמוד לאורך החיים ( Lifelong learning).

התעשייה לא רואה עצמה מחויבת לשותפות פעילה שכן רבים מהם מותרים על תעודות ותארים ומכשירם לעצמם על פי צרכיהם.

שוויון הזדמנויות

למרות ההסכמה הרחבה על הערך שוויון הזדמנויות הקובע כי כל אדם זכאי להזדמנות שווה למימוש עצמי וכלכלי, ללא תלות ברקע האישי שלו קיימות מחלוקות אין-ספור הן באשר למשמעותו של המושג והן באשר לצעדים המעשיים שיש לנקוט כדי להבטיח את יישומו. שוויון הזדמנויות בהקשרו לחינוך מתייחס לפעילות שתכליתה פיתוח יכולותיהם האינטלקטואליות המקצועיות של התלמידים והבטחת שילובם בחברה ובשוק העבודה שלה, בהתאם ליכולות אלה ולרצונם לפתח אותן אולם שוב אין התנאים והמידות הכלכליים הקיימים מוחלטים ובלתי ניתנים להשתנות הם זוכים, בעקבות התפתחות הגמישות בעולם העבודה, לאפשריות רבות ואף להעדפה מתקנת המאפשרת לשפר את שוויון הזדמנויות הניתנות לבחירה חופשית.

בסכום, המאבק הוא פוליטי ולא על מהויות ותכנים ההולמים את עידן של מהפכת האינטרנט התעשייתי שהחלה כבר בשנת 2011.