נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן

פרטים

נוצר ב 02/2017

נכתב על ידי דר. יעקב הכט

פרשת סנודן, שעניינה חשיפת מעקב של ממשלת ארצות הברית אחר אזרחיה, עוררה שיח דרמטי בנושא האיזון בין ביטחון לפרטיות המהווה חלק מהמתח הקיים בין תרבות האינטרנט לבין התרבות הפוליטית. ¹ הפרשה חשפה את מה שרבים כבר ידעו – שהממשלה עוקבת אחר אזרחיה באמצעות ניידים ואינטרנט, אך עוצמת התגובות לחשיפה זו מעניינת במיוחד, משני טעמים.

הטעם הראשון: גם המצדדים בסנודן (מגיני הדמוקרטיה) וגם המתנגדים לו (מגיני הביטחון) משתמשים באותם כלים כדי לבסס את עמדתם ו/או להחליש/להעצים את דמותו של סנודן. השיח שבו הם משתמשים מאופיין ב"פוסט אמת". המאמר שלפנינו יציג דוגמאות לרטוריקה ולכלי השיח בקשת התגובות לפרשת סנודן. המושג "פוסט אמת" ישמש אותנו כדי להצביע על תופעה בתרבות הווירטואלית, שבה חצאי אמִתות, שמועות, דעות ואף שקרים, מוצגים כאמת מוחלטת וככלים לגיטימיים בשכנוע, גם בנושאים הרציניים והאקטואליים ביותר המשפיעים על חיינו.

הטעם השני: סנודן נגע בנושא אקטואלי – פרטיות. עוצמת התגובות לפרשה מלמדת על התפרקותו של מושג הפרטיות שאותו הכרנו לפני עידן האינטרנט.הכט, נובמבר 2010)</a>; &quot;הפרטיות ברשת כמושג אמורפי&quot; (<a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"http://www.isoc.org.il/internet-il/articles-and-research/magazine/online-privacy-as-amorphous-concept">הכט, מרץ 2015)</a>." href="#easy-footnote-bottom-2">² גם מצדדי סנודן, אלה החושבים כי עשה נכון כשחשף את הריגול הממשלתי אחר האזרחים, וגם מתנגדיו מבינים היטב כי כבר אין פרטיות. אנחנו מבינים כי כיום עוקבים אחרינו בכל מקרה. השאלה היא רק אם אנחנו, או האויבים שלנו, מודעים לכך מספיק.

הדרמה שאפפה את פרשת סנודן מעוררת תחושות אמביוולנטיות הנעות בין הערצה ורחמים לבין פחד וחרדה הלכודות בין מיתוסים, נרטיבים ואמתות מדומות ומעורפלות שבחלקם מסייעים להפוך את סנודן לגיבור טרגי הנלחם בכוחות חזקים ממנו ובחלקם מעלים חששות שהוא עלול לשלם על כך ביציאה עצובה מהמערכה עד כדי הוצאתו להורג כבוגד.

במאמר שלפניכם נעסוק ב"אמת המדומה", כפי שעולה מפרשת סנודן, וב"פרטיות הווירטואלית" כ"פוסט-אמת" (post-truth), מושג שטבע בלוגר וזכה כמילת השנה של מילון אוקספורד לשנת 2016.

הקשיבו לשיחה מוקלטת עם מיכאל מירו על המאמר "נרטיבים ו"אמתות מדומות" בפרשת סנודן"

רקע

סוגיית הפרטיות הווירטואלית הפכה לשיח לגיטימי ומקובל בעל משמעות ערכית. זהו נושא למאבקי כוח ולשינויים במבנים חברתיים המהווה מעין כלי משחק בידי מדינאים, אנשי תקשורת ואוליגרכים.

כיום מתחזקת הנטייה של מוסדות חברתיים ושל המערכת המשפטית לכפות נורמות התנהגות באמצעות שימוש באסטרטגיות מניפולטיביות לטווח ארוך במטרה לעצב ולהכתיב התנהגות של פרטים. הטכנולוגיה המצמצמת את השקיפות, מתגלה בהדרגה גם כדרך אידיאלית להכפפת הפרט להתנהגות קבועה וסטנדרטית המכוונת לדרגה הגבוהה ביותר של התאמה למודל המטופל, הצרכן, משלם המיסים, העובד או האזרח. סוגיית הפרטיות הופכת אמורפית וחמקנית יותר ויותר, ומשתנה במהירות עד כדי שחיקה. זהו מושג רב-פנים בעל משמעויות סותרות, משלימות ופרדוכסליות.

פרשת סנודן עוסקת כידוע בריגול הסודי הנרחב ביותר של ממשלת ארצות הברית הנעשה על אזרחיה באמצעות הטלפונים הניידים והאינטרנט מאז ספטמבר 2011 לשם שמירה על ביטחונה של אמריקה. יש הטוענים כי פרשת סנודן הועילה לדמוקרטיה כי אילצה אותה להתמודד עם ההשלכות של סוגיות אתיות שרובנו היינו מעדיפים להתעלם מהן (Morozov, 24.7.2013).

עם זאת, יש המתארים, למשל סטיבן לוי (Levy, 2014), את פרשת סנודן ככניסה לגיהינום וטוענים כי האינטרנט לעולם לא יהיה אותו דבר, ויש המתארים אותה כאובדן הקטסטרופלי הגדול ביותר למודיעין הבריטי אי-פעם: (BBC News, 11.10.2013) "Snowden leaks worst ever loss to British intelligence" .

בדוח שעניינו חקיקת טרור שהגיש לממשלת בריטניה דייוויד אנדרסון (Anderson, 2015: 4) נכתב כי החקיקה הקיימת "מקוטעת" ו"מעורפלת" (BBC News, 11.6.2015). המצב הנוכחי הוא לא דמוקרטי, מיותר בטווח הארוך ובלתי נסבל, וכי המדינה זקוקה לחוקים חדשים ברורים לגבי הסמכויות של מנגנוני הביטחון כדי לעקוב אחר הפעילות באינטרנט.

שינויים רבים התחוללו בשלוש השנים שחלפו מאז, כשהחשיפות של סנודן עוררו שיח עולמי בשאלה כיצד לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הצורך בביטחון לאומי. הדיון לא ירד מסדר היום העולמי, אך הפרמטרים שלו השתנו, בעיקר באירופה, שם דעת הקהל שינתה כיוון בעקבות פיגועי הטרור החוזרים ונשנים ברחבי היבשת. בעוד שבשנת 2013 הגיבו האירופאים באימה לחשיפות של סנודן, בעת כתיבת שורות אלו הם מתרווחים בהקלה בכיסאותיהם (פפר, 26.9.2016).

גילוי תכניות מעקב ההמונים הביא לשיח בינלאומי סוער ואף למתח בין הגושים המתייחס לביטחון האזרחים ולמשמעותם האתית. עם זאת, קיימת עדיין אדישות ציבורית לא מעטה לתופעה של מדיניות המעקב. עצם ההסתרה, היעדר השקיפות והפגיעה העמוקה באמון גרמו למתיחויות פוליטיות לא רק בין ממשלות, אלא גם בין הממשל האמריקני לבין אזרחי ארצות הברית, וביניהם לבין ענקיות הטכנולוגיה. נוצרו מעין פרדיגמות של אי-אמון, ועלתה המודעות לסכנה לערך הפרטיות.

מאז הילולת ההדלפה של סנודן החלו ממשלות צרפת, גרמניה, בריטניה ("Snooper’s charter") וקנדה ("Bill C-51") לעסוק בחקיקה להרחבת המעקב אחר אזרחיהן כחלק מהמאבק באיומי הטרור. לצד זאת, מדינות רבות ממשיכות לחדור לתעבורת התקשורת ברשת ולנטר אותה, גם אם במחיר אובדן פרטיות, כדי לסכל פיגועי טרור ולמנוע השפעה של גורמים זרים על מערכות בחירות.

הבעיה

הפרשה הנדונה הפכה לסיפור עלילה שבו מכהן סנודן כדמות נרטיבית טעונה ברגשות רבים ולא תמיד עם עובדות מהימנות, המתנהלת כמהומה גדולה בין העיתונות, הבית הלבן, הקונגרס, המחלקה לביטחון המולדת, מחלקת המדינה, הפנטגון ואגודות לזכויות האזרח.

ואכן, השיח בפרשת סנודן עוסק בשאלת האיזון בין ביטחון לפרטיות חוצה מפלגות. יש ליברלים שהביעו כעס על חדירת NSA לחיים הפרטיים, ויש שמרנים מתונים, במיוחד אלה שהיו בסוד המידע המודיעיני, המגנים על פעולות הממשל וטוענים כי חוק הפטריוט (Patriot Act)Section 215 of the Patriot Act.</a>) נחקק בקונגרס של ארצות הברית אחרי 11 בספטמבר 2001. החוק מעניק לסוכנויות הממשלתיות הרשאה, באופן חסר תקדים, לפקח על חייהם הפרטיים של אזרחי ארצות הברית. תומכי החוק טוענים כי הרשאה זו נחוצה לשם מלחמה בטרור, ואילו המתנגדים טוענים כי חלקים רבים בו פוגעים בזכויות הפרט והאזרח." href="#easy-footnote-bottom-3">³ מבטיח את שמירת הביטחון של האומה האמריקנית. עם זאת, קיימת טענה כי התקשורת טשטשה את השיח והתעלמה מהבעיה מההיבט הרציני והמוסרי (Scheuerman, 2014), וכי הפרשה עוסקת יותר בבקשות המקלט של סנודן, במצבו הנפשי, במראהו הפיזי ובכישלונותיו בעבר, תוך הזנחת הבעיות האמִתיות של העולם המרושת והתפתחותו הצפויה (Naughton, 28.6.2013). כמו כן, ההיגדים ה"עובדתיים" בשיח אינם אלא נרטיבים תלויי אינטרסים של הגוף שאותו הם מייצגים או ממומנים על ידו ובקהל היעד שלו.

לעומתם יש הטוענים כי למעשה המאבק המרכזי המתנהל כאן הוא בין רוסיה למדינות המערב – בין העמדה של חשיפת שחיתות ובין הדאגה לאינטרס הציבורי והדמוקרטיה (Nougayrède, 21.10.2013). בין הדרישה להעמידו לדין בבתי משפט אמריקניים ובין המקלט שנמצא במעצמה שחודרת לחיי אזרחיה בחסותו של ולדימיר פוטין, שאינו נחשב לחסיד ההגנה על זכות האזרח לפרטיות. מדינה הנעזרת באלפי ״טרולים״ ברשתות החברתיות ובחבורות פצחנים ("האקרים") כדי לפרוץ למחשבים ולמאגרי מידע במערב (פפר, 26.9.2016). נשאלת השאלה, האם אמנם השיח בפרשת סנודן מתנהל בעיקרו על בסיס של תחושות וככיסוי לעובדות כדי להימנע מגילויים המסוכנים לממשל, לברוני הרשת ולציבור הרחב?

בטרם נעסוק בפרטי פרשת סנודן כמקרה המאפיין את התפתחות של "האמת המדומה", נביא כמה ציוני דרך בהתפתחות הפרשה.

ציוני דרך בפרשת סנודן

ולאחרונה -

רוסיה שוקלת להסגיר את סנודן לארה"ב: "מתנה לנשיא טראמפ "

על פי דיווח ברשת NBC, המסתמך על בכיר בשירות המודיעין האמריקני,

מוסקבה שוקלת למסור

את עובד הסוכנות לביטחון לאומי לשעבר שנגדו עומדים אישומים בריגול.

סנודן: "הוכחה שמעולם לא שיתפתי פעולה עם המודיעין הרוסי" (11.2.2017)

איור: עמוס בידרמן, הארץ

בפרק הבא נביא דוגמאות לתכנים ולשיטות ההפצה של "האמת המדומה" בפרשת סנודן כמקרה המאפיין עידן זה.

"עידן האמת המדומה"

האמת המדומה (virtual truth), המכונה לרוב "פוסט-אמת", מהווה מרכיב בשלבי ההתפתחות של האבולוציה החברתית. כך לפי תפיסתו של רלף קייס (Keyes, 2004: 15), המפורטת בספרו "The Post-Truth Era: Dishonesty and Deception in Contemporary Life". שם מכונה האמת המדומה בשם "יוּפֵמִיזְם" (euphemasia) ובמושגים הנרדפים "ניאו-אמת" (Neo-truth), "אמת רכה" (soft truth), "לשון נקייה" ו"פער אמינות" (credibility gap).Keyes, 2004</a>), מתייחס לתעתועי החיים המודרניים ולהתפתחותו של הקוד האתי הגמיש (flexible code of ethics) של הפוליטיקאים ואף של הפרופסיות. וויליאם דייוויס (<a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"http://www.nytimes.com/2016/08/24/opinion/campaign-stops/the-age-of-post-truth-politics.html?_r=0%22>Davies, 24.8.2016</a>), פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטה של לונדון, טוען כי ה&quot;פוסט-אמת&quot; התפתח בעקבות שפע ההיצע של עובדות במאות ה-21, הכולל יותר מדי מקורות ושיטות איסוף בעלות רמות משתנות של אמינות. הוא התפשט באמצעות הטכנולוגיות החדשות ומשבש את כוחה של האמת ככלי לפתרון בעיות חברתיות. התופעה מאפיינת את המעבר מחברה של עובדות לחברה של נתונים, היוצרת בלבול סביב מעמדו המדויק של מידע ונתונים מספריים בחיים הציבוריים המעצים את התחושה כי האמת ננטשת." href="#easy-footnote-bottom-5">⁵

לפי קייס, היה מאז ומתמיד טשטוש גבולות בין אמת לשקר (בתוך: Mohler, 19.6.2005). לטענתו האבולוציה חברתית בעניין זה החלה אצל אריסטו, שכינה דברי שקר כ"אמת פיוטית" (poetic truth), כשהכוונה למה שיכול היה לקרות גם אם לא קרה באמת. בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס עלה המושג "הזמנה נפשית" (mental reservation) בעיקר אצל הישועים, וקיבל משמעות חילונית של הטעיה שאינה בהכרח סף של שקר, המאפשרת לתרץ התחמקות מאמירת האמת.

אחד החוקרים הראשונים שעסק בנושא הוא ז'ק אלול (Ellul, 1973: 4). אלול דיבר על טכניקות של "תעמולה", המבוססת על נטיותיו של האדם, רצונותיו, צרכיו, מנגנוניו הנפשיים ו מזגו, ועל התיאוריה של פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיית המעמקים.

ב"פוסט אמת" יש להביא בחשבון את זרמי היסוד של החברה שעליה מבקשים להשפיע, הכוללים בין היתר הנחות על מדע, טכנולוגיה, פסיכולוגיית המונים, סוציולוגיה קולקטיבית ומיתוסים חברתיים.

בתחום הבידור עלה המושג "Truthiness", ששולב בסאטירה הפוליטית בטלוויזיה"The Colbert Report" של סטפן קולברט (Stephen Colbert) (Gross, 24.1.2005). המושג זכה בתואר "מילת השנה" בשנת 2006 של האגודה האמריקנית לניבים ומאז מופיע במילון Webster ללא מרכאות (Sean, 12.12.2006). המושג "Truthiness" מתייחס ל"אמת" סובייקטיבית הנאמרת באופן אינטואיטיבי בלי לבססה על ראיות, לוגיקה, התייחסות אינטלקטואלית או עובדות. מקור המילה הוא במושג הפילוסופי "אמוטיביזם" (emotivism), מושג שחידש אלסדייר מקינטאייר, הטוען כי השיח המוסרי המודרני איננו רציונלי:

"Emotivism is the doctrine that all evaluative judgments and, more specifically, all moral judgments are nothing but expressions of preference, expressions of attitude or feeling" (MacIntyre, 1981: 11).

בעידן הפוסט-אמת הווירטואלי מתחזק טשטוש המושגים כמו מיתוס, אגדה אורבניות, אוטופיה, פוסט-אמת ונרטיב.

בימיו הראשונים של האינטרנט החלו להופיע בדואר האלקטרוני אגדות אורבניות.הכט, 2010)</a>." href="#easy-footnote-bottom-6">⁶ אגדות אלו זכו בחלקן לבדיקת אמִתוּת על ידי ברברה ודייוויד מיקלסון (Barbara & David Mikkelson) עוד בשנת 1995 באתר "Snopes" (Brady, 5.6.1995), ומאז ועד כתיבת שורות אלו ממשיך האתר להתקיים, כולל בדיקת אמִתות המידע הקשור לפרשת סנודן (Snopes.com Snowden). המהדורה הישראלית היא באתר "לא רלוונטי" של חנן כהן. המושג "פוסט-אמת" הוטבע באינטרנט על ידי הבלוגר דייוויד רוברטס ב-Grist, כשהתייחס ל"פוליטיקה של פוסט-אמת" (Roberts, 10.4.2010) וזכה אף למילת השנה של מילון אוקספורד לשנת 2016 (Oxford Dictionaries, 15.11.2016). אותו רעיון אך בלבוש אחר משמש בהרחבה באתרי ההיכרויות שזכו לכינוי "מצגות שווא אסטרטגיות" (Hall et al., 2010).

"האמת הווירטואלית" עברה לפוליטיקה ולכלי התקשורת בצורה של היגדים להטיית דעת הקהל, שאותה מתאר למשל בן רודס (Ben Rhodes), ששימש יועץ התקשורת של אובמה לענייני ביטחון לאומי (Samuels, 5.5.2016). דומה שהשימוש בפוסט-אמת הגיע לשיאו בעימות בין קלינטון לטראמפ במערכת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016 (תיבון, 4.10.2016) וזכה אף לכותרת: "האמנות של השקר – פוסט-אמת בעידן של המדיה החברתית" (Economist, 10.9.2016).

בעידן המדיה החברתית 62% מהאמריקנים ניזונים מהחדשות שברשתות החברתיות (Gottfried & Shearer, 26.5.2016), שבהן הם נחשפים לסילופים יומיומיים, לרבות "הזירה המהוגנת לכאורה של פייסבוק" (ירון, 16.11.2016). בעקבות הדיווחים והפרסומים כי בחדשות אלו יש לא מעט ידיעות שכל קשר בינן לבין המציאות היה מקרי בהחלט, הכריזו גוגל ופייסבוק על קמפיין שנועד להחזרת האמת לרשת (Gidda, 15.11.2016; Wingfield, Isaac & Benner, 14.11.2016).

הניסיון לאמת ולאושש שקרים שנעשה באתר של אווה סמית'-קרול (Smith-Carroll, 12.10.2016) כשל היות שהאמת בחדשות אינה מעסיקה את הקוראים. כך טוענת קייטלין דיואי (Dewey, 18.12.2015), כתבת ה"וושינגטון פוסט", שמשנת 2014 מפרסמת טור שבועי שכותרתו "שקרים שפורסמו השבוע באינטרנט".

ספק האם הטור יכול לשכנע מישהו מהקוראים, ואכן הסקרים מראים שרבים מתחפרים בתאי תהודת המידע שלהם (Manjoo, 2.11.2016) או מסוגלים לשפוט אם המידע שהם קוראים באינטרנט הוא אמין (Brooke, 22.11.2016).Brooke 22.11.2016)</a> ." href="#easy-footnote-bottom-7">⁷

מושג נוסף הנמצא בשימוש הוא Misinformation. פיליפו מנצ'ר (Filippo Menczer), פרופסור לאינפורמטיקה ולפיזיקה באוניברסיטת אינדיאנה, טוען כי במדיה החברתית נחשפים למנה יומית של מתיחות, שמועות, תיאוריות קונספירציה וחדשות מטעות ולכן קשה מאוד להבחין באמת. לצורכי מחקרו הוא משתמש באתר לזיהוי בוטים חברתיים (BotOrNot). לדעתו בני האדם פגיעים למניפולציה של מידע דיגיטלי שגוי המורכב מהטיות חברתיות, קוגניטיביות, כלכליות ואלגוריתמיות שחלקן התפתחו מסיבות טובות. למשל, האמון באותות המתקבלים מהמעגלים החברתיים שלנו ודוחים מידע סותר. בינתיים לא ניתן ללמוד ממערכות הבינה המלאכותית להבחין בין אמת לשקר, ועם זאת ניתן כבר לדרג אלגוריתמית מקורות אמינים יותר (Menczer, 28.11.2016).

בפרק הבא נביא דוגמאות לתכנים ושיטות ההפצה של "האמת המדומה" בפרשת סנודן כמקרה המאפיין את "עידן הפוסט-אמת".

תכנים ושיטות הפצה של "האמת המדומה"

פרשת סנודן זכתה להתייחסות בעיקר בתקשורת המקוונת. עם זאת, התקשורת כולה רוויה היגדים חסרי בסיס ולא אמינים – כך בכרוניקה החדשותית (עיתונות מסורתית, רשתות חברתיות, טלוויזיה, רדיו), בתחום הממשל (נשיאים, קונגרס), בשיח הפוליטי (חברי פרלמנט), בעולם העסקים (הקונגלומרטים האינטרנטיים) ואף בבידור (סרטי תעודה). להלן נתאר כמה מהם.

הכרזות שקריות של אנשי הממשל האמריקני

בתגובה להכרזתו של אובמה כי אף אחד לא מאזין לטלפונים ניידים (Madison, 7.6.2013) טוען קונור פרידרסדורף (Friedersdorf, 12.8.2013), כתב לענייני פוליטיקה ויחסים בין-לאומיים בעיתון The Atlantic, כי התקשורת של הממשל הפוליטי משקרת לעם האמריקני ומטעה אותו במגוון דרכים. מגמה זו החלה לטענתו עוד לפני פרשת סנודן, כדי לשרת את ההתגוננות מפני אל-קאעידה, אבל התירוץ הזה פג מזמן ובאופן מתמיה אובמה עדיין מטעה את העם האמריקני ובכך פוגע בתפקידה של הדמוקרטיה הייצוגית:

"But today, when that excuse has long since expired, Obama is still lying, obfuscating, and misleading the American people. In doing so, he is preventing representative democracy from functioning as well as it might. With the stakes so high, and his performance so dubious in so many places, Friday's speech has got to be one of the low points of his presidency" (שם).

על כך מוסיף הסופר בן ברוקס בבלוג שלו: "כמה מרתק לראות את השקרים ואת חצאי האמתות של הנשיא שבו בחרנו" (Brooks, 13.8.2013). אבל גם פוטין, השליט הרוסי, אומר רק חצאי אמת: "אין לנו מערכת המונית ליירוט, ולפי החוק שלנו הוא אינו יכול להתקיים" (Lake, 18.4.2014).

חבר הקונגרס האמריקני ג'יימס קלאפר (James Clapper), מנהל הסוכנות לביטחון הלאומי (NSA), העיד עדות שקר בשבועה בפני הקונגרס בטענה כי לא קיימת תכנית ריגול מקומית:

"The Lie: On March 12th, 2013, during a United States Senate Select Committee on Intelligence hearing, Senator Ron Wyden asked Director of National Intelligence James R. Clapper the following question: 'Does the NSA collect any type of data at all on millions or hundreds of millions of Americans?' Director Clapper responded: 'No, sir'" (http://www.hasjamesclapperbeenindictedyet.com).

סגן מנהל הסוכנות לביטחון לאומי, ריק לג'ט (Rick Ledgett), מעלה בסרטון הווידאו של TED בוועידה בוונקובר עובדות לא רלוונטיות לפרשה, כמו אמירות שאמר סנודן בגיל 17 (Levy, 28.6.2013), פרטים לא מדויקים על גובה משכורתו והעובדה שלא התקבל לאימון הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בשל העדר תואר אקדמי (Andres, 24.3.2014).

דוח פורמלי

בדוח שהגישה הסוכנות לביטחון לאומי (National Security Agency, 15.9.2016) לחברי הקונגרס האמריקני,⁸ מכונה סנודן "שקרן אנוכי" שגרם נזק עמוק לביטחון הלאומי, זייף ימי מחלה ופרטים אישיים, ובסך הכול מדובר בעובד ממורמר שהדליף את המידע בגלל בסכסוכים תכופים עם הממונים עליו (Bennett, 15.9.2016). בתגובות לדוח נטען כי הסקירה רוויה בנתונים לא נכונים ולא מדויקים (Schwartz, 26.9.2016).

גם התגובות של מוסד המחקר The Century Foundation&quot;The Century Foundation&quot;</a> הוא מכון מחקר למדיניות ציבורית ללא מטרות רווח המבוסס על האמונה כי השגשוג והביטחון של ארצות הברית תלויים בשילוב של שלטון אפקטיבי ודמוקרטיה פתוחה. למכון יש מספר אתרי אינטרנט בנושאי מדיניות." href="#easy-footnote-bottom-9">⁹ מתנגדות לשימוש בכינויים כמו בדַאי, גוזמאי סדרתי ושקרן בינלאומי, ומציבות את השאלה האם סנודן גרם יותר נזק לביטחון לאומי בארצות הברית יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה של האומה האמריקנית, אף יותר ממרגלים כמו רוברט הנסן (Robert Hansse), סוכן FBI שסרח, או יוליוס רוזנברג (Julius Rosenberg), שהסגיר את תכניות פצצת האטום (Gellman, 6.9.2016).

סרטי תעודה

פרשת סנודן סוקרה בשני סרטי תעודה כביכול – "אזרח מספר 4" ("Citizenfour") ומותחן פוליטי ביוגרפי,%d7%a4%d7%a8%d7%a1 אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באורך מלא</a> לשנת 2015. הסרט השני, בבימויו של <a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"https://www.wikiwand.com/he/אוליבר_סטון">אוליבר סטון (<u>Oliver Stone</u>)</a> ובכיכובם של ג'וזף גורדון-לויט, שיילין וודלי, <a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"https://www.wikiwand.com/he/ניקולס_קייג'">ניקולס קייג' </a>וסקוט איסטווד, שמבוסס על ממצאים שנאספו מתיקי חקירות על סנודן, עלה למסכים ב-9.9.2016 בפסטיבל טורונטו." href="#easy-footnote-bottom-10">¹⁰ שבהם מוצג סנודן כדמות אפית ומקוטבת, כגיבור, כמנהיג זכויות אדם וכרפורמטור של האינטרנט. הסרטים העלו חששות להתערבות של הסוכנות לביטחון לאומי, לכן צולמו מחוץ לארצות הברית (Galloway, 8.3.2016). הם גם מלאים בדמויות מרגלים ובסוכני מודיעין ומכילים תכנים שהם בחזקת חצאי-אמִתות, הטעיות עדינות, שקרים והסתרת אמת (Holz, 16.9.2016) ובכך מסייעים לקמפיינים של האגודה לזכויות האזרח (ACLU) ושל אמנסטי אינטרנשיונל (Amnesty International) להשגת חנינה לסנודן (Eisler, 15.9.2016).

טוויטר מהווה כלי שבו ניתן בקלות יחסית לדווח ישירות לגולשים, גם לאלו העוטים גלימה עיתונאית כדי לשבש את אמִתותיה של התקשורת. הטוויטר, המכונה לעתים "רשת מידע בזמן אמת", מהווה כלי תקשורת חשוב מאוד בפרשת סנודן, למשל באמצעות שאלות המוגשות לסנודן ישירות באמצעות # NSAFiles , # Free Snowden וכן Ask Snowden או בצורה עקיפה – כאמצעי אינטראקטיבי ברשתות מקוונות רחבות יותר.Warzel &amp; Vo, 2.12.2016).</a>" href="#easy-footnote-bottom-11">¹¹

צ'אטים

עיתון "הגרדיאן" אירח בצ'אטים ברשת (web chat) את סנודן בעת שהותו במיקום סודי במנוסה משירותי המודיעין של ארצות הברית. בפרשה נעשה שימוש נרחב בשיחות הווידאו – הריאיון הראשון ממוסקבה ב-11.10.2013.

אתרי תמיכה

הוקמו אתרים העוסקים בפרשה, כמו Pardon snowden.org, שמטרתו לתמוך בחנינת סנודן ביוזמתם של עורכי דין, קובעי מדיניות, אנשי טכנולוגיה, תומכי זכויות האזרח, אמנים וקריפטוגרפים (מצפינים). האתר הפוליטי Daily Kos מציג 18 מיתוסים בסאגה של הפרשה, שבה נאמר כי עוד לפני פרשת ההדלפות ידע כל חבר קונגרס וכל סנטור בוושינגטון על הפעולות של metadata NSA וכי כבר 35 שנה ידועים מספרי הטלפון של כל ה"חשובים".

באתר האישי של סנודן, freesnowden, הוא עונה על שאלות מדי פעם. קיימים אתרים לבדיקת אמינות, כמו factcheck או The Intercept.¹² האתר PolitiFact עוסק באמינות הכרזותיה של הילרי קלינטון על סנודן (Greenberg, 14.11.2015). באתר crooks and liars שללו את ההיגד של הילרי קלינטון: "Hillary Clinton was dead wrong on Edward Snowdeen" (Madrak, 14.4.15).

בבלוג Techdirt שללו את דבריו של מייק רוג'רס, חבר הקונגרס לשעבר מהמפלגה הרפובליקנית, על סנודן ועל NSA:"Rep. Mike Rogers goes on national TV to lie about NSA programs and Snowden" (Masnick, 23.12.2013).

מחקר

על האמת של התקשורת בעידן הדיגיטלי נערך באוניברסיטת קולומביה מחקר שעתיד להתפרסם בשנת 2017 כספר: "Journalism after Snowden: The Future of the free press in the surveillance state" בעריכתם של E. Bell, T. Owen, S. Khorana & J. R. Henrichsen. הספר דן בהשפעתן של תכניות המעקב הסודיות בחברה דמוקרטית ובמשמעותה של פרשת סנודן על עתידו של מקצוע העיתונאות ועל מקומה ככלב שמירה על "מוצר ציבורי".Muller, 2016</a>)." href="#easy-footnote-bottom-13">¹³

לקראת הוצאת הספר ערכה אמילי בל (Bell, 10.5.2016), מעורכות הספר ומנהלת מרכז Tow לעיתונות דיגיטלית באוניברסיטת קולומביה, ריאיון עם סנודן: "Snowden interview: Why the media isn't doing its job". בריאיון מעלה סנודן את חוויותיו בעבודה עם עיתונאים ועל השקפתו על עולם התקשורת המשתנה. הוא מדגיש כי השימוש בטוויטר עוקף את העיתונות הבלתי-אובייקטיבית, עיתונות המביאה לעתים רק את הטענות משני הצדדים שאינם רוצים לשפוט האם זו עובדה או בדיה, ללא התערבות. הוא התייחס בשלילה לגישתה של מרגרט סאליבן (Margaret Sullivan) בעת היותה האומבודסמנית של "הניו-יורק טיימס", שלא נהגה כהלכה בכל הנוגע לתוכני הפרשה. עיתונאים רבים שהם יראי כבוד מהממסד נהפכו לדוברי הממשלה בלבד ואף עשו קמפיין של דמוניזציה לפרשה. לדעת סנודן, לא יכולה להיות חברה פתוחה בלי תקשורת פתוחה שפירושה עיתונות חופשית. למצב שבו אי-אפשר לחפש מידע והעיתונות אינה יכולה לערער על שליטת הממשלה על המידע ורק להעדיף את האינטרסים שלה, יש השפעה מזיקה של העדפות וזכויות יתר של כוח (שם).

נסיים פרק זה בהודעתה של ממשלת בריטניה באפריל 2016 על הקמת מועצה לאתיקה של מידע (Council of Data Ethics) כדי למצוא פתרונות לבעיות אתיות משותפות שחוללה מהפכת המידע (Floridi, 29.11.2016).

נרטיבים בפרשת סנודן

הנרטיבים הפכו לצורה נפוצה של תקשורת אנושית ומהווים חלק בלתי נפרד לעיצוב של הסדר החברתי. בחינת הנרטיבים במגוון אפשרויות התקשורת בכלל ובאינטרנט בפרט ממחישה השפעות מרחיקות לכת של הנרטיב על חיינו ועל הארגונים חברתיים.

את סיפור המעשה של סנודן ניתן לתאר לא רק כסאגה המתארת מסכת הרפתקאות ארוכה שטרם הגיעה לסיומה, אלא גם כיצירה אפית בעל נרטיבים המגוללים את הרפתקאותיו של גיבור קדום רווי מיתוסים (Tort Master, 6.6.2014).

כמה מהנרטיבים המופיעים בפרשת סנודן הם מאפיינים מובהקים של עידן הפוסט-אמת הווירטואלי. הנרטיבים הקשורים לפרשה הם רבי פנים ואף סותרים, ונוצרו לעתים בניגוד לנרטיב העצמי,Matthews &amp; Kennett, 2012</a>), אולם לא זה נושא דיוננו." href="#easy-footnote-bottom-14">¹⁴ כפי שבא לידי ביטוי בצ'אטים הדרמטיים שסנדון משתתף בהם מעת לעת.

סיפור המעשה מעורר תחושות אמביוולנטיות, הנעות בין הערצה ורחמים לבין פחד וחרדה, שכן מצד אחד עומדים נרטיבים של גיבור, אדם בעל מצפון, פטריוט יוצא דופן ואמיץ, ומצד אחר נרטיבים של רשע, בוגד ואנרכיסט (Bell, 10.5.2016).

בשורות הבאות נביא דוגמאות לנרטיבים הקשורים למגוון הדימויים על סנודן, כפי שבאו לידי ביטוי בצ'אטים, בראיונות וידאו ובציטוטים מדבריו.

נרטיבים של לוחם על הזכות לפרטיות

"אני לא יכול לעמוד מהצד ולראות כיצד הזכויות הבסיסיות של האזרחים מופרות בצורה אלימה כל כך״ – אמר סנודן בריאיון הווידאו בכנס sxsw שנערך באוסטין טקסס (הארץ, 10.3.2014).

"זה באמת טרגי שאזרח אמריקני חייב לעבור למקום שיש לו מוניטין של פחות חופש כמו הונג קונג […] הייתי מופתע ומרוצה לראות את תגובת הציבור בצורה כל כך חזק בהגנה על הזכויות שלי […] התגובה דרך האינטרנט היא ענקית ותומכת" – אמר סנודן בריאיון בהונג קונג (MacAskill, 10.7.2013).

"יש לי חשש גדול לגבי התוצאות של גילויים אלה עבור אמריקה, שכן שום דבר לא ישתנה. למרות הפרסום בתקשורת הציבור יודע כי הממשלה עומדת להעניק לעצמה סמכויות באופן חד-צדדי כדי ליצור שליטה רבה יותר על החברה האמריקנית ועל החברה העולמית. עם זאת, הממשלה אינה מוכנה לקחת את הסיכונים הדרושים כדי להילחם ולשנות דברים" (Rodriguez, 9.6.2013).

"להיקרא בוגד על ידי דיק צ'ייני [סגן נשיא ארצות הברית לשעבר] הוא אות הכבוד הגבוה ביותר שאתה יכול לתת לאמריקאי" (דברי סנודן באתר public-q-a Genius) (Wagstaff, 17.6.2013).

"משקר במצח נחושה לציבור ללא השלכה על משמעותה לדמוקרטיה" – אמר סנודן על ג'יימס קלאפר, מנהל המודיעין הלאומי (Harding, 2014).

"אני לא בוגד ולא גיבור, אני אמריקאי", "ילד שנולד היום יגדל ללא תפיסת הפרטיות בכלל לעולם לא יידע מה זה אומר להיות ברגע פרטי לעצמו" – מדברי סנודן באתר RT, ערוץ חדשות רוסי בשפה האנגלית (RT Question more live, 5.1.2014).

"יש לי יכולת לתרום בצורה הרבה יותר משמעותית. באמת קיבלתי את התחושה שאני עוזר לשפר את חייהם. זה נותן לי סיבה לקום בבוקר, וזה משהו שאתה לא זוכה בו כמעט מלבד שמירה על עיקרון מנחה שאתה מאמין בו מאוד" (Robertson, 15.5.2015).

"ההדלפה היא המוצא האחרון של הדמוקרטיה" – סנודן בשיחת וידאו ממוסקבה (Associated Press, 14.9.2016).

"אזרחים ברחבי העולם צריכים להיות מודעים להיקף המעקב שעושה המדינה. יש כל כך הרבה חוסר אנושיות, חוסר נימוס ועוול שלא נוכל לעמוד בו" – נאמר בכנס השנתי של QIAA (Queen’s International Affairs Association's) (Subzwari & Field, 12.11.2015).

"אנחנו חייבים לשמור על המדינה שלנו בצורה בטוחה ולהגן על עצמנו מפני טרוריסטים, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה בלי לפגוע בזכויות החוקתיות ופרטיות" (Siddiqui, 3.6.2015).

"אנחנו חייבים לדעת מה שהממשלה עושה בשמנו ונגדנו, שכן אנו נשלטים מלמעלה" – נאמר בריאיון וידאו שהתקיים באוניברסיטת אריזונה בהשתתפות הבלשן נועם חומסקי והעיתונאי גלן גרינוולד (University of Arizona, 28.3.2016).

"הרבה אנשים משבחים אותי בהיותי שחקן יחיד, כאילו אני דמות מדהימה… אישית אני רואה את עצמי כבעל תפקיד די מינורי, שכן חשפתי רק חלקים מעטים. זה לא ממש מעקב" (Bell, 10.5.2016).

נרטיבים של בגידה ועבריינות

• "פחדן" (Coward) ו"בוגד" – אמר מזכיר המדינה ג'ון קרי (John Kerry) (Dann, 28.5.2014).
• "בוגד" – כונה בפי יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ון ביינר (Falcone, 11.6.2013).
• "בוגד" – כונה בפי מפקד הצי הבריטי לשעבר, האדמירל לורד ווסט (BBC News, 14.6.2015).
• "להוציאו להורג כעבריין" – הכריז דונלד טראמפ (Thalen, 10.8.2015).
• "בוגד" (Keck, 21.12.2013).
• "בוגד ומאיים" (Thalen, 10.8.2015).
• "בַּדַאי" (fabricator) ו"גוזמאי סדרתי" (serial exaggerator) – נכתב בדוח הוועדה של הסוכנות לביטחון לאומי (National Security Agency, 15.9.2016).
• "אינו בחזקת מתריע" (Reichmann, 18.9.2016).
• "הוא שבר את חוקי ארצות הברית" – אמרה הילרי קלינטון (Greenberg, 14.11.2015).

נרטיבים של גבורה ואידיאליזם

• "בעל אידיאליזם" ו"דמות הרואית" – מתארת אירינה אלכסנדר ב"ניו יורק טיימס מגזין" את סיפור חייו המרתק של סנודן, צעיר חיוור וביישן בן 20 פלוס, שמצפונו הפוליטי הפך אותו לדמות הרואית בעיני הליברלים האנטי-ממסדיים (אלכסנדר, 14.9.2016;Aleksander, 30.8.2016).
• "אייקון של תנועת הפרטיות" (Rusbridger, Gibson & MacAskill, 22.5.2015).
• "חושף את היסודות הרעועים של מדיניות בלתי נסבלת. פוליסות אלו, שנבנו סביב תנאי מהביל ומעורפל כמו 'חופש אינטרנט' ומלחמות הסייבר, לא היו שורדות בכל מקרה, עקב המורכבות של הפוליטיקה העולמית" (Morozov, 24.7.2013).
• "'דמות חביבה ועקרונית' שהאירה את הסמטאות האפלות של המעקב ההמוני הממשלתי למען הכלל ולכן נאלץ לעזוב משפחה, עבודה שאין שכר טוב בצדה, וגלה לרוסיה" (Subzwari & Field, 12.11.2015).
• אדם עם "שליחות אצילית" (Morozov, 24.7.2013).
• "בעל אומץ מוסרי עמוק שחשף בפנינו את האמת והראה כי לקיסר יש בגדים הסמויים מן העין ובתחתונים יש כתמים של צואה… הדמות הציבורית היחידה שמעולם לא שיקרה" (Rodman, 2015).
• "יש לפרש את מרבית מעשיו כחשיבה פוליטית מתוחכמת של מרי אזרחי" (Scheuerman, 2014).
• "הרוויח את מקומו כדמות מרכזית בפנתיאון של חירות האדם" (Knapp, 28.2.2015).
• "לוחם אמיץ לחופש" (Chomsky, 2014)
• "לוחם ג'יהאד מודרני" (LeVinel, 10.6.2013).
• "חושף עוולות בתום לב", בגלל חוש אחריות מוסרי, שמתוגמל רק לעתים רחוקות – כך לפי ברברה ריידמן (Redman, 23.10.2013) מאוניברסיטת הרווארד, הרואה בפרשת סנודן שחיתות מערכתית באוריינטציה משפטית ופוליטית ומדברת על החובה למנוע פגיעה בציבור, הכוללת פגיעה בפרטיות ואיבוד האמון בממשלה, ועל האחריות האישית של החושף כמי ששותף לפעילות הארגון.
• חושף שחיתות:
  1. "חושפי השחיתות משלמים בחייהם כדי להציל אותנו", כותב מרק הרסטגארד (Hertsgaard, 2016) בספרו"Whistle-Blowing in the Age of Snowden" .
  2. חושף שחיתויות בזכות מצפונו (https://pardonsnowden.org/).
  3. סיפור אמִתי על אדם החושף בפני העיתונאים מתוך תחושה של פטריוטיות ואהבת המדינה", מצהיר עורך דינו של סנודן, בן ויזנר (בתוך: Huddleston, 16.9.2016).
  4. "האמת בשם הפרטיות" – אמר חבר המפלגה הרפובליקנית הסנטור ראנד פול ר-קי (Levy, 28.6.2013).
• גיבור וגיבור טראגי
  1. "Let me be clear: Edward Snowden is a hero" (Chakrabarti, 14.6.2015)
  2. כונה "גיבור" בפי סטיב ווזניאק (Steve Wozniak), המייסד השותף של אפל (Tweedie, 26.6.2013).
  3. "Edward Snowden, the hero responsible for the biggest intelligence leak in NSA history, is the latest whistleblower to reveal what a threat the U.S. government is to individual liberty and the rule of law" (Taylor, 11.6.2013)
  4. "Edward Joseph Snowden: The Modern Tragic Hero" (Saeedi, 23.6.2015)

דיון

על פרשת סנודן נכתב רבות מהיבטים שונים, כמו שאלת האיזון בין ביטחון לפרטיות, מקומה של "חשיפת שחיתויות" כאינטרס ציבורי של הדמוקרטיה או לחלופין כמקרה של העצמת המאבק הבין-גושי בין רוסיה למדינות המערב.

נושא דיוננו הוא "האמת המדומה" בפיהם של הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, המקשה להבדיל בין סיפור עלילה לבין המציאות ולשפוט מה אמין. תופעת ההונאה נהפכת ללגיטימית בתרבות האינטרנט ואף מתמסדת בה.Finn, 5.11.2016</a>) העוסק ב&quot;נינג'ה&quot; של חללי מידע&quot; יש אוסף מאמרים על אמינות מידע אולם תרומתם דלה." href="#easy-footnote-bottom-15">¹⁵ האמת המדומה בשיח הפוליטי ממעיטה בתקינות פוליטית, מאפשרת לסלף עובדות והופכת מיתוסים לאמִתות. רבים מאנשי התקשורת מסתנוורים מבעלי השררה ומשתפים פעולה עם הממשל במסירת מידע, גם אם אינו אמין. הולך וגדל הפער בין ההיגדים הרטוריים של הפוליטיקאים, של אנשי התקשורת ושל ברוני הרשת לבין המציאות. בפרשת סנודן מתגלה הרטוריקה של ברוני הרשת בהכרזותיהם המסולפות על שמירת הפרטיות, כאשר חשיפת האמת בפרשה מעמידה את תאגידיהם בפני פגיעה משמעותית בהכנסותיהם. ציטוט מכתבתו של נתן ליפסון מבטא זאת: "בכל הנוגע לפרטיות, פייסבוק וגוגל צועדות על חבל דק. המשתמשים עדיין לא יוצאים לרחובות ומבעירים צמיגים, אבל אצל רבים מקננת התחושה, המודעת בחלקה בשלב זה, שאולי הן יודעות קצת יותר מדי" (ליפסון, 6.12.2016). לכן דומה כי כותרת הולמת יותר למאמר זה הייתה צריכה להיות "הפרטיות הווירטואלית כאמת מדומה".

אנו מאמצים את הגישה כי פרשת סנודן מהווה מהדורה מודרנית של האלגוריה "בגדי המלך החדשים", שבו סנודן הוא הילד הזועק כי "המלך הוא עירום" החושף את העובדה כי הפרטיות הווירטואלית היא מדומה. לא בכדי מייחסים לסנודן את "ריסוק המיתוס הגדול ביותר של הפרטיות" (Kleeman, 29.5.2015), שכן הוא חשף כי התוכנות Prism ו-XKeyscore מאפשרות לאסוף כל מידע אינטרנטי, כולל היסטוריית חיפושים, תוכן של הודעות דוא"ל, העברות קובצי צ'אטים פעילים וכי גוגל, פייסבוק, יאהו, אמזון, אפל ומיקרוסופט הם למעשה מרכיבים בלתי נפרדים של מערכת מעקב הסייבר בארצות הברית. תוכנת XKeyscore מאפשרת אף יכולת סינון נרחבת יותר מ- Prismואינה נתונה כלל לפיקוח משפטי. תוכנה זו אוספת מידע בין היתר על כל העסקות בכרטיסי אשראי, רשומות מספרי טלפון, כולל טלפונים ניידים, וגם נתונים מהפייסבוק ומ-GPS.

דומה כי זעקתם של הברונים הדיגיטליים היא כי נתגלו במערומיהם. הכרזותיהם הדמגוגיות על מחויבותם לפרטיות נתגלו כשקרים ונטעו בקרב הגולשים חרדה וחוסר אמון גובר בתאגידים, ובכך פוגעים בהכנסותיהם (O'Connell, 5.6.2015).

ראשי תאגיד מיקרוסופט אמרו כי הפרטיות היא בראש סדר העדיפויות שלו ("Your privacy is our priority") ו"סקייפ" הכריזה על מחויבותה לכבד את הפרטיות ואת סודיות הנתונים האישיים:

"Skype is committed to respecting your privacy and the confidentiality of your personal data, traffic data and communications content" (Guardian, 12.6.2013).

לא זו בלבד, מיקרוסופט הגדילה עשות וסייעה ל- NSAלעקוף הצפנה, אתSkype , Outlook.com ו-Hotmail (Rawstory, 11.7.2013). זעקתם אף השפיעה על תגובות הבהלה של הממשל והממסד הפוליטי. לדוגמה, התגובה של אדם שיף (Adam Schiff) מהמפלגה הדמוקרטית, כי "לרוב המכריע של החומר שסנודן לקח אין כל קשר לפרטיות של האמריקנים" (Bennett, 15.9.2016).

בסין יושם הרעיון של המעקב הביטחוני למעקב חברתי-כלכלי והחל לשמש כלי לבקרה חברתית ולציינון האזרחים על סמך התנהגותם היומיומית לבדיקת מתן אשראי וכן לבקשת עבודה ולזכויות אחרות התלויות בהתנהגותו (Chin & Wong, 28.11.2016). הרעיון כבר אומץ על ידי כמה חברות סטארט-אפ בארצות הברית המתכננות זאת בשילוב של פרופילים של פייסבוק ורישומי שיחות הטלפון (Reisinger, 1.12.2016).

לחשיפת הפרטיות בפרשת סנודן יש גם משמעות אירונית, שכן הטכנולוגיה שהייתה פעם הבטחה גדולה בתחום הפרטיות נהפכת לאיום הגדול ביותר עליה. למרות הצהרותיהם של ראשי התאגידים שוב לא ניתן כמעט כיום להסתיר את הפרטיות עקב השימוש הגובר באלגוריתמים וב"ביג דאטא".

דומה כי בפרשת סנודן הגולם קם על יוצרו ושוב אין שליטה על הפרטיות, שכן הפרשה עברה ל"אלים החדשים", או לחלופין לקטרוגו של השטן הווירטואלי (פסובסקי, 29.10.2016). כך נותרה אפוא השגת חופש ופרטיות באינטרנט מטרה מעורפלת (Morozov, 24.7.2013) ובלתי-מושגת.

היבט נוסף להצלחתה של "האמת המדומה" קשור למדיטיזציה (mediatization) המהווה ציר מרכזי בתקשורת – מחשבים, טלפונים סלולריים ובכל גאדג'ט שיכול להעביר מידע (Parry, 29.9.2015). בפרשת סנודן נעשה שימוש נרחב בטוויטר, שבו הוא משמש גם כלי להפצה בעל מדרוג (רייטינג) בידי העיתונות וגם אמצעי לקידום אינטרסים בזירה הפוליטית רונאל, 4.12.2016</a>): &quot;טראמפ חושף את השקרים של הקהילה הבינלאומית&quot;. <a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.3140890">הארץ). תכונה חסרת תקדים של הקמפיין המוצלח של דונלד טראמפ לנשיאות הייתה בשימושו האישי של טוויטר (<a href=https://jacobhecht.com/he/abstracts/"http://www.npr.org/2016/11/18/502306687/commander-in-tweet-trumps-social-media-use-and-presidential-media-avoidance">Keith, 18.11.2016</a>)." href="#easy-footnote-bottom-16">¹⁶ בצורה ישירה ובעלות הפקה נמוכה (פלג, 2014).

המידע המופץ באמצעים אלו, כמו בכל רעיון או "מם" (meme), משוכפל ומופץ בפייסבוק, ווטסאפ, טוויטר ורדיט וזוכה לעדיפות על פני כל נתון המבוסס על עובדות בדוקות ( Chadwick & Colliste, 2014). קליטת המידע כמות שהוא מהווה גם דרך המסמנת הסכמה והשתייכות לקבוצה תרבותית מסוימת (Solon, 2016). כמו כן, חדשות מזויפות יוצרות אף מערכת אקולוגית שבה ערך האמת של המידע אינו משנה. כל מה שחשוב הוא אם המידע מתאים לנרטיב שלך:

"The wide availability of user-provided content in online social media facilitates the aggregation of people around common interests, worldviews, and narratives" (Del Vicario et al., 2016).

בעידן הפוסט-אמת ערך האמת של המידע מקבל משמעות חדשה. על כך ניתן להוסיף את דברי הפילוסוף אלסדייר מקינטאייר (MacIntyre, 1981: 11), הטוען כי השיח המוסרי המודרני אינו רציונלי. כך הם אפוא פני הדברים, לפחות על פי פרשת סנודן.

סיכום

עיקר המאמר עסק בנרטיבים ובאמִתות מדומות המוסיפות ערפול לאחד המושגים החשובים ביותר בחיינו – הפרטיות. עם זאת, תם ולא נשלם הדיון בפרשת סנודן, שכן העובדות בפרשה אינן ברורות דיין ובעת כתיבת שורות אלו עדיין עוסקים בבקרת נזקיה. טרם ניתן להסיק מהפרשה מה הן המשמעויות הפוליטיות והדמוקרטיות הנובעות ממעקבים בכלל ומה מקומו של הצדק החברתי בפרט, נוכח השימוש הגובר בביג דאטה, באינטרנט של הדברים, באסדרה (רגולציה) אלגוריתמית ובמִחשובי ענן.Wood &amp; Wright, 2015</a>)." href="#easy-footnote-bottom-17">¹⁷

עם זאת, החלה התעניינות גוברת בארכיטקטורות מבוזרות כדרך להגן על הפרטיות מפני סמכות ומעקב של צדדים שלישיים ריכוזיים הנתפסים כתומכים יותר בפרטיות, חופש הביטוי וחירויות הפרט והאזרח והמאפשרים הגשמה ומימוש מלא יותר של האוטונומיה של הפרט.

מקורות

1. Ackerman, S. (2.6.2013) – Clapper: I gave "erroneous" answer because I forgot about Patriot Act. The Guardian.
2. Aleksander, I. (30.8.2016) – Edward Snowden’s Long, Strange Journey to Hollywood. The New York Times.
3. Anderson, D. (2015) – A Question of Trust: Report of the Investigatory Powers Review Independent Reviewer of Terrorism Legislation JUNE 2015 Presented to the Prime Minister pursuant to section 7 of the Data Retention and Investigatory Powers Act 2014.
4. Andres, B. (24.3.2014) – The Snowden Effect: A Web of Conflict. Huffington Post.
5. Associated Press (14.9.2016) – Snowden: Long prison term for me would erode democracy in US.
6. BBC News (11.6.2015) – Surveillance powers: New law needed, says terror watchdog.
7. BBC News (14.6.2015) – British spies "moved after Snowden files read".
8. Bell, E. (10.5.2016) – Why the media isn’t doing its job? Columbia Journalism Review.
9. Bell, E., Owen, T., Khorana, S. & Henrichsen, J. R. (Eds.) (2017) – Journalism after Snowden. The Future of the free press in the surveillance state. Columbia University Press.
10. Bennett, B. (15.9.2016) – With "Snowden" set to open, house panel calls former NSA contractor a "serial exaggerator and fabricator".
11. Bio (16.9.2016) – Edward Snowden biography computer programmer.
12. Brady, D. E. (5.6.1995) – Valley News watch/A Special Report: The virtual valley. Los Angeles Times.
13. Brooke, D. (22.11.2016) – Stanford researchers find students have trouble judging the credibility of information online. Stanford News Centre.
14. Chadwick, A. (2013) – The Hybrid Media System: Politics and Power. Oxford: Oxford University Press.
15. Chadwick, A. & Colliste, S. (2014) – Boundary – Drawing power and the renewal of professional news organizations: The case of "The Guardian" and the Edward Snowden National Security Agency leak. International Journal of Communication, 8: 2420–2441.
16. Chakrabarti, S. (14.6.2015) – Let me be clear: Edward Snowden is a hero. The Guardian.
17. Chin, J. & Wong, G. (28.11.2016) – China’s new tool for social control: A credit rating for everything. The Wall Street Journal.
18. Chomsky, N. (2014) – Noam Chomsky: A Surveillance state beyond imagination is being created in one of the world's freest countries. Alter Net.
19. Clarke R. A., Morell, M. J., Stone, G. R., Cass, R. & Swire, S. P. (12.12.2013) – Liberty and security in a changing world: Report and recommendations of the president’s review group on intelligence and communications technologies.
20. Curlew, K. (13.11.2015) – Snowden visits campus via live feed. Queens Journal.
21. Dann, C. (28.5.2014) – Kerry: Snowden a "Coward" and "Traitor". NBC News.
22. Davies, W. (24.8.2016) – The age of post – truth politics. New York Times.
23. De Filippi, P. (15.10.2016) – The interplay between decentralization and privacy HAL archives – ouvertes.
24. Del Vicario M., Bessi, A., Zollo, F., Petroni, F., Scala, A., Caldarelli G, Stanley H. E. & Quattrociocchi, W. (19.1.2016) – The spreading of misinformation online. Proceeding of the National Academy of the United States of America, 113(3): 554–559.
25. Dewey, C. (18.12.2015) – What was fake on the Internet this week: Why this is the final column. Washington Post.
26. Economist (10.9.2016) – Yes, I’d lie to you.
27. Eisler, B. (15.9.2016) – Former CIA Officer: President Obama should pardon Edward Snowden. TIME.
28. Ellul, J. (1973) – Propaganda: The formation of Men's attitudes. Trans. K. Kellen & J. Lerner. New York: Vintage Books.
29. Falcone, M. (11.6.2013) – The Note: Edward Snowden debate: Traitor or hero? ABC NEWS.
30. Finn, J. (15.11.2016) – Understanding fake news in 2016: Before the truth gets its pants on. Jeanine Finn.
31. Fisler, B. (20.9.2016) – Oliver Stone's "Snowden" is great entertainment and an important argument for pardon Boing Boing.
32. Floridi, L. (29.11.2016) – Fake news and a 400 – year – old problem: We need to resolve the "post – truth" crisis. The Guardian.
33. Friedersdorf, C. (12.8.2013) – The surveillance speech: A low point in Barack Obama's presidency. The Atlantic.
34. Galloway, S. (8.3.2016) – Oliver Stone reveals clandestine meetings with Edward Snowden, NSA worries. Holly Woodr Reporter.
35. Gellman, B. (16.9.2016) – The house intelligence committee’s terrible, horrible, very bad Snowden report. The Century Foundation.
36. Gidda, M. (15.11.2016) – Facebook staff form "Secret Taskforce" to deal with fake news controversy.
37. Gottfried, J. & Shearer, E. (26.5.2016) – News use across social media platforms 2016. Pew Media Platforms.
38. Greenwald, G. (6.6.2013) – NSA collecting phone records of millions of Verizon customers daily. The Guardian.
39. Greenwald, G. (2014) – No place to hide: Edward Snowden, the NSA and the U.S. Surveillance State Metropolitan Books.
40. Greenwald, G. (9.12.2016) – A Clinton fan manufactured fake news that MSNBC personalities spread to discredit WikiLeaks docs. The Intercept.
41. Greenwald, G, Poitras, L. & Scahill, J. (10.2 2014) – Welcome to the intercept. The Intercept.
42. Gross, T. (24.1.2005) – A fake Newsman's fake newsman: Stephen Colbert, NPR: National Public Radio.
43. The Guardian (12.6.2013) – Microsoft handed the NSA access to encrypted messages.
44. Hall, J., Park, N., Song, H., & Cody, M. (2010). – Strategic misrepresentation in online dating: The effects of gender, self – monitoring, and personality traits. Journal of Social and Personal Relationships, 27, 117–135.
45. Harding, L. (2014) – The Snowden files: The inside story of the world's most wanted man. New York: Vintage.
46. Hertsgaard, M. (2016) – Bravehearts Whistle – Blowing in the age of Snowden. Hot Books.
47. Holpuch, A. (24.4.2014) – Beyoncé, Clinton and Snowden: Time lists its 100 most influential people. The Guardian.
48. Holz, A. R. (16.9.2016) – Snowden: Movie review. Plugged in.
49. Huddleston, T. (16.9.2016) – Edward Snowden's pardon campaign is getting a big push from Hollywood. Fortune.
50. Keck, Z. (21.12.2013) – Yes, Edward Snowden is a traitor. The Diplomat.
51. Keith, T. (18.11.2016) – Social Media Use and presidential media. NPR.
52. Kelly, E. (28.4.2016) – UK government plans ethics council to guide big data researchers. Science Business.
53. Keyes, R. (2004) – The post – truth era: Dishonesty and deception in contemporary life. New York: St. Martin's Press.
54. Kleeman, S. (29.5.2015) – In one quote, Snowden just destroyed the biggest myth about privacy. MIC.
55. Knapp T. L. (28.2.2015) – Edward Snowden and the great removal. New Age.
56. Lake, E. (18.4.2014) – Sorry, Snowden: Putin lied to you about his surveillance state and made you a pawn of it. The Daily Beast.
57. Lake, E. & Rogin, J. (20.11.2015) – Don't blame Snowden for terror in Paris. Bloomberg.
58. LeVine, M. (10.6.2013) – Edward Snowden's Jihad. Aljazeera.
59. Levy, P. (28.6.2013) – NSA leaker Edward Snowden: Spy, patriot, libertarian, communist, or what? The man Washington can’t figure out. International Business Times.
60. Levy, S. (2014) – How the NSA almost killed the internet. Wired.
61. Lilleker, D. G., Thorsen, E., Jackson, D. & Veneti, A. (2016) – US Election analysis 2016: Media, voters and the campaign. CSJCC Centre for the Study of Journalism, Culture & Community Bournemouth University.
62. Lyon, D. (2015) – Surveillance after Snowden. Cambridge, UK: Polity Press.
63. MacAskill, E. (10.7.2013) – Edward Snowden, NSA files source: "If they want to get you, in time they will". The Guardian.
64. MacAskill, E. (28.11.2015) – The NSA's bulk metadata collection authority just expired. What now? The Guardian.
65. MacIntyre, A. 1981(1984) – After Virtue. Notre Dame: University of Notre Dame Press.
66. Madison, L. (7.6.2013) – Obama: "Nobody is listening to your telephone calls". CBS NEWS.
67. Madrak, S. (14.4.15) – Hillary Clinton was dead wrong on Edward Snowden.
68. Manjoo, F. (2008) – True Enough: Learning to live in a post – fact society. Wiley.
69. Manjoo, F. (2.11.2016) – How the internet is loosening our grip on the truth. New York Times.
70. Matthews, S., & Kennett, J. (2012) – Truth, lies, and the narrative self. American Philosophical Quarterly, 49(4), 301–315.
71. Masnick, M. (23.12.2013) – Rep. Mike Rogers goes on national TV to lie about NSA programs and Snowden Techdirt.
72. March, E. (29.9.2015) – Edward Snowden just joined Twitter, and his first tweet is a classic. Upworthy.
73. Menczer, F. (28.11.2016) – Misinformation on social media: Can technology save us? The Conversation.
74. Mohler, A. (19.6.2005) – The post – truth era: Welcome to the age of dishonesty. AlbertNohler.
75. Moyer, E. (6.12.2013) – Saving the Net from the surveillance state: Glenn Greenwald speaks up. Ynet.
76. Morozov, E. (24.7.2013) – The Price of Hypocrisy. Frankfurter Allgemeine Zeitung.
77. Muller, D. (2016) – Trump, truth and the media. In: Lilleker, D. G., Thorsen, E., Jackson, D. & Veneti, A. (Eds.), US Election Analysis 2016: Media, Voters and the Campaign. CSJCC – Centre for the Study of Journalism, Culture & Community. Bournemouth University.
78. Mumby, D. K. (1993) – Narrative and Social Control Critical Perspectives. SAGE Publications.
79. National Security Agency (15.9.2016) – Executive Summary of Review of the Unauthorized Disclosures of Former National Security Agency Contractor Edward Snowden.
80. Naughton, J. (28.6.2013) – Edward Snowden's not the story: The fate of the internet is. The Guardian.
81. Nougayrède, N. (21.10.2013) – Fighting "Big Brother". Le Monde.fr.
82. O'Connell, K. (5.6.2015) – How Glenn Greenwald & Facebook learned to stop worrying and love encryption. Mintpressnews.
83. Oxford Dictionaries (15.11.2016) – Word of the Year 2016 is Post – Truth.
84. Parry, R. (29.9.2015) – How the Government Spins False Narratives to Control the Message. Alternet.
85. Reisinger, D. (1.12.2016) – Why Facebook Profiles are Replacing Credit Scores. Fortune.
86. Rodman, P. (2015) – Edward Snowden and the Emperor's Real Clothes. smashwords.com.
87. Rodriguez, G. (9.6.2013) – Edward Snowden Interview Transcript FULL TEXT: Read the Guardian's Entire Interview With the Man Who Leaked PRISM.
88. Ralph, T. (17.6.2013) – #AskSnowden: NSA hacker Edward Snowden takes your questions. Global Post.
89. Rawstory (11.7.2013) – Revealed: How Microsoft handed the NSA access to encrypted messages.
90. Redman, R. K. (23.10.2013) – Snowden and institutional corruption: What have we learned? The center for Ethics Harvard University.
91. Reichmann, D. (18.9.2016) – Lawmakers say Snowden is no whistleblower: The Big Story.
92. Roberts, D. (8.8.2013) – Obama cancels meeting with Putin over Snowden asylum tensions. The Guardian.
93. Robertson, A. (15.5.2015) – Edward Snowden issues "call to arms" for tech companies in secret SXSW meeting. The Verge.
94. Rosen, J. (18.2.2015) – The Snowden Effect: Definition and examples. Press Think.
95. RT Question more live (5.1.2014) – From "Truth is coming" to "Merkel Effect": Top 13 Snowden quotes on NSA.
96. Rusbridger, A. & MacAskill, E. (22.5.2015) – Edward Snowden: NSA reform in the US is only the beginning. The Guardian.
97. Saeedi, A. (23.6.2015) – Edward Joseph Snowden: The modern tragic hero. Prezi.
98. Samuels, D. (5.5.2016) – The aspiring novelist who became Obama's foreign – policy uru. How Ben Rhodes rewrote the rules of diplomacy for the digital age. New York Times.
99. Scheuerman, W. E. (2014) – Whistleblowing as civil disobedience: The case of Edward Snowden. Philosophy & Social Criticism, 40(7): 609–628.
100. Schwartz, M. (26.9.2016) – Donald Trump leads the war on truth, but he didn’t start it. The Intercept.
101. Sean, A. (12.12. 2006) – The truth of truthiness. CBS.
102. Siddiqui, S. (3.6.2015) – Congress passes NSA surveillance reform in vindication for Snowden. The Guardian.
103. Smith – Carroll, E. (12.10.2016) – Quotes about lies, half – truth and truth. Wva.homestead.
104. Soar, D. (20.2.2014) – Incendiary devices. London Review of Books, 36(4).
105. Solon, O. (15.11.2016) – Facebook won't block fake news posts because it has no incentive, experts say. The Guardian.
106. Subzwari, A. & Field, D. (12.11.2015) – Our tragic hero: Edward Snowden. Juris Diction.
107. Taylor, T. (11.6.2013) – Edward Snowden NSA scandal: Why we need a whistleblower protection program.
108. Thalen, M. (10.8.2015) – Flashback: Donald Trump calls for "execution" of Edward Snowden. Infowars.
109. Tort Master (6.6.2014) – The 18 biggest myths of the Snowden saga. Daily Kos.
110. Tuck, H. & Silverman, T. (2016) – The Counter – Narrative Handbook. London: Institute for Strategic Dialogue.
111. Tweedie, S. (26.6.2013) – Apple co – founder Steve Wozniak says Edward Snowden is a hero. Business Insider.
112. University of Arizona (28.3.2016) – Edward Snowden compares privacy to freedom of speech.
113. Wagstaff, K. (17.6.2013) – This country is worth dying for, and other revelations from Edward Snowden's Q&A. The Week.
114. Warzel, C. & Vo L. T. (2.12.2016) – Where does Trump get his news? CNBC.
115. Wingfield, N., Isaac, M. & Benner, K. (14.11.2016) – Google and Facebook take aim at fake news sites. New York Times.
116. Wood, D. K. & Wright, S. (2015) – Before and after Snowden. Surveillance & Society, 13(2): 132–138.

מקורות בעברית

1. YNET (16.9.2016) – ארה"ב: "סנודן מגזימן סדרתי, חשף סודות ביטחוניים".
2. אלכסנדר, א' (14.9.2016) – המסע הארוך והמוזר של אדוארד סנדון להוליווד. מוסף הארץ (ניו יורק טיימס מגזין).
3. אסאנג', ג' (2014) – כשגוגל פגשה את ויקיליקס. דיונון.
4. אקונומיסט (26.9.2015) – כששום דבר לא נכון, הכל אפשרי. דה-מרקר.
5. הכט, י' (נובמבר 2010) – הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות. מגזין האינטרנט.
6. הכט, י' (מרץ 2015) – הפרטיות ברשת כמושג אמורפי. מגזין האינטרנט.
7. ירון, ע' (6.11.2016) – הציבור נלכד ברשת החברתית. הארץ.
8. ליפסון, נ' (6.12.2016) – זה כתוב על הקיר. דה מרקר.
9. ספקטור-מרזל, ג' (2011) – המחקר הנרטיבי כפרדיגמת מחקר פרשנית. שבילי מחקר של מכון מופת, 17: 62–73.
10. פיטשון, א' (7.12.2014) – סיפורה של ה-NSA: פי 1,000 יותר "שומרי הסף". הארץ.
11. פלג, ע' (2014) – דמעה אחת שווה אלף מילים: הזיקה בין התנהלותם התקשורתית של נפגעי עברות למעמדם בהליך המשפטי. קרית המשפט, י': 185–211.
12. פסובסקי, א' (29.10.2016) – השטן הוא אלגוריתם. כלכליסט.
13. פפר, א' (26.9.2016) – נחשפים למען בטחון המדינה. הארץ.
14. רונאל, א' (4.12.2016) – טראמפ חושף את השקרים של הקהילה הבינלאומית. הארץ.
15. תיבון, א' (4.11.2016) – משקרים כל הדרך לבית הלבן: הבחירות שבהן האמת הפסידה. וואלה.

1. ברצוני להודות לד"ר יפעת חסון ולד"ר עמית רכבי על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר וכן לעורכת הלשון גילת עירון-בהר, ולציין כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.
2. ראו "הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות" (הכט, נובמבר 2010); "הפרטיות ברשת כמושג אמורפי" (הכט, מרץ 2015).
3. חוק הפטריוט (Section 215 of the Patriot Act.) נחקק בקונגרס של ארצות הברית אחרי 11 בספטמבר 2001. החוק מעניק לסוכנויות הממשלתיות הרשאה, באופן חסר תקדים, לפקח על חייהם הפרטיים של אזרחי ארצות הברית. תומכי החוק טוענים כי הרשאה זו נחוצה לשם מלחמה בטרור, ואילו המתנגדים טוענים כי חלקים רבים בו פוגעים בזכויות הפרט והאזרח.
4. השימוש בטוויטר עשוי לסייע בחיזוק הדמוקרטיה הישירה (Twitter democracy) שכן תכונתו של הטוויטר מאפשר לאנשים לבטא את עצמם באופן מידי בצורה רפלקסיבית ממוקדת ללא צורך בחשיבה עמוקה.
5. המושג "עידן הפוסט-אמת" (Post-truth era), שטבע רלף קייס (Keyes, 2004), מתייחס לתעתועי החיים המודרניים ולהתפתחותו של הקוד האתי הגמיש (flexible code of ethics) של הפוליטיקאים ואף של הפרופסיות. וויליאם דייוויס (Davies, 24.8.2016), פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטה של לונדון, טוען כי ה"פוסט-אמת" התפתח בעקבות שפע ההיצע של עובדות במאות ה-21, הכולל יותר מדי מקורות ושיטות איסוף בעלות רמות משתנות של אמינות. הוא התפשט באמצעות הטכנולוגיות החדשות ומשבש את כוחה של האמת ככלי לפתרון בעיות חברתיות. התופעה מאפיינת את המעבר מחברה של עובדות לחברה של נתונים, היוצרת בלבול סביב מעמדו המדויק של מידע ונתונים מספריים בחיים הציבוריים המעצים את התחושה כי האמת ננטשת.
6. דיון מפורט באגדות האורבניות הנשלחות בדואר האלקטרוני ראו במאמרי (הכט, 2010).
7. המחקר נעשה בראשותו של פרופ' סם ויינברג (Sam Wineberg) והחוקרים יואל בריקסטון (Joel Breakstone ), שרה מקגרו (Sarah McGrew) ותרזה אורטגה (Teresa Ortega) מצאו כי רוב התלמידים אינם מסוגלים לשפוט עם המידע שהם קוראים באינטרנט הוא אמין (Brooke 22.11.2016) .
8. תקציר הדוח על הגילויים הבלתי-מורשים של החבר לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי אדוארד סנודן, שהוגש ב-15.9.2016 במטרה להסביר לחברי הקונגרס איך התרחשה ההפרה (National Security Agency, 15.9.2016).
9. "The Century Foundation" הוא מכון מחקר למדיניות ציבורית ללא מטרות רווח המבוסס על האמונה כי השגשוג והביטחון של ארצות הברית תלויים בשילוב של שלטון אפקטיבי ודמוקרטיה פתוחה. למכון יש מספר אתרי אינטרנט בנושאי מדיניות.
10. הסרט הראשון יצא לאקרנים ב-24.10.2014 וזכה בפרס אוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר באורך מלא לשנת 2015. הסרט השני, בבימויו של אוליבר סטון (Oliver Stone) ובכיכובם של ג'וזף גורדון-לויט, שיילין וודלי, ניקולס קייג' וסקוט איסטווד, שמבוסס על ממצאים שנאספו מתיקי חקירות על סנודן, עלה למסכים ב-9.9.2016 בפסטיבל טורונטו.
11. ה"ציוצים" של טראמפ בתקופת הבחירות שנאספו באתר trumptwitterarchive.com, נותחו באתר BuzzFeed כדי לבדוק מהיכן הוא שואב את החדשות שלו (Warzel & Vo, 2.12.2016).
12. The Intercept"" הוא אתר חדש שעלה בפברואר 2014, כפלטפורמה לדיווח על מסמכים שפרסם סנודן כדי להגן על חופש העיתונות כמרכיב חיוני של כל חברה דמוקרטית בריאה ולדווח על נושאים החיוניים לאינטרס הציבורי בטווח הרחוק (Greenwald, Poitras & Scahill, 10.2.2014).
13. קובץ דומה אך מזווית שונה פרסם המרכז לחקר העיתונות של אוניברסיטת בורנמות' באנגליה, שדן בתפקידה של האמת בשיח הפוליטי הדמוקרטי של ימינו לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות:"US election analysis 2016: Media, voters and the campaign" (Lilleker , Thorsen , Jackson & Veneti, 2016). חלק מהמאמרים בקובץ דנים במסר של "פוסט-אמת", למשל "Trump, truth and the media" (Muller, 2016).
14. השקרים, האמת והנרטיב העצמי הם נושא לשיח מדעי רחב היקף בעיקר בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה, ראו למשל מאמרם של מת'יו וקנט (Matthews & Kennett, 2012), אולם לא זה נושא דיוננו.
15. בבלוג של ג'ני פין (Finn, 5.11.2016) העוסק ב"נינג'ה" של חללי מידע" יש אוסף מאמרים על אמינות מידע אולם תרומתם דלה.
16. הטוויטר כמדיום האהוב על טראמפ (רונאל, 4.12.2016): "טראמפ חושף את השקרים של הקהילה הבינלאומית". הארץ). תכונה חסרת תקדים של הקמפיין המוצלח של דונלד טראמפ לנשיאות הייתה בשימושו האישי של טוויטר (Keith, 18.11.2016).
17. הרחבה בנושא ניתן למצוא במאמר "Before and after Snowden" (Wood & Wright, 2015).