(8 תגובות)

"תעשייה 4.0" – הנרטיביזציה של עתיד האינטרנט התעשייתי

פרטים
נוצר ב 01/2019
נכתב על ידי דר. יעקב הכט

תקציר

מהפכת האינטרנט התעשייתי, המכונה "המהפכה התעשייתית הרביעית" (Fourth Industrial Revolution – WEF) או "תעשייה 4.0" ("Industry 4.0"), מתוארת לעיתים כבעלת כוח משנה עולם ולעיתים כצונאמי הרסני היוצר טראומה פוסט-טכנולוגית. אך למרות תיאורים אלה, למעשה טרם התרחשה מהפכה, או אבולוציה של טכנולוגיה חדשה או מאבק בין אדם למכונה, בסדר גודל כמו זו שהתרחשה בעידן הלוּדיטים:[i]. למעשה מדובר בשיח המתאר ציפיות נרטיביות לעיצוב החברה בתחומי המדע, הכלכלה והטכנולוגיה ולכינון שינויים במערכות הייצור, הניהול והממשל. ציפיות אלו, המשולבות ביסודות של פוסט-אמת, מחקרים מדומים, חדשות מזויפות (Fake news) ונרטיבים כוזבים (False narratives), מאפשרות לדמיין עולם טוב יותר ומהוות דרך לבניית זהות משותפת, לנטיעת תקווה ולכינון שינוי חברתי, ומסייעות לכאורה ביצירת איזון עדין בין אמת לבדָיה.

במאמר זה נבקש לטעון כי המייחד את המסרים הנרטיביים על עתיד האינטרנט התעשייתי בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, הוא שהם לא נועדו לקובעי המדיניות ולציבור הרחב בלבד, אלא גם ובעיקר לצורכי שיווק נרטיבי (Murrel, 2018) ולמימון מחקרים, פרסומים וכנסים.[ii]

רקע

המושג "תעשייה 4.0" נטבע במסיבת עיתונאים ביריד הנובר לתעשייה בשנת 2011 בהקשר לבקשה שהגיש "איגוד המחקר הגרמני לכלכלה ולמדע" (Forschungsunion Wirtschaft-Wissenschaft)[iii] לממשלת גרמניה למימון מחקר בעלות של 400 מיליון יורו, העוסק בשמירת יתרונה הטכנולוגי של התעשייה הגרמנית כאסטרטגיה ממתֶנת מפני התחרות הגוברת בחו"ל. הרקע לבקשה היה ככל הנראה העובדה שהכלכלה בגרמניה עדיין מושפעת מאוד מהנדסה ומתעשייה (Pfeiffer, 2017).

המושג עלה גם במדינות רבות ביוזמת התעשיות עצמן ובמימונן (Roser, 29.12.2015). בארצות הברית למשל הוקם במרץ 2014 "קונסורציום אינטרנט תעשייתי" (Industrial Internet Consortium – IIC) על ידי החבָרות AT&T, Cisco, General Electric, IBM, Intel, במטרה לקדם את טכנולוגיות האינטרנט החדשות לא רק במגזר התעשייתי. ביפן נוצרה "יוזמת שרשרת הערך התעשייתי" (Industrial Value-Chain Initiative – IVI) מצד חברות יפניות גדולות, ואילו בסין עלתה התופעה לסדר היום ביוזמת הממשלה, בדומה לגרמניה, במסגרת תוכנית חומש. המשותף לכל הביטויים הללו הוא הצורך במעבר ממדינות בשכר נמוך לכוח תעשייתי עולמי (Leisenberg, 16.6.2017).

בכנס הכלכלי העולמי בדאבוס (World Economic Forum) בשנת 2016 קיבל המושג "תעשייה 4.0" הכרה כמושג בין-לאומי והיה לנושאו הרשמי של הכנס. להכרה זו חשיבות רבה, שכן בכנסי דאבוס, הנערכים מדי שנה מאז 1971, נפגשים מנהיגים פוליטיים, עסקני תרבות ואזרחים למטרת שיפור מצבו של העולם באמצעות שיתוף ברעיונות, בחידושים ובתגליות העשויים לעצב מחדש את המערכות הגלובליות.

הבעיה

מנקודת מבט מדעית, המושג "תעשייה 4.0" מטושטש ומְעוּרפָּל למדי (Hirsch-Kreinsen, 2016), מלאכותי ופגום, ומקובל בשיח הגלובלי כמנטרה וכמילת טרנד (Roser, 29.12.2015). עם זאת, יש החוששים מצמיחתה הבלתי-מרוסנת של תעשיית זו ועקב כך לירידה בשיעור התעסוקה. בשנת 1930 ניבא הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס (Keynes, 1963) כי עד סוף המאה ה-21 תחליף האוטומציה מקומות עבודה רבים לדבריו המגמה תואץ עד כדי כך, שכל צרכיו של האדם ימולאו בעזרת מינימום של עבודת אנוש. קיינס צדק חלקית, כי כיום יש לנו מכונות, מחשבים ורובוטים שיכולים לעשות במהירות מה שבני אדם עשו בעבר בעמל רב, אך בניגוד לדבריו, לא גדל שיעור האבטלה (Leisenberg,
16.6.2017). קיינס לא חזה את ההתפתחות בתחום האינטרנט התעשייתי, כמו "האינטרנט של הדברים" (IoT) (Butollo, 2017); הוא לא חזה תרחישים בתחום הטכנולוגי, הביולוגי, הכלכלי והחברתי שיפרצו גבולות וישנו את מערכות הייצור, הניהול והממשל באופן חכם ומודרני (Buckup, 16.6.2016); הוא לא חזה איך ישפיעו על חיינו התובנות החדשות שיוטמעו במוחנו ובגופינו באמצעות מסרים אלקטרוניים ותרופות ביולוגיות.

האם התפתחויות אלו מצדיקות לכנות את האבולוציה הטכנולוגית החדשה שתביא, במקרה הטוב, ל"עולם ללא עבודה" ובמקרה הפחות טוב לקץ הציביליזציה – בשם "תעשייה 4.0"?

הנרטיביזציה של "תעשייה 4.0" זוכה לתחזיות רבות. חלקן מבוססות על התיאוריות הדנות בציפיות הרציונליות המסתמכות על התפלגויות סטטיסטיות של אירועי העבר, תוך שימוש בכל המידע הקיים כיום ומניחות שהמשק קבוע מבחינה היסטורית, אולם רבים מהחיזויים מבוססים על ציפיות וסיפורים בדיוניים על העתיד הבלתי-צפוי של העולם ושל האופן שבו יתפתח. העולמות הנוצרים באמצעות הגישה הבדיונית מבוססים לא על אמת אפשרית אמפירית אלא על דמיון (Beckert, 2016).[iv]

האבולוציה של התעשייה

התעשייה בת זמננו התפתחה בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 בבריטניה והתפשטה בחלק ממדינות המערב. מדובר במפנה משמעותי בהיסטוריה החברתית האנושית. לא רק שהחברה הפכה ליותר מבוססת-תעשייה (Deindustrialization), אלא שהתפתחו אידיאולוגיות שעיצבו את החברה מחדש. שלוש המהפכות התעשייתיות הראשונות שיפרו למעשה את תנאי העבודה ויצרו שפע של מקומות עבודה חדשים.

המושג "מהפכה תעשייתית" (Industrial Revolution) נטבע ב-1837 על ידי כלכלן צרפתי בשם אוגוסטה בלנקי (Auguste Blanqui), לציון השינויים הכלכליים והחברתיים בתעשייה בבריטניה, ולהפצת השימוש בו אחראי ההיסטוריון ארנולד טוינבי (Arnold Toynbee) בשנת 1882 (Aggarwal, 2015).

כאמור, יש המפקפקים בשימוש במושג "מהפכה" ומסתפקים בתיאור תהליכים של שינויים כלכליים וחברתיים שהתרחשו בהדרגה (New World Encyclopedia, 2018). למשל הפרלמנט האירופי הכריז בשנת 2007 (The European Parliament, 22.5.2007) כי המהפכה התעשייתית השלישית היא אנרגיה מתחדשת. ג'ון ווקר (Walker, 2017) טוען באתרו "Fourmilab Switzerland" כי המהפכה התעשייתית השישית היא "אנרגיה אטומית" (Molecular Engineering) ושהמהפכה התעשייתית השביעית היא מכונת שִכפול עצמי (Self-Replicating Machine).

על כל פנים, אין הסכמה לא על מהות המהפכות, לא על מספרן ולא על מועדן, אך יש ציוני דרך חשובים בעינינו:

הגל של המהפכה התעשייתית הראשונה (Industry 1.0), בשנים 1760–1820, התבסס על מיכון הייצור באמצעות מים וקיטור ואִפשר לעבור מעבודת כפיים למכונה אך גם הביא לתסיסה חברתית. המהפכה החלה בבריטניה עם מיכון תעשיית הטקסטיל, רתימת כוח קיטור ולידתו של המפעל המודרני. היא שיפרה את כריית הפחם ואפשרה להפעיל את הרכבת הראשונה ולפתח תעשייה כבדה.

הגל של המהפכה התעשייתית השנייה (Industry 2.0), בסביבות שנת 1870, זכה לפרסום בעיקר בקווי ההרכבה של הנרי פורד בשנת 1913. הגל מתאפיין בייצור מהיר של מוצרים זהים במחיר זול. זרם החשמל הפך זמין לעסקים, למגורים ולרשת העירונית. התפתחו מודלים לניהול שאפשרו להגביר את היעילות של תהליכי הייצור, שחלקם מיוחסים למהנדס האמריקני פרידריך טיילור.

הגל של המהפכה התעשייתית השלישית (Industry 3.0), משנת 1950 ואילך, מתאפיין בבשורת האלקטרוניקה, ה- ITוהאוטומציה, החדרת המחשב לחיי היומיום, התפתחות טכנולוגיות ויישומים פיזיים, דיגיטליים וביולוגיים, כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה, האינטרנט של דברים, מכוניות אוטונומיות, הדפסה 3D, ננוטכנולוגיה ועוד.

הגל של המהפכה התעשייתית הרביעית (Industry 4.0), שהחל בשנת 2011, עוסק באינטרנט התעשייתי, בשילוב טכנולוגיות בפס הייצור במחשבים ובעיצוב מחדש של אופן ביצוע פעולות, כמו יכולות חישה ותקשורת של מכונות, איסוף כמויות גדולות של דאטה וניתוחו ושימוש ברובוטיקה.

האסטרטגיות הנרטיביות

מאז ומתמיד היה המוח האנושי מכוּון לנרטיבים, בין שהסתמכו על עוּבדות ובין שלא. מה שעושה סיפור חזק אינו בהכרח העוּבדות, אלא האופן שבו הוא יוצר משמעות בליבם ובראשם של המאזינים (Canning, & Reinsborough, 2009). בחיים החברתיים של הרשת, השפעתן של האסטרטגיות הנרטיביות היא בעלת עוצמה רבה יותר ומשמעותית יותר מאשר בעידן טרום-האינטרנט, לא רק ברמה האישית והקולקטיבית אלא גם בעולם השיווק ובפוליטיקה (Kalmre, 2017).

החשיבות של הציפיות והסיפורים הבדיוניים של העתיד טמונה בכך שהם מהווים מקור לחדשנות, שכן הם מאפשרים לדמיין עולם שונה מן הקיים. הייצוגיים הדמיוניים יכולים להתעלות מעל המציאות הקיימת ולהניע בכך חדשנות (Beckert, 2016: 26). הממד הספקולטיבי או הפיגורטיבי של המדע הבדיוני מקדם פרקטיקה ותיאוריה. האנרגיה העצומה הנדרשת למשל לכריית ביטקוין מוכיחה כיצד מציאויות מדומיינות המעוצבות על ידי נרטיבים משפיעות על המציאות הפיזית שלנו ולהפך (Kelt & Buckup, 7.8.2018).

האסטרטגיות הנרטיביות של חזון "תעשיית 4.0" הן מרובות פנים. המושג "בינת-על" (Super-intelligence), למשל, מדגיש את היכולת לחשוב טוב יותר מבני אנוש ואת היכולת להעביר מסרים ישירות למוח האדם. לפי קורצוייל (Kurzweil, 1999), המוח הוא למעשה מחשב טוען, "חזאי" של נרטיבים חיוביים (Gershenfeld 1999; Moravec 1999), ומהווה את הניצחון הצפוי של הווירטואלית במושגים של אנטרופיה, תוהו ובוהו, תורת הקוונטים, מחשבי דנ"א, רשתות עצביות, אלגוריתמים גנטיים, ננו-הנדסה, מבחן טיורינג ועוד. מתנגדיו הרבים של קורצוייל טוענים כי תחזיותיו מופרכות ושרבות מהן מבוססות על תיאוריה רדודה של הבנת המוח, וכי הנרטיבים שלו הם תכסיס שיווקי חכם בשירותה של תעשיית הבינה המלאכותית רעבת ההשקעות (McGinn, 1999; Sand & Schneider, 17.3.2017).

הנרטיביים השליליים לגבי "תעשיית 4.0" מצביעים על העדר ידע וכישורים מספיקים ליישום הטכנולוגיה ביעילות, על השפעות שליליות על החברה (Hirsch-Kreinsen, 2016) ואף על חשש לקץ הציביליזציה (Metz, 9.6.2018). הנרטיבים השליליים הקשורים לטכנולוגיה אינם תופעה חדשה; הם עלו כבר בשנת 1811, עם תופעת הלוּדיטים (Luddites), עם הציפייה שהמכונות יחליפו את בני האדם. ציפייה זו התפוגגה כאשר מספר מקומות העבודה גדל בניגוד לתחזיות. עובדה זו לא מנעה להפיכת הנאו-לוּדיזם למניפסט (Glendinning, 1990), המביע עד היום התנגדות לגישה האנתרופוצנטרית,[v] לגלובליזציה,
לקפיטליזם תעשייתי ולתופעות של השפלה סביבתית, לוחמה גרעינית ונשק ביולוגי.

נרטיבים שליליים בסגנון אלים עלו גם בשנים 1978–1995. למשל טד קצ'ינסקי (Ted Kaczynski), המכונה "אונאבומבר במנוסקריפט" (Unabomber Manuscript), טען כי השינויים הטכנולוגיים הורסים את התרבות האנושית ומובילים לעריצות (Washington Post, 19.9.1995).

מניפסט בסגנון הנאו-לודיזם חזר ועלה גם בכתבה שהתפרסמה ב"ניו-יורק טיימס", "Against Technology: From the Luddites to Neo-Luddism" (Jones, 2006), בכתבה שהתפרסמה ב-:Smithsonian Magazine "When Robots Take All of Our Jobs, Remember the Luddites" (CNBC, 2017) ובכתבה שהופיעה בעת כתיבת שורות אלו ב-(Bartlett, 4.3.2018) .The Guardian: "Will 2018 be the year of the neo-luddite?" .

לסיכום, האסטרטגיות הנרטיביות השליליות, הזורעות פאניקה מוסרית לגבי איומים עתידיים, משוּוקות עד היום בהצלחה ואף מהוות יסוד לתרבות נגד המבוססת על המידע ועל הטכנולוגיה. האסטרטגיות הנרטיביות החיוביות, המאופיינות בסגנון שיווקי (Pfeiffer, 2017), מיועדות לגיוס משאבים (Sand & Schneider, 17.3.2017), לכינון ועדות היגוי, לקידום קרנות מחקר ולהשגת יוקרה אקדמית (Roser, 29.12.2015).

הנרטיבים של הציפיות

הנרטיבים של הציפיות ממלאים תפקיד כפול: ראשית, הם משמשים מסגרת להבנת המציאות, מעניקים משמעות לאירועים ולהתנהגות התרבותית וחוסכים מאמץ בחשיבה ובקביעת אופן הפעולה (Balkin, 1998). שנית, הם מקשרים בין נושאים טכניים לנושאים חברתיים המתייחסים לדימויי העתיד והם קריטיים לפיתוח ולעיצוב של חדשות מדע וטכנולוגיה ולבניית מודלים מאקרו-כלכליים מודרניים (Borup, Brown, Konrad & Van Lente, 2006: 286).

הדינמיקה של המעבר משלב הציפייה לחדשנות לשלב המימוש מתבטאת למשל במודל "מחזור ההַייפ" של גרטנר (Gartner Hype Cycle) (Panetta, 11.8.2017). המודל מתאפיין בתקופות של עלייה תלולה ובתקופות של ירידה הכוללת "מחזורי אכזבה", מעין "מפלצות מלאות תקווה" (Mokyr, 1990: 291). לפי המודל, הטכנולוגיה כוללת כמה שלבים של מחזור החיים:

  1. שלב "הפעלת החדשנות" (Innovation Trigger) – טכנולוגיה פורצת דרך היוצרת תודעה ציבורית.
  2. שלב טיפוח "הציפיות המנופחות" (Peak of Inflated Expectations),פסגת ה"הייפ", שבו הציפיות מהטכנולוגיה החדשה מוגזמות ולא מציאותיות.
  3. שלב ההתפכחות מאשליות (Trough of Disillusionment), "מחזורי האכזבה" מכך שהטכנולוגיה לא הגשימה את הציפיות המנופחות.
  4. שלב ההארה (Slope of Enlightenment), שבו מחפשים יתרונות ויישומים מעשיים של הטכנולוגיה דרך ניסויים ממוקדים, מתודולוגיות וכלים המקלים על תהליך הפיתוח.
  5. שלב הפרודוקטיביות (Plateau of Productivity), שבו נעשית בדיקת הכדאיות של הטכנולוגיה (Brenneis, Honer, Keesser, Ripper & Vetter-Schultheiß, 2018).

מודל ה"הייפ" מתבטא למשל בבינה מלאכותית (AI), שלפי סטנק (Stanek, 7.3.2018), נמצאת בינתיים רק בשלב הציפיות המנופחות. דוגמה נוספת, הלקוחה מ"הסוציולוגיה של הציפיות" (Borup, Brown, Konrad & Van Lente, 2006),[vi] עוסקת בשוני התרבותי בין מדינות, ולפיה ה"הייפ" בספרד היה מלווה בפסימיות ביחס לרווחיות הטכנולוגיה, בעוד שבגרמניה שלטו האכזבה והחשש כי הטכנולוגיה תשפיע לרעה על הכלכלה כולה (Kriechbaum, Prol & Posch, 2018).

בדינמיקה של הציפיות נכלל גם המושג "טכנולוגיה מבטיחה" (Promising Technology), המתאר את היתרונות הכלכליים והחברתיים של הטכנולוגיה, כמו הפצה זולה ויעילה יותר של סחורות, מידע ושירותים (Van Lente, 1993; Van Lente & Rip, 1998), לצד חסרונות כמו אבטלה המונית, לוחמה אסימטרית והתפלגות של אמון מתוח בין תאגידים לבין האוכלוסיות. ב"טכנולוגיה המבטיחה" נכללות גם התוויות כמו "ייצור חכם" (Smart Manufacturing) ו"ייצור מתקדם" (Advanced Manufacturing), כשהיו עדיין בחזקת דימויים ונכללו במדע הבדיוני העתידני (Science Fiction), בטכנו-אוטופיה (Techno-Unutopia), בסייבר-אוטופיה (Cybertopia)[vii] ובאגדות אורבניות (Urban Legends).[viii]

אחת הדוגמאות ל"טכנולוגיה מבטיחה" היא "המפעל החכם" (Smart Factory), שעלה בשנות ה-80 של המאה שעברה במסגרת החזיונות הדמיוניים של מפעלי "האורות בחוץ" (Lights Out).[ix] "המפעל החכם" היה אמור לפתור בעיות רבות בעקבות השימוש במחשבים, אך לא הצליח לחדור לרצפת הייצור ונשאר בחזקת דֶה-זָ'ה-ווּ, כלומר, ל"יין ישן בבקבוק חדש" (Hirsch-Kreinsen, 2016), ומאז לא רק שלא נעלמו הבעיות אלא נוצרו בעיות חדשות (Roser, 3.9.2017).

"הבית החכם" (Digital Smart Home), שהיה בחזקת מדע בדיוני, כפי שעלה למשל בסיפורו הקצר של ריד ברדבורי, "There will Come Soft Rains" (Bradbury, 6.5.1950), התממש רק לאחר ש"פיקו אלקטרוניקה" מסקוטלנד ייצרה בשנת 1975 את "תקן התעשייה 10 X", שאִפשר שליטה מרחוק על מכשירים ביתיים ועל מכשירי חשמל. המימוש החל רק בשנת 1991 על ידי קוריאן ואן ברלו (Corien van Berlo), כדי לסייע בטיפול רפואי לגיל השלישי. פריצת הדרך הממשית החלה רק בשנת 2001 והיה זה בתחום האוטומציה הביתית (Admin, 28.4.2016). כיום הפך המושג "בית חכם" למרכיב של "האינטרנט של הדברים", המתואר לעיתים כאבולוציה של ציפיות, דמיון וחזיונות (Sand & Schneider, 17.3.2017), ל"באז" ולמותג שיווקי מובהק.

כדי להבחין בין החזיונות של האוטופיסטים הקלאסיים שחזיונותיהם לא היו בני מימוש לבין החזיונות שהם בני מימוש העשויים להשתלב בעיצובה של החברה (Roser, 29.12.2015), טבע מק'קריי את המושג "חזון בר-מימוש" (Visioneering) (McCray, 2012; 2013; 2017).

הנרטיבים הכלכליים

השימוש בנרטיבים כלכליים (Economic Narratives) הוא האמצעי להבטיח צמיחה כלכלית גדולה יותר, ולא עצם החדשנות הטכנולוגית (Pfeiffer, 2017). גישה זו אומצה על ידי קלאוס שואב, שפרסם את הספר "תעשייה 4.0" (Schwab, 2016; 2017; 17.3.2017).

על חשיבותם העולה של הנרטיביים הכלכליים עומד רוברט שילר (Shiller, April 2017), אחד משלושת הזוכים בפרס נובל לכלכלה לשנת 2013. לדעת שילר, אף שהנרטיבים הם לרוב "מוּנָעי נתונים" (data-driven narratives), הם מניעים פעילויות, ערכים, צרכים עמוקים וחוויות כלכליות הנהפכות לוויראליות ומתפשטות ברחבי העולם. לדבריו, "בכוחו של הנרטיב להניע את ההתנהגות האנושית" (Gallo, 26.1.2018). רוב האנשים חושבים בנרטיבים, בעוד הכלכלנים הם "נוראיים ביחסם לנרטיב" (CNBC, 23.1.2018). לדוגמה מביא שילר את השפל שהיה בשנים 2007–2009 ואת המצב הפוליטי-כלכלי השנוי במחלוקת של היום, וטוען כי הם בחזקת תוצאות של הנרטיבים העממיים של תקופתם אף שהנרטיבים הללו הן תופעות אנושיות עמוקות ללא רקע
מדעי (Shiller, April 2017). שילר טוען כי גם לציפיות הבדיוניות יש השפעה על התפתחות הכלכלה (Beckert, 2016), שכן הן חודרות לדינמיקה הקפיטליסטית באמצעות חמש אבני בניין – כסף, אשראי, השקעה, חדשנות וצריכה. עוד לטענתו, עליית הניאו-ליברליזם ב-40 השנים האחרונות נזקפת לזכות הצלחתם של הנרטיבים המכוננים של העתיד העוסקים בשחזור ההיגיון הפנימי של הקפיטליזם (Beckert, 2017: 285).

אשר למשמעותם של הנרטיבים בקבלת החלטות עמדו כבר חוקרי הכלכלה ההתנהגותית כמו דניאל כהנמן (Kahneman, 2015) וריצ'רד תאלר (Thaler, 2015). לטענתם "המוח האיטי" (Slow Brain) האנליטי שלנו פונה לעיתים קרובות ל"מוח המהיר" (Fast Brain) האינטואיטיבי לקבלת סיוע. תהליכי עיבוד המידע בסגנון היוריסטיקה או קיצורי דרך מנטליים משתלטים כשאין לנו מספיק מידע, או כשהמידע מורכב מדי לניתוח הרציונלי (Kelt & Buckup, 7.8.2018).

המקרה של חברת המכוניות "טסלה" מהווה דוגמה לנרטיב כלכלי של העתיד של "תעשיה 4.0". אילון מאסק, בעל החברה, טען כי לא ניתן לשפוט אותה בהווה אלא רק בעתיד, שכן הוא מייעד אותה לייצור ארוך טווח. השימוש בעתיד נובע מכך שבינתיים "טסלה" נאבקת לייצר מספר סביר של מכוניות. ב"וול סטריט" צפו כי המכירות יגדלו ב-2023 בהיקף של 60 מיליארד דולר. הנרטיב הכלכלי הזה מבוסס על האמונה של מאסק בחזון שלו עצמו (Economist, 21.6.2018). למרות זאת, בסיום הפרשה האשימה הרשות האמריקנית לניירות ערך (SEC) את מאסק בהונאה והדיחה אותו מתפקידו כיו״ר החברה (חיימוביץ', 30.9.2018). כנראה יש גם גבול לנרטיבים שהם חצאי אמת.[x]

התפתחות הטשטוש בין הנרטיבים הכלכליים לבין ההצהרות הנורמטיביות שאינן ניתנות להוכחה ולא ניתן להפריכן, הביאה את האגודה האמריקנית לכלכלה (American Economic Journal, 2018) לאמץ קוד אתי המדגיש את חשיבותה של היושרה האינטלקטואלית והמקצועית.

הנרטיבים של עתיד העבודה

ברוח המושג "תעשייה 4.0" נולד המושג "עבודה 4.0" (Arbeiten 4.0), בשנת 2015 בגרמניה. המושג עוסק ביחסי עבודה ותעסוקה, בכל עולם העבודה ולא רק במגזר התעשייתי.[xi] כמו "אחיו", גם המושג "עבודה 4.0" זוכה למניפולציות נרטיביות הן בתחזיות הכמותיות והן בתחזיות האיכותיות.

דוגמה לנרטיביות על העבודה ניתן למצוא בסיפור על "שלושה גברים בסירה", שבה כותב ג'רום:

"…I like work: It fascinates me. I can sit and look at it for hours. I love to keep it by me…" (Jerome, 1889: 156).

על הנרטיביוּת הכלכלית מלפני כ-90 שנה עמד למשל הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס (Keynes, 1963), שטען כי בתוך כמאה שנה תוביל הטכנולוגיה לעידן של פנאי ושפע וכי כל אחד יצטרך לעבוד רק כשלוש שעות ביום.

הנרטיבים של העתיד מתייחסים גם כיום לאפשרות של שחרור עובדים מן הצורך לבצע עבודה שגרתית. נוכח המחסור המצופה של עובדים מיומנים ניתן יהיה לעובדים מבוגרים להאריך את חייהם בעבודה זמן ממושך יותר וארגון עבודה גמיש ישפר ויאזן אותה (Kagermann, Wahlster & Helbig, 2013: 5).

כיום מרבית הנרטיבים השליליים על העבודה מתארים סיכונים וסכנות הפוגעים בשוקי העבודה (Atkinson & Wu, 2017), בהתפתחות אבטלה המונית, בעליית העוני ובעיוותים החברתיים הצפויים, אבל במקביל גם קיימת ציפייה כי המערכות החכמות והאלגוריתמים יסייעו לכך שלא יאבדו מקומות עבודה בפתאומיות אלא יהיה מעבר הדרגתי השונה בין ענפי הכלכלה ומחברה לחברה (Wisskirchen, 7.5.2017), זאת בהסתמך על כך שעד היום הפצת המחשב כמעט תמיד הייתה הדרגתית (Osborn & Frey, 2017).

תפיסת עתיד העבודה בגרמניה, הרואה בעבודה חזון אפוקליפטי ומיתוס מאיים (Weber, 3.11.2016), התמקדה בבעיות טכנולוגיות וכלכליות, בעוד ההסדרים החברתיים מילאו רק תפקיד משני (Schroeder, Greef & Schreiter, 2016). מובן לכן מדוע המעורבות של האיגודים המקצועיים לא הייתה רבה (Howaldt, 2.6.2017).

הנרטיבים הסותרים על עתיד העבודה מופיעים גם במסמכים שהופיעו לאחרונה, כמו "עתיד העבודה, התעסוקה והכישורים ואסטרטגיה לעיצוב כוח העבודה למהפכה התעשייתית הרביעית" (הפורום הכלכלי העולמי, 9.1.2016), שבהם נאמר כי לבינה המלאכותית תהיה השפעה שלילית על התעסוקה, אולם לא ברמה שתוביל לאי-שקט חברתי נרחב, לפחות עד שנת 2020. במסמך אחר מופיעות הציפיות להגדלת מספר מקומות עבודה בעקבות הטכנולוגיות החדשות כמו ניתוח נתוני עתק, אינטרנט נייד, רובוטיקה והאינטרנט של הדברים (WEF, 2016).

עם זאת, הפגיעוּת במקצועות משתנה, על פי החיזוי, בין המדינות. בעוד עובדי המדינות הצפוניות, האנגלו-סקסיות והולנד פגיעים פחות לאוטומציה, עובדים במדינות מזרח אירופה ודרומה, כמו גם גרמניה, צ'ילה ויפן, שעדיין יש בהן לא מעט תעשייה מסורתית, פגיעים יותר. במדד הפגיעוּת ישראל נמצאת במקום ה-14 מתוך 32 מדינות. ניו זילנד נמצאת במקום הראשון מבחינת פגיעות נמוכה, עם ציון חציוני של 39% בלבד, ואילו גרמניה נמצאת בסיכון גבוה, עם ציון של 57%. במדד הפגיעוּת נמצאים ענפי החקלאות במקום גבוה, בניגוד לתחומי החינוך (33%) והייעוץ למנהלים (34%) (Nedelkoska & Quintini, 2018). הנרטיבים של עתיד העבודה מבוססים אפוא על מניפולציות ועל אמיתות מדומות.

הציפיות הנרטיביות של העבודה בעתיד

התחזיות של שוק העבודה העתידי מאופיינות במידה רבה של חוסר ודאות (Bakhshi et al., 2017). יש המצפים כי הרובוטים יגנבו את עבודת האדם (Fleming, 2018) וטוענים כי בינה מלאכותית היא "באופן פוטנציאלי מסוכנת יותר מנשק גרעיני" (Metz, 9.1.2018), בעוד אחרים טוענים שאין לפחד מכך שרובוטים שיחליפו בני אדם (Shirt, 2.10.17).

על פי הציפיות הנרטיביות יש המעריכים כי בשנים הקרובות 47% מן המשרות בארצות הברית יהפכו אוטומטיות ויובילו בהמשך לחיסול הצורך בעבודה אנושית ( Brynjolfson & McAfee, 2014; Pistono, 2014). הטכנו-פסימיסטים מאוניברסיטת אוקספורד, לעומת זאת, טוענים כי הסכנה אינה מיידית (Osborn & Frey, 2017).[xii] מתברר כי החששות הללו מוגזמים, שכן רק 14% מהמשרות במדינות OECD, הכוללות את ארצות הברית, בריטניה, קנדה ויפן, הן "אוטומטיות ביותר" (Vincen, 3.4.2018) ובמחקר נמצא כי מדובר על 9% בלבד (Bakhshi
et al., 2017). למעשה רבים אינם מכירים כלל את המושג "תעשייה 4.0"; רק אחת מתוך שלוש חברות מאמינות כי העסק שלהם קטן מכדי לנצל את יתרונותיה ורבע מן החברות מציינות כי מתקניהן אינם מתאימים להשתלבות (Shirt, 2.10.2017).

על פי חישובי קרל בנדיקט פריי מתוכנית "אוקספורד מרטין" על טכנולוגיה ותעסוקה, רק 0.5% מכוח העבודה האמריקני מועסק כיום בתעשיות שלא היו קיימות בתחילת המאה ה-21. שיעור זה נמוך בהרבה מכ-8.2% משרות שנוצרו בתעשיות חדשות במהלך שנות ה-80 ומ-4.4% משרות שנוצרו בשנות ה-90.

לעומת זאת, הסקר של OECD צופה גם כי אחד מכל שני מקצועות או תפקידים ייעלמו בשל אימוץ תהליכי אוטומציה ומִחשוב. המחקר בדק מה הסיכוי של עובדים ב-32 מדינות (מתוך 35 חברות בארגון), לשמור על תפקידיהם במדינות הארגון. יש סיכוי של יותר מ-70% להיעלם, ובמספרים מדובר על 66 מיליון עובדים הצפויים להיפגע. כאמור, ישראל נמצאת במקום ה-14 מתוך 32 מדינות. ניו זילנד היא המדינה הכי פחות פגיעה, ותופסת את המקום הראשון עם ציון חציוני של 39% בלבד וציון ממוצע של 42% להיעלמות תפקידים בשל מחשוב. בקצה השני נמצאת סלובקיה, עם ציון חציוני של 62% וממוצע של 57%. גרמניה, כאמור, נמצאת בסיכון גבוה – במקום השישי (Nedelkoska & Quintini, 2018).

מרי מיקר (Meeker, 5.5.2018), מהאנליסטיות המוכרות והמוערכות ביותר בעולם הטכנולוגיה, אינה שותפה לשלל התחזיות שלפיהן בעתיד הקרוב רובוטים ישתלטו על שוק העבודה ושיעורי האבטלה יאמירו. היא מאמינה שמשרות חדשות ייווצרו במקביל למיכון וכי התחזיות השחורות הללו מלוות את עולם הטכנולוגיה כבר שנים.

הציפיות לשינוי במבנה המעמדות

ניתן לתאר את השינויים המצופים בעבודה באמצעות תיאור השוני בתוכני העיסוקים ובשינוי מבנה המעמדות הסוציו-אקונומיות:

  • מעמד עליון של בעלי שכר גבוה במימון, בשיווק ובהנדסה.
  • מעמד בינוני של בעלי שכר נמוך, הכולל עובדי תעשייה, נהגים, עובדי ניקיון ועובדי מיקוּר חוץ.
  • מעמד נמוך של עובדים ללא שכר, כמו מפַתחים ויצרני תוכן, כולל תוכני גולשים (UGC – User Generated Content) וכן מיקור המונים.[xiii]
  • עובדים שטרם שובצו במבנה המעמדות המצופה:
  1. ה"קלריסי" (Clerisy), אינטלקטואלים אנשי אקדמיה, עובדי מדיה ועובדי ממשלה המהווים מעין מעמד של כמוּרה חילונית בעלת לגיטימציה של כוח, בדומה למעמדם של אנשי הדת מימי הביניים בהסדרים החברתיים הפאודליים. צפויה אף מלחמת מעמדות חדשה בין האוליגרכיה הטכנולוגית שנוצרה בעמק הסיליקון עם מעמד ה-Clerisy, לבין המעמד הבינוני הישן, המכונה (Kotkin, 2014) ."Yeomanry"
  2. החלטוריסטים (Gig Economy) העובדים בכלכלת החלטורה על פי "חוזה של אפס שעות", המנותקת מיחסי עובד–מעביד ומותירה את העובדים לדאוג לעצמם.
  3. החלטוריסטים ברשת, כמו Clickworker ו- (Kennedy, 10.6.2018) ."Amazon Mechanical Turk"
  4. הבַּבְּלָתיסטים (S. – Bullshit-Jobs) העוסקים בתעסוקה חסרת טעם כדי לשמור על מצב שבו כולם עובדים רק כדי להימנע ממצבת מזערית של כוח אדם.[xiv] על חמשת הטיפוסים של "עיסוקי הבולשיט" ניתן למנות את המקַשטים (Flunkies), הבריונים (Goons), מדביקי פלסטרים (Duct-Tapers), מסמני וי (Box-Tickers) ויוצרי משימות (Taskmasters).
  5. עובדי ה"צווארון חדש" (new-collar worker) הוא מעמד חדש שנוצר כמשקל נגד למעמדות "הצווארון הכחול" ו"הצווארון הלבן", המבוסס על מיומנויות ייעודיות לתפקיד הניתנות בשיטת החניכות ואינן דורשות תואר אקדמי (גולן, 8.4.2018). המושג עובדי "הצווארון החדש" עלה בהקשר להצעותיה של מנכ"לית IBM, ג'יני רומֶטי, לשינויים הנדרשים בהכשרת כוח אדם.[xv]
  6. טכנוקוליסטים (Technocoolies) – עובדים מיובאים המחליפים עובדים מקומיים (Kotkin, 8.11.2016).

מקצועות הצפויים לגדול הם למשל מומחים לניתוח ביג דאטה (Specialized Big Data Analysts), אנליסטים תומכי החלטה (Complex Decision Support Analysts), מפעילי רכב שליטה מרחוק (Remote Controlled Vehicle Operators), מומחים לחוויית הלקוח (Customer Experience Experts), עוזרי בריאות אישיים (Personalized Preventative Health Helpers) ועוזרים בניהול סיכונים מקוונים (Online Chaperones), כגון גניבות, נזק מוניטין, בריונות, הטרדה והונאה (Spandas, 1.3.2016). בבריטניה צפו כי כעשירית מכוח העבודה תגדל עד שנת 2030 במקצועות הקשורים בארגון מחדש של העבודה, כמו אנליסטים, ניהול והדרכה ופיתוח (Bakhshi et al., 2017: 13).

הציפיות לשינויים במבנה המעמדות ובעיסוקים במקצועות הן בחזקת נרטיבים שאין להם אחיזה ממשית.

הציפיות לשינוים בהטבת ההון האנושי

יש הטוענים כי הטכנולוגיה זורעת הרס בשוק העבודה ופוגעת בהון האנושי הן בעובדים בעלי מיומנויות והן בעובדים חסרי מיומנויות. לעובדים בעלי השכלה יש סיכוי רב יותר למצוא עבודה, אך הם לא ייהנו ממנה, בעוד שעובדים חסרי השכלה גבוהה עלולים לצאת לגמרי משוק העבודה. עוד נטען כי הקִדמה הטכנולוגית חידדה עוד יותר את הצורך בחינוך הפורמלי (האקונומיסט, 5.8.2018; The Economist, 12.1.2017).

הדוח "The Changing Nature of Work", מטעם הבנק העולמי (World Development Report 2019), עוסק בצורך בהשקעות בהקניית מיומנויות לקראת השינויים בתעסוקה עד לשנת 2030 באמצעות "אינדקס של הון אנושי" (Human Capital Index) (Kraay, 2018), המודד את ההשלכות של אובדן הפרודוקטיביות של דור העובדים הקיים במדינות שונות. הדוח"The future of skills: Employment in 2030" מדגיש את הצורך ברכישת מיומנויות כמו למידה חברתית ורגשית, חשיבה ביקורתית ויכולת ללמוד (Bakhshi et al., 2017).

עובדי "הצווארון החדש" אינם דורשים תואר אקדמי ייעודי (Loeb, 19.1.2018) וכל ארגון מקנה לעובדיו את המיומנויות הנדרשות בשיטת החניכות, לדוגמה ב-IBM:

"…Vocational training and apprenticeships are among the most popular ideas at addressing the job skills gap" (Gillespie, 15.11.2016).

עובדי "הצווארון החדש" מזמנים צורת הכשרה מתמשכת המתקרבת למריטוקרטיה מלאה שקיבלה ביטוי אף בחקיקה של (Koenig & Pham, 4.4.2018) ."H.R.3393 – New Collar Jobs Act of 2017" .

הגישה החדשה של עובדים ללא תואר יוצגה גם בישראל על ידי שחר בר-אור, מנכ"ל "ווסטרן-דיגיטל ישראל", שהכריז כי "אין בעיה לקחת עובד בלי תואר" (לוי, 24.4.2018). לעומתו, נשיא האוניברסיטה העברית טוען כי זו "פשוט אגדה אורבנית. יש מיעוט קטן של אנשים שהצליחו באופן יוצא דופן גם בלי תואר" (דטל ושטרקמן, 13.10.2018).

עפר אילני (אילני, 11.10.2018) מתאר את השינויים המצופים בצורה ציורית: "כאשר יפגשו את המחשבים הלומדים, ייסגר מעגל. לא רק שהמרצים יהיו אז מיותרים, לא יהיה צורך אפילו בסטודנטים. ברגע גורלי זה, החינוך עצמו יתייתר. הוא יוחלף בתשדורות דוממות בין מעגלים חשמליים, רוטטים במקצבים קוואנטיים".

הציפיות לשינוי ההון האנושי אינן מתייחסות למהות התכנים של הידע המשתנה במהירות בסביבות תלויות ערכים, פוליטיקה וחברה, אלא הן בחזקת ספקולציות נרטיביות.

"תעשיה 4.0" בישראל

"תעשיה 4.0" בישראל היא מקרה מובהק של שיווק נרטיבי של העתיד, שאף נקבע לו מחיר: היא תעלה למדינה מיליארד שקל (קורן, 20.8.2017), בעוד המשווקת היא "הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה" (לשעבר מרכז ההשקעות), המזמינה מפעלי תעשייה לקבל סיוע (22.8.2018):

גם הגישה הנרטיבית באשר לעתיד העיסוקים מאפיינת את ישראל, שכן מרבית המידע מבוסס על ראיונות עם בודדים, או במקרה הטוב על ציטוטים מסקרים עולמיים שאינם מספקים ראיות אמפיריות. דבריו של אמנון רדר, יו"ר מנפאואר ישראל:

אין מקום לחששות אפוקליפטיים. רובוטים – קרי מחשוב ואוטומציה – גוזלים משימות, לא משרות. ישראל היא לא המדינה הכי יצרנית בעולם. לעומת זאת, מגזר השירותים בה גדול מאוד. הטכנולוגיה אכן משתפרת, וחודרת להרבה מאוד תהליכים, אבל גם משאירה משימות שאין ברירה אלא להעמיד מאחוריהן אדם. מסיבה זו השוק אמנם ישתנה, אבל העבודה תישאר […] לפי התחזית לביקוש לעובדים בתעשייה המסורתית, צפויה ירידה בשנתיים הקרובות. בנוסף, צפויה ירידה בביקוש לעובדי כספים וניהול חשבונות. מול אלה ממשיכה להירשם עלייה בדרישה לעובדי מחשוב. בדרישה לכל המקצועות העוסקים בטיפול אחד על אחד, נזדקק להרבה יותר יועצי קריירה וכן לאנשים שיודעים לעשות מנטורינג ניהולי ועסקי […] נפגוש בשוק העבודה העתידי תפקידים דומים בעלי שמות שונים. עבור הדור הצעיר, טייטל הוא דבר מאוד חשוב. כך, למשל, יהפוך מי שתפקידו לשמר לקוחות ל'מנהל הצלחת לקוחות מלמטה. ייתכן
שבעתיד לא נפגוש פקיד בקבלה של מלון, אלא מסך מגע. הלקוח יכניס את פרטיו ויקבל כרטיס לחדר. כבר כיום כדי להזמין שירות חדרים לא צריך לדבר עם בן אדם (חרותי-סובר, 8.4.2018; 3.5.2018).

למעשה, המשק הישראלי איננו אחיד וקשה לקבוע את ההתפתחויות בו. הוא מפוצל לשלושה משקים שונים בתכלית: (1) כלכלת היי־טק ויצוא; (2) כלכלת המונופולים המקומיים והמגזר ציבורי; (3) כלכלת שירותים, מלאכה ומסחר בסיסיים לשוק המקומי. הכלכלות האלה שונות זו מזו בכל פרמטר כמעט: בשכר העובדים, בהשכלה הנדרשת, בביטחון התעסוקתי, בשיעורי הצמיחה, במידת התחכום ובפריון. הדבר היחיד המשותף להיי־טק ולכלכלה המקומית הבסיסית הוא היעדר הביטחון התעסוקתי. רכיב זה קיים רק במגזר הציבורי ובחברות ממשלתיות לשעבר, כמו הבנקים, כיל ואל על. ההיי־טק צומח ומייצר חדשות לבקרים טרנדים לוהטים. בשנים האחרונות בלטו תחומים כמו בינה מלאכותית, סייבר, פינְטֶק (Fintech) (טכנולוגיה פיננסית), אד-טק (פרסום דיגיטלי) וסטארטאפים בתחום מטבעות הקריפטו (Cryptocurrency).

דיון

אנו יוצאים מנקודת הנחה כי הטכנולוגיה היא בחזקת טכנו-פיקס (Techno-Fix) שאינה ניתנת לחיזוי. אין היא מציעה פתרונות מתמשכים, ולכן ממנה לבדה לא תצמח הישועה (Huesemann & Huesemann, 2011). עם זאת, השחקנים המובילים את עתיד האינטרנט התעשייתי מציגים בנרטיבים חיוביים כמו "הזדמנות אדירה לשיפור חייהם של אזרחים ברחבי העולם" (Klewes , Popp & Rost-Hein, 2017: 52), בעוד שלמעשה אי-השוויון בהכנסות הולך ומידרדר ברבות מהמדינות של האיחוד האירופי. צמצום הזדמנויות עבודה וחוסר יכולת של ממשלות להגדיר וליישם מדיניות מתקנת מגבירים את חוסר שביעות רצונם של התושבים (Shahid, 13.9.2017).

תרומתה של הטכנולוגיה לפריון ולהעלאת רמת החיים בעשורים האחרונים פחתה. רוב העושר שנוצר התרכז בידי מעטים, ויש כבר המטילים ספק ברעיון שהטכנולוגיה והיזמים הנועזים של המכונית החשמלית, הרשתות החברתיות, מנועי החיפוש, המסחר האלקטרוני, הבינה המלאכותית והמכונות הלומדות יצילו את הדמוקרטיה הליברלית ואת הקפיטליזם במאה ה-21 (רולניק, 4.5.2018). הקיצונים טוענים כי אנו חיים ב"פיאודליזם הניהולי" (Managerial Feudalism) (Graeber, 2018). אנו טוענים, כאמור, כי ה"עתיד" הפך למעשה למוצר המופץ באמצעות אפליקציות נרטיביות של הבטחות ודאגות מיוצגות ומדומיינות.

את משמעותם האפשרית של הנרטיבים השליליים ניתן להסביר באמצעות המושג "הרס יצירתי" (Creative Destruction) שטבע שומפטר (Schumpeter, 2010), המצביע על אופיו הכפול של השינוי הטכנולוגי: הוא מהווה תהליך של מוטציה תעשייתית המשנה ללא הרף את המבנה הכלכלי הישן והמניעה צמיחה כלכלית חדשה שמצד אחד משבשת את מושג העבודה, מערערת את מערכת היחסים בין המדינה, הפרט וההון, הורסת מקומות עבודה ישנים וחבָרות ומובילה לשחיקה בכישורים ישנים ובמגזרים מתמעטים, ומצד אחר יוצרת משרות, חבָרות ומגזרים חדשים. במילים אחרות, אמנם הטכנולוגיה עלולה לגרום לעקירת עבודה משמעותית לטווח קצר, אך ההיסטוריה מראה שבטווח הארוך היא יוצרת שפע של מקומות עבודה חדשים ומשחררת ביקוש לעובדים קיימים יותר מאשר
מקזזת את מספר המשרות שהיא הורסת ואף מעלה את פריון העבודה (Lund & Manyika, 2017). למשל, הזעזועים הטכנולוגיים של שוק העבודה בארצות הברית בין 1909 ל-1949 העלו את התפוקה, התעסוקה, המשרות הפנויות ואת מחזור העבודה והפחיתו את האבטלה ואת הכישלונות העסקיים (Alexopoulos & Cohen, 2016) –תופעה שעשויה לחזור על עצמה גם במהפכת האינטרנט התעשייתי.

באסטרטגיות הנרטיביות משולבים לא רק יסודות של מדע בדיוני עתידני ו"טכנולוגיה מבטיחה" (Promising Technology), אלא גם יסודות רבים של פוסט-אמת, מחקרים מדומים וחדשות מזויפות וכוזבות.

תופעת הנרטיביזציה קיימת משחר ההיסטוריה. סיפורים דמיוניים בקרב עמים הם דרך טובה לבנות זהות משותפת, לקרוא לפעילות ולעורר תקווה. היא גם דרך למצוא משמעות לחיים ולהתחבר זה לזה על בסיס החוויה האנושית המשותפת והתחושה של "יחדיו" ("togetherness"), בדומה למיתוסים, לסמלים ולמטפורות שלאורך ההיסטוריה בני האדם השתמשו בהם (Raven & Elahi, 2015).

סיכום

למרבית ההפתעה זוכה "תעשייה 4.0" לחיזויים עתידיים רבים, חלקם עדיין על בסיס התיאוריות הדנות בציפיות הרציונליות, המבוססות על התפלגויות סטטיסטיות של אירועי העבר, תוך שימוש בכל המידע הקיים כיום ומניחות שהמשק קבוע מבחינה היסטורית.

עם זאת, חבָרות רבות אינן מכירות את המושג "תעשייה 4.0". רק אחת מתוך שלוש חברות מאמינה כי העסק שלה קטן מדי כדי לזכות ביתרונות של תעשייה זו, ורבע מהחברות טוענות כי מתקניהן אינם מתאימים להשתלבות בה.

המושג "תעשייה 4.0" מציין, אם כן, לעת עתה תיאור הדרגתי של מעבר ממדע בדיוני לטכנולוגיות בנות מימוש בייצור התעשייתי, ומשמש בעיקר מיתוס לצורך השיווק הנרטיבי של העתיד.

מקורות בעברית וקריאה מורחבת

הערות

[i] הלוּדיטים (Luddites) היו קבוצה של פועלים אנגלים בתחילת המאה ה-19 בהנהגתו של נד לוד שֶמחו – לעיתים על ידי הריסת מכונות – נגד השינויים שגרמה
המהפכה התעשייתית, שינויים שראו בהם איום על פרנסתם (ויקיפדיה).

[ii] כותב המאמר הוא חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות המקוונת וחוקר במרכז לחקר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה. תודה לגילת עירון-בהר על העריכה הלשונית של המאמר. התכנים הם באחריותו של הכותב בלבד (http://jacobhecht.com).

[iii] את המסמך הכינו הנינג קגרמן (Henning Kagerman), פיזיקאי וממייסדי SAP, וולפגנג וולסטר (Wolfgang Wahlster), פרופסור לבינה מלאכותית, וכן וולף-דיטר לוקאס (Wolf-Dieter Lukas), פיזיקאי ממשרד החינוך והמחקר הפדרלי (Kagermann, Wahlster & Helbig, 2013).

[iv] המילה הלטינית ל"בְּדָיָה" היא "פיקטיו" (fictio) והיא נגזרת מהפועל "פינגר", שפירושו "ליצור", "להרכיב". לפי הספרות, המאפיין העיקרי של הבדיוני הוא לא שאינו אמיתי, אלא שהוא יוצר עולם משלו.

[v] לפי הגישה האנתרופוצנטרית, האדם וצרכיו עומדים לפני שיקולי מוּסר.

[vi] הסוציולוגיה של הציפיות (Borup, Brown, Konrad & Van Lente, 2006) עוסקת בתפקידם של דימויים וייצוגים בעיצוב תפיסות ואמונות לגבי העתיד הווירטואלי ובאפשרויות ליישמו בהווה (Bell & Mau, 1971; Miller & Poli, 2010).

[vii] כשם שאפשר למצוא מדע באוטופיזם, אפשר למצוא אוטופיזם במדע (Jeffcote, 2003; Nowotny 1984: 4).

[viii] מבחינה פסיכולוגית האגדה האורבנית מהווה דרך להבין את העולם ולנהל איום בסביבה בטוחה, מחזקת אמונות קיימות, עוזרת למאמינים לאמת את השקפת עולמם ומעניקה לגיטימציה לפחדיהם. מבחינה חברתית-תרבותית היא מספקת מקור בידור וכר למעורבות חברתית. בחברה המודרנית, בגלל הדוא"ל והאינטרנט, אגדות אורבניות מתפשטות בקצב מהיר יותר (Theconversation, 16.5.2017).

[ix] ב"אורות בחוץ" (lights out) הכוונה כי אין נוכחות בני אדם במקום העבודה.

[x] באוגוסט 2018 "צייץ" ב"טוויטר" אילון מאסק, יו״ר "טסלה" (Tesla), חברה אמריקאית לייצור מכוניות חשמליות, שהוא שוקל להפריט את החברה ולרכוש את כל המניות שבידי הציבור במחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק, לאחר שהשיג את המימון הנדרש לכך. ה"ציוץ" התמים לכאורה לא מצא חן בעיני הרשות האמריקנית לניירות ערך (SEC) והיא האשימה את מאסק בהונאה. הפרשה הגיעה לסיומה בימים אלה בהחלטה דרמטית להדיחו מתפקידו.

[xi] בקיץ 2015 פרסם משרד העבודה והרווחה הגרמני הפדרלי (Das Bundesministerium für Arbeit und Soziales) את המושג "עבודה 4.0" (Arbeiten 4.0) כמקביל למושג "תעשייה 4.0", השם דגש על יחסי עבודה ותעסוקה לא רק במגזר התעשייתי אלא בכל עולם התעסוקה (DGUV, 2015). המושג "עבודה 1.0" (Arbeiten 1.0) מתייחס לתחילתה של החברה התעשייתית במאה ה-18 ולארגוני העובדים הראשונים; "עבודה 2.0" (Arbeiten 2.0) – תחילת הייצור ההמוני ומדינת הרווחה בסוף המאה ה-19; "עבודה 3.0" (Arbeiten 3.0) – תקופת האיחוד של מדינת הרווחה וזכויות העובדים על בסיס כלכלת שוק חברתי מאמצע המאה ה-20. משנת 1980 הייצור הופך להיות יותר ויותר אוטומטי; "עבודה 4.0" – תחילת המאה ה-21,
עולם העבודה הפך להיות יותר מרושת, דיגיטלי וגמיש, והדבר מוביל צורות חדשות של עבודה (Die Bundesregierung, 2017).

[xii] המחקר עסק בחישובי ההסתברות של המחשוב עבור 702 עיסוקים מפורטים, באמצעות "שיטת החילוץ של גאוס". בהתבסס על אומדנים אלה נבחנות ההשפעות הצפויות של המִחשוב העתידי על תוצאות שוק העבודה האמריקני, במטרה לנתח את מספר המשרות בסיכון ואת הקשר בין הסתברות של עיסוקים למִחשוב, שכר והישגים לימודיים.

[xiii] מיקור המונים (Crowdsourcing) הוא מצב שבו חברה פלונית מַפנה ביצוע משימה כלשהי (שבדרך כלל נעשית על ידי עובדי החברה) אל הציבור.

[xiv] תופעת הבַּבְּלַתיסטים נולדה ממציאות שבה במקומות עבודה חדשים רבים אנשי ההנהלה אינם מקבלים החלטות משמעותיות, אלא עוסקים יותר באיסוף מידע כמותי על עבודות. כך בתחומי בחינוך, טיפול רפואי, שירות מזון ותחזוקה עבודה מכל הסוגים. עובדים שלעיתים קרובות אין להם מה לעשות, יוצרים פעולות אקזוטיות חדשות, כמו מילוי ניירת עבור מורים ועבור רופאים ואחיות, מה שמשאיר לאנשי המקצוע פחות זמן ללמד או לטפל (Heller, 7.6.2018). מאז שנות ה-70, הכלכלות המתקדמות של "המערב" התרחבו מאוד. התעסוקה בשכר נמוך ושל בעלי מיומנות נמוכה לא רק בתחום הקמעונאות והמסעדנות, אלא בעיקר בתחום הבריאות והחינוך. דוח של משרד העבודה האמריקני מציין את העיסוקים שבהם נרשמה העלייה המהירה ביותר בארצות הברית בשנים 2016–2026
(National Employment, 11.4.2018), כמו עוזרי טיפול אישי, עוזרי בריאות, עוזרי בריאות ביתיים (home health aides), מכיני מזון משולב (combined food preparation), אנשי מכירות בקמעונאות, עוזרי סיעוד, נציגי שירות לקוחות, טבחים במסעדה, עוזרי רפואה ושרתי ניקיון. 11 מתוך 15 העיסוקים הללו אינם דורשים תואר אקדמי ולרובם לא נדרשת השכלה פורמלית. השכר החציוני בהם אינו עולה על 25,000$ בשנה, ולעיתים נמוך ממנו (Graeber, 2018).

[xv] ג'יני רומטי (Ginni Rometty) קראה ליצירת משרות נוספות של "הצווארון החדש". לדבריה לא כל עבודה ב-IBM דורשת תואר אקדמי מסורתי, ו"מה שחשוב ביותר הוא מיומנויות רלוונטיות, לפעמים באמצעות הכשרה מקצועית". היא ציינה את התחומים המתפתחים, ובהם סייבר-סקיוריטי, מדעי נתונים, בינה מלאכותית ועסקים קוגניטיביים, כתחומים העשויים להתאים לעובדי "הצווארון החדש" (Adam & Groves, 11.1.2011; Gillespie, 15.11.2016)

References: Bibliography, Webliography and Further Reading