(11 תגובות)

על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת

פרטים
נוצר ב 01/2018
נכתב על ידי דר. יעקב הכט
תגיות:

פתיחה

תופעת האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת דורשת מחקר והעמקה, שכן האינטרנט המקורי לא תוכנן לשימוש מסחרי; הוא נוצר כנכס הנגיש לכלל הציבור. הציפייה כי ההסדרים המקוונים יאפשרו פיזור רב יותר של עושר ועוצמה שיקטין את האי-שוויון החברתי המקוון, לא התממשה, וההבטחה של המהפכה הדיגיטלית נפגעה מן הניכוס הקפיטליסטי והאוליגרכי, הרווי טכנולוגיות האנשה, בינה מלאכותית, רובוטיקה ושירותי אחסון בענן.

כידוע, ההסדרים החברתיים המקוונים התבססו על רעיונות ליברטיניים ודמוקרטיים של אמנציפציה קולקטיבית, שזכו להערכה ולהערצה של הציבור. אולם למעשה ההסדרים הללו שולטים במידע המעניק לאוליגרכים כוח כלכלי עצום, מידע המהווה כיום המשאב היקר בעולם, יותר מתעשיות הרכב והנפט. אמנם להסדרים אלו יש יתרונות פוטנציאליים גדולים, אבל באותה עת הם מעמידים איומים כגון אי-שוויון ברשת, העדר הנגשה, הדרה (Eclusion) והכללה (Inclusion) בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה.

האי-שוויון המקוון זכה לאחרונה לדיון תאורטי על בסיס פרדיגמות סוציולוגיות ניאו-קלסיות המבוססות על סדר חברתי של עבודה. לצד זה נוצר ממד חדש של אי-שוויון חברתי, שבו הסדרים אלו הולכים ומשתנים עקב השינוי ההדרגתי בתפיסת המשמעות של מושג העבודה והתפתחות אפשרית של "עולם ללא עבודה". שינוי זה מחייב שיח על בסיס פרדיגמטי שונה ותפיסה פילוסופית חדשה. במאמרנו נציג את האי-שוויון הדיגיטלי על בסיס השיח המתקיים בנושא בשנים האחרונות.[i]

שיחה עם טל פבל ב"רדיו ארץ" על האי-שוויון באוליגרכיה המקוונת26.12.2017

שיחה עם מיקי מירו ב -People Broadcasting על אי השוויון באוליגרכיה המקוונת

 

רקע

השיח על האי-שוויון בארצות הברית אינו חדש (Anderson, Bikson & Law, 1995; McChesney, 2013), אולם הוא התחזק בתקופה האחרונה (Piketty, Saez & Zucman,December 2016; Schechter, 5.5.2017; Smyrnaios, 22.5.2017) והביא לשינויים בסקרי דעת הקהל האמריקני המורים על העדפת הסוציאליזם על פני הקפיטליזם (Banna, 15.3.2017; Nammo, 18.3.2017). השיח מלווה בנרטיבים של חרדה לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי, מפגיעה במדיניות הניאו-ליברלית ומשינוי בתנאי העבודה. יש המייחסים לתופעה את ניכוס ההון הפוליטי והכלכלי בידי מעטים, בעוד שלמרבה האבסורד, באותה עת נעשית פעילות רבה להתקדמות לקראת שוויון בחזיתות רבות על בסיס גזע, מין, נטייה מינית ומוגבלות, בעוד האוליגרכים "מעבירים" את העושר כלפי מעלה ודוחקים בהצלחה חוקים ותקנות המחזקים את מעמדם.

המבנה הארכיטקטוני המבוזר של המרשתת השתנה לאחר הפרטתה ב-1995. בועת המרשתת התפוצצה עם הופעתה של טכנולוגייתWeb 2.0 , הדור שני של היישומים המקוונים (O’Reilly, 30.9.2005). במבנה שנוצר היה ניתן לקדם ולשפר את הפעילות המקוונת, ובצדק הוא נתפס כיום כאמצעי "דמוקרטי" כוללני של תקשורת, המוּנע על ידי האידיאל של השתתפות המשתמש. המבנה שנוצר אִפשר גם מגע ישיר ושוויוני עם הציבור לכל יצרני התוכן והמוציאים לאור. אולם במקביל החלו להתפתח ניצני האוליגופול המקוון (Allen, 2008) שפירותיו הבשילו והפכו למשמעותיים ובאו לידי ביטוי למשל בהצהרתו של ג'ימי קרטר: "The U.S. isn’t a democracy, it’s an oligarch" (אצל: Froehlich, 14.10.2016).

בכתבה "As US Inequality Breeds Oligarchy", המתארת את ארבעת העשורים האחרונים שבהם הוכפלה הכלכלה האמריקנית, לא נרשמה עלייה בהכנסות של המחצית התחתונה של משקי הבית בארצות הברית. אחד מכל שבעה אמריקנים חי מתחת לקו העוני ביישובים עירוניים וכפריים. כמעט מחצית מעובדי ארצות הברית משתכרים פחות מ-15 דולר לשעה (Johnson, 7.8.2017). המחצית התחתונה של המפרנסים קיבלה בשנת 1970 משכורת ממוצעת של 16,000 דולר לשנה, שעלתה בשנת 2014 ל-16,200 דולר בלבד. באותה תקופה זכה האחוז העליון של העובדים לעלייה בהכנסה שנתית ממוצעת מ-400,000 דולר ל-1.3 מיליון דולר (Collins, 3.8.2017). ההערכה היא כי בעתיד 83% מהעבודות בשכר נמוך (מתחת ל-20 דולר לשעה) יהפכו לאוטומטיות (Economic Report of the President, February 2016).

האי-שוויון מאיים גם על הכלכלה העולמית והיה אחד הנושאים המרכזיים שנידונו בכנס הכלכלי העולמי בדאבוס (Elliott, 11.1.2017). בדו"ח שהוגש לכנס, שנקרא "Rising inequality threatens world economy", צוין כי האי-שוויון נוצר בעקבות "המהפכה התעשייתית הרביעית" (Fourth Industrial Revolution – WEF) (Schwab, 2017).[ii] המהפכה מתאפיינת בטכנולוגיות המטשטשות את הגבולות בין התחומים הפיזיים, הדיגיטליים והביולוגיים ומבשרות "שינוי של כל מערכות הייצור, הניהול והממשל". הדו"ח מצביע על כמה שינויים טכנולוגיים מצופים:

בשנת 2021 – רובוטים ואוטומציה

בשנת 2022 – האינטרנט של הדברים, האינטרנט הלָביש, הדפסה 3D וייצור

בשנת 2023 – מחשבי-על זעירים

בשנת 2026 – מכוניות ללא נהג

בשנת 2027 – הימורים של ביטקוין (Bitcoin).

האי-שוויון יְיַתר בעתיד 57% מהמשרות ב-35 מדינות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) בסיכון, 47% מהמשרות בארצות הברית ו-77% מהמשרות בסין. עבודות קיימות רבות יבוטלו או ישתנו, במיוחד עבודות ידניות שגרתיות. לפי הערכה, 65% מהילדים הלומדים בבית הספר היסודי ייאלצו להתכונן למשרות בקטגוריות שעדיין אינן קיימות (Benioff, 18.1.2017). בישראל התפרסמה בנושא כתבה בשם "המהפכה התעשייתית הרביעית תעלה למדינה מיליארד שקל" (קורן, 20.8.2017).[iii]

בהיבט המשפטי נטען כי כוחות השוק המתפשט מגבירים את האי-השוויון הכלכלי לרמה הגבוהה ביותר בארצות הברית כיום. כוחות אלו משפיעים באופן רגרסיבי על חלוקת ההכנסה. לחברות הגדולות השולטות בכלכלת ארצות הברית יש מונופול תמחור אוליגופולי, שיטות עבודה ומבני שוק בלתי תחרותיים. החברות הללו מתרגמות את כוחן הכלכלי להשפעה פוליטית, ולעתים קרובות דוחקות הצידה בהצלחה חוקים ותקנות המעודדים את מעמדם ומעבירים את העושר כלפי מעלה (Khan & Vaheesan, 2017).[iv] גם נטען כי על כף המאזניים ערכים גדולים של דיבור פוליטי חופשי והוגן, שוק חופשי והוגן ודמוקרטיה חופשית והוגנת. עסקים, עיירות, קהילות ויחידים אינם יכולים לשגשג בכלכלה שבה הגישה לשוק מותנית בגחמות ובשליטה של ​​כמה שחקנים פרטיים (Rahman, 10.11.2017).[v]

החברה מתקשה לשרוד בעידן שבו הסדר הקפיטליסטי והאוליגרכי צובר הון והון דיגיטלי המגדיל באופן משמעותי את מספר הרובוטים בעלי הבינה המלאכותית, טוענים עורכי הסקירה PEW ואוניברסיטת אלון (Elon), על "עתיד המרשתת" (Rainie & Anderson, 3.5.2017) והיא עלולה להפוך לסוגיה הפוליטית החשובה ביותר בעולם, לדעת נוח הררי (אצל ברנע, 16.6.2017), בעוד סטיבן הוקינג אף מרחיק לכת וטוען כי הבינה המלאכותית יכולה להיות "האירוע הגרוע ביותר בתולדות הציוויליזציה שלנו" (Kharpal, 6.11.2017).

בחלק הבא ננסה לתאר בקצרה כמה מההסדרים החברתיים כרקע להתפתחותה של האוליגרכיה המקוונת נושא דיוננו.

חלק א': הקפיטליזם בעידן המרשתת

השיח על הקפיטליזם בעידן המרשתת עוסק, בין היתר, במגוון תפיסות על התופעה. למשל, בספרו "טכנו-קפיטליזם" מתייחס לואיס סוארס-וילה (Suarez-Villa, 2009) באופן פרובוקטיבי לפתולוגיות החברתיות שנוצרו באמצעות הגרסאות החדשות של הקפיטליזם. אולם עיקר השיח נסוב על הקפיטליזם המונופוליסטי הרוחני, המהווה את הריכוז הגדול של משאבים רוחניים ומידע. הוגו פגאנו (Pagano, 2014), חוקר באוניברסיטת אוקספורד, מציע להסתמך יותר על גישה אקלקטית השואבת את תובנותיה מן המסורת הליברלית, הקיינסיאנית (Keynesian) והמרקסיסטית, ולא על התפיסה הניאו-ליברלית, שלטענתו מעוותת את התחרות החופשית.

ערן פישר (2011), העוסק אף הוא בקפיטליזם הרוחני, טוען כי הרשת הדיגיטלית היא ביטוי ישיר של האידיאולוגיה הקפיטליסטית שאותה הוא מכנה "קפיטליזם החדש" ויש לה שתי צורות – האחת "פורדיסטית" (Fordism)[vi] והשנייה היא אידאולוגיה קפיטליסטית חדשה המספקת הטבות רבות, אפשרויות תעסוקה, טכנולוגיות חדשות המספקות לציבור נוחות ופנאי אטרקטיבי וכן מידע נגיש, שבעבר היה יקר או רחוק מהישג יד של מרביתו. כמו כן, הרשת מעניקה לציבור מגוון תרבותי כמו סרטים, סדרות, מוזיקה ואמנות. השיח על הלגיטימציה של הטכנולוגיה החדשה מבטא מעבר של "רוח הקפיטליזם" מהשלב התעשייתי שלו, שהדגיש את היכולת של הקפיטליזם לקדם רווחה חברתית על ידי שיכוך הניצול, לשלב הפוסט-תעשייתי של "רוח הרשת", המתמקד ביכולתו של הקפיטליזם להגביר רווחה פרטית על ידי ריכוך הניכור (שם: 43). מיקור המונים, טוען פישר, "כרוך בהעברת חלקים של תהליך הייצור מכוח עבודה מתוגמל, מאורגן ומקצועי, לחובבנים בלתי מתוגמלים, בלתי מאוגדים וגמישים" (שם: 148). בעידן הסופר-אידיאולוגי שבו אנו חיים, השיח ברשת מהווה מערכת חשיבה מסוימת בעלת אינטרסים מובחנים, המשרתת הרבה יותר את האינטרסים של הקפיטליזם. השיח הטכנולוגי, לדעתו של פישר, מעניק לגיטימציה להסדרים חדשים של כוח הכרוכים בקפיטליזם החדש, שעיקרם היחלשות העבודה והמדינה אל מול ההון, הליברליזציה של השוק, ההפרטה של העבודה וההגמשה הגוברת של התעסוקה. לא בכדי נוצרו כמה גרסאות חדשות של הקפיטליזם המנסות לרכך את הניכור החברתי המקוון שנוצר בעידן המרשתת.

הדמוקרטיה הקפיטליסטית (Capitalist Democracy)

הדמוקרטיה הקפיטליסטית מבוססת על אידיאולוגיה פוליטית, כלכלית וחברתית הכוללת שילוב של מערכת פוליטית דמוקרטית עם מערכת כלכלית קפיטליסטית. הדו-קיום של הקפיטליזם המודרני והדמוקרטיה הוא תוצר של מדיניות הרווחה המודרנית בתקופה שלאחר המלחמה, שאפשרה אווירה פוליטית יציבה יחסית ותמיכה נרחבת בקפיטליזם (Muller, 2013).

גרסה נוספת של קפיטליזם היא הקפיטליזם המכליל (Inclusive capitalism), המהווה אג'נדה רבת-כוח כלכלי שמטרתה למנוע אי-שוויון, לרסן את צבירת העושר הרב בצמרת ולהעניק לעובדים ולמעמד הבינוני הזדמנויות כלכליות משופרות: "להפוך את המערכת הכלכלית ליותר שוויונית, בת-קיימא יותר וכוללת יותר" (Edsall, 20.1.2015). המטרות האלה הפכו נר לרגליה של תנועה בינלאומית שאומצה על ידי המפלגה הדמוקרטית ואף זוכה לתמיכתו של אנדרו גרוב (Andrew Grove), מייסד "אינטל". הקפיטליזם המכליל, המכונה לעתים "קפיטליזם 2.0", עמד במרכז הדיון בכנס בשם "Conference on Inclusive Capitalism" שנערך ב-27.5.2014 בלונדון.[vii]

מתנגדי הקפיטליזם המכליל טוענים כי הוא למעשה "סוס טרויאני" הבא רק לשקם תפיסות של עסקים ותאגידים רבי עוצמה, ובכך לשמור על המשכיות המערכת ועל המשך הגדלת הרווחים עבור אלה שבצמרת, אחרת החוזה החברתי בין המערכת הקפיטליסטית לבין האזרחים עלול להתרסק ולהביא לתוצאות בלתי צפויות (Ahmed, 28.5.2014).

לחששות מפני המונופוליזם החדש וכלכלת הריכוזיות התייחס ברי לין (Lynn, 2010), בין השאר בכנס שנערך בשיקגו בנושא "Is there a Concentration Problem in America?", שבו הדגיש שחברות משתמשות בכוחן ובשליטתן על רשתות אספקה​​אסטרטגיות כדי לרכוש השפעה תוך שימור האשליה של שוק תחרותי חופשי (The Stigler Center, 27–29.3.2017).

צורה חדשה של קפיטליזם, האוספת נתונים על ההתנהגות האנושית, היא קפיטליזם של המעקב (Surveillance Capitalism). צורה זו נכנסת לקרקע בתולית שכבר אינה מוגדרת על ידי מושג הפרטיות; יש לה לוגיקה של מערכת קוהרנטית חדשה, המבוססת על המונטיזציה של נתונים הנרכשים באמצעות מעקב אחר המידע, הנראה חינמי אך הוא לא חינמי. אתם נותנים להם מידע – הם מוכרים את המידע שלכם. הדוגמה הבולטת לקפיטליזם של המעקב היא גוגל (Google) ותאגידים אחרים המעוניינים להרוויח מהתחזיות של ההתנהגות הצרכנית. הביקורת היא כי הקפיטליזם של המעקב מאיים על הבסיס הקיומי והפוליטי של הסדר הליברלי המודרני, המוגדר על-ידי עקרונות ההגדרה העצמית, דמוקרטיה וערכי יסוד כמו חופש ופרטיות (Sterling, 2017; Zuboff, 2015; Zuboff, 2016).[viii]

השלכה נוספת שניתן לייחס לקפיטליזם של המעקב היא שעבוד השליטה של האוליגרכים המקוונים באמצעות שטיפת המוח, המתמזגת ברשת הן על המרחב הציבור והן על המרחב האישי. פייסבוק, לדוגמה, הופכת לחבר הכי טוב; מעודדת את הדברים שאנחנו אוהבים אבל גם מחדירה לנו דעות על מה שאנחנו צריכים. פייסבוק עוקבת אחרי מה שאנחנו מחפשים כדי להבין איזה סוג של בן אדם אנחנו ולהציג אותנו בהתאם, כך שנמשיך לחפש תכנים נוספים כדי למקסם את מספר הצפיות באתר (Gratas, 12.9.2017).

השיח על הקפיטליזם בעידן המרשתת עוסק גם במה שמצפים שיתרחש לאחר היעלמות הקפיטליזם, ועל כך בפרק הבא.

היעלמות הקפיטליזם

הקפיטליזם נמצא במסלול התנגשות עם ערכי הדמוקרטיה, נִשחק בסדר החברתי, כפי שנטען בכתבה "How will capitalism end?" (Streeck, 2014), שכן בקפיטליזם הקיים יש אנטרופיה חברתית (social entropy) של שילוב מסוכן של שחיתות, אי-שוויון וריכוז הון. תנאי האי-ודאות ברמת המקרו של החברה והכלכלה יוצאים יותר ויותר מכלל שליטה, ולכן מחייבים אלתור מתמיד במצבי אי-ודאות וחוסר ביטחון (Streeck, 2014; Streeck, 2016), לכן היעלמות הקפיטליזם מהבמה העולמית תביא ליותר קהילות של שיתוף פעולה, כך טוען ג'רמי ריפקין בספרו החברה השולית אפס עלות (Rifkin, 2014 וראו גם:Confino, 7.11.2014; Rifkin, 19.3.2015). "האופטימיות של ריפקין", טוען שיזף רפאלי, "מזכירה את הסוציאליסטים האוטופיים של המאה ה־19, שחזו שהמהפכה התעשייתית תשחרר את בני האדם מעול העבודה ותיצור חיים מתגמלים של שפע ופנאי, שבהם כל אדם יהיה חופשי להתרכז ביצירתיות ובקידום האחווה האנושית" (רפאלי, 24.4.2014).

היבט נוסף של הפוסט-קפיטליזם (Post-Capitalism) מביא פול מייסון (Mason, 2016), הטוען כי טכנולוגיית המידע מאפשרת ליצור כלכלה חברתית צודקת יותר בת-קיימא שכבר איננה בגדר חלום אוטופי. כל תחומי החיים הכלכליים משתנים ומעצבים מחדש מושגים מוכרים כמו עבודה, ייצור וערך.

לתפיסה זו מצטרף אלברט וונגר (Wenger, 2016) בספרו העולם אחרי ההון (World After Capital), המתאר עולם שבו תהיינה צורות חדשות של ערך עודף שיאפשר להגיע לרמות גבוהות יותר של חופש – חופש כלכלי, חופש מידע וחופש פסיכולוגי, שבו הצורך היחיד יהיה בתשומת לב.

דומה כי השיח על היעלמות הקפיטליזם הקדים את זמנו, שכן עד כה הקפיטליזם לא נעלם אלא יצר צורה קיצונית יותר של הקפיטליזם – האוליגרכיה, ועל כך בפרק הבא.

האוליגרכיה

על השאלה "האם ארצות הברית היא דמוקרטיה קפיטליסטית או אוליגרכיה?" משיבים מרטין גילנס ובנג'מין פייג' (Gilens & Page, 2014) כי היא אוליגרכיה ניאו-פיאודליסטית (Neo-feudalism Oligarchy).

המושג "אוליגרכיה" (Oligarchy) עלה כבר בתיאור חמשת המשטרים ב"רפובליקה" של אפלטון: אריסטוקרטיה (Aristocracy), טימוֹקרטיה (Timocracy), דמוקרטיה (Democracy) ועריצות (Tyranny) (אצל: DeMichele, 10.9.2016) אולם האוליגרכיה בת זמננו מורכבת מאנשים, ולא מתאגידים או ארגונים שיש להם ריכוז מסיבי של משאבים חומריים (כלומר, עושר) שניתן לפרוס כדי להגן או לשפר את רכושם ואת האינטרסים שלהם, גם אם אין הם בבעלותם משאבים אישית. שלטון החוק מבטיח להם זכויות קניין ומשחרר את האוליגרכים מחשש להפקעה ישירה וממדיניות של חלוקה מחדש (Winters 2011; Winters 2012).

יש הרואים בצורה של האוליגרכיה בת זמננו אוליגרכיה אזרחית (Civil Oligarchy), המשתמשת ב"עושר להגנת העושר" (Winters, 2014). לאליטות הכלכליות ולקבוצות המאורגנות המייצגות אינטרסים עסקיים, טוענים גילנס ופייג' (Gilens & Page, 2014), יש השפעות עצמאיות משמעותיות על מדיניותה של ממשלת ארצות הברית, בעוד שלאוכלוסייה הממוצעת ולקבוצות אינטרסים המוניות השפעה עצמאית מועטה בלבד. הם רואים בתופעה זו תמיכה משמעותית בתיאוריות של שליטה עלית-כלכלית (Economic-Elite Domination) ובתיאוריות של פלורליזם מוּטֶה (Biased Pluralism). באוליגרכיה בת זמננו השימוש בשוחד פוליטי אינו מוגבל ואף יש לו משמעות בקבלת המועמדים לנשיאות, טוען ג'ימי קרטר (אצל: Hartmann, 28.7.2015). דומה כי לאוליגרכיה האזרחית יש כיום משמעות של פלוטוקרטיה (Plutocracy).[ix] התפיסה האוליגרכית בת זמננו חדרה בעוצמה רבה למרשתת.

האוליגרכיה המקוונת

מתוך 20 האמריקאים העשירים ביותר המחזיקים בעלות על עושר כפי שמחזיקים יחדיו מחצית מכל האמריקנים, שמונה מהם הם האוליגרכים המקוונים – ביל גייטס (מייקרוסופט), לארי אליסון (Oracle), ג'ף בזוס (Amazon), מארק צוקרברג (Facebook), לארי פייג' וסרגיי ברין (Google), מייקל בלומברג (Bloomberg) ופיל נייט (Nike) (Collins Hoxie, 1.12.2015; Holland, 3.5.2015). רווחיהם המקוונים ממשיכים לעלות. הרווח הנקי ברבעון הראשון של שנת 2017 הגיע כבר ליותר מ-25 מיליארד דולר. אמזון זוכה ל-50% מהסכום הכולל שאנשים מוציאים ברשת בארצות הברית (The Economist, 6.5.2017). אמזון וגוגל "מוצצות" למעלה ממחצית השלל של כלכלת המרשתת, המוערכת ב-300 מיליארד דולר, ולפי מדד "Russell 3000" שולטות ב-70% ממנה[x] (Krantz, 5.11.2015).

רבים מהאוליגרכים המקוונים מביעים לעתים קרובות עמדות של שוויוניות ודמוקרטיה, אולם למעשה הם שואפים לשלוט על הפוליטיקה, על התקשורת והמסחר ללא גבולות. הם גרמו כבר לאי-שוויון ומתסיסים את החברה מבחינה פוליטית (Collins, 3.8.2017).[xi] האוליגרכים המקוונים זכו למגוון כינויים, כמו "טכנו-קונגלומרטים" (Smyrnaios, 22.5.2017),Techno Oligarchs, Digital oligarchies ו-High tech oligarchs, ואף במטפורה Robber Barons,[xii] ויש הגורסים כי הם גרועים יותר מהם:"Today’s Tech Oligarchs Are Worse Than the Robber Barons" (Kotkin, 11.8.2016).

רבים מהאוליגרכים המקוונים החלו בסטארט-אפים ונהפכו לחברות רב-לאומיות אוליגופוליסטיות המרכזות משאבים רבים וממשיכות להתעשר. יש המסבירים את תופעת האוליגרכיה המקוונת כ"התקשרות מועדפת" (Preferential Attachment), ויש הרואים בה דוגמה ל"אפקט מתיו" (Matthew Effect). ניתן לסכם את כל ההסברים באמצעות המודל של ברבאסי-אלברט, המתייחס לתופעה ש"העשירים נעשים עשירים יותר והעניים עניים יותר": "The richer get richer and the poor get poorer mechanism" (Barabási & Albert, 1999).

בדיוננו נתמקד בקבוצת האוליגרכיה המכונה GAFAM, הכוללת אתGoogle, Apple, Facebook, Amazon ו-Microsoft, שהמשותף להן הוא שימוש במשאב היקר ביותר בעולם – מידע (Smyrnaios, 22.5.2017). מערכות הניתור של קבוצת ה-GAFAM מקיפות כיום את הכלכלה כולה: "גוגל יכולה לראות מה אנשים מחפשים, פייסבוק רואה מה הם משתפים, ואמזון – את מה שהם רוכשים" (The Economist, 6.5.2017). באמצעות המסחר האלקטרוני והפרסום המקוון קבוצה זו נוכחת כמעט בכל פלטפורמה צרכנית מקוונת בעולם. היא בעלת נוכחות חזקה גם בדואר האלקטרוני, בדפדפנים ובמערכות ההפעלה של אמזון, פייסבוק, אי-ביי, Liberty Investments (Krantz, 5.11.2015) ושל גוגל, הנחשבת חלוצת הקפיטליזם של המעקב (Zuboff, 2016).

התפיסה כי הכלכלה אינה יכולה להיות חופשייה מפוליטיקה (רולניק, 1.10.2017) מתחזקת על ידי האוליגרכים המקוונים, שעיקר הרווח שהם צוברים נובע מהקשר שלהם עם הממשל וממנופי הלחץ שהם מפעילים עליו כדי לקבל את מבוקשם. על גוגל נאמר כי אין אף חברה ציבורית שהתקרבה כך לדרגת אינטימיות עם הממשלה (Dayen, 22.4.2016). אילון מאסק, הבונה את האימפריה העסקית שלו בעיקר על סובסידיות ומענקים (Peters, 9.5.2016), מהווה לדעת קוטין (Kotkin, 11.8.2016) את החזון האולטימטיבי של האוליגרכים, ולראיה הוא אף קיבל אישור בעל פה מהממשל האמריקני על סיוע בבניית מנהרת הייפרלופ (hyperloop) בין ניו-יורק לוושינגטון שתקצר את הדרך ביניהן לחצי שעה (Bomey, 20.7.2016).

גם הקשר בין הגידול במספר הפטנטים של הטכנולוגיה המקוונת לבין מערכות קנייניות שיתק את המסחר במרשתת, שכן קומץ של אוליגרכים השתלט על הכלכלה הפוליטית. למשל גוגל צברה כבר נתח של 97% בשוק החיפוש הסלולרי, ומערכת ההפעלה של מיקרוסופט משמשת מעל 90% מכלל המחשבים בעולם.

האוליגרכים המקוונים אינם זוכים רק להסדרי מיסוי נוחים;[xiii] הם גם מנצלים את עבודתו של האדם בקנה מידה עולמי בארגון ובשיטות ייצור בעלות נמוכה, כמו למשל מיקור חוץ. הם פוגעים ברמת חייהם של העובדים באמצעות ההרחבה של אשרת הכניסה H-1Bs עבור מי שמכוניםTechno-coolies" ", כמו ההודים. צורת העסָקה זו אינה רק נוחה, אלא גם מאפשרת לפטר עובדים בקלות, כפי שעושים ביל גייטס, מארק צוקרברג וחברות היי-טק רבות כמו Yahoo ,NetApp, Hewlett-Packard וIntel- (Kotkin, 11.8.2016).

לאחר שתיארנו בקצרה את הסדרי האוליגרכיה המקוונת, בחלק הבא נדון בהתפתחות האי-שוויון במערכת המקוונת.

חלק ב': האי-שוויון המקוון בחברה בת זמננו

אי-שוויון מקוון משמעו שלא לכל החלקים באוכלוסייה יש הזדמנויות שוות להפיק תועלת מן הכלכלה המקוונת. לרוב, ההבחנה היא בינארית – בין בעלי נגישות למרשתת לבין נעדריה, אולם נגישות למרשתת אינה מעידה על היכולת להשתמש באוריינות המקוונת (Usability Divide) ועל מידת האוטונומיה של השימוש. חוסר השוויוניות מתייחס גם לעוצמת השימוש ולהיקפו, שפירושו למשל למצוא עסקאות טובות, לנהל ספקים, לשלוט בכספים ולנהל השקעות. כידוע, יש גולשים המתקשים בהבנת תכונות החיפוש וחשים לעתים כי הם פועלים בסביבה מנוכרת ובלתי אמינה.

תפיסת האי-שוויון המקוון לא זכתה לדיון משמעותי בעבר, אך קיבלה תפנית כשעלו מחדש גישות ניאו-ובריוניות, למשל על ידי מאסימו רגנדה (Ragnedda, 2017), שטען כי ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים שזיהה מקס ובר (Weber, 1978) רלוונטיים גם לעידן המקוון וביתר שאת. לטענתו, מקורו של האי-שוויון אינו רק בשליטה על אמצעי הייצור; הוא קשור גם בתנאי השוק הנקבעים על-פי כישוריו של הפרט וכן במשאבי ההון התרבותיים והסימבוליים העומדים לרשותו. עוד גרס כי ניתן להסביר כיצד היררכיות חברתיות ורבודות מקושרות עם הון דיגיטלי, וכי החוויות המקוונות עשויות לספק הזדמנויות ליצירת מוצרים כלכליים ותרבותיים כדי לשפר את "סיכויי החיים" (Ragnedda, 2017; Ragnedda & Muschert, 2015).[xiv] כמו כן, נמצא כי גם המעמד הבינוני משולב בתהליך גלובלי של שיתוף מידע, בייחוד ביחס לזהות ולצריכה מעמדית הגישה הניאו-ובריאנית היוותה בסיס לספר (Servaes & Oyedemi, 2016) Social Inequalities, Media, and Communication.

בלנק וגרוסלג' (Blank & Groselj, 2015) מצאו קשר בין יוקרה, הדרה (exclusion) והכללה חברתית (social inclusion) בדפוסי השימוש ברשת. המושג הדרה חברתית,[xv] שעלה בהקשר של אי-שוויון דיגיטלי, מציין תהליך שבו קבוצות של גולשים נדחקות לשוליים ומתערערים החיים הדמוקרטיים המקוונים עקב הניכוס הקפיטליסטי המקוון (McChesney, 2013: 97). הרשת נשארה "נשק של החזקים", זאת אף שנראה היה כי המסגרת המקוונת אינה תלויה בחסותם של העשירים (Schlozman, Verba & Brady, 2010). ההדרה הכלכלית מציבה לדוגמה מחסומי כניסה המקטינים את התחרות באמצעות השקעות גבוהות במיוחד במחקר ופיתוח, בניית מרכזי נתונים ענקיים, "רכישות מיירטות" (shoot-out acquisitions) של המתחרים וצבירה של פטנטים. אחת הדוגמאות להדרה כלכלית היא רכישת הרשת החברתית ווטסאפ על ידי פייסבוק תמורת 22 מיליארד דולר בשנת 2014, כשהייתה חברה עם פחות מ-60 עובדים, בגלל החשש מאיום גדול מדי בעתיד ( The Economist, 6.5.2017).

ההסדרים החברתיים

ההסדרים החברתיים ההולכים ומתהווים משקפים שינויים במדדים הכלכליים, כמו הקטנה במספר העובדים וירידה בשכר בעוד שהתפוקה והרווחים עולים. בספרם העידן הטכנולוגי השני (The Second Machine Age) דנים המחברים (Brynjolfsson & McAfee, 2014) בטכנולוגיות הדיגיטליות כגורם המוביל לחלוקת עושר בלתי אחידה שעתידה להביא לשינוי מבנה הכלכלה עמוק יותר מהשינוי שהתרחש במעבר מהחקלאות לעידן התעשייתי (Brynjolfsson & McAfee, 2012).

כבר כיום אנו חווים טשטוש גבולות בין עבודה לפנאי, שבא לשמר, לדעת אפיה באון (Bown, 14.8.2017), את כוחו של המעמד האוליגופוליסטי. אם כולם משלמים בלי קשר לעבודה שהם עושים, התוצאה הסופית כמעט היא הגדלת כמות הזמן המושקע בהפקת תוכן מקוון שהופך להכנסותיהם של הקונגלומרטים, שכן נגישות דיגיטלית בלבד אינה מספיקה כדי לזכות ברווחים דיגיטליים.

הטכנולוגיה "הורסת את העיסוקים", טען דייוויד רוטמן (Rotman, 12.6.2013), אך במאמר שכתב שנה לאחר מכן (Rotman, 21.10.2014) הוא חוזר בו וטוען כי הגורם המשמעותי אינו הטכנולוגיה אלא תוצאה של הכלכלה מונחֵית-טכנולוגיה, המעדיפה קבוצה קטנה של אנשים מצליחים עם כישרון ומזל המגדילים באופן דרמטי את תגמוליהם.

ההסדרים הניאו-ליברליים ברשת הופכים אפוא לסיסמה חסרת תוכן המתארת את דיכוי השכר, את ניפוץ הכוח החברתי ואת הפגיעה בחוסנו של מעמד הפועלים (Monbiot, 15.4.2016).[xvi]

עם זאת, השינויים המתהווים עד כה הם נחלתה של כמחצית מאוכלוסיית העולם בלבד. יותר מארבעה מיליארד בני אדם עדיין אינם נגישים לרשת. כ-75% מהאוכלוסייה הבלתי-מקוונת מתרכזים ב-20 מדינות, כמו בנגלדש, אתיופיה, ניגריה, פקיסטאן וטנזניה, וכוללים בעלי הכנסה נמוכה – קשישים, נשים ואנאלפביתים. אולם ככל שתגדל הנגישות יעמדו גם הם בפני עולם העבודה המשתנה בקצב חסר תקדים (McKinsey Global Institute, 2017).

ההסדרים החברתיים שהחלו הם למעשה תהליכי קיטוב בשוק העבודה, כמו הירידה בהיקפן של עבודות ייצור ועבודות שירות מסוימות (Canon & Marifian, 2013; The Economist, 25.7.2016; Frey & Osborne, 2013). בכלכלות רבות כבר אין גידול במשכורות ואף החל בקיצוץ משרות מאסיבי אפילו בקרב עובדי ההייטק, כמו בהודו בשנה החולפת (Najar, 25.6.2017).

השינויים המצופים במבנה המעמדות הסוציו-כלכלי:

  • מעמד עליון חדש של בעלי שכר גבוה התורמים לעבודה ערך גבוה בתחומים של מימון, שיווק והנדסה.
  • מעמד בינוני חדש של בעלי שכר נמוך, הכולל עובדי תעשייה, נהגים, עובדי ניקיון ועובדי מיקוּר חוץ.
  • מעמד נמוך חדש של המספקים עבודה ללא שכר, כמו מפתחים ויצרני תוכן, כולל תוכן גולשים (UGC – User Generated Content), וכן מיקור המונים.
  • מעמד של עובדים בעלי מקצוע ללא עבודה.
  • "משרות חסרות משמעות" (Bullshit Jobs): שימור עובדים בשכר נמוך אף שאין בהם צורך.[xvii]
  • מעמד חדש של עובדים מיובאים ((technocoolies המחליפים עובדים מקומיים (Kotkin, 11.8.2016).
  • מעמד של "קלריסי" (Clerisy)[xviii] – אינטלקטואלים אנשי אקדמיה, עובדי מדיה ועובדי ממשלה המהווים מעין מעמד של כמוּרה חילונית בעלת לגיטימציה של כוח, בדומה למעמדם של אנשי הדת מימי הביניים בהסדרים החברתיים הפאודליים (Reynolds, 9.9.2014).

צפויה אף מלחמת מעמדות חדשה, טוען ג'ואל קוטקין, בין האוליגרכיה הטכנולוגית שנוצרה בעמק הסיליקון עם מעמד ה-Clerisy, לבין המעמד הבינוני הישן, המכונה ""Yeomanry (Kotkin, 2014). גם המבנה המתואר הוא רק שלב נוסף המתייחס להסדרים החברתיים המשתנים, שכן צפוי כי בעתיד יהיה "עולם ללא עבודה" (A World without Work).

עולם ללא עבודה

יש הגורסים כי עולם ללא עבודה הוא אוטופיה (Bown, 14.8.2017; Thompson, 2015), יש הרואים בה מיתוס (Denning, 4.6.2015), ויש המזהירים מפני האיום של עתיד חסר עבודה וחוששים מחוסר ביטחון כלכלי קטסטרופלי (Danaher, 2017). השיח על עתיד עולם העבודה מלווה בתפיסות פילוסופיות על משמעות החיים, כמו המשמעות של תחושת ערך חברתית ואישית, שכן הזהות והלכידות החברתית ממלאות תפקיד חשוב בחוזה הקושר בין המעסיקים, כוח העבודה והמדינה. התרומה העיקרית לחברה מתרחשת באמצעות עבודה. גם הפילוסוף גאורג וילהלם פרידריך הגל התייחס למושג העבודה כאל מהות האדם, ואף קבע כי הזמן המודרני החל כאשר "דחיית העבודה כבר לא זכתה למוניטין של קדושה" (Hegel, 2001: 442). הצרכים האנושיים העמוקים והאוניברסליים נובעים מהעבודה כערך מהותי, טוען ג'יימס ליווינגסטון (Livingston, June 2017). לטענתו, יותר ממה שאנו מבקשים להגשים באמצעות עבודה שרווח כספי בצידה, אנחנו סומכים עליה כמקור לבניית אופי. זהו מקום ללמוד על משמעת עצמית, יוזמה, יושר, דייקנות ועבודת צוות. ליווינגסטון מביא את הציטוט של מקס ובר, "הערכה של מילוי החובה בענייני העולם כצורה הגבוהה ביותר שאפשר היה להניח על פעילותו המוסרית של היחיד". לדעתו משמעות העבודה השתנתה מיסודה. האפשרויות של הגדלת ושימוש בשעות הפנאי בינתיים גדל באופן אקספוננציאלי והיום כבר אפשר למצוא דרכים לפיתוח יכולות מוסריות אישיות ולהקצאת משאבים כלכליים מחוץ לשוק העבודה (Livingston, 2016).

החרדה מפני עולם ללא עבודה וללא תחושת עבודה הביאה לאימוץ מודלים אלטרנטיביים כמו "הכנסה אוניברסלית" ומודלים המבוססים על תת-תרבויות ועל קהילות עסקיות דוגמת "עבודת עמיתים משותפת" וכספים המבוססים של טכנולוגיית בלוקצ'יין (Blockchain), שאינה תלויה בשלטון המרכזי.

ההכנסה האוניברסלית (Universal Basic Income – UBI)

ההכנסה האוניברסלית מהווה נושא לדיון בספקטרום אידיאולוגי רחב וכחזון פוליטי משותף לחברה בעתיד בעלת אוניברסליים חדש (Roope & Rantanen, 6.1.2017). ההכנסה האוניברסלית משמשת גם מענה למדיניות החברתית של צמצום פערים ללא קשר למעמד הסוציו-אקונומי. היא מהווה הטבה אוניברסלית אידיאלית, המחייבת את תפיסת הביטחון הסוציאלי ושל זכויות חברתיות (Kildal & Kuhnle, 2005) וניסיון להגדיר חוזה חברתי חדש המרחיב את הגדרת השוויון. פיטר פרייז (Frase, 2016) רואה ב"הכנסה אוניברסלית" אחת מארבע החלופות הדיסטופיות ל"חיים אחרי הקפיטליזם", המבטיחה שכל אזרח יוכל לקיים רמת חיים סבירה ללא תלות בעבודה או במעסיק (ראו גם אלכסנדר, 2.3.2017).

אולם הרעיון של הכנסה אוניברסלית אינו ממש חדש. תומס פיין (Paine, 1797) הציע כבר בשנת 1797 את הגרסה המוקדמת של הכנסה בסיסית בחברה הכפרית כפתרון בתחום האגררי. מילטון פרידמן (Milton Friedman) ומרטין לותר קינג (Martin Luther King) אימצו את הרעיון בשנות ה-60 כדרך למאבק בעוני. הכנסה בסיסית למשפחות עניות הפכה כמעט לחוק בשנת 1971 בעת שלטונו של הנשיא ניקסון (Johnson, 29.6.2017). נושא ההכנסה האוניברסלית עלה גם באלסקה בשנת 1982, בפינלנד בשנת 2016 וכן בקניה, בשוויץ (Independent Staff, 8.5.2017) ובישראל (לייבזון 11.10.2017; עמית, 2.8.2017).[xix] היא נתפסת בעיני האוליגרכים המקוונים כבשורה (Mokka & Rantanen, 5.6.2017), ויש אף הטוענים כי המצדדים בה, הטכנו-אוליגרכים, זכו בניצחון אולטימטיבי (Bown, 14.8.2017).

למשל האוליגרך אלון מסק (Elon Musk), הידוע ביכולתו הרטורית, טוען כי ההכנסה האוניברסלית היא אחד הפתרונות היחידים לעלייתה של האוטומציה הרובוטית (Starkey, 29.5.2017), אולם באותה עת הוא מנצל באופן מכפיר את עובדיו באמצעות מניפולציות של חוקי עבודה במפעלו טסלה מוטורס (Tesla Motors), המייצרת מכונית חשמלית בפרימונט ארצות הברית, כפי שמתאר לואיס הנסן:"The Hidden Workforce Expanding Tesla's Factory" (Hansen, 15.5.2016).

האוליגרך מרק צוקרברג מצדד אף הוא בהכנסה האוניברסלית, כפי שעלה מנאומו באוניברסיטת הרווארד (Lui, 26.5.2017).

עם זאת, יש לציין כי הרטוריקה הליברלית והאלטרואיסטית של האוליגרכים המצדדים משמשת יותר כדי לזכות בדעת קהל אוהדת על ידי הפניה למנטליות של הקורבן ומהפחד שיוצרי הרובוטים יישאו את עיקר הביקורת של המובטלים החדשים, אולם למעשה המוטיבציה האמיתית שלהם היא לשמור מפני אי-שקט חברתי תוך שמירה על רווח מרבי (Bown, 14.8.2017). התמיכה בהכנסה האוניברסלית מבטיחה להם להמשיך להעסיק עובדים בשכר נמוך ("Techno-coolies"), לפטר עובדים ללא חשש כפי שנעשה ב-Yahoo,NetApp ,Hewlett-Packard וIntel- (Kotkin, 11.8.2016).

למרות גישתם החיובית של האוליגרכים נחשב המודל של "החלוקה מחדש" של ההכנסות עדיין למילה מלוכלכת כמעט בכל מסגרת פוליטית. "היא לא משהו שאנחנו טובים בו, זה לא עומד לקרות" (Rotman, 21.10.2014). התנגדות נוספת מביע גם יובל הררי, הטוען כי תשלום קבוע למי שאינם עובדים לא ימנע את פער המעמדות האדיר הצפוי במחצית המאה, אלא אף יחריף אותו (Harari, 7.7.2017). [xx]

דרכים חלופיות להקלה באי-שוויון מציע בויד כהן (Cohen, 2017) בספרו Post-Capitalist Entrepreneurs באמצעות פלטפורמת הקואופרטיב, ולא על ידי הקפיטליסטים של הפלטפורמה, כפי שכבר קיים בחברות כמו FairmondoStocksy , ו-Resonate.

מודלים חלופיים נוספים המבוססות על פיתוח תת-תרבויות עסקיות הם למשל מודל "הארגונים המבוזרים האוטונומיים" (Distributed Autonomous Organizations – DAO) וכן אימוץ ה-Peer production, commons, כפי שהעלה יוחאי בנקלר מחדש במפגש באוניברסיטת נורת'ווסטרן (Banker, 2015), המאפשר לפתח קהילות שיתופיות (Bauwens & Kostakis, 12.1.2017), כלומר ייצור משותף של סחורות, שירותים וארגונים שאינם חייבים להגיב על תכתיבי השוק, מנותקים מהתיווך המסורתי ומהיררכיה ניהולית, וכהשלמה להקמת קהילה שיתופית יעילה ישולבו בה גם מטבעות מבוססי טכנולוגיית בלוקצ'יין. אך ספק אם המודלים החדשים שסקרנו ייתנו מענה הולם לבעיית האי-שוויון המקוון.

דיון וסיכום

חנה ארנדט (2009) הזהירה בזמנה מפני התפשטות של האימפריאליזם חסר הגבולות שיביא להריסתו של מפעל האזרחות והשוויון החוקי, ואף המחישה את התאווה ואת האפשרות לשליטתו העולמית. כיום דומה כי נבואתה התגשמה באוליגרכיה המקוונת. זו התפתחות שאמורה הייתה, לפי החזון, להוביל לעתיד בהיר וטוב יותר בנימוק שמתרחש "הרס יצירתי" (creative destruction), המציין את הדרך שבו הקפיטליזם מחריב בהתמדה את הסדר הכלכלי תוך כדי יצירת סדר כלכלי חדש ויעיל יותר (Schumpeter, 2010), אולם עד כה "ההרס היצירתי" משבש את מושג העבודה, מערער את מערכת היחסים בין המדינה, הפרט וההון, ומקטין את הקשר בין צמיחה, פרודוקטיביות ורווחה אנושית, מגדיל את הפערים בחברה שבה למרביתה חבריה אין כלל שותפות בתועלות שהיא מייצרת.

המקרה של האוליגרכיה המקוונת שבו אנו דנים, מהווה דוגמה למטפורה של תרבות מודרנית נזילה, שבה מתקיים שיח כאוטי שלא ניתן לאתר או לסמן בו את השבילים בבהירות. בסיטואציה שנוצרה מנסים בני האדם להסתגל לחיים של נודדים מעבודה לתפקיד, משימה למשימה, מקום למקום, ולהתמודד עם תפיסה תרבותית חדשה שבה הכישרון וההישגים עדיפים על המריטוקרטיה המעצבת. זו תרבות המעדיפה את יכולת היישום על פני ההשכלה בתפיסתה המסורתית (Lattier, 16.6.2017).

אנו חיים בפחד בתרבות הנזילה, אולם לא מ"הפחד מפני נפילה" של המעמד הבינוני (Ehrenreich, 1997), אלא מעצם המדיניות של האוליגרכיה המקוונת. ניסיונות השחזור של המעמדות החברתיים-כלכליים המסורתיים מתבססים על תיאוריות שעבר זמנן, ואינם מתאימים לניתוח עולם עבודה ההולך משתנה. הניסיון לשחזר את הנרטיב הוובריאני של "סיכויי חיים" להסדרים המקוונים אינו הולם יותר, שכן הנרטיב המאפיין את התרבות המקוונת הוא ההתמודדות עם "רוח הרפאים של חוסר התועלת" (Sennett, 2006).

בסיכום נשאלת השאלה כיצד להתמודד עם האי-שוויון החברתי שנוצר על ידי האוליגרכיה המקוונת בעלת המונופול על נתוני ההתנהגות שלנו ואנו בחזקת עבדיה ונתיניה,[xxi] או שמא יש בידינו עדיין היכולת לעצב מחדש את סדרי החברה והכלכלה ולהפנים שהמונופולים הדיגיטליים מאיימים על סדרי חיינו הדמוקרטיים.

מקורות בעברית

  1. אלכסנדר, נ' (2.3.2017) – החזון הפוסט־קפיטליסטי של הסוציולוג האמריקני פיטר פרייז. הארץ.
  2. האקונומיסט (3.1.2015) – רוקפלר פינת צוקרברג: הברונים השודדים שצמחו בעמק הסיליקון. דה מרקר, 6.1.2015.
  3. ארנדט, ח' (2009) – יסודות הטוטליטריות. הקיבוץ המאוחד
  4. ברנע, נ' (16.6.2017) – רגע לפני ששורפים את המכשפות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת
  5. הררי, י"נ (31.7.2017) – לא בדיוק אוניברסלית ולא ממש בסיסית. דה מרקר.
  6. לייבזון, י' (11.10.2017) – קצבה לכל אזרח – בקרוב בישראל? חדשות 2.
  7. עמית, ח' (31.7.2017) – פה זה לא פינלנד. דה מרקר.
  8. פילק, ד', ורם, א' (עורכים) (2004) – שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי. ירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר
  9. פישר, ע' (2011) – קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית. רסלינג
  10. קורן, א' (20.08.2017) – המהפכה התעשייתית הרביעית תעלה למדינה מיליארד שקל. דה מרקר.
  11. רולניק, ג' (1.10.2017) – אין כלכלה, יש רק כלכלה פוליטית. דה מרקר.
  12. רפאלי, ש' (24.4.2014) – ואולי דווקא ניצחנו? כלכליסט.

References: Bibliography, Webliography & Further Reading

  1. Ahmed, N. (28.5.2014) – Inclusive capitalism initiative is Trojan Horse to quell coming global revolt. The Guardian.
  2. Allen, M. (2008) – Web 2.0: An argument against convergence? First Monday, 13(3). (accessed 2 May 2011)
  3. Anderson, R. H., Bikson, T. K., Law, S. A., & Mitchell, B. M. (1995) – Universal Access to E-mail: Feasibility and Societal Implications. Santa Monica, CA: Rand Corporation
  4. Banker, Y. (2015) – Peer production, commons and the future of capitalism ANN-SONIC-NICO Workshop 2015: Peer Production Networks Northwestern University Oct. 29-31, 2015.
  5. Banna, G. (15.3.2017) – Survey Details. George Barna.
  6. Barabási, A. L. & Albert, R. (1999) – Emergence of scaling in random networks, Science, 286 (5439): 509–512.
  7. Bauwens, M. & Kostakis, V. (12.1.2017) – Peer-to-peer: A new opportunity for the left. ROAR Magazine.
  8. Benioff, M. (18.1.2017) – 4 ways to close the inequality gap in the Fourth Industrial Revolution. World Economic Forum Annual Meeting 17-20 January 2017 Davos-Klosters, Switzerland.
  9. Blank G., & Groselj. D. (2015) – Examining internet use through a Weberian Lens. International Journal of Communication, 9: 2763–2783.
  10. Blagoev, D. (2015) – "Middle Classes" under transformation in a digitizing world. International Journal of Communication, 9: 2784–2800.
  11. Boas T. C., & Gans-Morse, J. (June 2009) – Neoliberalism: From new liberal philosophy to anti-liberal slogan. Studies in Comparative International Development, 44 (2): 137–161.
  12. Bomey, N. (20.7.2016) – Elon Musk: I got 'verbal' approval for 29-minute NYC-to-DC hyperloop. USA Today.
  13. Bonfadelli, H. (2002) – The Internet and knowledge gaps: A theoretical and empirical investigation. European Journal of Communication, 17: 65–85.
  14. Bown, A. (14.8.2017) – Left Tech: New Robot Rights. The Philosophical Salon.
  15. Brynjolfsson, E. & McAfee, A. (2012) – Race against the Machine: How the Digital Revolution is Accelerating Innovation, Driving Productivity, and Irreversibly Transforming Employment and the Economy. Lexington, Massachusetts: Digital Frontier Press.
  16. Brynjolfsson, E. & McAfee, A. (2014) – The Second Machine Age: Work, Progress, and Prosperity in a Time of Brilliant Technologies. New York: W. W. Norton.
  17. Canon, M. & Marifian, E. (2013) – Job Polarization Leaves Middle-Skilled Workers Out in the Cold. The Regional Economist.
  18. Cohen, B. (2017) – How Post-Capitalist Entrepreneurs are Creating an Inclusive Economy. CRC Press.
  19. Collins, C. (3.8.2017) – Reversing Inequality: Unleashing the Transformative Potential of an Equitable Economy. Institute for Policy Studies (IPS).
  20. Collins, C. & Hoxie, J. (1.12.2015) – Billionaires Bonanza: The Forbes 400 and the Rest of Us Institute of Political Studies.
  21. Confino, J. (7.11.2014) – Radical new economic system will emerge from collapse of capitalism.
  22. Danaher, J. (2017) – Will life be worth living in a world without work? Technological Unemployment and the Meaning of Life. Science and Engineering Ethics, 23(1): 41–64.
  23. Dayen, D. (22.4.2016) – The Android administration: Google’s remarkably close relationship with the Obama White House, in two charts. The Intercept.
  24. Denning, S. (4.6.2015) – The "Jobless Future" is a myth. Forbes.
  25. DeMichele T. (10.9.2016) – The Attributes of Government Fact/Myth http://factmyth.com/the-attributes-of-government/
  26. Van Deursen, A. J., A. M., & Van Dijk, J. A. G. M. (2013) – The digital divide shifts to differences in usage. New Media & Society, 16: 507–526.
  27. Van Dijck, J. (2009) – Users like you? Theorizing agency in user-generated content. Media Culture Society, 31(1): 41–58
  28. Durkheim, E. (1997) – The Division of Labor in Society. New York, Free Press
  29. Economic Report of the President (February 2016) – Council of economic advisers. Transmitted to the Congress.
  30. The Economist (3.1.2015) – Robber Barons and Silicon Sultans: Self-Made Wealth in America.
  31. The Economist (25.7.2016) – Automation and Anxiety.
  32. The Economist (6.5.2017) – The World’s most Valuable Resource is no Longer Oil, but Data.
  33. Edsall, T. B. (20.1.2015) – Can Capitalists Save Capitalism? New York Times. https://www.nytimes.com/2015/01/21/opinion/can-capitalists-save-capitalism.html
  34. Ehrenreich, B. (1997) – Fear of Falling: The Inner Life of the Middle Class. New York: Harper Perennial.
  35. Elliott, L. (11.1.2017) – Rising inequality threatens world economy, says WEF. The Guardian.
  36. Fernand, B. (1985) – Civilization and Capitalism, 15th–18 th Century, Vol. I: The Structures of Everyday Life.
  37. Ford, M. (2015) – Rise of the Robots. Basic Books.
  38. Frase, P. (2016) – Four Futures Life after Capitalism. London: Verso
  39. Frey, C. B., & Osborne, M. A. (2013) – The Future of Employment: How susceptible are jobs to computerization? Oxford Martin School.
  40. Frayne, D. (2015) – The Refusal of Work: The Theory and Practice of Resistance to Work. London: Zed Books.
  41. Frey, C. B., & Osborne, M. A. (2013) – The Future of Employment: How susceptible are jobs to computerization? Oxford Martin School.
  42. Froehlich, A. (14.10.2016) – Jimmy Carter: The U.S. isn't a democracy, it's an oligarchy. True Activist.
  43. Giddens, A. (1973) – The Class Structure of the Advanced Societies. London: Hutchinson
  44. Gilens M., & Page, B. I. (2014) – Testing Theories of American Politics: Elites, Interest Groups, and Average Citizens Perspect Polit, 12(3): 564–581.
  45. Grabb, E. G., (2007) – Theories of Social Inequality, 5th Edition. Nelson, Education: Toronto, Canada.
  46. Graeber, D. (3.9.2013) – The modern phenomenon of Bullshit Jobs. The Canberra Times.
  47. Gramsci, A. (1971) – Selections from the Prison Notebooks. London: Lawrence
  48. Gramsci, A. (2000) – Gramsci Reader. Ed. D. Forgacs. New York: New York University Press.
  49. Gratas, S. (12.9.2017) – How we've become "information sheep" without even knowing it. Odyssey Online.
  50. Hansen, L. (15.5.2016) – The hidden workforce expanding tesla's factory. The Mercury News.
  51. Hargittai, E. (2002) – Second level digital divide – Differenced in people’s on-line skills. First Monday, 7: 4.
  52. Hargittai, E. (2003) – The Digital Divide and What To Do About It. In D. C. Jones (ed.), New Economy Handbook. San Diego, CA: Academic Press.
  53. Hargittai, E. (2003) – How Wide a Web? Social Inequality in the Digital age in Sociology Department. New Jersey: Princeton University
  54. Hargittai, E., & Hsieh, Y. P. (2013) – Digital Inequality. In W. H. Dutton (ed.), Oxford Handbook of Internet Studies (pp. 129-150). Oxford University Press.
  55. Harari, Y. N. (7.7.2017) – Universal Basic Income is Neither Universal nor Basic. Bloomberg.
  56. Hartmann, T. (28.7.2015) – President Jimmy Carter: The United States is an Oligarchy. YouTube Video.
  57. Hegel, G. W. F. (2001) – The Philosophy of History. Batoche Books.
  58. Holland, J. (3.5.2015) – 20 People now own as much wealth as half of all Americans. The Nation.
  59. Independent Staff (8.5.2017) – Finland's universal basic income trial for unemployed reduces stress levels, says official Independent.
  60. Jenkins, H. (2006) – Convergence culture: Where Old and New Media Collide. New York: New York University Press.
  61. Johnson, J. (7.8.2017) – As US inequality breeds oligarchy, new report details pathway to equity. Common Dreams.
  62. Johnson, K. (5.5.2017) – Pew study experts: Artificial intelligence threatens the future of capitalism. VB News.
  63. Johnson, S. (29.6.2017) – The case for a universal basic income. Los Angeles Times.
  64. Karpf, D. (2012) – The Move On Effect: The Unexpected Transformation of American Political Advocacy. Oxford University Press.
  65. Khan, L. & Vaheesan, S. (2017) – Market Power and Inequality: The Antitrust Counterrevolution and its Discontents. Harvard Law & Policy Review, 11: 235.
  66. Kharpal, A. (6.11.2017) – Stephen Hawking says A.I. could be "worst event in the history of our civilization". cnbc.com.
  67. Kildal, N. & Kuhnle, S. (2005) – Normative Foundations of the Universal Welfare State. London: Routledge
  68. Kotkin, J. (2014) – The New Class Conflict. New York: Telos Press.
  69. Kotkin, J. (11.8.2016) – Today's Tech oligarchs are worse than the Robber Barons. Daily Beast.
  70. Krantz, M. (5.11.2015) – 5 companies grab 70% of your online dollars. USA Today.
  71. Krugman, P. (4.11.2011) – Oligarchy, American style. New York Times.
  72. Lattier, D. (16.6.2017) – Being "Wise" is better than being "Smart". Intellectual.
  73. Livingston, J. (November 2016) – Fuck Work. Aeon.
  74. Livingston, J. (2016) – No more work: Why full employment is a bad idea. Chapel Hill: University of North Carolina Press
  75. Livingston, J. (June 2017) – Why work? The Baffle.
  76. Lui, K. (26.5.2017) – Mark Zuckerberg Calls for Universal Basic Income in His Harvard Commencement Speech Fortune.
  77. Lynn, B. C. (2010) – The New Monopoly Capitalism and the Economics of Destruction. John Wiley & Sons.
  78. Lynn, R. C. (22.2.2017) – America’s monopolies are holding back the economy. The Atlantic.
  79. Mason, P. (2016) – Post-capitalism: A Guide to our Future. Farrar, Straus and Giroux, New York
  80. McChesney, R. W. (2013) – Digital disconnect: How capitalism is turning the internet against democracy.
  81. McKinsey Global Institute (2017) – Harnessing Automation for a Future that Works.
  82. McNamara, R. (16.3.2017) – The Meaning and History of the Term "Robber Baron Thought Co".
  83. Mokka, R., & Rantanen, K. (5.6.2017) – Everything you ever wanted to know about universal basic income. Futurism.
  84. Monbiot, G. (15.4.2016) – Neoliberalism – the ideology at the root of all our problems. The guardian.
  85. Muller, J. Z. (2013) – Capitalism and inequality: What the right and left get wrong, Foreign Affairs, 92 (2): 30–51.
  86. Najar, N. (25.6.2017) – Indian technology workers worry about a job threat: Technology. New York Times.
  87. Nammo, D. (18.3.2017) – Socialism's Rising Popularity Threatens America’s Future.
  88. Nielsen, J. (20.11.2006) – Digital Divide: The 3 Stages Nielsen Norman Group.
  89. O’Reilly, T. (30.9.2005) – What is Web 2.0? Design Patterns and Business Models for the Next Generation of Software, O’Reilly Media.
  90. Paine, T. (1797) – Agrarian Justice, Alex Catalogue, Raleigh, NC.
  91. Pagano, U. (2014) – The crisis of intellectual monopoly capitalism. Cambridge Journal Economy, 38 (6): 1409–1429.
  92. Pemberton, N. (2015) – More than half of every dollar spent online goes to Amazon or Google.
  93. Peters, B. (2009). – And lead us not into thinking the new is new: A bibliographic case for new media history. New Media & Society, 11(1–2): 13–30
  94. Peters, E. (9.5.2016) – Column: Elon Musk, crony capitalist king. The Detroit News.
  95. Piketty T., Saez E., & Zucman, G. (December 2016) – Distributional National Accounts: Methods and Estimates. National Bureau of Economic Research Working Paper 22945.
  96. Rahman, K. S (10.11. 2017) – Monopoly men. Boston Review.
  97. Rainie L., & Anderson, J., (3.5.2017) – The Future of Jobs and Jobs Training. PEW.
  98. Ragnedda, M. (24.3.2017) – Digital engagement and life chances.
  99. Ragnedda, M. (2017) – The Third Digital Divide a Weberian Approach to Digital Inequalities. Routledge.
  100. Ragnedda, M. & Muschert, G. W. (2015) – Max Weber and Digital Divide Studies. International Journal of Communication, 9: 2757–2762.
  101. Reynolds, G. H. (9.9.2014) – America's new class system: Column. USA Today.
  102. Rice, R. E., & Katz, J. E. (2003) – Comparing Internet and mobile phone usage: Digital divides of usage, adoption, and dropouts. Telecommunications Policy, 27(4), 597–623.
  103. Rifkin, J. (2014) – The Zero Marginal Cost Society: The Internet of Things, The Collaborative Commons, and The Eclipse of Capitalism. New York: Palgrave Macmillan
  104. Rifkin, J. (19.3.2015) – Post-Capitalism: Rise of the Collaborative Commons. The Revolution will not be Centralized. Medium.com.
  105. Roope, M. & Rantanen, K. (6.1.2017) – Basic income and the new universalism Sitra.
  106. Rotman, D. (12.6.2013) – How technology is destroying jobs. MIT Technology Review.
  107. Schechter, A. (5.5.2017) – Is there a connection between market concentration and the rise in inequality? ProMarket.org?
  108. Schlozman, K. L., Verba, S., & Brady, H. E. (2010) – Weapon of the strong? Participatory inequality and the internet. In Perspectives on Politics, 8(2): 487–509.
  109. Schroeder, R. (2015) – A Weberian analysis of global digital divides. International Journal of Communication, 9: 2819–2837.
  110. Schumpeter, J. A. (2010) – Capitalism, Socialism and Democracy. London: Routledge.
  111. Schwab, K. (2017) – The Fourth Industrial Revolution. New York: Crown Business.
  112. Sennett, R. (2006) – The Culture of the New Capitalism. New Haven & London: Yale University Press.
  113. Servaes, J. & Oyedemi, T. (2016) – Social Inequalities, Media, and Communication: Theory and Roots Lexington Books.
  114. Suarez-Villa, L. (2009) – Technocapitalism: A Critical Perspective on Technological Innovation and Corporatism. Temple University Press https://www.goodreads.com/book/show/8872653-technocapitalism
  115. Smyrnaios, N. (2016) – L'effet GAFAM: Stratégies et logiques de l'oligopole de l'internet.
  116. Smyrnaios, N. (22.5.2017) – Les GAFAM contre l'internet: Une économie politique du numérique. Numérique.
  117. Starr, P. (24.8.2012) – America on the brink of oligarchy. New Republic.
  118. Starkey, D. (29.5.2017) – Elon Musk: Automation will force universal basic income. Geek. Com.
  119. Sterling, B. (2017) – Shoshanna Zuboff condemning Google "surveillance capitalism". Wired.
  120. The Stigler Center (27-29.3.2017) – Is there a concentration problem in America? Chicago Booth.
  121. Stiles, T. J. (2012) – Robber Barons or Captains of Industry? Gilder Lehrman Institute.
  122. Streeck, W. (2014) – How will capitalism end? New Left Review, 87: 35–64.
  123. Suarez-Villa, L. (2009) – Technocapitalism: A Critical Perspective on Technological Innovation and Corporatism. Temple University Press. Rerieved from: https://www.goodreads.com/book/show/8872653-technocapitalism
  124. Thompson, D. (2015) – A world without work. Atlantic.
  125. Vincent, J. (27.6. 2017) – Google fined a record €2.4 billion by the EU for manipulating search results. The Verge.
  126. Warschauer, M. (2002) – Reconceptualizing the digital divide. First Monday, 7(7).
  127. Weber, M. (1998) – Preliminary report on a proposed survey for sociology of the press. History of the Human Science, 11: 11–120
  128. Weber, M., Roth, G., & Wittich, C. (1978) – Economy and Society: An Outline of Interpretive Sociology. Berkeley: University of California Press.
  129. Weller, C. (13.2.2017) – Elon Musk doubles down on universal basic income: "It's going to be necessary". Business Inside.
  130. Wenger, A. (2016) – World after capital, Gitbook.
  131. Winters, J. (2014) – Oligarchy and democracy in America. Huff Post.
  132. Winters, J. A. (2011) – Oligarchy. Cambridge University Press
  133. Winters, J. & Page, B. (2009) – Oligarchy in the United States? Perspectives on Politics, 7(4): 731–751.
  134. Young, M. (1958) – The Rise of the Meritocracy 1870-2033: An Essay on Education and Society. London: Thames and Hudson.
  135. Zuboff, S. (March 2015) – Big other: surveillance capitalism and the prospects of an information civilization. Journal of Information Technology, 30(1): 75–89.
  136. Zuboff, S. (2016) – The secrets of surveillance capitalism. Frankfurter Allgemeine.
  137. Zuboff, S. (May 2018) – Master or Slave? The Fight for the Soul of Our Information Civilization Hardcover. U.S.: Public Affairs.

הערות

[1] כותב המאמר הוא חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות המקוונת במרכז לחקר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה (ר': http://jacobhecht.com). אני מודה לד"ר עמית רכבי על הערותיו החשובות לטיוטת המאמר ולעורכת הלשון גילת עירון-בהר ומדגיש כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.

[2] מונח שטבע קלאוס שוואב (Klaus Schwab), מייסד ויו"ר הכנס. המהפכה התעשייתית הראשונה, שהעתיקה את כוח האדם לכוח מכונות, החלה בבריטניה ברבע האחרון של המאה ה-18 עם מיכון תעשיית הטקסטיל, רתימת כוח קיטור ולידתו של המפעל המודרני. המהפכה השנייה החלה לאחר כמאה שנה והגיעה לשיאה בתחילת המאה ה-20, כשהנרי פורד ייצר פס הרכבה נע שהוביל לייצור המוני שבעקבותיו מפעלים החלו לייצר אינספור מוצרים זהים במהירות ובזול. המהפכה התעשייתית השלישית, שהחלה ב-1970, אופיינה בהתפתחות טכנולוגיות וישומים פיזיים, דיגיטליים וביולוגיים, כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה, האינטרנט של דברים, מכוניות אוטונומיות, הדפסה 3D, ננוטכנולוגיה וביוטכנולוגיה.

[3] המאמר הוא למעשה אוסף הצעות של קבוצות לחץ בעלי אינטרסים עכשוויים ובמידה רבה חובבנים, חסרי התייחסות רצינית למה שיקרה בעתיד.

[4] לינה כאהן (Lina Khan) היא פרופסור בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל.

[5] סביל רהמאן (Sabeel Rahman) הוא פרופסור בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ברוקלין.

[6] המונח"פורדיסטית" נטבע בידי גראמשי (Antonio Francesco Gramsci) במאמרו "אמריקניזם ופורדיזם" (Gramsci, 2000: 275) כנגזרת משם משפחתו של הנרי פורד, יצרן המכוניות שניסח ויישם במפעליו שינויים הכרוכים במשטר הצבר ההון החדש, כגון ייצור המוני ושכר עבודה המאפשר אורח חיים צרכני. להתייחסויות נוספות לפוסט-פורדיזם ראו "שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי" (פילק ורם, 2004).

[7] הכנס נערך ביוזמת אגודת הנרי ג'קסון (HJS) בשותפות של עיריית לונדון וחברת ההשקעות רוטשילד (EL Rothschild investment firm). אגודת הנרי ג'קסון (HJS) היא אגודה בריטית ניאו-שמרנית הנקראת על שמו של הפוליטיקאי האמריקני הנרי ג'קסון (Henry Jackson), הסנטור הדמוקרטי המנוח שהיה נץ ליברל ואנטי-קומוניסט.

[8 שושנה זובוף (Shoshana Zuboff) היא פרופסור בדימוס בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

[9] "פלוטוקרטיה" (plutocracy) היא שיטת ממשל בלתי דמוקרטית שבה הכוח השלטוני מצוי בידי בעלי ההון. סוג זה של משטר כולל ריכוזיות גבוהה והימצאות השליטה ברוב מוסדות המדינה בידי קבוצה קטנה של האוכלוסייה, המשמרת בכך את כוחה הפוליטי והכלכלי.

[10] "Russell 3000" הוא המדד המייצג את 3,000 החברות הציבוריות הגדולות והבינוניות בארצות הברית הזמינות למשקיעים.

[11] מחבר הדו"ח "היפוך האי-שוויון" (Reversing Inequality) הוא צ'אק קולינס (Chuck Collins), מנהל התכנית של "האי-שוויון למען טובת הכלל" במכון לחקר המדיניות המדינית (Institute for Policy Studies – IPS) הממוקם בוושינגטון. המכון מתמקד במדיניות החוץ של ארצות הברית, במדיניות הפנים, זכויות אדם, כלכלה בינלאומית וביטחון לאומי.

[12] מטפורה זו נחשבת הראשונה בעיתונות האמריקנית שהפכה לתיאור מתמשך של איילי התעשייה של המאה ה-19 המעלים חזיונות של מונופוליסטים טיטנים שריסקו מתחרים, שווקים מזויפים וממשל מושחת. בתאוות הבצע שלהם ובכוחם, אומרת האגדה, הם השתלטו גם על הדמוקרטיה חסרת ישע (Stiles, 2012). המושג "הברונים השודדים" מהווה מטפורה משפילה של ביקורת חברתית שהוחלה במקור על אנשי עסקים אמריקנים מסוימים בסוף המאה ה-19, שהשתמשו בשיטות חסרות מצפון. כדי לתאר אנשי עסקים שצברו עושר רב עסקו הברונים בפרקטיקות לא מוסריות ובעסקים מניפולטיביים. הייתה להם גם השפעה פוליטית נרחבת (מרקר 6.1.2015; McNamara, 16.3.2017)/ שואפים לשלוט על הפוליטיקה ועל התקשורת והמסחר ללא גבולות.

[13] הגישה האירופית שונה מזו האמריקנית, שכן היא יוצאת נגד הדומיננטיות המופרזת של האוליגרכים המקוונים, קונסת אותם מדי פעם על חריגות כלכליות ודורשת החזר של שיעורי מס.

[14] "סיכויי חיים" (Life Chances), לפי ובר, מתווים לפרט את האפשרויות, את דרכי הפעולה ואת סגנון חיים בשוק קפיטליסטי תחרותי ((Weber, 1978: 302. על כך הוסיף אנת'וני גידנס (Giddens, 1973) שהשיתוף בסחורות הכלכליות והתרבותיות גדל יותר ויותר במסגרת הרשת.

[15] הדרה חברתית היא תהליך היוצר שוליות בחברה ומונע מקבוצות מסוימות שיתוף מלא בחייה. זהו מושג חדש יחסית, שאינו תמיד מובן ומהווה נושא בשיח הפוליטי והאקדמי בשנים האחרונות. המושג מתייחס לכלל יחסי הריבוד והכוח המשמעותיים בחברה, ובוחן את מידת יכולתם ואת משאביהם של היחיד, המשפחה, הקבוצה והקהילה למצות את זכויותיהם בפועל ואת היקף האפשרות להשתתפות פעילה בעיצוב חייהם (רונן ועמיתיו, 2008).

[16] את המונח "ניאו-ליברליזם" טבע אלכסנדר רוסטאו (Alexander Rüstow) בשנת 1938, בעת התחלת המדיניות של ליברליזציה כלכלית שכללה הפרטה, צנע, דה-רגולציה וסחר חופשי, שעברה טרנספורמציה לסיסמה אנטי-ליברלית (Boas & Gans-Morse, 2009) בעלת קונוטציות שליליות ששימשה בעיקר את מבקרי הרפורמה בשוק. היא הפכה מצורה מתונה של ליברליזם לקבוצה אנונימית של קפיטליסטים קיצוניים המבוססת על דיכוי השכר, ניפוץ הכוח החברתי ופגיעה בחוסנו של מעמד הפועלים (Monbiot, 15.4.2016).

[17] "משרות חסרות משמעות" (Bullshit Jobs) הוא מונח שטבע דייוויד גראבר (Graeber, 3.9.2013) כדי לתאר שימור עובדים בשכר נמוך אף שאין בהם צורך מבחינה כלכלית, לפי התפיסה שזמן פנוי הוא סכנה קטלנית לאליטה השלטת והתעסוקה נחשבת הן זכות והן חובה מקודשת. בקרוב ייצא לאור ספרו החדש של גראבר, Bullshit Jobs: A Theory.

[18] "קלריסי" (Clerisy) הוא מונח שטבע סמואל טיילור קולרידג' (Samuel Taylor Coleridge) בשנת 1830 כדי לתאר את המעמד האינטלקטואלי האחראי לשמירת התרבות הלאומית כמקבילה החילונית של אנשי הכמורה האנגליקניים.

[19] הכלכלן הראשי וממלא מקום הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, יואל נווה, אומר כי אין כל טעם לבדוק בישראל את הרעיון של מענק עבודה גלובלי כפי שעושה פינלנד. ישראל כבר הייתה במצב דומה בתקופה שבה היו קצבאות הילדים בשיאן, והתוצאה הייתה עלייה באי-שוויון ובעוני שהנציח את עצמו (עמית, 2.8.2017).

[20] המאמר תורגם לעברית והופיע ב"דה מרקר" תחת הכותרת "לא בדיוק אוניברסלית ולא ממש בסיסית" (הררי, 31.7.2017).

[21] מבוסס על הציטטה"The stark issue at hand is whether we will be the masters of information and machines or its slaves" מספרה של שושנה זורוףMaster or Slave?: The Fight for the Soul of Our Information Civilization" (Zuboff, in print).

אודות ד"ר יעקב הכט

כותב המאמר הוא חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות המקוונת במרכז לחקר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה (ר': http://jacobhecht.com). אני מודה לד"ר עמית רכבי על הערותיו החשובות לטיוטת המאמר ולעורכת הלשון גילת עירון-בהר ומדגיש כי תוכן המאמר באחריותי בלבד.