(4 תגובות)

החינוך הטכנולוגי - שלושה הרהורים

 

החינוך הטכנולוגי: "צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה" | פורסם במגזין "אנשים ומחשבים" אוקטובר 2018

האם המאבק של החינוך הטכנולוגי הוא אנכרוניסטי ואינו אלא עוד מקרה של מאבק פוליטי על הגמוניה על השליטה בחינוך?

"כידוע, איכותה של תעודת בגרות, מבחינת הדרישות של המוסדות להשכלה גבוהה, מוחלשת מבחינת תכנים שכן נכללים בה מסלולי בגרות מן היקב והגורן כמו טיפול בבעלי חיים וגידולם. תעודת הבגרות, שהשגתה הפכה קלה, איבדה מערכה ואיננה מנוף לקידום חברתי ולשוויון הזדמנויות. על כך כבר אמר הפילוסוף חן למפרט, "רעיון המריטוקרטיה כאשר הוא מיושם במדיניות חינוכית, אינו אלא דארוויניזם חברתי בתחפושת של שוויון הזדמנויות".

לאחרונה עלה שוב לכותרות השיח על המאבק על מקומו של החינוך הטכנולוגי בין משרד החינוך ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. שיח זה אינו חדש הוא קיים עוד מאז תקופת טרום המדינה ועד כתיבת שורות.

המאבק על ההגמוניה בא לידי ביטוי למשל בהקמת הועדה לחינוך מקצועי ליד הסוכנות היהודית ב-1939 אשר אמורה הייתה לארגן ולמסד את החינוך למקצוע אולם הועדה לא הגיע להחלטות. בתוך הסוכנות היו מאבקים על הנושא.

הנני מצטט ממחקרי על "התמורות בחיברות לתעסוקה (2000) בה תיארתי את המאבק על השליטה בחינוך המקצועי בין מחלקות בתוך הסוכנות היהודית ובין ההסתדרות וציטטה ממכתב משנת 1941 בו נאמר "שטיפולן של שתי מחלקות באותו שטח פעולה יביא יותר לערבוביה מאשר לתועלת" .

החינוך המקצועי הפך לחינוך מדעי, טכנולוגי ומקצועי

המאבק הולך ופושט צורה כמענה לרוח התקופה ללא תפיסה חינוכית מגובשת אלא בהתאם להנחות "תאורטיות" ברות-מחלוקת כמו "הסללה", "יכולת בחירה", "יכולת למידה" "קריירה", לחציהם של ההורים כצרכני השכלה ולתקשורת ולמדיה אשר הפכו את המאבק לעניין ציבורי מרתק עם קורטוב של חדשות מזויפות (Fake news) וכוזבות (False narratives).

החינוך המקצועי הפך לחינוך מדעי, טכנולוגי ומקצועי עם אותם תכנים וכותרות חדשניות ברוח התקופה של מסלולים חדשניים המתבססים על תחזיות שוק העבודה כמו "לימודי אומנות הבישול והאפייה המלונאית".

תחזיות החוזרות על עצמן מדי תקופה ללא הבדלה בין טווח קצר וטווח ארוך. התפיסה של החינוך המקצועי אינה אלא "אותה גברת בשינוי אדרת" המובילה לכך שבוגרי מערכות הלמידה הפורמליות מתקשים להתאים את עצמם לקצב השינויים הנדרש, אינם מקנים את כישורי חיים ההולמים ואף אינם מגיעים להישגים לימודיים סבירים בסטנדרטים הבינלאומיים (PISA,OECD) וזאת למרות שתקציביה של מערכת החינוך בישראל הוכפלה בעשור האחרון.

לכאורה השיח הוא אידיאולוגי בין תפיסת הלומד כמשאב לצמיחה כלכלית והזוכה ל"תעודת מקצוע" לבין תפיסת הלומד כמי שיש להבטיח לו שוויון הזדמנויות ולאפשר לו להחליט על נתיב חייו ולכן יזכה ב"תעודת בגרות" .

מעגל קסמים הקשה להתרה

אולם למעשה השיח נהפך לעִניָין מסובך, כמעין מעגל קסמים הקשה להתרה, בו המאבק בחזקת "צבת בצבת עשויה", שתי התפיסות דורשות אותה אקרדיטציה – מצדדי תעודת מקצוע מבקשים להשלים גם בחינות בגרות בעוד אלו המתיימרים להשיג תעודת בגרות מבקשים לקבל גם "תעודת מקצוע". הדרישות הרגולטוריות הם אפוא, על תעודות ולא על תכנים נדרשים .

כידוע, איכותה של תעודת בגרות, מבחינת הדרישות של המוסדות להשכלה גבוהה, מוחלשת מבחינת תכנים שכן נכללים בה מסלולי בגרות מן היקב והגורן כמו טיפול בבעלי חיים וגידולם.
תעודת הבגרות, שהשגתה הפכה קלה, איבדה מערכה ואיננה מנוף לקידום חברתי ולשוויון הזדמנויות. על כך כבר אמר הפילוסוף חן למפרט, "רעיון המריטוקרטיה כאשר הוא מיושם במדיניות חינוכית, אינו אלא דארוויניזם חברתי בתחפושת של שוויון הזדמנויות".

האינפלציה בתעודת הבגרות המוחלשת הביאה לכך שהיא אינה עומדת בתנאי המוסדות האקדמיים. חלק גדול מבעלי הזכאות אינם עומדים בתנאי ה"בגרות האוניברסיטאית". לאחר שהשקיעו שנים ארוכות מאומצות, ולעיתים קרובות מאוד בלתי מספקות, בניסיונות לזכות בתעודה הנכספת ורבים מבוגרי מערכת החינוך יוצאים אל החיים הבוגרים ללא כיוון, ללא הכשרה, ללא מקצוע ואינם זוכים למשכורת מכובדת.

גם בעלי תעודת מקצוע רבים אינם מתמידים בעבודתם בעיקר בגלל שכר נמוך כמו בענפי הבניין והמלונאות.

בסכום, המאבק של החינוך הטכנולוגי הוא אנכרוניסטי ואינו אלא עוד מקרה של מאבק פוליטי על הגמוניה על השליטה בחינוך . המאבק אינו אפוא על מהויות ותכנים ההולמים את העידן של המהפכה התעשייתית הרביעית שהחלה כבר בשנת 2011.


 

על המאבק האנכרוניסטי של החינוך הטכנולוגי | פורסם במגזין "אנשים ומחשבים" אוקטובר 2018

"אנו כבר בתחילתה של המהפכה התעשייתית הרביעית שבה האינטראקציה עם גורמים חברתיים וכלכליים אחרים כבר מחוללים סערה של שינוי המודל העסקי בכל הענפים, וכתוצאה מכך חלות תמורות גדולות בשוק העבודה. תמורות אלו אינן עוד היבט של העתיד הרחוק שכן כבר כיום השתלבו לפחות ארבעה הטכנולוגיות - האינטרנט במהירות גבוהה נייד (ubiquitous high-speed mobile internet;); בינה מלאכותית (artificial intelligence), אימוץ נרחב של נתונים גדולים ניתוח (analytics; (big dataהטכנולוגיה של ענן (cloud technology)"

המאבק האנכרוניסטי על ההגמוניה של החינוך המקצועי היא מקרה נוסף במסכת הסתירות והכשלים של מערכות החינוך, הנעות כמטולטלת בין הצורך בהכנת בני הנוער לסביבה פתוחה, יצירתית המעודדת ללקיחת סיכונים לבין הצורך בעמידה על המשמר מפני הלא-מוכר ב"חברה בסיכון".

בעוד הסביבה הפתוחה נדרשת לפיתוח כלכלי יצרני, למה שמכנה פלורידה "מעמד היצירתי" (Creative Class) המסוגל לייצר דברים חדשים, רבים מבתי הספר, למרות האימוץ של פדגוגיות חדשניות, ממשיכים לפעול כמערכות סגורות עם מושגים מסורתיים של תעודות, ציונים והישגים.

הסביבה הלימודית מהווה גם במאה הנוכחית עדין מסגרת לרכישת מיומנויות ותרגול (skill-and-drill), ולא לפיתוח כישורי חשיבה ומיומנויות של שליטה על המידע.

מרבית בתי הספר מקיימים לימודים במבנים וציוד המתאים למהפכה התעשייתית השנייה, באותם מבנים וציוד שעוצבו בשנות השלושים, ומשתמשים במודלים ארגוניים מסורתיים כמו ההיררכיה של שליטה ובקרה ושמירה קפדנית של לוח זמנים קבוע. המורים, בהיותם המבוגרים הדומיננטיים בבתי ספר, ממשיכים להתנהג כבעל הסמכות של "רשויות התוכן".

תחילתה של המהפכה התעשייתית הרביעית

אנו כבר בתחילתה של המהפכה התעשייתית הרביעית שבה האינטראקציה עם גורמים חברתיים וכלכליים אחרים כבר מחוללים סערה של שינוי המודל העסקי בכל הענפים, וכתוצאה מכך חלות תמורות גדולות בשוק העבודה. תמורות אלו אינן עוד היבט של העתיד הרחוק שכן כבר כיום השתלבו לפחות ארבעה הטכנולוגיות – האינטרנט במהירות גבוהה נייד (ubiquitous high-speed mobile internet;); בינה מלאכותית (artificial intelligence), אימוץ נרחב של נתונים גדולים ניתוח (analytics; (big dataהטכנולוגיה של ענן (cloud technology).

טכנולוגיות אלו הם מבשרי העיסוקים של ה"צווארון החדש" שנוצרו על משקל נגד ל"צווארון הכחול" וה"צווארון הלבן" המתבסס על מיומנויות ייעודיות לתפקיד הניתנות בשיטת החניכות ואינם דורשות תעודות מסורתיות של ארבע שנות לימוד המושג הצווארון החדש מיוחס למנכ"לית יבמ, ג'יני רומטי. לשינוי זה כנראה, התכוונה גם יוכבד פנחסי-אדיב, יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות, מיקרוביולוגית בהשכלתה, בהצעתה כי על הלומד של היום לרכוש השכלה רב- תחומית על מנת שידע לחשוב נכון ויאפשר גמישות בתעסוקה ופחות חינוך טכנולוגי ספציפי.
ועוד כמה מילים על המושגים האנכרוניסטיים של הסללה ושוויון ההזדמנויות.

מושג ההסללה הוא כבר באופנה בחינוך שנים רבות בהקשר של מסלולי הלימוד המקצועיים של "חוטבי עצים ושואבי מים" של המעמד העליון. הסוציולוג יוסי שביט טוען כי "לא ידוע איזה תפקיד ריבודי ממלאים המסלולים השונים. אין מחקר עדכני על ההרכב הסוציו-אקונומי והאתני של תלמידי המסלולים השונים, וגם לא ידוע כיצד מסלולים אלו משפיעים על הזדמנויות התעסוקה ועל כושר ההשתכרות של בוגריהם" וניתן להוסיף כי המושג הסללה נוצר מנקודת ההנחה שהסללה תקבע במה יעסוק הלומד כל חייו אולם שוק העבודה שוב אינו קבוע הוא גמיש ומחייב לעבור מעיסוק לעיסוק וללמוד לאורך החיים ( Lifelong learning).

התעשייה לא רואה עצמה מחויבת לשותפות פעילה שכן רבים מהם מותרים על תעודות ותארים ומכשירם לעצמם על פי צרכיהם.

שוויון הזדמנויות

למרות ההסכמה הרחבה על הערך שוויון הזדמנויות הקובע כי כל אדם זכאי להזדמנות שווה למימוש עצמי וכלכלי, ללא תלות ברקע האישי שלו קיימות מחלוקות אין-ספור הן באשר למשמעותו של המושג והן באשר לצעדים המעשיים שיש לנקוט כדי להבטיח את יישומו. שוויון הזדמנויות בהקשרו לחינוך מתייחס לפעילות שתכליתה פיתוח יכולותיהם האינטלקטואליות המקצועיות של התלמידים והבטחת שילובם בחברה ובשוק העבודה שלה, בהתאם ליכולות אלה ולרצונם לפתח אותן אולם שוב אין התנאים והמידות הכלכליים הקיימים מוחלטים ובלתי ניתנים להשתנות הם זוכים, בעקבות התפתחות הגמישות בעולם העבודה, לאפשריות רבות ואף להעדפה מתקנת המאפשרת לשפר את שוויון הזדמנויות הניתנות לבחירה חופשית.

בסכום, המאבק הוא פוליטי ולא על מהויות ותכנים ההולמים את עידן של מהפכת האינטרנט התעשייתי שהחלה כבר בשנת 2011.


 

תעשייה 4.0: כוח לשינוי או גורם לטראומה פוסט-טכנולוגית? | פורסם במגזין "אנשים ומחשבים" אוקטובר 2018

"חברות רבות אינן מכירות למעשה את המושג תעשייה 4.0 ורק אחת מתוך שלוש חברות מאמינה כי העסק שלה הוא קטן מדי כדי לזכות ביתרונות של תעשייה 4.0. רבע מהחברות טוענות כי המתקנים שלהן כלל אינם מתאימים להשתלבות בה"

המהפכה התעשייתית הרביעית (Fourth Industrial Revolution – WEF), המהווה את מהפכת האינטרנט התעשייתי, מתוארת לעיתים בסגנון נרטיבי כבעלת כוח אקסוגני המשולב עם צונאמי הבא לשנות את העולם, ויש והיא מתוארת ככוח הרסני וכיוצרת טראומה פוסט-טכנולוגית.

ואולם, למעשה, המהפכה הזו טרם התממשה והיא מהווה בינתיים נושא לשיח שאינו עוסק באבולוציה של טכנולוגית חדשה ואף לא במאבק בין אדם למכונה, כפי שהיה מאז עידן לודיט (Luddite) , אלא שהיא מתארת ציפיות על העתיד העשויות לעצב את החברה בתחומי המדע, הכלכלה, החברה (הקטנת אי-השוויון) והטכנולוגיה וכן בציפיות שינויים במערכות הייצור, הניהול והממשל.

לדמיין עולם שונה מן הקיים

מושג המהפכה התעשייתית נטבע ב-1837 על ידי אוגוסטה בלנקי, כלכלן צרפתי, על מנת לציין את השינויים הכלכליים והחברתיים שנוצרו בתעשייה בבריטניה, אבל את השימוש הנפוץ במושג העלה ההיסטוריון ארנולד טוינבי בשנת 1882.

יש המפקפקים בשימוש במושג "מהפכה" ומסתפקים בתיאור של התופעה כתהליכים של שינוים כלכלים וחברתיים שהתרחשו ובציפיות העשויים להתרחש בעתיד.

אופיים של הציפיות הנרטיביות החיוביות המשולבות בשיח, בדיונים ובכתבות מאפשרות לכאורה, לדמיין עולם שונה מן הקיים, מסייעות בהבנתו לאורך ההיסטוריה האנושית וכדרך טובה לבנות זהות משותפת ותקווה שהשפעתן ניכרת בתהליכים של שינוי חברתי ואף ביצירת חדשנות התורמת לעיצובה של החברה.

אלמנטים של פוסט-אמת

בציפיות הללו משולבים גם אלמנטים של פוסט-אמת כמו גם מחקרים מדומים, חדשות מזויפות (Fake news) וכוזבות (False narratives). הציפיות, המסייעות לכאורה, לשיתוף פעולה אנושי, עשויות לאזן בצורה עדינה את האמת עם הבדיה כמו הנרטיבים כי "הבינה המלאכותית מסוכנת יותר מנשק גרעיני", "הקרב של הרובוטים הרצחניים" והאיום כי "47% של משרות בארצות הברית יהפכו אוטומטים ויובילו בהמשך לחיסול הצורך בעבודה אנושית".

איום זה הוא בחזקת בדיה שכן למעשה רק 14% מהמשרות במדינות ה-OECD הכוללות את ארצות הברית, בריטניה, קנדה ויפן – הן "אוטומטיות ביותר" ולמעשה מדובר על 9% בלבד.

חברות רבות אינן מכירות למעשה את המושג תעשייה 4.0 ורק אחת מתוך שלוש חברות מאמינה כי העסק שלה הוא קטן מדי כדי לזכות ביתרונות של תעשייה 4.0. רבע מהחברות טוענות כי המתקנים שלהן כלל אינם מתאימים להשתלבות בה.

לא בכדי מרי מיקר, מהאנליסטיות המוכרות והמוערכות ביותר בעולם הטכנולוגי, אינה שותפה לשלל התחזיות שבעתיד הקרוב רובוטים ישתלטו על שוק העבודה ושיעורי האבטלה יאמירו.

היא מאמינה שמשרות חדשות ייווצרו במקביל למיכון וכי התחזיות השחורות הללו מלוות את עולם הטכנולוגיה כבר שנים .
השאלה לכן, האם במצב זה של הדברים קיימת הצדקה לכינוי "תעשייה 4.0"?

למרבית ההפתעה זוכה "תעשייה 4.0" לחיזויים עתידיים רבים, חלקם עדיין על בסיס התיאוריות הדנות בציפיות הרציונליות, המבוססות על התפלגויות סטטיסטיות של אירועי העבר, תוך שימוש בכל המידע הקיים כיום ומניחות שהמשק קבוע מבחינה היסטורית.

הרבה מהחיזויים מבוססים על ציפיות וסיפורים בדיוניים על העתיד הבלתי צפוי של העולם ושל האופן שבו הוא מתפתח. במילים אחרות, למרות חוסר היכולת של ניבוי הולם, נוצרים עולמות עתידיים באמצעות גישה בדיונית המבוססת לא על אמת אפשרית אמפירית אלא על הדמיון.

אנו טוענים לכך כי בשלב הנוכחי של התפתחות האבולוציה התעשייתית מהווה "תעשייה 4.0" יותר כתיאור ההדרגתי של המעבר ממדע בדיוני לטכנולוגיות ריאליות ברות מימוש לרצפת הייצור התעשייתי, בעוד המושג "תעשייה 4.0" משמש בעיקר כמיתוס לצרכי ה"שיווק הנרטיבי" (Narrative Marketing ) של "העתיד".